הביטוי "לשחק אותה קשה להשגה" נשמע בימינו מעט ארכאי - מסוג העצות בשקל של ספרי העזרה העצמית של פעם, שהתבססו על קלישאות סטיגמטיות שלפיהן תפקידו של הגבר היה לחזר אחר האישה ולכבוש את ליבה, ותפקידה הפסיבי של האישה היה להעמיד פנים שאינה מעוניינת בו כדי להעצים את חדוות הציד. ואולם, מחקר חדש שפורסם השבוע בכתב העת Journal of Social and Personal Relationships מצא שמוקדם מדי להספיד את האסטרטגיה של "קשה להשגה". מסתבר שלא רק שהיא גורמת לנו להיראות נחשקים יותר בעיני הצד השני, אלא שהיא באמת עובדת, ובמידה שווה עבור נשים וגברים כאחד.
מדוע? ובכן, חשבו על הפעם האחרונה שבה קניתם רהיט באיקאה והרכבתם אותו בעצמכם, שכן רב המשותף בין קניית רהיט לבין החיזור הרומנטי. "כשאת מתאמצת ומשקיעה בהרכבת הרהיט, את תיקשרי יותר לרהיט, תעריכי ואפילו תחבבי אותו יותר מאשר אם תקני בדיוק את אותו הרהיט מוכן. באופן דומה, כשאת צריכה להתאמץ כדי להשיג מישהו, את תעריכי יותר את מושא ההישג", אומרת פרופ' גורית בירנבוים מבית הספר איבצר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, שערכה את המחקר יחד עם קובי ז'ולטק מהמרכז הבינתחומי ופרופ' הארי ריס מאוניברסיטת רוצ'סטר.
3 צפייה בגלריה
''לא הבנתי איך אנשים אחרים חשבו שסקס זה לא כזה ביג דיל''. פרופ' גורית בירנבוים
(צילום: אוסף פרטי)
מחקריה של בירנבוים, פסיכולוגית חברתית, מתמקדים בתחום המיניות והזוגיות. היא החלה לחקור מיניות בגיל 23, כשחיפשה נושא לעבודת הדוקטורט שלה, מתוך עניין אישי בנושא. "הפתיע אותי לגלות שעבור הרבה אנשים צעירים שהיו בסביבתי, סקס לא היה מפעים כמו שהוא היה בעיניי. באופן ספציפי, הייתה לי חברה קרובה שאמרה לי שסקס זה לא כזה ביג דיל. שאלתי אותה 'מה, את לא נהנית מהסקס?', והיא ענתה לי שכן, נהנית, אבל היא לא מבינה למה אנשים עושים מזה כזה רעש. ואני זוכרת שזה שתל אותי לגמרי.
"הייתי אז בשיא חדוות הסקס, ולא הבנתי איך מישהו יכול לחשוב שזה לא הדבר הכי נהדר בעולם. תחקרתי אותה, ומסתבר שהיא פשוט לא ראתה בקיום יחסי מין משהו מסעיר יותר מליקוק גלידה. היא לא ראתה את הערך המוסף בזה. בעקבות התגובה שלה החלטתי לחקור את המשמעות שיש לסקס בחיים של אנשים. החיים שלי מהווים מקור משמעותי להשראה למחקר, ובעיקר הסטטוס הזוגי שלי. כשהייתי בזוגיות ארוכה חקרתי זוגיות, וכשחזרתי לזירת הדייטינג הגעתי לתובנות מתוך החוויות האישיות שלי ורציתי לבדוק אם זה עובד על כולם ולא רק עליי. כעת אני בזוגיות, ושמתי לב ששוב חזרתי לחקור זוגות בעיקר".
איך באה לידי ביטוי התנהגות המכונה "קשה להשגה", ואיך בכלל בודקים דבר כזה? ובכן, המחקר של בירנבוים היה בנוי מסדרה של שני ניסויים ותצפית.
"בניסוי הראשון המשתתפים ראו פרופיל אתר היכרויות של משתף פעולה, שהם חשבו שהוא משתתף כמותם. לתוך הפרופיל הזה שתלנו את המידע עד כמה הוא סלקטיבי בבחירת בני זוג, כלומר עד כמה הוא קשה להשגה: קבוצה אחת של נחקרים נחשפה לפרופיל סלקטיבי ולכן קשה יותר להשגה, והשנייה נחשפה לפרופיל לא סלקטיבי ולכן פחות קשה להשגה. אחר כך הם שוחחו עם משתף הפעולה בצ'ט כמה דקות, ואז נשאלו עד כמה הם חווים משיכה כלפיו ומעוניינים לצאת איתו.
