לפני כמה שבועות, השתתפה הודיה פיטוסי במשחק וירטואלי בקבוצת אמהות שהיא חברה בה בפייסבוק. "המשחק היה – תעלי תמונה שלך וננחש בת כמה את וכמה ילדים יש לך", היא מספרת. "העליתי תמונה שלי, וכולם כתבו שאני בכלל לא נראית כמו אמא. כשכתבתי שאני בת 22 עם שלושה ילדים, התגובה שלי צברה יותר תגובות מהפוסט עצמו. כולן התנפלו עליי: 'מתי הספקת? למה עשית את זה? את לא מצטערת? את בעצמך עוד ילדה'. זה עצבן אותי".
בתגובה, הודיה העלתה פוסט משלה. "בגיל 16 וחצי אני ובעלי החלטנו להתחתן", כתבה. "התחתנתי מבחירה ומאהבה. זכיתי להקים משפחה מוקדם, זכיתי בשלושה ילדים מדהימים, זכיתי באהבה אמיתית וטהורה. ולא, אני לא מצטערת על כלום. הולכת בראש מורם ובגאווה אינסופית".
גם כשהודיה סיפרה לחברותיה שהיא עומדת להתחתן, התגובות היו דומות. "או־ווה. הן הגיבו כאילו הן הולכות לעמוד במקומי בחופה ולגדל לי את הילדים", היא נזכרת וצוחקת. "הן אמרו לי: 'למה את מתחתנת? אל תעשי את זה!' התחילו לתת לי טלפונים של רופאים: 'קחי, תעשי הפלה'. אמרתי: 'אני בתולה, נשמות. אני לא מתחתנת כי אני בהיריון, אלא כי אני אוהבת אותו ורוצה להקים משפחה".
הודיה, שתחגוג בקרוב 23, לא מרגישה שהיא מפספסת דבר. בשש וחצי השנים האחרונות היא נשואה לאדיר-מרדכי פיטוסי, בן 28, נהג משאית מנוף עם בייבי פייס. הם מתגוררים בלוד והורים לשלושה בנים: נחמן בן החמש, נתן בן השלוש ואליה הקטן, שנולד לפני חודש וחצי, בשיא סגר הקורונה. "כשאני לוקחת את נחמן לגן וחושבים שאני אחותו, זה הכי כיף שיש", היא אומרת ומלטפת את בנם הקטן. "עדיין הרבה אנשים אומרים לי: 'בגיל 80 תתחרטי על מה שהפסדת'. להפך! בגיל 80 אני אתגאה בלביאה שהייתי ובמשפחה שהקמתי, זה הדבר האמיתי. מבחינתי, אנחנו סיפור הצלחה".
היא נולדה בלוד בשם קורל ששון וגדלה כבת יחידה להוריה. כשהייתה בת שמונה אמה חלתה בדלקת ריאות חריפה ואושפזה. בבית החולים נדבקה בחיידק טורף ונפטרה במהלך ניתוח לכריתת רגל. מבחינת הודיה, הסיפור שלה מתחיל באירוע המכונן הזה. "אמא שלי מתה צעירה, בגיל 36, ומאותו רגע ידעתי שאני רוצה להתחתן מוקדם ולהקים משפחה גדולה כמה שיותר מהר. הייתי הרבה לבד, בלי אחים ובלי אמא. אבא עבד קשה מאז ועד היום בניקיון שטיחים בנתב"ג, ודודה שלי, אחות של אמא, שהייתה גרושה בלי ילדים, לקחה על עצמה לגדל אותי וגרה אצלנו עד שנישאה מחדש".
איזו מין נערה היית?
"אהבתי מאוד לבלות. לימודים פחות עניינו אותי והעדפתי לצאת למועדונים. הייתי בבית ספר מקצועי במגמת ספָרות ואיפור, אבל לא התחברתי לזה. הייתי יורדת לשבוע לאילת, חוזרת, עוד לא פורקת את התיק ויורדת שוב לאילת. אבל תמיד שמרתי על עצמי".
איך היא הגיעה מהנקודה הזו לחופה וקידושין? הכל התחיל כשאדיר פיטוסי שלח לה סימן שאלה בצ'אט של פייסבוק. "זה לא סימן השאלה הראשון שקיבלתי. פעם בנים היו מתחילים ככה עם בנות. אחרי ששלחתי לו סימן שאלה חזרה החלפנו כמה משפטים. הוא רצה שנצא, אבל הייתי רק בת 14 וחצי והוא היה חייל, מבוגר ממני בכמעט שש שנים. אז לא הסכמתי, והקשר נותק לשנתיים.
