"חשבנו שאנחנו יודעים לאן אנחנו נכנסים, אבל זה שונה כשמתנסים בכך באמת. גם כשחושבים על קשיים, לא חושבים שהם יימשכו לפרק זמן ארוך, אבל ילד משנה את שגרת היום לגמרי", מספר אלון (41), חבר טוב שהביא לעולם את ילדו הראשון לפני ארבעה חודשים, אחרי לא מעט חששות. "מגיע הגיל שבו כבר פחות מפחדים. שחר גרמה לי להבין שאני יכול לסמוך עליה ושהיא תהיה אימא מדהימה, והיא אכן התעלתה על כל הציפיות. יש לי מספיק חברים עם ילדים אז אני מכיר את כל הגרסאות של איך זה נראה. אבל הפחד הוא מהלא נודע".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
עבורו ועבור אשתו שחר מדובר בשינוי משמעותי, אבל הם חווים אותו אחרת, כפי שמתברר במהלך ביקור בביתם. "אלון לא כל כך מכיר בזה שהחיים שלנו השתנו. הוא לא מוכן לוותר על התחביבים שלו ואפילו הוסיף גלישה לאחרונה. אם חבר יזמין אותו להיפגש הוא יזרום איתו, יחזור מאוחר ואז יהיה לו קשה להתעורר בבוקר לילד. קשה לו לוותר על ספונטניות. בשבילי הבוקר הוא זמן איכות לבלות עם הילד לפני העבודה", מספרת שחר. "לי היה זמן להתכונן כשהייתי בהיריון, על אלון זה נפל בבום, אז נראה לי שייקח לו עוד זמן להיקשר לילד".
"אימא של שחר ישנה אצלנו בשבועיים הראשונים ושתיהן היו עם התינוק כל הזמן. לא הרגשתי שיש לי כל כך מה להוסיף שם. הרגשתי קצת מיותר", אומר אלון, ושחר משיבה: "לך מספיק להיות חצי שעה ביום עם התינוק, אבל זה לא מספיק בשבילו כדי להכיר אותך".
אז בעצם אם את לא מבקשת ממנו, הוא לא ייזום בעצמו להיות עם הילד?
"הי, אני יוזם", מתערב אלון.
"פעם אחרונה הייתה לפני חודש", יורה שחר בחזרה, "וחזרתי די מהר כי התינוק בכה ואלון ביקש שאחזור".
"אני כל הזמן מציע לה להביא אופר", אומר אלון, ושחר עונה: "לא בא לי שמישהי זרה תסתובב לי פה בין הרגליים, וזה לא מחליף זמן של אבא".
את מתוסכלת?
"גם אם כן, זה עובר לי מהר. אלון הוא לא גבר סטנדרטי וידעתי עם מי אני מתחתנת. אנשים לא משתנים בקלות. זה מה שיש וסך הכול טוב לנו".
ומה עם בילויים?
"ההורים שלי לוקחים בשישי בערב את הילד אליהם ומחזירים אותו בשבת בצהריים, כך שזה מאפשר לנו לבלות ביחד. זה חשוב, ככה גם יש לי הזדמנות להתגעגע לילד שלי".
איך השינוי משפיע על הזוגיות שלכם?
"עד עכשיו המבט שלנו הופנה האחד לשני והיינו קשובים רק לצרכים שלנו, ואילו עכשיו המבט של שנינו מופנה לילד, אז לפעמים אנחנו מפספסים את הצרכים הזוגיים שלנו", משיב אלון. "התכוונת שאתה מסתכל על עצמך ואני על הילד", אומרת שחר - וכולנו צוחקים.
על אף הקושי, ניכר ששחר ואלון מתקשרים ביניהם ומצליחים גם להתבדח על זה. "כמעט תמיד יש משבר במעבר מזוגיות להורות", אומר אור פרי, פסיכולוג קליני, מטפל ומלמד בשיטת ACT ואב לשניים. "זה קורה מאחר שהזוגיות על פי רוב משתנה מאוד. יש הרבה פעמים תחושה שאולי זנחו אותי, וצרכים נרקיסיסטיים שמצאו את מקומם בעבר בזוגיות, נותרים עירומים. פתאום יש מישהו שצרכיו קודמים לשלך ויש יותר עייפות ופחות סבלנות.
