יש אנשים שהם כמו מראה בחנות בגדים - מוציאים את הגרסה הכי טובה של עצמך. וזה בכלל לא משנה כמה ילדים, כסף, זמן פנוי, בריאות, או כל דבר אחר שאפשר לתייק תחת תלאות החיים, תשים להם בדרך. ויש זוגות ממוצעים. אלה שמתחתנים ואפשר להניח שיתגרשו מתישהו בקרוב, בסבירות של 50 אחוז.
אלה הקליינטים של ד"ר ג'ון וג'ולי שוורץ-גוטמן. לפני 47 שנה, ד"ר ג'ון גוטמן, אז סטודנט צעיר, הקים את המעבדה המדעית הראשונה שלו במטרה אחת - לפענח למה לשני בני אדם קשה כל כך לחיות יחד לאורך זמן. פאסט פורוורד כמעט 50 שנה אחרי, ד"ר גוטמן וד"ר ג'ולי שוורץ-גוטמן, אשתו ב-32 השנים האחרונות ופסיכולוגית קלינית מוערכת, נחשבים למומחים עולמיים פורצי דרך בהבנת הקשר הזוגי. כמה פורצי דרך? הם יודעים לנבא אם זוג יישאר נשוי באושר או יתגרש אם הם מקשיבים לאינטראקציה ביניהם במשך 15 דקות בלבד, בדיוק של כ-90 אחוז.
"עקבנו אחרי אלפי זוגות בשבעה מחקרים שונים", מספר ד"ר גוטמן, שלאחרונה הוכתר על ידי כתב העת 'Psychotherapy Networker', לאחד מעשרת הפסיכותרפיסטים המשפיעים ביותר ברבע המאה האחרונה. "באחד המחקרים, אני וג'ולי בנינו יחד דירת מעבדה באוניברסיטת וושינגטון שבה צפינו יחד באלפי זוגות", הוא מסביר. "הזוגות שהשתתפו במחקר עברו לגור למספר ימים בדירה ונוטרו כל יום על ידי מצלמות ומיקרופונים מתשע בבוקר עד תשע בערב. החוקרים צפו בהם דרך מראה חד-כיוונית במטבח הדירה".
בקיצור, עשיתם "האח הגדול".
ג'ון: "כן. רק שאנחנו המשכנו ללוות את הזוגות במשך 16 השנים הבאות. מתחילת הקשר דרך תקופת ההיריונות, לידת הילדים וגידולם".
ג'ולי: "ובמחקר נוסף שעשינו, הזוגות התבקשו לדבר על בעיה כלשהי במערכת היחסים במשך 15 דקות. בזמן שהזוגות שוחחו ביניהם, חיישנים שחוברו אליהם מדדו את רמות הסטרס בגופם ומדדים פיזיולוגיים נוספים כמו דופק, כמה הם הזיעו, כמה הם זזו במקום ועוד. האינטראקציות צולמו והוקלטו ולאחר מכן ניתחנו אותן".
מה חיפשתם בהקלטות? במה התמקדתם?
ג'ולי: "כמה פעמים כל בן זוג אמר משהו שלילי במהלך הוויכוח ואם בן הזוג הגיב בצורה שלילית, חיובית או ניטרלית לנאמר. ניתחנו גם את הרגשות שניכרו על פניהם במהלך הוויכוח, האם הם נראו כועסים? האם הם נראו מפוחדים? עצובים? ניטרליים? שמחים? כל המידע הזה עבר דרך תוכנה במחשב שסיכמה את כל הנתונים יחד עם כל המדדים הפיזיולוגיים".
והמסקנות?
ג'ולי: "המשכנו ללוות את הזוגות שנה אחר שנה במעבדה ומצאנו שגורמים מסוימים יכולים לנבא אם זוגות יישארו יחד, ייפרדו או יישארו יחד אבל לא יהיו מאושרים, כשש שנים מהמפגש הראשון במעבדה".
מהם הסימנים שמנבאים גירושים?