"כשהייתי בת 16 הוא שלח לי שוב הודעה. הייתי אחרי פרידה מחבר, והרגשתי שאני בשלה לקשר רציני. התכתבנו וקבענו להיפגש ביום כיפור בכיכר בלוד, אבל לא מצאתי אותו".
הסיפור של אדיר מורכב לא פחות משל הודיה. הוריו, חרדים ברסלבים, חזרו בתשובה כשהיה בן שבע. אחרי שהתגייס לצבא, יצא בשאלה. זמן קצר לפני המפגש עם הודיה, הוא מספר, "טסתי לאומן, ושם קיבלתי על עצמי לחזור שוב בתשובה. לבשתי שחור עם ציציות בחוץ ויצאתי לכיכר. היה מפוצץ והודיה פספסה אותי. יום אחר כך ביקשתי שוב שניפגש. אספתי אותה על מדים, לקחתי אותה לבסיס שלי ולמסעדה ברחובות לארוחת צהריים, והכרנו אחד את השני".
הודיה: "כשחזרתי הביתה מהדייט, חברות שלי אמרו לי שהוא מחפש רק סטוצים וחבל שאני אפגע, אז החלטתי שאני לא רוצה להמשיך. בלילה הוא שלח לי הודעות ועניתי לו רק כדי לסיים את זה יפה. אבל אז עברנו לטלפון ודיברנו שש שעות על הכל, ממש הכל, מחצות ועד שש בבוקר. באמצע השיחה הרגשתי שכל החומות שלי נופלות ונתתי ללב שלי להיפתח. הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו ולספר על הדברים הכי אישיים, הייתה לי הרגשה שמצאתי את החבר הכי טוב שלי. היו לי פרפרים בבטן. באמצע היינו חייבים לנתק לעשר דקות, והרגשתי שאני ממש מתגעגעת אליו ומחכה שהוא יתקשר שוב. למחרת הסתובבתי כל היום עם חיוך מרוח על הפנים, כי כבר ידעתי שאני מאוהבת בו".
אדיר: "ואני התאהבתי בה. מאז לא נפרדנו ליותר מיום אחד, חוץ מהנסיעות שלי לאומן".
שבוע אחרי ההיכרות וההתאהבות, הרב של אדיר הציע לו שידוך. אדיר הסביר שכבר יש לו חברה, והרב הפציר בו שיתחתן בקרוב. במקביל, לאחותו הקטנה, שהייתה אז בת 16, נמצא שידוך, ולהוריו היה חשוב שהוא, האח הבכור, יתחתן לפניה. לכן הם גם רצו להכיר את החברה החדשה של בנם. "הזמנתי אותה למוצאי החג בסוכות", נזכר אדיר. "ביקשתי שתבוא צנועה והיא באה עם מיני. אבל זה לא שינה כלום, מהרגע שאמא שלי ראתה את הודיה היא התאהבה בה".
הודיה: "אמא שלו הייתה בטוחה שאנחנו כבר הרבה זמן יחד. היא שאלה אותי אם אני אוהבת אותו ואמרתי שכן. היא שאלה אותו אם הוא אוהב אותי והוא ענה שכן. אז היא אמרה – 'תתחתנו'. ואני קפצתי על המציאה".
אדיר: "בדיוק עמדתי להשתחרר והייתי אמור לטוס עם חברים לטיול בתאילנד. הכל כבר היה סגור. לקחתי אותה לצד ושאלתי אותה: 'מה הקשר להתחתן?'"
הודיה: "תמיד רציתי להתחתן מוקדם. נערה מהכיתה שלי בדיוק נכנסה להיריון והתחתנה, ראיתי את כל הארגונים שלה לאירוע וזה עשה לי חשק. אבל היא הייתה בהיריון ועליה כולם דיברו. אני לא רציתי להתחתן מסיבה כזאת".
אדיר: "גם עלינו כולם דיברו! אמרו שהודיה בהיריון, ובכלל שכבנו רק אחרי החתונה".