"כל המבנה משתנה, שניים הופכים לשלושה וזה מציף אכזבות ותקוות. שינוי גם תמיד יעלה את רמות החרדה כי לא מתורגלים ומנוסים במצב החדש, אז אני לא יודע עד כמה באמת אפשר להתכונן למצב הזה. צריך להיות מוכנים ללמוד תוך כדי תנועה".
"בסיפור שכל אחד מספר לעצמו, הוא הכי צודק בעולם", מוסיפה אביטל לובוב, יועצת זוגית ומגשרת. לובוב סבורה כי שיח פתוח, רגיש ומאפשר, המעניק לגיטימציה לסיפור של כל אחד מבני הזוג, ישפר מאוד את התקשורת, יפחית את ההתחשבנויות ויעצים את העבודה יחד כצוות הורים בתוך משפחה מתהווה.
יש לך עוד טיפים לזוגות שזה עתה הפכו להורים?
"דבר ראשון, חשוב להקפיד לפרגן לעצמכם זמן איכות אישי באופן מתואם עם בן/ת הזוג ומתוך התחשבות בצרכים המשתנים. זכרו שאתם שני אינדיבידואלים בתוך צוות שעובד ביחד. נסו להתחשב ולתרום לפני שאתם דורשים לקחת".
"דבר שני", מוסיפה לובוב, "חשוב לזכור לפנות זמן לזוגיות באופן קבוע. לחזור לחוויות שאתם נהנים מהן ביחד ולשוחח גם על נושאים שאינם קשורים בהורות ובתינוק. המעבר להורות אומנם מאתגר, אך הקושי הוא זמני. עם הזמן, הדברים מסתדרים בתוך שגרה מבורכת, וההורות, תובענית ככל שהיא, מניבה גם אושר ותחושת משמעות לחיים".
כשאורית (50) פגשה את בן זוגה, הוא היה מבוגר ממנה ב-30 שנה ואב לשלושה ילדים. היא מספרת שכבר בתחילת הקשר הוא הבהיר לה שאינו מעונין בילדים נוספים. על אף הצהרותיו, כשמלאו לה 35, אורית נכנסה להיריון, אך לדבריה רק שלוש שנים לאחר הלידה האב החל את תהליך ההתקרבות לילד המשותף.
"הוא הבין שאין לו ברירה", היא נזכרת. "אמרתי לו שאעזוב אם זה לא יקרה, למרות שלא היה בכוונתי לעשות זאת. אהבתי אותו מאוד".
אז מה הייתה הבעיה בעצם?
"אני חושבת שהוא לא היה מסוגל להכיל את הקיום של מישהו שאני מאוד מחויבת כלפיו. רציתי את שניהם אבל העובדה שבעלי לא היה מגויס לגידול הילד, חייבה אותי להתגייס באופן טוטאלי והשאירה לו פחות ממני. הוא תפס אותנו כישות אחת, וזה גרם לזוגיות שלנו להיגמר מבחינה רגשית. הרגשתי בדידות. מאז התחזקתי אישית והזוגיות השתקמה, במיוחד לאחרונה, בתקופת הקורונה. אבל זה כבר פחות זוגיות ויותר משפחתיות".
איך התבטאה חוסר המעורבות של בן זוגך בשנים הראשונות?
"הלכתי לקורס ההכנה ללידה לבדי, הלכתי לראות את בית החולים לבדי וגם בחדר לידה היינו שנינו די מנוכרים לסיטואציה. במהלך ההיריון קיננתי, הכנתי את החדר, תפרתי לתינוק בגדים אבל לא הייתה חדווה של ביחד. וגם אחרי הלידה – אומנם תפקדנו כמשפחה, אבל אני הייתי אחראית למה שקורה עם התינוק, אני זאת שהלכה איתו לחוגים. הייתה תקופה שאפילו עברתי לחדר של התינוק כדי שהוא לא יעיר את בעלי. לעיתים נדדתי חזרה למיטה הזוגית אבל הרגשתי בודדה".
