רן לא מסוגל לסלוח.
שנתיים וחצי חלפו מאז נולד בנו, אבל כשהוא מדבר על השתלשלות האירועים שהובילה אותו, בסופו של דבר, לביצוע ברית מילה לילדו ומאוחר יותר לקריסת נישואיו, הכאב והכעס עדיין מציפים אותו.
הוא בן 39. עד לפני מספר שנים הוא התגורר עם רעייתו ובתם המשותפת ביישוב קטן בצפון הארץ. הזוגיות הייתה טובה והחיים זרמו על מי מנוחות, ואז נכנסה אשתו להיריון שני. הפעם הם ציפו לבן.
"נולדתי למשפחה מסורתית-מזרחית. לא חילונים גמורים אבל בהחלט לא דתיים, כאלה ששומרים חגים ומנהגים. אני זוכר שאף פעם לא הבנתי באמת את עניין ברית המילה, אבל גם לא התעסקתי בזה יותר מדי. רק כשאשתי נכנסה להיריון שני התחלתי להתעניין יותר, לקרוא, לבדוק, לרחרח. היו לי המון שאלות. התקשורת בינינו הייתה טובה, ולא הסתרתי ממנה את העובדה הזו. בהתחלה היא הביעה עניין במחקר האישי שלי. כשהעליתי את האפשרות להימנע מברית מילה לבן העתידי שלנו היא לא התנגדה נחרצות אלא הקשיבה, אבל אז הגיעה הארוחה המשפחתית ההיא ששינתה הכול.
"ישבנו לארוחת ערב עם ההורים שלה והעליתי את הנושא. אני לא זוכר את המילים המדויקות של אבא שלה, אבל הוא אמר לה משהו בסגנון 'סבתא שלך מתהפכת בקברה רק מלשמוע את זה'. בשורה התחתונה, הם הביעו זעזוע ושאט נפש מהרעיון שהנכד שלהם לא יעבור מילה. באותם רגעים לא הבנתי את זה, אבל היום אני יודע שזו הייתה השנייה שבה אשתי בחרה צד. היא החליטה למול את הילד".
את מה שקרה אחר כך הוא מתאר כהידרדרות מהירה שלא הצליח לעצור.
"ככל שמועד הלידה התקרב, ההתנגדות שלי לברית מילה הלכה והחריפה, ואילו הרצון שלה לבצע ברית מילה רק התגבר. התחלנו לריב בלי הפסקה. כל שיחה, איכשהו, הובילה לזה. כל ויכוח הכי קטן שלנו חזר לנושא הזה. לא הצלחנו לתקשר בלי שזה יצוף. בגדול, לא רבנו על שום דבר אחר, רק על זה".
ואז הגיעה הלידה.
"כן, אז הגיעה הלידה. ביקשתי ממנה לפחות לחכות עם ההחלטה. הרי אנחנו בכל מקרה לא מבצעים אותה ממניעים דתיים, אז לא יקרה כלום אם נשתהה קצת. היא סירבה, אני נכנעתי. אמרתי לה: "אוקיי, עשי מה שאת רוצה. זה לא משהו שאני מעוניין לקחת בו חלק אבל לא אמנע ממך את זה". אין שום דבר בעולם הזה שאני מתחרט עליו יותר מהמשפט הזה".
על מה בעצם אתה מתחרט?
"שנכנעתי, שהרמתי ידיים, שוויתרתי עליו, על הזכות הכי בסיסית שלו. לא הצלחתי להגן על הילד שלי, לא הייתי שם בשבילו. לא מנעתי ממנו את הפגיעה. נתתי לאחרים לאנוס אותו".
לאנוס?
"כן, לאנוס. אני יודע, אני משתמש במונחים מאוד קשים, אבל זה מה שאני מרגיש לגבי האקט הנוראי הזה של נזק בלתי הפיך לחסר ישע. אני מרגיש שאנסו אותו לפגיעה הזו, ושאני אפשרתי לאונס הזה להתקיים. לא ביצעתי את תפקידי כהורה. נכשלתי. אבא צריך לשמור על הילדים שלו. אני לא שמרתי".
בשנתיים שחלפו מאז, לדבריו, נכנע לדרישת אשתו, מערכת היחסים ביניהם עלתה על שרטון. לפני כחצי שנה, השניים התגרשו.