ג'ולי: "קראנו להם ארבעת פרשי האפוקליפסה. ביקורתיות היא הגורם הראשון - כשאתה מבטא רגשות שליליים על האופי של בן הזוג שלך במקום להתמקד באירוע נקודתי שהפריע לך. למשל, ביקורתיות תישמע כך: 'אתה פשוט עצלן מכדי לנקות את המטבח', זה סוג ביקורת שאנחנו מכנים אותה - 'התחלה נוקשה', והיא בדרך כלל תגרום לאדם השני להיכנס למגננה. הדרך הנכונה להגיד את זה היא משהו כמו, 'אני כועסת כשאני נכנסת למטבח והוא מלוכלך. האם תוכל לנקות את המטבח עכשיו?' כלומר היא אומרת כאן שני דברים על הסיטואציה - מה היא מרגישה לגביה ומה בן הזוג יכול לעשות כדי לשפר את ההרגשה שלה".
מהו הפרש השני?
"בוז. כשאתה נותן לבן הזוג שלך תחושה שאתה מעליו. זה נובע ממחשבות שליליות על בן הזוג בעיקר אם יש ביניכם קונפליקטים שאתם לא מצליחים לפתור לאורך זמן. למשל, 'לא חשבת לנקות את המטבח, אה? אתה כזה אנוכי'. בני זוג שמתייחסים זה לזה בבוז - לא רק שהם עשויים להתגרש אלא גם לחלות יותר במחלות זיהומיות כמו שפעת, התקררות ועוד, ביחס לזוגות שלא מתייחסים בבוז זה לזה".
הפרש השלישי?
"מגננה. סוג של דרך נוספת להאשים את בן הזוג, מין התקרבנות שלרוב רק מסלימה את הוויכוח, משהו בסגנון, 'איך אתה יכול להגיד את זה בכלל? אני שוטפת את הכלים כל הזמן!' ובצורתה בהתקפת נגד, 'ואתה לא שילמת את החשבונות! אז מה אם לא שטפתי כלים? אז מה?' או לחלופין, 'מה עם כל הדברים הטובים שאני עושה?'"
והרביעי?
"היאטמות במהלך ויכוח. כשאחד מבני הזוג מרגיש שהוא מותקף בוויכוח, והוא לא מגיב או נותן סימן שהוא מקשיב - כי הוא חש עומס פסיכולוגי וגופני ('הצפה') וכדי להתמודד עם הסיטואציה הוא פשוט מתנתק רגשית".
ג'ון: "הגוף בעצם נכנס למצב של תגובת 'הילחם או ברח'. במצב כזה אתה בדרך כלל מנסה שלא להפנות תשומת לב למה שהאדם השני אומר ומרוכז בלגרום לעצמך להרגיש יותר טוב לפני הכל. חשוב לציין, בריבים בין בני זוג, גברים מוצפים הרבה יותר בקלות מנשים, וגם לוקח להם הרבה יותר זמן להירגע אחרי ויכוח".
הספר "שבעת העקרונות לנישואים מאושרים" שכתב ד"ר גוטמן נוחת עכשיו בארץ אחרי שהפך לרב-מכר היסטרי בארצות-הברית, ועבר התאמה לטמפרמנט הישראלי. ולטמפרמנט יש פה הרבה מקום: לפי הגוטמנים, מסתבר שאפשר לנבא גירושים באמצעות מדדים פיזיולוגיים בלבד. אם הדופק שלכם עולה מעל מאה פעימות בדקה כשאתם רבים - בהנחה שאתם לא עושים את זה תוך כדי ג'וגינג - וזה קורה לכם בתדירות גבוהה, יש מצב שאתם בדרך לרבנות. מה גם שאם הדופק שלכם גבוה ממאה פעימות בדקה, סביר להניח שממילא פשוט לא תצליחו להקשיב למה שבן הזוג אומר לכם, גם אם תתאמצו. המלצת המומחים: לקחת 20 דקות מנוחה כדי להוריד את הדופק ולהרגיע.
חוץ מזה, כשחושבים על ארבעת הפרשים שהגוטמנים מצביעים עליהם, צריך להודות שעם יד על הלב, כולם כנראה חוטאים בביקורתיות או בהיאטמות במהלך ריב, ובכל זאת, לא כולם מתגרשים. "מצאנו שגם זוגות שמנהלים זוגיות טובה ונשארים יחד חווים ביקורתיות, מגננה והיאטמות", מסביר ד"ר גוטמן, "אבל לא בוז", הוא אומר, וד"ר שוורץ-גוטמן מוסיפה: "יש זוגות שחיים בנישואים מאושרים, גם אם הם חוו את ארבעת פרשי האפוקליפסה. הם תמיד הקפידו לעשות עבודת תיקון".
תסבירי בבקשה.