ממה נבע הקושי שלו לדעתך?
"אבא שלו היה דמות מאוד שלילית, והוא עצמו לא היה שלם עם הבאת ילדיו הקודמים לעולם. קיוויתי שהילד הזה יהיה תיקון לחוויה שלו כאבא. היום אין ספק שזה כך, אבל זה לקח הרבה שנים. לדעתי, אצל הרבה גברים יש פחות חיבור בשלב הטרום מילולי. כשהילד מתחיל להיות בן אדם ולשוחח, זה כבר יותר מדבר אליהם".
את חושבת שהקונפליקט בזוגיות לגבי הבאת ילד בהיריון ובשנים הראשונות השפיע על הילד?
"אני חושבת שאם הוא היה נולד לתוך זוגיות שמחה ותומכת, לא היה לו צורך להיות כל כך צמוד אליי וגם אני הייתי יותר משחררת מהסימביוזה שנוצרה בינינו. אז עשיתי את המיטב אבל זה לא היה אופטימלי".
"ההחלטה להביא ילד היא משמעותית מאוד והחששות סביבה אמיתיים ומייסרים, הן את הגבר והן את בת הזוג, וכדאי לייחד זמן משותף כדי להעמיק ולטפל בנושא", מדגישה לובוב.
איך מתמודדים בתוך זוגיות עם פחדים מאבהות?
"ראשית, יש להודות בקיומם של הפחדים ולנסות לאתר ממה הם נובעים. תקשורת פתוחה עושה כמה דברים בו זמנית: היא מאפשרת לגבר להבין ולדייק את עצמו, היא מסירה נקודות עיוורון, מפחיתה חרדות וכעסים אצל בת הזוג ורותמת אותה לתהליך ההתמודדות מבלי שהיא חשה פגועה ומאוימת.
"שיתוף כן מצד הגבר ואמפתיה מצד בת הזוג - להבדיל מביקורת - משפרות את התחושות באופן כמעט מיידי. שיח סקרני וחף משיפוטיות בין בני הזוג יאפשר להם לתקשר את החששות החמורים ביותר, ולמפות את הצרכים השונים של כל אחד מהם באופן שיקל עליהם לספק מענה".
"מאחר שזהו נושא רגיש ונפיץ", היא מוסיפה, "נושא הנוגע באזורים החשופים והרגישים ביותר, זוגות רבים מתקשים להתמודד עמו באופן עצמאי ופונים לייעוץ. במקרה כזה, על היועץ הזוגי מוטלת האחריות להבין האם הפחדים נובעים מקשיים בזוגיות הספציפית או קשורים לגבר עצמו. האבחנה קריטית לצורך הטיפול. פחדים הקשורים לאיכות היחסים וליציבות הזוגית יטופלו על ידי שיפור מיומנויות התקשורת בין בני הזוג. טיפול זוגי קלאסי, למשל, נועד להגביר את התקשורת ולייעל אותה, לעודד פתיחות, כנות, שיתוף והקשבה. להגביר אמון, אינטימיות ולטפל במנגנוני השליטה".
ואם הפחדים קשורים בגבר עצמו?
"פחדים הקשורים בגבר עצמו ובתפיסה שלו את ההורות יטופלו באופן אישי, בסיוע ובתמיכת בת הזוג. הזוגיות היא מקור הכוח בתהליך כזה, כשבת הזוג מאפשרת להרחיב את התמונה הצרה. באמצעות השקפת העולם שלה, שנותנת מקום לחששות של בן הזוג ללא שיפוטיות, אפשר להרחיב את הראייה ולהשתחרר ממחשבות תוקעות".