הודיה: "כי למה שילדה בת 16 תתחתן? אף אחד לא יחשוב אחרת. אני לא מבינה אנשים. לכל אחד יש את החבילה שלו, שכל אחד יתעסק בעצמו. למה הם מכניסים את האף שלהם? מה אכפת להם? אני לא סלב, אז צאו לי מהווריד!"
איך אבא שלך הגיב לבשורה?
אדיר: "כל כך פחדתי מאבא שלה. נכנסתי לבית שלהם, לקחתי אותו למרפסת ושאלתי: 'אני יכול להתחתן עם הבת שלך?' והוא הנהן. זהו. היום הוא יותר שמח, כי הוא מכיר אותי".
הודיה: "הוא גם שמח שלא גמרתי כמו כמה חברות שלי שהשפיעו עליי לרעה באותה תקופה והגיעו למקומות מאוד קשים. חלקן במערכות יחסים אלימות או שנפלו לסמים. זה עזר לי להבין מה אני לא רוצה בחיים שלי. כשהכרתי את המשפחה של אדיר, ראיתי בית שאין בו טלוויזיה ומחשבים, רק הורים ותשעה אחים וכולם יחד. התאהבתי בבית החם הזה. נכנסתי ולא רציתי לצאת. אבל הייתי חייבת לקבל גם את האישור של הצד של אמא שלי. הדודים, הדודות, הסבא והסבתא שגידלו אותי – כולם לא הסכימו לשמוע על זה בשום צורה. בכיתי והתפללתי כל היום שהם יסכימו".
איך הם הסכימו בסוף?
"אמא של אדיר הזמינה את המשפחה שלי אליה, והתברר שהמשפחות שלנו גדלו יחד ומכירות מהילדות. כשהם הבינו שאני עומדת להיכנס למשפחה חמה שתדאג לי, הם הסכימו, אבל דרשו שנחכה עוד שנה, שאהיה בת 17 וחצי".
אדיר: "ואז אבא שלי קבע עובדות בשטח, ובסופו של דבר התחתנו חודש וחצי אחרי השיחה הזאת, חודשיים אחרי הפגישה הראשונה שלנו".
בדצמבר 2013 החתונה של הפיטוסים התקיימה בהפרדה מלאה, באולם אירועים בלוד מול 700 אורחים. באותה חתונה, מספרת הודיה, החל תהליך החזרה בתשובה שלה – שלא האריך ימים. "עד החתונה הייתי חילונית לגמרי", היא מסבירה, "אבל תמיד רציתי להיות דתייה. גם אם לא היינו מכירים הייתי חוזרת בתשובה. בחופה לבשתי שמלת כלה צנועה למהדרין, ואחרי החתונה חזרתי בתשובה והייתי טוטאלית לגבי זה. התחלתי ללכת עם חצאיות, חולצות מכופתרות וכיסוי ראש, ולבית שלנו בלוד לא נכנסו טלוויזיה או טלפונים חכמים. אף פעם לא אהבתי את השם קורל, אז בחרתי לעצמי את השם הודיה, שהוא יותר טוב מבחינת הדת".
לפני שנתיים וחצי יצאו בני הזוג בשאלה. "הכי טלנובלה", מסכמת הודיה. "היה לנו טוב גם אז, אבל עכשיו טוב לנו יותר. חילונים או דתיים, אנחנו אנשים מאמינים, אבל ככה אנחנו יותר מוצאים את עצמנו".
מיד לאחר החתונה, בהיותה בכיתה י"א, הודיה עזבה את בית הספר. "אני לא מתחרטת על זה", היא אומרת. "נראה לי שבלי שום קשר לחתונה הייתי פורשת מהלימודים בשנה הזו".
בדיעבד, היית בשלה לנישואים וילדים?
"לגמרי כן. מצד שני, כשהתחתנו הייתי ילדה מפונקת שלא ידעה להרים כוס מהמטבח לכיור. לא ידעתי לבשל, אפילו לא להדליק את הגז. בעלי לימד אותי איך לטפל בילדים ולקלח אותם, ועד היום הוא אחראי על המקלחות בגיל הרך. אני מפחדת שיחליקו לי חס ושלום".
לא חבל לך על מה שפספסת? הבילויים כנערה, הגיוס לצבא, לצאת עם בחורים?
