"היה לנו הסכם אחד, קריטי וברור: אם שוכבים עם אנשים אחרים, משתמשים בקונדום, ואם קרה והתפספס לנו, מיד מעדכנים את הצד השני וחוזרים לעשות מין מוגן. בפעמים הספורות ששכבתי עם אחרים במהלך התקופה הזאת תמיד השתמשתי בקונדום, וגם תמיד יידעתי אותו בכך למחרת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"לפני כמה ימים ניגש אליי ידיד טוב שסיפרתי לו על אותו יזיז, ואמר לי שידידה נוספת שלו שוכבת איתו. שאלתי את היזיז על אותה ידידה, והוא אישר שהם אכן שוכבים. שאלתי אם הם משתמשים בקונדום – ואחרי כמה דקות של כתיבה ומחיקה בוואטסאפ, הוא ענה: 'האמת שלא'. ומה עם ההסכם שהיה לנו? 'לא התכוונתי. לא חשבתי על זה. אני מבין שאת פגועה ואת צודקת, אבל זה מה שקרה', הוא השיב. את מבינה? בזמן שאני סמכתי עליו שישמור על הגוף שלי ויקיים את ההסכם שלנו, הוא סיכן אותי בריאותית! הוא לקח את האמון שנתתי לו ודרך עליו! חסמתי אותו מכל הרשתות החברתיות ואני מאוד פגועה. לא יודעת איך אוכל לסמוך שוב על בחורים".
את המילים הללו אמרה לי חברה שחוותה לאחרונה משבר אמון מאוד גדול עם אדם שאומנם לא היה בן הזוג שלה, אבל בהחלט היה יקר לליבה. משבר אמון הוא אחת החוויות המערערות, הכואבות והפוגעות ביותר שאנו עלולים לחוות בזוגיות שלנו. הקשר הרי משמש מקור של תמיכה וביטחון, ופתאום - ולעיתים ללא כל הכנה - חוטפים ממנו את התחושה ההפוכה.
שגיא ברסלב, עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית ומשפחתית, סבורה שהמשבר הגדול שחווה כרגע חברתי הוא שווה ערך לבגידה. "בגידה היא הפרה של חוזה שנערך בין הצדדים ושהייתה ציפייה שיקוים", היא אומרת, ומספרת על מנגנון הגוף שלנו שממהר להגיב: "הקול הזה שצורח בהגזמה שאי אפשר לתת יותר אמון באף אחד הוא מעין שומר סף, שנועד לשמור עלינו מסכנה. צריך להודות לו שהוא עושה את עבודתו, אולם לצידו ישנו קול רציונלי ששואל אם באמת לא ניתן לתת אמון באף אחד". לדבריה, החוכמה היא ליישב בין שני החלקים ולקבל החלטה שמקובלת על שניהם.
"יכולים להיות עוד קולות כמו קול שאומר שכל מה שאני רוצה זה אהבה, וקול שטוען שעדיף להתמקד בקריירה במקום בדייטינג. כל קבלת ההחלטות צריכה להיות מבוססת על הקשבה לכל החלקים בתוכנו, תוך בחירה באופציה שהכי נכונה למערכת הרגשית שלנו", היא מסכמת.
אסנת בן ברוך, פסיכותרפיסטית הוליסטית ומחברת הספר "21 ימים טובים", מספרת על מטופלת, גרושה עם ילד, שהגיעה אליה בתחילתה של זוגיות חדשה וסיפרה שהיא מתקשה לבטוח בחבר החדש, וכלל לא בטוחה שזה אפשרי. עם התקדמות הטיפול, התברר שהמטופלת הייתה נשואה לאדם שהציג בפניה מצג שווא שלפיו הוא עני ומתקשה למצוא עבודה. בדיעבד התגלה לה שהוא בעלים של עסקי נדל"ן וממון רב, ובזמן שהיא עבדה קשה כדי לפרנס את המשפחה, בן זוגה נהנה מהחיים הטובים וקיים למעשה חיים כפולים של ממש.
זה נשמע קשה. כיצד נראה טיפול במקרה הזה?
"עבדנו יחד בשני מישורים: הראשון והמשמעותי ביותר - על הביטחון והדימוי העצמי שהתרסקו במהלך הנישואים. המישור השני הוא על שינוי צורת החשיבה, כי לא כל הגברים הם אותו הדבר".
למה את מתכוונת בחשיבה חיובית? לפעמים זה נשמע כמו לשקר לעצמנו ולצבוע את המציאות בוורוד עם נצנצים.
"בשום אופן לא מדובר בלשקר לעצמנו. הרעיון הוא להתבונן בנקודת הזמן הנוכחית ולמצוא בתוך הכאוס את הנקודה החיובית שתיטיב עימנו. אם אין כזו, דרך אגב, סימן שאנחנו אולי לא בדרך הנכונה".
ד"ר שני וידרגורן, פסיכולוגית קלינית, מוסיפה שהיכולת להשתקם אחרי משבר אמון, מכל סוג שהוא, מושפעת מבסיס האישיות של האדם שחווה את המשבר. "המנגנונים הבסיסיים של האדם והמידה שבה הוא נהג לתת אמון וליצור קשרים לפני המשבר הם משמעותיים לאופן שבו המשבר ישפיע עליו, והם שיקבעו אם יהיו לו הכוחות להתגבר או שהוא יתפרק. לכן, הדבר הראשון שצריך לעשות בטיפול במקרה הזה הוא לבדוק על איזה רקע אישיותי הופיע המשבר", היא מסבירה.