"אני לא מסוגל לסלוח לה. היא, מצידה, עדיין חושבת שהיא עשתה את המעשה הנכון. זה משגע אותי. לפחות אם היא הייתה מוכנה לחכות קצת עם ההחלטה, להרהר בה, להתעמק בה, אבל לא. יכול להיות שאם היינו גרים בתל אביב או בעיר גדולה אחרת אז היא הייתה יותר פתוחה לזה. במקום הקטן הזה כנראה שהייתה לה פחות יכולת להתנגד למקובל".
כיום הם בקשר טוב, מגדלים את הילדים במשמורת משותפת ועושים את המיטב כדי להשאיר את הפרשה מאחוריהם. רן חולם על ילדים נוספים, רצוי בנים.
"אני רוצה עוד ילדים, ואני ממש אשמח אם זה יהיה בן. יש בי משהו שרוצה לעשות תיקון. ברור לי שאי אפשר לתקן את ההחלטה ההיא, אבל הייתי רוצה שיהיה לי עוד בן ושעליו אני כן אצליח להגן מרגע לידתו. לילד הבא אני כבר לא אבצע ברית מילה, בעד שום הון שבעולם".
אין נתונים מדויקים על מספר הזכרים שעברו מילה בישראל, אבל הערכות מבוססות מצביעות על 97%-98% מכלל התושבים היהודים במדינה. לפי סקר שנערך בשנת 2017 עבור הרבנות הראשית, כ-96% מההורים הצעירים, עד גיל 30, כלל לא התלבטו בקשר למילת הילד. בערי גוש דן, ותל אביב בראשן, הנתונים משתנים וישנה עלייה בשיעור ההורים שבוחרים להימנע מההליך.
לרוב יש הסכמה בין בני הזוג לגבי ביצוע ברית מילה או אי-ביצועה. בין אם התקיים דיון בנושא ובין אם לא, בין אם אחד הצדדים מהסס ובין אם שני הצדדים שלמים לגמרי עם ההחלטה, בסופו של דבר, במרבית המקרים, יש החלטה משותפת לבצע או לא לבצע את ההליך.
אבל יש גם מקרים אחרים, בהם כל אחד מבני הזוג מחזיק בעמדה שונה. מה שנחשב ללגיטימי ומתקבל על הדעת בהחלטות אחרות הופך למסובך יותר בכל הנוגע לברית מילה, מכיוון שמדובר בפעולה בלתי הפיכה. אין שום דרך "לחזור אחורה" ולשנותה.
"עמדות מנוגדות בנושא הזה שכיחות מאוד", אומרת רונית טמיר, ממקימי עמותת קה"ל (קבוצת הורים לילדים שלמים), שהוקמה לפני כ-20 שנה יחד עם כמה הורים נוספים שבחרו שלא למול את ילדיהם.
טמיר מנהלת כבר שנים מפגשי ייעוץ להורים לעתיד המתלבטים אם לקיים את טקס ברית המילה לתינוקם, ולדבריה נתקלת לעיתים תכופות בבני זוג שמחזיקים בתפיסות שונות.
זה לא משהו שמדברים עליו קודם?
"בהרבה מהמקרים לא. לפעמים מתחילים לשוחח על זה כשמגלים שיש בבטן זכר. בכל מקרה, גם אם מדברים, חשוב להבין שאנשים משנים את דעתם בנושא הזה מן הקצה אל הקצה. נתקלתי באנשים שהתכוונו חד-משמעית למול את בנם, ובסופו של דבר הפכו לנושאי דגל של ההתנגדות לברית מילה. קשה לקחת החלטה כזו על ילד תיאורטי".
מי מתנגד יותר, גברים או נשים?
"יש נטייה לחשוב שנשים יתנגדו יותר כי הן, לכאורה, רחמניות, רגישות ומלאות חמלה, אולם בפועל לא נתקלתי בשום הטיה מגדרית. אני חושבת שמדובר ב-50%-50%. יש המון גברים שמתנגדים לאקט הזה, והמון נשים שמתנגדות לו".
טמיר מקפידה לא לשכנע איש במפגשים: "אני מאמינה שכל ההורים - גם אלו שמלים וגם אלו שלא - רוצים בטובת הילד שלהם. אני רק רוצה לענות על השאלות שמציקות להם ולתת להם מידע חיוני, כדי שהם יוכלו להחליט בעצמם. אני גם לא מבררת אחרי שהילד נולד מה החליטו ההורים שלו. זה שלהם לחלוטין".
