כך "תסתפק" בזוגתך ולא תביט לצדדים
זה תמיד נראה שבחוץ הרבה יותר טוב ושהזוגיות של חברות שלנו עמוקה משלנו. שהסקס שם משובח יותר, שהבעל נדיב ותומך והאישה פתוחה וזורמת. אבל תנו לי לגלות לכם כבר עכשיו שזה הכל אשליה אחת גדולה, ויש לי ארבע עצות שיעזרו לכם להפנים את זה
כשאשתי שתחיה נכנסת לחדר ישיבות, אולם הרצאות או סתם לחלל מלא באנשים, היא קודם כל רואה את כולם עירומים. פעם חשבתי שאולי זה "גיפט" כזה, כמו שאני רואה אנרגיה ומנגנונים תודעתיים, היא רואה אנשים עירומים. בהמשך הבנתי שזה לא ממש "גיפט", זה יותר כמו פצצה מתקתקת שכל הזמן מסתכלת החוצה וסובלת מעודף גירויים. פייר? אני לא מבינה איך אפשר. גם ככה אנחנו חיים בעולם של שובע, מותרות ופיתויים החוגגים מכל פינה ועבר. כל יום נולד אייפון חדש יותר, מתקדם יותר, סקסי יותר, מצטלם טוב יותר ואלוהים יודע מה יותר…
המבחר גדול, ההיצע מטורף והפיתויים לא מדלגים על אף תחום בחיים, כולל במישור הזוגי. איכשהו, זה תמיד נראה שבחוץ הרבה יותר טוב, שהדשא של השכן הוא בכלל מדשאות גן-עדן ושהזוגיות של חברות שלנו עמוקה משלנו. שהסקס שם משובח יותר, שהדינמיקה זורמת על מי מנוחות, שהבעל נדיב ותומך והאישה פתוחה וזורמת. אבל תנו לי לגלות לכם כבר עכשיו שזה הכל אשליה אחת גדולה, פרי תעלוליו של מוחנו הגאוני, שמייצר סרט עלילתי מהפנט שמפתה אותנו לחשוק בפירות אסורים. אז חכו רגע לפני שאתם מוצאים את עצמכם מגורשים מגן-עדן, וקבלו כמה טיפים שיעזרו לכם להתמודד עם הפיתויים ולהבין שאין כמו בבית.
1. להפסיק את המרוץ
זה אף פעם לא הפיתויים עצמם. הפיתוי היחיד הוא להסתכל החוצה. ההבנה כי תמיד יהיו יפים יותר, צעירים יותר או אמיצים יותר היא הבנת המפתח. אוי לו למי שתמיד במרוץ אחר הדבר הגדול הבא, מרוץ שמראש נועד לכישלון, בור ללא תחתית הגוזר את בעליו לסבל אינסופי של מרדף ורעב מתמיד. לעומת זאת, עם שינוי קטן בכיוון המבט, תגלו שאתם כבר בגן-עדן ושיש לכם הכל! ברגע שתתרגלו את המוח להתבונן פנימה אל תוככם במקום החוצה אל המסך, תגלו את כל הטוב וה"יש" שכבר קיים בביתכם.
כי דווקא בימים בהם הקצב מטורף מאי פעם, והגירויים מאיימים לסנוור את עיננו ואת הלך חשיבתנו, זה בדיוק הזמן להתכנס פנימה אל תוך עצמכם, לצלול לתוך הזוגיות הקיימת, לעורר את הקסם המיוחד של הביחדנ'ס שלכם, ולהיזכר כמה טוב בבית!
2. לעצור לפני הביס הראשון
חבל שלא ידעתי את זה בגיל 16, זה היה חוסך לי שנים של הפרעות אכילה, אבל היום אני כבר יודעת מצוין - לא לקחת את הביס הראשון של מה שאני לא יודעת לעמוד בפניו. כוונתי היא שאם אתם כל הזמן "מחפשים בחוץ", עשו לעצמכם טובה ועצרו עוד לפני ה"ביס הראשון", אחרת התיאבון רק ילך ויגדל. צר לי להיות הרעה, אבל לא צפוי שתהיו שבעים לעולם.
3. להפסיק להסתכל לצדדים
יש משהו מאד כיפי בפלירטוט עם ה"בלתי מושג", אבל כפי שהזכרתי בטוריי הקודמים, עיסוק בפנטזיות בלתי מושגות הוא מתכון לריקון מצברים של אנרגיה. פנטזיה מעצם מהותה היא "בלתי מושגת". היא משאירה אתכם כל הזמן "ליד" ו"כמעט". לא חבל לשחק עם אנרגיה שמראש נועדה להיות מבוזבזת? זכרו שאין כאן הרבה אפשרויות למשחק - זה או להיות בפנים, בסנטר שלך, בארץ המובטחת, או להישאר בחוץ, במדבר הצחיח. היכן תבחרו להיות?
4. תבדקו טוב-טוב מה חסר לכם שם בפנים
כי זה אף פעם לא האדם האחר, אלא התדר, התחושה שהוא מזכיר ומעורר בנו. ואם התפלק לכם מבט החוצה ובא לכם על מישהו או משהו אחר, היו רגועים כי זה קורה וכולנו אנושיים. אל תכעסו על עצמכם ואל תרגישו אשמה. מה שאתם כן יכולים לעשות זה לשחק עם האדם הזה בתודעה. תזרמו עם זה רגע - תרקדו יחד, תתקרבו, אפילו תיצמדו קרוב-קרוב. אבל רק בתודעה, כן? תשהו שם רגע, ואפילו עוד אחד. ועכשיו תבדקו עם עצמכם מה יש שם שמדליק אתכם? מהי האיכות הזאת שיש בו או בה או בכלל בסיטואציה, שסחפה אתכם לשם מלכתחילה?
או במילים אחרות - אם יש מישהי או מישהו שמצליחים להחסיר מכם נשימה, נסו לראות מהם הנוירונים שהתעוררו במוחכם לנוכח המפגש איתם. האם זו תחושת נחשקות? ואולי תשוקה רדומה שהתעוררה? אם זה אכן כך, נהדר! מזלכם שאיכויות אלה מבקשות להתעורר בכם, הן שלכם מהבית. תברכו את המקום הזה והתחילו לשחק איתו. אתם לא צריכים שחקנים חיצוניים. הלבישו את הפנים של בני הזוג שלכם על אותה קפסולת תשוקה או על כל איכות אחרת שהתעוררה. הביאו את הפיתוי אל המיטה והפכו אותו להארה. קחו את המתנות ותזרקו את העטיפה.
5. איזהו העשיר? השמח בחלקו
מה שיש לכם הוא הכי טוב. הוא הדבר האמיתי והמדויק. היזכרו שיש לכם את השפע המושלם שלכם. האישה, הבעל, החבר, החברה, החבר והחברה - כל אחד והטוב המושלם שיצר לעצמו. בואו לא נהרוס את זה רק כי משעמם לנו קצת בחופש הגדול (אגב, גילתי שהורים בחופש הגדול משתעממים לא פחות מהילדים. כנראה שכולנו צריכים מסגרות). ככל שתודו על מה שיש ותשחקו יחד בתוך הזוגיות הקיימת שלכם, תרגישו את תחושת השובע הנפלאה הזאת שמתלווה להחלטה לחזור פנימה, הביתה, לתוכנו. כי באמת, אין כלום בחוץ.
פריידי מרגלית היא מייסדת תפישת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות. לאירוע "לצאת מהמטריקס - לגלות את התודעה" לחצו כאן