"הם נהגו להתנצל בפני בן הזוג על הביקורת שהעבירו, לקחו אחריות או ניהלו שיחה על מה שקרה וניסו להסביר לפרטנרים שלהם פעם נוספת למה בדיוק הם התכוונו, רק בצורה עדינה יותר. ולגבי מגננה, כולנו מתגוננים, אבל במערכות יחסים טובות המתגוננים יעצרו את עצמם או יבחנו את עצמם בזמן הריב, ויגידו, 'רגע, אני מתגונן עכשיו, תן לי רגע לנסות להקשיב למה שיש לך לומר'".
דבר נוסף שמבדיל בין זוגות מאושרים לזוגות אומללים הוא האיזון בין אינטראקציות חיוביות ושליליות במהלך העימות. למעשה 'יחס הקסם' עומד על אינטראקציה אחת שלילית על כל חמש אינטראקציות חיוביות לפחות, "כשזוגות מאושרים מדברים על נושא חשוב עבורם הם עשויים להתווכח", מסביר ד"ר גוטמן, "אבל הם גם צוחקים ומביעים סימני חיבה אחד כלפי השני למרות שהם לא מסכימים, כי מתקיים ביניהם חיבור רגשי עמוק. למשל, זוג שרב בממוצע שעה מדי יום אבל יש לו עוד חמש שעות טובות ביום, הסיכויים שלו להתגרש נמוכים בהרבה מזוג שרב רק 20 דקות ביום, אבל יש לו בסך הכל חצי שעה של זמן משותף".
אז מה נחשב אינטראקציה שלילית?
ג'ון: "כל אחד מארבעת הפרשים שדיברנו עליהם וגם כעס. למרות שכעס הוא בהחלט אינטראקציה שלילית ותגובה טבעית במהלך ויכוח, זה לא בהכרח מזיק לנישואים. לכעס יש השפעות שליליות על הנישואים אם הוא בא לידי ביטוי יחד עם ביקורת, בוז או מגננה. אינטראקציות שליליות בוויכוח כוללות התעלמות רגשית, ביקורתיות או מגננה. גם שפת גוף כמו גלגול עיניים יכולה להיות אינטראקציה שלילית חזקה, וחשוב לזכור שאינטראקציה שלילית שואבת הרבה כוח רגשי, ולכן נדרשות חמש אינטראקציות חיוביות כדי להתגבר על אחת שלילית".
איך אתם מייעצים להתנהג בזמן מריבה קשה?
ג'ולי: "אם אתם בעיצומו של ויכוח קשה, הפגנה של חיבה פיזית או רגשית בשיאו עשויה להקל על בני הזוג. למשל, אם באמצע ויכוח בן הזוג שלך לוקח את היד שלך ואומר לך, 'אלוהים, כמה קשה לי לדבר על זה. אני באמת אוהב אותך ואני יודע שאנחנו יכולים למצוא לזה פתרון'. או, 'תראה אנחנו רבים עכשיו אבל אני אוהבת אותך, זו רק שיחה, אנחנו באמת בסדר'. סביר להניח שתרגישו יותר טוב אחרי זה כי הפגנת החיבה הזאת תרכך את המתח ותקרב ביניכם".
למרות שמקובל לחשוב שזוגות צריכים לפתור את כל הקונפליקטים ביניהם כדי לחיות יחד באושר, לטענת הגוטמנים כל הקונפליקטים בחיי הנישואים, מהקטנים ועד למשמעותיים ביותר, נחלקים לשניים - אלה שניתן לפתור ואלה שלא. "כשלמדתי באוניברסיטה נאמר לי שמטפל צריך לפתור את הבעיות שעולות במהלך הטיפול", מספר ד"ר גוטמן, "כלומר טיפול נועד לפתירת בעיות. וכשרוברט לוונסון ואני עשינו מחקר יחד, גילינו ש-69 אחוז מהבעיות של זוגות שנחשפנו אליהן בפגישה הראשונה המשיכו להתקיים במשך כל שנות הנישואים".
למה בעצם?
ג'ון: "אנחנו הרבה פעמים נמשכים לאנשים מאוד שונים מאיתנו. אנחנו לא נמשכים לשיבוטים שלנו. סביר שנימשך למישהו שמרגש אותנו, והטעות הנפוצה ביותר היא לנסות להפוך אותם לכמונו, ולהתלונן על כך שהם לא נוהגים כמונו. יש זוגות שפשוט מצליחים להסתגל לשוני ולקבל את בני הזוג שלהם כמו שהם, הם יכולים לצחוק על השוני אבל גם להתעצבן, אבל הם מנסים לעבוד על זה".