"ראינו שאנשים שנתפסו כסלקטיביים זכו למדדי משיכה גבוהים יותר מאשר אנשים שנתפסו כאנשים לא סלקטיביים בבחירת בן זוג. עצם העובדה שמישהו קשה להשגה דיבר עם המשתתפים יצר את התמהיל האידיאלי לליבוי המשיכה, כי כשמישהו אינו נגיש באופן כללי אבל כן מתעניין בי, זה נוטע תחושה של ייחוד ומלבה עניין בו. זה משדר לי שהוא בן אדם ראוי ושיש לו ערך רב, אחרת הוא לא היה יכול להרשות לעצמו להיות כזה סלקטיבי, אבל אני מקבלת יחס שונה מאחרים. כתוצאה, האדם מרגיש טוב יותר עם עצמו, ואנשים נוטים להימשך למי שגורם להם להרגיש טוב".
אז "קשה להשגה" לגישתכם הוא מי שמעיד על עצמו ככזה?
"קשה להשגה זאת אסטרטגיה שמכילה כל מיני טקטיקות, שיוצרות את התחושה שצריך להתאמץ כדי לכבוש את ליבו של מישהו. דרך אחת שבאמצעותה אנשים יוצרים את התחושה הזאת, למשל, היא כשאת שולחת סמס ולא עונים לך מיידית. ייבשו אותך יום-יומיים ורק אז יענו לך. או כשתנסי לקבוע עם מישהו והוא יגיד לך שהוא עסוק, ורק עוד שלושה ימים יקבע איתך דייט. כל אחד והשיטות שלו. לכן בניסוי השני רצינו לתפעל את 'קשה להשגה' בדרך אחרת, באמצעות זה שגרמנו לאנשים להשקיע מאמץ כדי למצוא חן בעיני האדם השני".
"הושבנו את המשתתפים מול משתף פעולה והצגנו בפניהם עשר עמדות אפשריות. למשל, 'אני אוהבת להתכרבל עם בן הזוג שלי כשאני ישנה', ו'אני מעדיפה בילויים המוניים על פני בילויים אינטימיים'. ביקשנו מכל אחד מהם להביע את עמדתו ולנסות לשכנע את השני, כשמשתף הפעולה בחר בכוונה בעמדה ההופכית. בתנאי של 'קשה להשגה' אמרנו למשתף הפעולה לאט-לאט להשתכנע בעמדתו של המשתתף, כך שנוצרה תחושה שבהתחלה הוא בלתי נגיש, אבל בהדרגה הצלחתי לכבוש אותו ולגרום לו להתקרב אלי. בתנאי הביקורת המשתתפים רק הביעו את עמדתם מבלי לנסות לשכנע זה את זה.
"מצאנו שעצם זה שהושקע מאמץ בכיבוש של הזר הקשה להשגה, גרם למשתתפי המחקר לתפוס אותו כיותר בעל ערך בתור בן זוג אפשרי. וכתוצאה מזה שהוא נתפס כיותר בעל ערך, הוא גם נתפס כיותר נחשק מינית.
"במחקר השלישי המשתתפים ניהלו עם משתף הפעולה שיחה בצ'ט, ונתנו להם אפשרות להשאיר לו הודעה אחרונה, מכיוון שרצינו לראות אם האנשים ממש יתאמצו ליצור איתו קשר – להחמיא לו ולשדל אותו לפגוש אותם. מצאנו שאנשים שנתפסו כיותר קשים להשגה נחוו כבעלי ערך רב יותר, ולכן לא רק שהם נתפסו כיותר נחשקים מינית, אלא שאנשים אף עשו יותר מאמצים בפועל כדי להיפגש עימם בעתיד. כך שהעניין המיני תורגם גם למאמצים בשטח".
מחקר קודם שפרסמת מצא שחוסר ודאות לגבי מידת העניין של הצד השני לא הופך אותו לנחשק יותר, אלא לנחשק פחות. איך את מסבירה את הסתירה בין המחקרים?
"המחקר שפרסמתי לפני שנתיים מצא שכשאת לא יודעת אם מישהו רוצה אותך או לא רוצה אותך, החשש מדחייה גורם לכך שתגני על עצמך על ידי כך שפשוט תחסמי את האפשרות לחוות פגיעה, כך שלכאורה הממצא הפוך, אבל לא הייתי רגועה כי הרגשתי שחסר שילוב בין חוסר ודאות לעניין. היתה לי תחושה אינטואיטיבית שברגע שאת מראה עניין, אבל את משדרת את התחושה שאת לא בכיס של הבן אדם, זה יוצר את ההידלקות הכי עוצמתית מבחינת הרצון שלו להמשיך להיות בקשר איתך".
