ברונטית ואולי אדמונית? ביישנית או מוחצנת? אם אשאל אתכם מה הטייפ שלכם, לאיזה סוג של נשים אתם נמשכים, לא תתקשו לענות. ואתן, אם אשאל מהן התכונות החיצוניות או האישיותיות של בן הזוג האידאלי בעיניכן, אני מאמינה שתוך כמה רגעים אקבל רשימה מפורטת לגבי מידת שיער הפנים, הגובה האידיאלי, מבנה הגוף, צבע העיניים, צורת הידיים ועוד מנעד של תכונות אישיות כמו מידת האינטלקט, מידת האמביציה, מנעד החום והרגישות ואפילו תחומי עניין רצויים כמו דעה פוליטית, עסקים, יוגה או ספרות אנגלית עתיקה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
שאלתם את עצמכם פעם מדוע אנחנו נמשכים דווקא לתכונות הספציפיות האלה? ובכן, יש סיכוי רציני שאנחנו פשוט נמשכים לבני זוג שמזכירים את ההורים שלנו.
"החתמה מינית" (Sexual imprinting) היא תופעה שבה בעל חיים לומד בינקותו את המאפיינים של ההורה מהמין השני, מאפיינים אשר משפיעים בבגרותו על העדפות ההזדווגות שלו. הדבר נפוץ בעיקר אצל מיני ציפורים וכבשים. קונראד לורנץ, החוקר הראשון שטבע את הביטוי, נוכח לדעת שהאווזים האפורים שאותם גידל מרגע בקיעתם התייחסו אליו כאל מי שהביאם לעולם, ואף חיזרו אחריו כשבגרו.
דיוויד פרט, חוקר מאוניברסיטת סיינט אנדרוז בסקוטלנד, בדק אם תופעת ההחתמה המינית מתקיימת גם אצל בני אדם. ב-2002 הוא פרסם מחקר שבו נתן ל-83 משתתפים להעריך את מידת האטרקטיביות של תמונות פנים של אנשים בגילים שונים. לגברים ניתנו תמונות פנים של נשים, ואילו לנשים ניתנו תמונות פנים של גברים.
הוא גילה שנשים שנולדו כשהוריהן היו מעל גיל 30 דירגו גבוה יותר גברים שנראו מבוגרים, ואילו נשים שנולדו להורים שהיו מתחת לגיל 30 דירגו גבוה יותר גברים שנראו צעירים. אצל גברים העדפת הפנים הנשיות נחלקה באותו האופן, אך התבססה על גיל האם בזמן הלידה ולא על גילו של האב.
במחקר המשך רחב היקף שערכו פרט והקולגות שלו ב-2003, נבדקו שאלונים של 697 משתתפים הטרוסקסואלים שנשאלו לגבי צבע העיניים והשיער של בני זוגם והוריהם. מהמחקר עולה שאנו נוטים להימשך לבן זוג שצבע עיניו וצבע שיערו דומים למאפיינים של ההורה מהמין השני שלנו.
בשיחה מסביר פרט: "בתור תינוקות, הורינו הם האנשים הראשונים שאנו בוטחים בהם. יש להם פרופיל מסוים של תווי פנים וצבע שיער, כך שבאופן לא מודע אנחנו בוטחים יותר באנשים עם פרופיל חיצוני דומה, ולכן גם נמשכים אליהם יותר מלאחרים. זאת המשמעות של החתמה מינית".
"ישנו גם עניין החשיפה", מוסיף פרט. "ככל שאנחנו נמצאים יותר ליד אדם מסוים, אנחנו מחבבים אותו יותר. מהסיבה הזו בדיוק אנשים מתאהבים בסביבה של בתי הספר שלהם, במקומות העבודה ובבניין שבו הם גרים. זה הוכח שאנשים מגיבים היטב לגירוי מוכר, ומה יותר מוכר לנו מההורים שלנו?"
מה לגבי מוצא אתני? האם גם במקרה כזה יש התאמה בין בן הזוג להורה מהמין השני?
"ישנם מקרים שמצאו כי בן לאב כהה עור ואם בהירה ישכפל את בחירתו האתנית של אביו בבגרותו, ויתחתן עם אישה בהירת עור, או שהבת תתחתן עם גבר כהה עור כמו אביה, אבל במקרים כאלה קשה לבודד את גורם המשיכה מהאופן שבו ההורים משפיעים על הבחירה בבן הזוג, במובן של נתינת אישור או הפעלת לחצים על הבחירה".
שלושה חוקרים מאוניברסיטת פץ' שבהונגריה ניסו לבחון אם אנחנו נמשכים לבני זוג שדומים לנו, ואם המשיכה היא ירושה גנטית שמקורה בהעדפותיהם של הורינו או שמא מדובר ביכולת נרכשת. כדי לנטרל את האפקטים של ההחתמה המינית החליטו החוקרים לבדוק נשים מאומצות, את בני זוגן ואת המשפחות המאמצות שלהן. מהנתונים שפורסמו ב-2004 עלה שנשים מאומצות נמשכות לבני זוג שמזכירים במידת מה את אבותיהן המאמצים.
לא רק זאת, מתברר כי ישנו מתאם מובהק בין מידת המשיכה של הבת לבן זוג הדומה לאביה לבין איכות היחסים ששררו בין האב לבת במהלך הילדות. כך, נשים שקיבלו תמיכה רגשית רבה יותר מאביהן המאמץ בחרו בבני זוג שדומים יותר לאביהן המאמץ, בניגוד לנשים שהאב המאמץ לא תמך בהן רגשית.