רן אינו היחיד שההחלטה על ביצוע ברית המילה עלתה לו בנישואים. בפייסבוק מסתובבים המון פוסטים, חלקם בעילום שם ואחרים תחת השם המלא, של הורים שמתחרטים על שביצעו ברית מילה בתינוקם. אחת מהם היא נטלי, בת 33 מבאר שבע, שפרסמה בסוף ינואר האחרון את הפוסט הבא:
נטלי היא אם לתאומים בנים, בני שנתיים ושלושה חודשים. היא הייתה בזוגיות עם אבי ילדיה במשך כעשר שנים, מתוכן שלוש כזוג נשוי. בימים אלה ממש, אחרי אין-ספור ריבים וטיפול זוגי אחד שלא צלח, הם חתמו על הסכם גירושין.
"היו בינינו אי הסכמות בכל מיני נושאים, אבל הברית הייתה הקש האחרון מבחינתי. האירוע שגמר את הזוגיות שלנו סופית".
מה קרה שם?
"במהלך הזוגיות שלנו כן דיברנו על ילדים אבל לא נכנסנו לפרטים הקטנים, ונושא ברית המילה לא עלה. גם במהלך ההיריון לא עסקנו בברית. הנושא הזה עלה רק כשהם באמת הגיעו לעולם. התאומים שלנו נולדו פגים. נאלצנו להמתין עם הברית כי הם היו צריכים להגיע למשקל מסוים. כשהתחילו לדבר איתנו על מתי זה בכלל אפשרי לעשות את זה ואיך, הבעתי את דעתי בעניין. מאז ומתמיד חשבתי שברית מילה זה מיותר ושלא צריך לעשות את זה, וזה רק התחזק בגלל שהם היו פגים וכל כך קטנים ורגישים. הוא לא הסכים איתי. בגלל שידעתי שזה חשוב לו ולמשפחה שלו אז הסכמתי לבוא לקראתו. הגענו לפשרה שלפיה נעשה את זה בבית חולים, אבל גם זה לא קרה בסוף.
"המשפחה שלו התערבה, ולהם היה חשוב לעשות את זה בדרך המסורתית - באולם, עם מניין ועם כל הברכות. היינו בדילמה רצינית במשך הרבה זמן. בהתחלה הוא חשב כמוני, שצריך לשמור עליהם ולהרחיק אותם מאנשים ושעדיף בבית חולים, אבל בסופו של דבר הוא נכנע ללחץ שהמשפחה שלו הפעילה עליו ועשינו את זה בבית כנסת. היה נורא.
"אחרי הברית לא הסכמתי לטפל בהם. לא הייתי מוכנה לגשת, לא להסתכל על זה. כל עניין החבישה היה מזעזע בעיניי. דרשתי שהוא יעשה הכול, והוא באמת עשה".
אז בעצם הסכמת לברית אבל לא הסכמת לדרך שבה היא נעשתה.
"כן. האופן שבו זה נעשה טלטל אותי. הוא מחק לחלוטין את הרגשות והרצונות שלי בעניין והתעלם מטובת הילדים שלו. בתור אבא של הילדים הייתה לי ציפייה שהוא ישמור עליהם ויגן עליהם, וידאג למה שהם באמת צריכים ולא למשפחה שלו".
איך הקשר כיום?
"בתחילת התהליך זה היה מאוד קשה, רבנו כל הזמן. לצערי, גם מול הילדים. הלכנו לטיפול זוגי, ועניין ברית המילה עלה בכל מפגש. החלטנו להתגרש. כיום אנחנו משתדלים לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי שיהיה בסדר".
מה תעשי אם יהיו לך ילדים נוספים?
"זו שאלה מאוד קשה שכבר הספקתי לשאול את עצמי הרבה פעמים. עם כמה שאני מתנגדת לזה, ההחלטה הסופית תלויה גם באבא, וכאן בעצם טמונה הבחירה האמיתית - עם מי את מתחתנת. אם אביא ילד עם מישהו שמתנגד או שזה לא קריטי לו, כמובן שלא אעשה ברית. אם זה מישהו שביצוע ברית מילה כן חשוב לו אז נעשה את זה, אבל תחת התנאים שלי".
לרוב, המתלבטים לגבי ברית המילה הם חילונים משכילים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. ההתלבטות עוסקת פחות במשמעויות הדתיות של ויתור על הטקס, ויותר בהשלכות החברתיות על הילד ובסוגיות הנוגעות לבריאותו, אולם נראה כי יותר מכל חוששים ההורים לעתיד מההתמודדות הצפויה עם שאר בני המשפחה.