"בגידה באמון מאיימת על הביטחון הרגשי של האדם, שהיה בטוח שהוא נמצא במערכת יחסים שמספקת לו אמון ותמיכה ועונה על צרכיו הרגשיים. בדומה לאבל, מתרחשים אצלו בגוף תהליכים פיזיולוגים של כאב, הפרשת הורמונים שגורמים לסחרחורת, קשיי שינה, אובדן תיאבון וחוסר תפקוד", אומרת ד"ר וידרגורן.
היא מסבירה שבגידה באמון מערערת את כל מה שהיה עד אליה ומביאה את הנבגד לפקפק באופן שבו הוא תופס את המציאות, במיוחד כאשר מדובר בבגידה ממושכת. "הנבגד ישאל עצמו שוב ושוב מה קרה, ולכן בטיפול צריך לתת הרבה מקום לעיבוד של הדברים, כדי לבנות מחדש את התפיסה העצמית ואת תפיסת העולם שנפגעות בעקבות המשבר.
"אחרי שחומלים על הצד הנפגע, חשוב לבדוק מה הבגידה באה להגיד ומה לא היה מוצלח במערכת היחסים", היא מדגישה. "מצד שני, חשוב גם להמשיך ולהעריך את מה שהיה טוב בה ולהוציא מזה את מה שרוצים להמשיך ולשמר".
האם בגידה לא צובעת הכול בשחור? עד כמה אנשים בוחרים להישאר במערכת יחסים אחרי משבר כזה?
"תופתעי לגלות שהרבה פעמים הצד הנבגד בוחר להישאר במערכת היחסים, ולא לוותר על הטוב שהיה ועל הבית שנבנה. אפשר להיות מאוד פגוע ובכל זאת לרצות להישאר ביחד. בנוסף, הרבה פעמים אחרי בגידה יחסי המין משתפרים ויש מקום לשיח מאוד פתוח. לפעמים בגידות מתרחשות לטובת הזוגיות".
וידרגורן מוסיפה שגם היכולת של הנפש לשקם את עצמה היא יכולת מופלאה, שמדהימה אותה בכל פעם מחדש. "חשוב לזכור שהנפש חוזרת למנגנונים הבסיסיים שלה. האמון הבסיסי מגיע מהילדות. מי שגדל בבית שבו למד שגם אם ההורים כעסו עליו, הם עדיין אוהבים אותו, יגדל לתת אמון בעולם", היא מסבירה.
ומה קורה במקרים פחות יציבים?
"במקרים קיצוניים של בגידה מאוד קשה או של נטייה להכללת יתר, נעשית עבודה על המחשבות הללו. נשאל האם זה נכון לקחת מקרה אחד ולהשליך ממנו על כולם? האם אפשר להבין מה קרה ובכל זאת למצוא תקווה? ברוב המקרים אחרי פרק זמן מסוים חוזרים להישען על יחסי אמון אחרים שנוצרו - למשל יחסי מטופל-מטפל או על היבטים טובים אחרים בזוגיות".
כשאני מבקשת ממנה דוגמה, היא מספרת לי על גבר נשוי שגילה שאשתו ניהלה רומן במשך שנה, ולמרות זאת ביקש להישאר נשוי לה (הפרטים כמובן חסויים). הוא עבר טיפול ממושך עד שהצליח להשיב את האמון בזוגתו. "הוא היה מאוד נחוש להישאר בנישואיו, ולרגע לא עברה אצלו המחשבה שהבגידה מצדיקה פירוק של המשפחה", היא אומרת.
"הטיפול היה ממושך כי הוא היה צריך לשקם את האמון שלו בעולם בכלל ובנשים בפרט, אבל ברגע שהוא החליט שהוא רוצה לשים את הבגידה מאחוריו, הוא הצליח. מובן שגם בת הזוג הייתה צריכה לעשות צעדים בוני אמון. שניהם היו מחויבים להתגברות על המשבר, והם אכן הצליחו להתגבר עליו. תמיד תישאר צלקת, אבל אפשר לחיות איתה".
הילה שלזינגר היא פסיכותרפיסטית שסבורה שמשבר אמון מקורו בתקשורת לא מספיק פתוחה בין בני הזוג, ובפחד מביקורת או תגובה של הצד השני. "לא נעים לשתף ברגשות לא זוהרים כמו קנאה, פחד, כאב ופגיעות, אבל ברגע שמשתפים זה יכול ליצור קרבה מאוד גדולה ולחסוך משברי אמון", היא אומרת.
"אם מישהי נבגדה, אני בודקת איתה מה היא צריכה כדי לחזור לסמוך ולהרגיש בטוחה. אצל כל אחד זה יהיה משהו אחר. כך למשל, אם מישהי חווה בדייטים היעלמויות, אני אציע לה לומר מראש לבחור שאם לא יתאים לו להמשיך את הקשר ביניהם, היא מבקשת ממנו להיות אותנטי וישר, ופשוט לומר לה את זה במקום להיעלם. מובן שככל שמערכת היחסים עמוקה יותר, אפשר להיכנס לרבדים יותר עמוקים, כשתיאום ציפיות הוא אחד הדברים החשובים ביותר. לשם כך, כל אחד צריך לדעת מה הוא באמת רוצה, מה מיטיב עימו, מהם הערכים שלו ומהם הגבולות".
אבל הבעיה נוצרת כאשר מפירים את הציפייה.
"החיים הם אי ודאות אחת גדולה, ואין לנו חסינות בטוחה, אבל אם יש תקשורת פתוחה ואנחנו חושפים את הפגיעות שלנו, נוצרת קרבה שמאפשרת לנו להכיר את הצד השני באופן מעמיק, דבר שיכול למנוע משברים גדולים ופגיעה עתידית באמון. כמו למשל במקרה שחוותה חברתך - האם הבחורה אמרה ליזיז שיש לה פחד גדול ממחלות מין, ושהשמירה על מין מוגן מאוד חשובה לה?"
אני לא בטוחה.
"אז הנה התשובה שלך".