ג'ולי: "בנישואים שלנו למשל, ג'ון ואני שונים בצורה יוצאת דופן. אני גדלתי באזור עם טבע יפהפה ואילו ג'ון גדל בניו־יורק האורבנית. לכל אחד מאיתנו יש דרך אחרת לחלוטין לבלות ולעשות כיף, ג'ון רוצה לקרוא ואני רוצה לצאת ולטפס על הרים. באיזשהו שלב גילינו ששנינו מאוד אוהבים את הים, אז אנחנו לוקחים קיאק ושטים יחד ונהנים. אז מצאנו את הגשר בינינו".
ואולי המיתוס הגדול מכולם הוא שתקשורת או לחלופין הניסיון ללמוד איך לפתור קונפליקטים הם הדרך האולטימטיבית והבטוחה למניעת התפרקות היחסים. לרוב, העצה המקובלת ביותר שתקבלו ממטפלים זוגיים תהיה: "אתם צריכים ללמוד לתקשר יותר טוב בעזרת הקשבה לנקודת המבט של האחר".
"הקשבה פעילה" היא השיטה המומלצת והשכיחה ביותר לפתרון קונפליקטים, ורוב המטפלים והיועצים הזוגיים משתמשים בה. אבל ד"ר גוטמן שחקר כ-700 זוגות במשך יותר מ-20 שנה הגיע למסקנה שכמעט בלתי אפשרי להצליח להציל נישואים בעזרת פתרון קונפליקטים בלבד. האסטרטגיה הזאת אולי "משפרת" את הריבים ומפחיתה את תדירותם, אבל היא לא תציל לכם את הנישואים. מיתוס נוסף הוא שנוירוזות הורסות את חיי הנישואים. "לאנשים נוירוטיים, חרדתיים ודיכאוניים יש מערכות יחסים נפלאות, ואלה חדשות נפלאות גם עבורי", אומרת ד"ר גוטמן.
והנה מיתוס נוסף שתאהבו - במערכות יחסים טובות יש מעין חוזה לא כתוב שלפיו אם בן הזוג שלך עושה עבורך מחווה נחמדה כלשהי, את צריכה להחזיר לו במחווה נחמדה. "התברר שזה פשוט לא נכון", מסביר ד"ר גוטמן. "ביחסים טובים בני זוג לא סופרים רגשות ובטח שלא סופרים כמה מחוות בן הזוג החזיר. זה מאפיין נישואים לא מאושרים וגם חברויות לא מאושרות. אנחנו לא סופרים את הרווח שלנו ממערכת היחסים. מערכות יחסים טובות מלוות באיזושהי רוח של נדיבות לב ולא במדידה".
"מיתוס נוסף שאני אוהבת", אומרת בהתלהבות ד"ר גוטמן, "אם אתם לא תשוקתיים או דרמטיים במהלך ריב אז משהו לא בסדר בזוגיות שלכם. אם אתם ניטרליים ורגועים זה סימן רע כי אתם לא רומנטיים. במערכות היחסים הטובות ביותר מתקיים שיח רגוע וניטרלי, אין רמה גבוהה של רגשות ולחץ. ורוגע הוא מרכיב מאוד חשוב ביכולת של בני זוג לנהל מערכת יחסים טובה. אנשים חושבים שבמערכות יחסים מוצלחות בני הזוג כל הזמן מפגינים תשוקה האחד כלפי השני ובעצם הזוגות שמצליחים להישאר מרוכזים ורגועים גם כשהם כועסים הם אלה שמנהלים מערכות יחסים מצוינות".
ומה לגבי הסברה שגברים לא בנויים ביולוגית לנישואים?
ג'ון: "גברים מאוד חיוניים למערכות יחסים, והם בעצם אלו שגורמים להן לעבוד".
מה הכוונה?
ג'ון: "באחד המחקרים שעשינו בקרב 130 זוגות נשואים טריים שעקבנו אחריהם במשך כמעט עשור גילינו שכבר בחודשים הראשונים לנישואים, לגברים שנתנו לנשים שלהם להשפיע עליהם - היו מערכות יחסים טובות יותר והיה להם פחות סיכוי להתגרש. כשהגבר לא מוכן לקבל את ההשפעה של אשתו, לקשר כזה סיכוי של 81 אחוז להסתיים בגירושים".