אז לאסטרטגיה של "קשה להשגה" תהיה השפעה חיובית רק אם הצד השני מתרשם שיש עניין הדדי?
"בדיוק. אם את מרגישה שיש לך עם מה לעבוד, אבל את צריכה להתאמץ בשביל להשיג את זה. האפקט של איקאה מתקיים רק אם את באמת משיגה את התוצר. אם הרהיט התפרק או שלא הצלחת להרכיב אותו, תחווי מפח נפש ולא תחושת התקשרות לרהיט המפורק הזה. כך שכל התחושות האלה רלוונטיות רק אם בסוף את חווה הצלחה".
עבור מי האסטרטגיה של "קשה להשגה" אפקטיבית יותר – גברים או נשים?
"לא מצאנו הבדל בין גברים ונשים. מסתבר שהאסטרטגיה עובדת באופן דומה על שני המינים – כשמישהו בררן ואת צריכה להתאמץ בשבילו, את מעריכה אותו יותר. זה עובד על נשים, על גברים וגם על רהיטים. כן יש הבדל בין מערכות יחסים משמעותיות לסטוצים. מישהו שהוא לא בררן, שמוכן ללכת עם כל מי שרק מי מציע לו, נתפס בצורה שלילית ורוב האנשים לא מתלהבים להיכנס איתו למערכות יחסים ארוכות. לעומת זאת, אם מישהו רק רוצה לשכב עם אדם אחר, אז פחות אכפת לו אם הוא סלקטיבי או לא".
"בנושא של סטוצים עשוי להיות הבדל בין גברים ונשים. הרף של נשים בנוגע למיהו האדם שאיתו הן ייכנסו למיטה גבוה גם כשמדובר בסטוצים, ויש מחקרים שמראים שלנשים מאוד חשובה מנת המשכל של הגבר גם בסטוץ, בזמן שלגברים לא אכפת בכלל. גישות אבולוציוניות מייחסות הבדל זה לכך שנשים השקיעו הרבה יותר משאבים בצאצא, בזמן שגברים יכולים לפזר זרעם על פני המים עם מינימום השקעה - כך שהמחיר שאישה שילמה לאורך האבולוציה האנושית, אם היא נכנסה להיריון מהגבר הלא נכון, היה הרבה יותר גבוה מהמחיר שגבר שילם. לכן נשים פיתחו במרוצת האבולוציה אסטרטגיה בררנית, ובחרו את בני הזוג שלהן בצורה הרבה יותר קפדנית מאשר גברים. זה היה נכון בחברות קדומות, ולצערנו זה נכון גם כיום".
המחיר שאישה תשלם הוא גם חברתי, לא? הרי יש סטיגמות שליליות כלפי מי שנתפסת כ"קלה להשגה".
"נכון. יש ציפייה חברתית-תרבותית שנשים יהיו קשות יותר להשגה מבחינה מינית. כי אם אישה העניקה מחסדיה ללא אבחנה, הגבר הקדמון לא יכול היה לדעת שהילדים הם שלו. ברור שהמנגנון האבולוציוני הוא לא היחיד שפועל על אנשים, ואנחנו עוברים תהליכי סוציאליזציה דרך התגמולים והעונשים שאנו מקבלים מהחברה על התנהגויות שונות. למרות זאת, לא ניתן להתעלם לגמרי מכוחות אבולוציוניים, וגם בחברות שוויוניות את עדיין רואה הבדלים בין נשים וגברים שלא היית מצפה למצוא.
"לדוגמה, בתחילת השנה שאלתי את הסטודנטיות שלי מי צריך לשלם בדייט ראשון. היית מצפה שסטודנטיות בנות 20 וקצת יענו חצי-חצי, אבל הן אומרות שהן יהיו מאוד מתוסכלות אם הגבר לא ישלם עליהן, וכשאני שואלת את הסטודנטים איך קוראים לגבר ששוכב עם הרבה נשים ולאישה ששוכבת עם הרבה גברים, התגובות הספונטניות שלהם מהממות אותי. הוא 'גבר-גבר' והיא 'שרלילה'. זאת תפיסה שלא השתנתה בכלל. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מאוד נאורים, אבל מסתבר שהבבונים חיים בתוכנו. משהו מאוד בסיסי וקמאי, החיווט הגנטי שלנו עדיין שם ומשפיע עלינו".