"אני לא מרגישה שהרסתי לעצמי את החיים או פספסתי משהו – להפך, אני חושבת שרק הרווחתי. אני לא מונעת מעצמי שום דבר. אם אנחנו רוצים אנחנו יוצאים לחופשות, עם הילדים או רק שנינו. אנחנו יוצאים לברים, למסיבות ולמסעדות. אני אמנם אמא לשלושה אבל אני רק בת 22, כל החיים לפניי ויש לי תוכניות שאני רוצה להגשים.
"אחרי שהתחתנתי היו אנשים שאמרו לי: 'עוד שנתיים נדבר, כשתהיי גרושה עם ילד'. לקחתי את זה מאוד קשה. אני לא אגיד לך שלא היו ירידות במערכת היחסים שלנו, כי היו, כמו בכל זוגיות – אבל האהבה שלנו תמיד ניצחה את הכל. היום אני מראה להם: נשמות, אני שש שנים וחצי נשואה, יש לי שלושה ילדים, לא הצלחתם עם הנבואה שלכם. אני גאה בזה שהצבתי לעצמי מטרה והגעתי אליה בעשר אצבעות, בלי תמיכה של חברות או משפחה. זה לא מובן מאליו שילדה בת 16 וחצי מחליטה לשים בצד את הבילויים, ההתנסויות והריגושים ולהקים לעצמה בית. אני אומרת לעצמי שמגיע לי כפיים".
אחת הסיבות לנישואי קטינות בישראל היא רקע של מצוקה.
"לא באתי ממצוקה. התחתנתי עם אדיר כי אני אוהבת אותו וכי הרגשתי שאני מוכנה. אני הכי בררנית בעולם והיו לי 1,001 דרישות מגבר: שאוכל לסמוך עליו, שיצחיק אותי, שיראה לי חום ואהבה, שייתן לי ביטחון. על כל הדרישות הוא ענה. תמיד ידעתי שבעלי יהיה גבר שאני אסתכל עליו ואעריץ אותו, שאוכל לקרוא אותו בלי מילים. הוא תמיד מחמיא לי ולידו אני מרגישה האישה הכי יפה בעולם. פשוט התאהבתי בו".
מה היית אומרת היום לנערה צעירה שרוצה להתחתן?
"שלא תעשה את זה. הילדות של היום הן שונות ממה שאני הייתי. בכלל לא מעסיק אותן להתחתן ולהביא ילדים. הן עמוק בטיק־טוק, בבלבלות, בלהתנסות, במה חושבים עליהן ואיך הן נראות. הן יעשו הכל בשביל לייק. לא כל אחת בנויה להקים בית כל כך מוקדם. אני נולדתי לזה. בגיל 16 הרגשתי בת 30. המוות של אמא שלי הכין אותי לחיים האמיתיים".
שבעה חודשים אחרי החתונה פיטוסי הרתה, ובגיל 17 וחצי ילדה את בנה הבכור. "סבלתי מדיכאון אחרי לידה. כל היום בכיתי, הפסקתי לאכול ולחייך. אמא של אדיר הוציאה אותי מזה, עודדה אותי לעשות שיחות עם עצמי, אמרה שהקדוש ברוך הוא נתן לי מתנה, שזה מה שרציתי וחלמתי עליו. אחרי לידות, כשאני מתחילה לבכות בלי סיבה, אני מבינה שאני צריכה את השיחה הזאת עם עצמי רגע".
אולי זה סימן שלא היית מוכנה להיות אמא בגיל כל כך צעיר?
"ממש לא. כל אישה יכולה לחוות דיכאון אחרי לידה, זה יכול היה לקרות לי גם אם הייתי מתחתנת בגיל 30. ברור שקשה לילדה בת 17 וחצי שפתאום מחזיקה תינוק על הידיים והחיים משתנים, אבל זאת לא הסיבה לדיכאון".
במה תרצי לעסוק בעתיד?
"עד שילדתי עבדתי רק בשירות לקוחות. את השנים האחרונות השקעתי בזוגיות ובילדים. עכשיו אני מתמקדת בעצמי ומחפשת מה לעשות כשאגדל. מצד אחד, אני מתעניינת בעיצוב הבית ובטקסטיל. מצד שני, אני תולעת ספרים, והחלום שלי הוא ללמוד כתיבה מקצועית ולעבוד בתקשורת. עוד עשר שנים אני מקווה להיות עם מקצוע או עסק, ועם עוד שלוש בנות ודירה משלנו בעזרת השם".