מדהים.
"גברים לא נשואים או שלא נמצאים במערכת יחסים רומנטית, חולים הרבה יותר ומתים בגיל הרבה יותר מוקדם בהשוואה לגברים שמנהלים מערכות יחסים. התועלת לגברים ממערכות יחסים היא הרבה יותר גדולה מאשר לנשים והם זקוקים לה הרבה יותר, כי נשים הרבה יותר טובות ביצירת רשת תמיכה חברתית, ולגברים הרבה פעמים יש חברים אבל בת הזוג שלהם היא גם הרבה פעמים החברה הכי טובה שלהם".
לטפח את הזוגיות ולשמור עליה לאורך שנים ארוכות זו משימה מאתגרת. אבל אם תוסיפו למשוואה ילד, שניים או שלושה, ההתמודדות תהפוך למאתגרת פי עשרה. למעשה, במחקר נוסף שערכו הגוטמנים הם גילו שאחרי לידת הילד הראשון, שני שלישים מהזוגות חווים משבר גדול בנישואים. משבר שנמשך בדרך כלל כשלוש שנים מהלידה. "תקופת ההיריון עשויה לנבא איזה הורים בני הזוג יהיו ואיך הם יתייחסו זה לזה", מסביר ד"ר גוטמן, "הגברים אחראים להבדל ברמת האושר במערכת היחסים אחרי לידת הילד הראשון. כשגבר ממשיך להימשך לזוגתו במהלך תקופת ההיריון כפי שנמשך אליה לפני וממשיך להרגיש קרוב אליה גם במהלך ההיריון, זה מנבא התקרבות ולא משבר לאחר הלידה".
אילו גורמים נוספים עשויים לגרום למשבר?
ג'ולי: "הרבה פעמים גברים חושבים שכדי להיות אבות טובים הם צריכים להתחיל לעבוד יותר קשה כדי לפרנס את המשפחה, אז עובדים קשה יותר ונעדרים יותר זמן מהבית - מהאם והילד. בינתיים, האמא תקיף את עצמה בנשים אחרות, באמא שלה, בחמות ובחברות טובות, ולכן ייווצר מצב שבו האב והאם לא מבלים מספיק זמן יחד עם התינוק והמרחק הרגשי בין ההורים יגדל משמעותית - מה שעשוי להוביל למשבר. האבות בהחלט מרגישים שמחה וחווים את השינויים של הסיטואציה החדשה אבל הרבה פעמים הם לא באמת מצליחים להעריך את זה, בגלל שהם לא מעורבים מספיק בגידול התינוק".
ד"ר שוורץ-גוטמן מספרת על מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה, שבו מיקמו מיקרופונים ומצלמות בבתיהם של 300 זוגות, שבהם שני בני הזוג עובדים: "הזוגות דיברו זה עם זה במשך 35 דקות בממוצע בשבוע, זה הכל! ורוב השיחות היו בנושא הורות, מי יעשה מה ומתי. זה מאוד שכיח שזוגות זונחים את מערכת היחסים שלהם ומתמקדים בקריירה ובגידול הילדים.
"ועוד דבר חשוב. כשהמשפחה הגרעינית גרה באותו אזור, הרבה פעמים הסבתא שרוצה לעזור ולהתחבר לאם ולתינוק משתלטת ופשוט הודפת את האב החוצה, וזה יוצר הרבה קונפליקטים והפרדה בין בני הזוג. אנחנו רואים את זה בארצות-הברית לרוב אצל היספנים ואפרו-אמריקאים. הסבתא פשוט בועטת את הגבר החוצה. בסיטואציות כאלה, כדי שהנישואים יצליחו לשרוד, אנחנו מייעצים לאמא של התינוק להציב גבולות מאוד ברורים לסבתא ולהתאחד עם האב והתינוק כיחידה אחת".