הציפייה מנשים לשחק "קשה להשגה" היא מאוד בעייתית בעיניי. היא נותנת לגיטימציה לגברים להתעלם מחוסר עניין ורצון מצד האישה, מתוך הנחה שהיא רק מעמידה פנים שאינה מעוניינת.
"יש אנשים שהם אובססיביים וסטוקרים, אבל זה מעיד עליהם יותר מאשר על האדם שמולם. רוב האנשים הנורמטיביים מבינים שאם מישהו לא מעוניין בהם, והוא מאוד ברור בהעדר העניין שלו, הם צריכים לסגת אחורה ולחפש מישהו שכן רוצה אותם. לפעמים אנשים משדרים מסרים מעורבים וזה מתעתע, ולכן צריך להיות קשוב ורגיש, לראות אם יש הססנות וסימנים מעורבים או העדר עניין מוחלט, ולהבין שכשמישהו אומר לא הוא מתכוון ללא. כל הקטע באסטרטגיה של 'קשה להשגה' זה שאם תתאמצי מספיק בסוף, תזכי באדם. לכן אם הוא לא משדר כל עניין בך, ואת רואה שזה לא משתנה, כדאי לרדת מהר מהעץ כדי למנוע מפח נפש".
אילו טיפים את יכולה לתת לאנשים שמעוניינים להשתמש באסטרטגיה של "קשה להשגה" כדי להעלות את ערכם בעיני הצד השני?
"הישג קל מדי בזירת הדייטינג הוא הרבה פעמים לא מוערך. לכן, אם אתה רוצה מישהו אז תראה לו שאתה רוצה, אבל אל תימרח כמו שטיח לפניו. בגדול אני בעד אותנטיות, ואני לא חושבת שאדם צריך למכור מצג שווא היות שבסוף זה יחזור אליו כמו בומרנג, אבל אותנטיות אין משמעה שאתה צריך להימרח על האדם השני. תשאיר חלק מהקלפים שלך אצלך, ותשמור על מתח כדי ליצור עניין.
"פגשת אדם זר – כמה אתה כבר מכיר אותו?! מה אתה בונה תוכניות על שבעה ילדים וטיול להוואי? אל תימרח עליו ישר בהצהרות אהבה. זה נחמד שמישהו מתלהב ממך, אבל אני בגישה שצריך לשמור על מתח ומסתוריות. אתה לא חושק במה שיש לך אלא במשהו שהוא עדיין לא ברשותך. מנגד, אל תגזים עם זה ותשדר העדר עניין מוחלט, כי גם ההתנהלות הזאת לא תשרת את המטרות שלך למשוך מישהו".
נשמע שצריך להלך על חבל דק בין השניים, בין להראות עניין לבין לא לחשוף אותו לגמרי. איך מוצאים את האיזון ביניהם?
"פיתוי דורש קצת להטוטנות, כן לרמוז על עניין, אבל לא להרתיע את מושא התשוקה. צריך להיות מספיק קשובים ורגישים לצד השני כדי לשחק עם זה בעדינות, ולראות מתי אתה קצת מגזים. כל עוד זה נראה אותנטי וההתנהלות הזאת גורמת לו לחשוב שאתה יותר בעל ערך, זה יעבוד. אבל אם הוא מרגיש שאתה עושה את זה רק בשביל לתמרן אותו, זה ייצור את האפקט ההפוך והערך שלך יירד בעיניו. יש קו מאוד עדין בין להיתפס כבן זוג ראוי ונחשק לבין להיתפס כמניפולטור, שיכול רק להביא צרות ואי אפשר לסמוך עליו.
"כדאי גם שלא למתוח את זה כשהקשר כבר מתחיל להתבסס, כי בשלב כלשהו המשחקים האלה עולים על העצבים. מה שעובד בהתחלה לאו דווקא יעבוד בהמשך. אתה רוצה מישהו שאתה יכול לסמוך עליו, שלא יתחיל לשחק במשחקים כשאתה זקוק לו באמת, אחרת הדינמיקה הזאת תהפוך לחרב פיפיות. יש אנשים שנוקטים את האסטרטגיה הזאת כי היא יושבת אצלם על פחד עמוק מאינטימיות, והבעיה היא שהיא עובדת חזק מדי אצלם ומונעת מהם הרבה פעמים ליצור קשרים קרובים בטווח הארוך. הם אלופי הלהטוטים, אבל לא מצליחים להביא את הכיבוש לכדי מימוש ארוך טווח".