גלעד, בן 38 מחיפה, אב לבת בת שנתיים וחצי ולבן בן חצי שנה, ידע כבר בגיל צעיר שהוא מתנגד לתהליך: "עוד בגיל ההתבגרות לא הבנתי את העניין הזה. נולדתי למשפחה חילונית, אבל מעולם לא דיברנו על הנושא הזה. אני זוכר ששאלתי את אבא שלי למה הוא עשה לי ברית מילה והוא ענה לי 'כי כולם עושים את זה', ובזה זה הסתכם. זה היה מוזר ומיותר בעיניי, ולמרות שלא הבנתי לעומק מה נעשה לי, כבר אז גמלה בליבי ההחלטה שאם יהיה לי בן יום אחד, אני לא אמול אותו.
"בהמשך, כשהכרתי את מי שכיום היא אשתי, הנושא עלה כבדרך אגב. אני התנגדתי לנישואים ברבנות ופעם אחת, כשיצאנו לחתונה של חברים, אמרתי לה שאם נתחתן אני לא מוכן שזה יקרה ברבנות, אלא רק בנישואים אזרחיים בחו"ל. זה הפתיע אותה, היא רצתה 'נישואים רגילים', דיברנו על זה הרבה והיא החליטה שזה לא יהיה דיל-ברייקר, אבל אז היא שאלה: 'יש עוד דברים שאני צריכה לדעת שאתה מתנגד אליהם נחרצות?', ואני עניתי: 'כן, אין לי כוונות למול את הבן שלי'.
"היא הופתעה, אבל לא לפחות בהתחלה לא הביעה אנטי לאמירה הזאת. בהמשך, אחרי ששוחחה עם ההורים שלה על זה, היא התקשרה אליי ואמרה: 'אין לי שום בעיה עם נישואים אזרחיים, אבל אם יהיה לנו בן, אין מצב שנוותר על ברית מילה. כלומר, אם אתה מתכוון להתעקש על זה, כדאי שניפרד כבר מעכשיו'.
"ביקשתי זמן לחשוב, התייעצתי עם מישהי שאני מעריך את עמדתה והחלטתי לא לפרק את מערכת היחסים על זה, ואמרתי לה שלמרות שאני אתנגד ושאני לא מוכן לקחת בזה שום חלק, אני אתן לה לעשות את זה, אם היא תרצה. כלומר, נכנעתי.
"בלידה הראשונה יצאה לנו בת כך שנמנעה מאיתנו ההתלבטות, אבל מה שכן קרה עם הלידה שלה זה שהחלטנו לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, במיוחד היא. לזכותה ייאמר שכל דבר היא חקרה ולמדה. לפעמים היא בחרה ללכת עם ההמלצות הרגילות לתינוקות ולפעמים לא. זה רלוונטי, כי כשהיא נכנסה להיריון עם הבן היא אמרה לי מיוזמתה: 'אני רוצה ללמוד על ברית מילה, תשיג לי חומר על זה'.
"זה הכניס אותי לסחרור של מציאת מידע. כמה שחשבתי שאני יודע, הבנתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד. במהלך ההתעמקות בנושא הפכתי להרבה יותר הדוק, מגובש וחד-משמעי בדעות שלי. החלטתי שלא רק שלא אעשה ברית מילה לבן שלי, אני גם מתנגד נחרצות לעצם הרעיון אצל אחרים. אני, לדוגמה, טבעוני אבל אני לא משגע אנשים אחרים לגבי מה שהם כן או לא אוכלים, אבל בכל הנוגע לברית מילה אני ממש מטיף לאנשים. אני 'נותן בראש' לאנשים על זה שהם בוחרים לעשות את זה.
,
"גם בת הזוג הבינה מהר מאוד שהיא לא מתכוונת לעשות את זה, לפחות לא אחרי שמונה ימים, ואחרי זה - נראה. כיום הילד שלנו בן חצי שנה, וברור לחלוטין שזה לא הולך לקרות".
אז בסוף הגעתם להסכמה.
"כן, בינינו כן, אבל הדבר היחיד שחששתי ממנו כל הדרך זה התגובות של המשפחה שלה. הם הגיבו מאוד לא טוב, אמרו שזה יפגע בהם וכולי. לשמחתי, אשתי אמרה להם שהיא מבינה אותם, אבל היא חייבת לחשוב על טובת הילד שלה ולא על ההרגשה שלהם בנידון. כיום זה כמובן נון-אישיו בשום צורה שהיא. כולם מאוהבים בו, ואף אחד לא מתעניין במה שיש לו מתחת למכנסיים".