אנחנו אולי מפנטזים על שנות נישואים ארוכות וטובות, אבל כמחצית מהנישואים בארצות-הברית מסתיימים בגירושים. בישראל, מדווח על כ-40,000 בני זוג שמתחתנים בעוד כ-11,000 מתגרשים באותה שנה. "בארצות-הברית יש בדיחה שהאנשים היחידים שעדיין רוצים להתחתן הם לסביות והומואים", צוחק ד"ר גוטמן, "אבל אני חושב שמוסד הנישואים לא ילך לשום מקום, כי טקס פומבי שבו החברים והמשפחה מביעים תמיכה ביחסים של בני הזוג הוא חשוב מאוד עבור סיכויי ההצלחה של הזוגיות. הצהרה חוקית ופומבית שאתם יחד, שלבן זוגך יש את אותם תנאים שיש לך, שאנחנו יחד לא משנה מה, יש לזה משמעות עצומה, וזה עדיין מאוד חשוב לאנשים".
ומה דעתכם על יחסים פתוחים?
ג'ולי: "במחקרים שנעשו על יחסים פתוחים נמצא שהם מאופיינים בפחות אמון בין בני הזוג ובחוסר ביטחון. הרבה פעמים אנשים יכחישו שהם חווים חוסר ביטחון ביחסים הפתוחים שלהם. ובדרך כלל יש אדם אחד פחות פתוח מהאדם השני, מה שעשוי לסבך את העניינים. הרבה פעמים גם קורה שבן הזוג שיזם את פתיחת היחסים נהיה חסר ביטחון בקשר כשבן הזוג מתאהב באדם אחר".
ג'ון: "במחקרים שנעשו על זוגות הומואים, נמצא שמערכות היחסים ביניהם מצליחות רק כאשר הן פתוחות. הומואים שחיו יחד 35 שנה ומעלה דיווחו על כך שהיו במערכות יחסים פתוחות. אבל זה היה לפני תקופת האיידס. לאחר מכן, מונוגמיה נהייתה הרבה יותר שכיחה בקרבם. כיום 45 אחוז ממערכות היחסים בקרב הומואים בארצות-הברית הן מונוגמיות".
ג'ולי: "מה גם שהומואים מסוגלים לעשות סקס עם גברים אחרים בלי לערב יותר מדי רגשות, בשונה מנשים. ולכן הרבה יותר פשוט עבורם לנהל מערכות יחסים פתוחות. לסביות למשל לא נוהגות לנהל יחסים פתוחים בהשוואה להומואים".
ולא מיתוס: הגבר רוצה סקס הרבה יותר מהאישה. ואם לדייק, פי שישה יותר מהאישה. גם אם הגבר מדווח על סיפוק גבוה מהסקס וגם אם לא, הנתון הזה עדיין נותר יציב כמו סלע. באחד המחקרים שערך ד"ר גוטמן הוא גילה שזוגות עם חיי מין טובים לא התייחסו לסקס כאל עוד משימה ברשימת המטלות הארוכה של החיים. "סקס הוא לא הבסיס של נישואים טובים. הסקס הטוב ביותר נוטה להיות תוצאה של החברויות החזקות ביותר", מסבירה ד"ר שוורץ-גוטמן, "למעשה, לפי המחקר של מחנכי המין בארי ואמילי מקארתי מהאוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון הבירה, זוגות מאושרים מייחסים רק 15 עד 20 אחוז מהאושר שלהם לחיי מין טובים. ולמרות זאת, סקס רע עשוי להרגיש כמו קללה, במיוחד כשהבסיס של הנישואים רעוע. באותו מחקר נמצא כי בני זוג ממורמרים דיווחו שסקס רע מהווה 50־70 אחוז מבעיותיהם".
אז מאיפה מתחילים בכלל?
ג'ון: "לדבר על זה. מתברר שהחלק החשוב ביותר של טיפוח חיי מין בריאים הוא לדבר על חיי מין בריאים. כל המחקרים מראים על כך שכאשר זוגות מדברים על חיי המין שלהם בפתיחות, נשים חוות יותר אורגזמות".
ומה לגבי תדירות הסקס?
ג'ולי: "הסבלנות והקיבולת לסקס הן דינמיות ומשתנות, תלוי בעונה ובתקופה. אי-אפשר למדוד חיי מין בריאים במספרים. אם זה היה ככה, אמהות אחרי לידה וגברים עם בעיות תפקוד היו בצרות צרורות. גם כאשר הסקס בלתי אפשרי, האינטימיות היא קריטית. להתחבק, להחזיק ידיים, להתכרבל, להתנשק. מחויבות לאינטימיות יכולה להניב יחסי מין תכופים יותר ומספקים יותר. אבל גם כשאין סקס, האינטימיות נשארת".