"פחד הוא פחד", אומר פרי. "זה תמיד פחד מהלא נודע ומבן הדוד שלו - השינוי. זה מחולק לשתי מחלקות – האחת היא הפחד מאובדן החופש, שאני לא אהיה אדון לעצמי, והתמה המובילה בחיי כבר לא תהיה פאן ושחרור אלא מחויבות ואחריות. המחלקה השנייה היא שזה לא הפיך. כלומר, שזאת אולי טעות שאני לא אוכל להתחרט עליה. פחדים ורגשות בכלל זה לא משהו שצריך לפתור, אלא לתת לו מקום".
מה אתה מייעץ לעשות במקרים כאלו?
"כדאי להבין מהם הרצונות העמוקים של בני הזוג, עד כמה הם הולכים אחרי ציווי החברה וההורים ועד כמה הרצון נובע מתוכם. חשוב לי גם לומר שישנה תפיסה שגויה שרצונות הם משהו שצריך לגלות כמו ארכיאולוג. אני מציע להיפתח לאפשרות שרצון יכול לבוא לידי ביטוי במטאפורה של פיסול - שאתה המעצב של הרצון שלך ומפסל אותו בדרכך. אתה יכול להיות אבא מתוך בחירה ולפסל את זה באופן שייחודי לך".
רוני (28) ובן זוגה אלעד (29) גרים יחד כבר שש שנים ומכירים 11 שנים, אבל בכל פעם שעולה נושא ההורות, משתרר מתח כבד באוויר. "אנחנו חיים בעולם של חרדות קיומיות, אנשים לא רואים איך הם בונים את העתיד שלהם והאחוז שמצליח אינו גדול. איך אני יכול להיות אבא טוב אם אין לי מספיק כסף וכישורים?", משתף אלעד בישירות.
"אני מזדהה עם הרעיון שאנשים לא צריכים להביא ילד לעולם לפני שהם למדו לטפל בעצמם קודם, אבל אני נוטה לחשוב שאני מוכנה עכשיו להיכנס להיריון", אומרת רוני. "זה גם עניין של אמונה עצמית. ברגע שאתה מאמין, אז אתה עושה את מה שאתה צריך לעשות".
"רוני הרבה יותר אופטימית ממני", הוא מסביר. "אני בעד שאנשים יוציאו רישיון להורות. בגלל שיש לי חרדות, חשבתי באופן רציני על זה. בכובד ראש".
רוני, את סומכת על אלעד שהוא יהיה אבא טוב?
"אני לא סומכת על אף אחד. אני לא יכולה לצפות ממנו שהוא יהיה פדנט או עקשן ברמה שלי. אני אהיה המחנכת, בכל מקרה. באופי שלי אני יותר לוקחת פיקוד. הדינמיקה שלנו מאוד טובה, כל אחד יודע במה הוא טוב ונותן לשני לעשות את מה שהוא טוב בו, אז אני מקווה ומאמינה שזה יהיה ככה גם עם ילדים. שנקבל החלטות ביחד.
"הפחד האמיתי של אלעד הוא שהוא יהפוך להיות הורה דאגן וחרד טורבו", היא מוסיפה. "זה נכון", מאשר אלעד.
"אני ממליץ להכיר במחשבות האלה, להתבונן בהן ולנסות לתפוס קצת מרחק ואז אולי להגיב אחרת", ממליץ פרי, "ואם לא מצליחים, אז לפחות לקבל את עצמנו ולא לייצר התניה. ההבנה שהורה לא מושלם הוא הורה מושלם, היא אחת ההבנות הגדולות שתרם ויניקוט לעולם".
"החלטות גורליות לרוב כרוכות במורכבות ובספק. אין בהן רק טוב או רע", מסכמת לובוב ומוסיפה: "בכל תנועה קדימה יש עצב על הדברים הטובים עליהם אנו נאלצים לוותר, ויש תמורה שלא תמיד קל לצפות אותה מהמקום שבו אנו עומדים במעמד ההחלטה. חשוב לתת מקום ולגיטימציה, ולזכור שרוב השינויים מגדלים אותנו ומיטיבים איתנו".