אבל האם זה כל הסיפור? טמסין סאקסטון, חוקרת בריטית מאוניברסיטת נורת'מבריה בניוקאסל, מצננת את התלהבותי: "הכול נכון, אבל יש גם מחקרים אחרים שמוכיחים שאנשים מראש מאמצים ילדים שדומים להם".
לדבריה, אכן יש מתאם גבוה לגבי משיכה לבני זוג הדומים להורה ממין השני, וגם נתונים על כך שמידת הקרבה להורה מהמין השני בילדות ובגיל ההתבגרות אכן משפיעה על משיכה לבן זוג המזכיר אותו. "במחקר אחד רצינו לבדוק באיזה גיל נחקקות ההעדפות הללו", היא מספרת. "רצינו להבין אם התרחיש הוא שבגיל צעיר ההורה מהמין השני נראה לנו מושך, ואז אנחנו מדחיקים את הידיעה הזאת והיא מופיעה שוב כשאנו בוחרים בבן זוג, או שאולי חוויות מאוחרות יותר משנות את התפיסה שלנו. לכן שאלנו נשים על טיב היחסים עם הוריהן בגילים שונים במהלך חייהן".
והממצאים?
"מצאנו שנשים שדיווחו על יחסים טובים יותר עם הוריהן לאחר גיל ההתבגרות נטו להימשך לבני זוג עם אותו צבע עיניים כמו להורה מהמין השני, ואילו נשים שדיווחו על יחסים טובים עם ההורה בשלב מוקדם יותר בחיים נטו להימשך לפרטנר בעל צבע עיניים שונה. הסקנו שייתכן שישנן תבניות התפתחות מורכבות שמשפיעות על האופן שבו אנו מעצבים את התפיסה שלנו לגבי בן הזוג האידיאלי.
"מצד אחד, מרתק לדבר על כך עם אנשים, הם ישר תוהים איך זה מתבטא אצלם בבית. מצד שני, יש משהו מתסכל בלהגיע לממצאים במעבדה ולנתחם, ואז לגלות שבשטח המצב שונה לגמרי. בסופו של דבר, הממצאים שלנו לא העלו אפקט חזק וגורף, והמשיכה לבני זוג הדומים להורה מהמין השני היא בהחלט לא המצב אצל כולם. קשה לעשות את הקפיצה ממה שמצאנו במעבדה כדי להסביר את החיים האישיים שלנו".
עד כה עסקנו במחקרים שטענו שאנחנו מחפשים פרטנר שדומה פיזית להורינו, אבל מה באשר לדמיון באופי ובתכונות האישיות? ואיך ייתכן שבן זוגי ואבי חולקים קפדנות יתרה לניקיון, אהבה עזה לכלי תעופה, סקרנות אינסופית באשר לאופן שבו דברים פועלים, רגישות מופלאה לבני אדם וחיבה אינסופית לפרטים? אם הייתי צריכה להמר, הייתי אומרת שמבחינת דמיון להורה מהמין השני, נושא האישיות דומיננטי ונפוץ יותר מהאספקט הפיזי.
גלן גהר, חוקר ופסיכולוג התפתחותי מהאוניברסיטה של מדינת ניו יורק, כתב את עבודת הדוקטורט שלו על נושא הדמיון האישיותי. החידוש במחקר של גהר התבטא באיסוף הנתונים, שהתבסס גם על ההורים של המשתתפים.
במחקריו נסמך גהר על התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, שלפיה משיכה מינית לא מודעת להורה מהמין השני עשויה לבוא לידי ביטוי מאוחר יותר בחיים כהעדפה רומנטית, וכן על תיאוריית ההיקשרות רבת ההשפעה של בולבי, שגרסה שסגנון ההיקשרות לדמות שטיפלה בנו בינקותנו מקבע במידה רבה תבניות התנהגות בבגרותנו, ובין היתר גם את הבחירות הזוגיות שלנו.
5 צפייה בגלריה
המתאם במאפיינים אישיותיים בולט בהרבה מהאספקט הפיזי. גלן גהר
(צילום: Jessica Casamento)
מטרתו הייתה לספק הוכחות אמפיריות נוספות לתיאוריות הללו, ולהרחיב את האספקט האישיותי. לשם כך הוא נעזר במודל "חמש התכונות" שפותח בשנות ה-80 וה-90 על ידי הפסיכולוגים פול קוסטה ורוברט מקריי, ולפיו ניתן לאפיין התנהגות של אדם על בסיס מיקומו על פני מנעד שך התכונות הבאות: מוחצנות, פתיחות מחשבתית/חווייתית, מצפוניות, נעימות ויציבות רגשית.
מה מצאת שהיה בולט יותר, הדמיון הפיזי או האישיותי?
"אם נשים בצד את הבחירה הדמוגרפית בפרטנר שדומה לנו, המתאם במאפיינים האישיותיים היה בולט בהרבה מהאספקט הפיזי", הוא אומר בשיחת טלפון מניו יורק, "והמתאם החזק ביותר היה בדמיון שבין בן הזוג להורה מהמין השני, כפי שתפסו אותו המשתתפים".
האם הייתה תכונה אישיותית שמצאתם שעלתה על השאר בדמיון האישיותי בין בן הזוג להורה מהמין השני?
"כן, מנעד הרגשנות. מצאנו שבת שהייתה מחוברת לאביה בפן הרגשי תחפש בן זוג דומה, ומנגד - בן שגדל לאם מנותקת רגשית ימצא עצמו עם בת זוג דומה. גם כאן הנתון היה חזק יותר בתפיסה של המשתתף או המשתתפת מאשר מבחינה אובייקטיבית".
האם מערכת יחסים שבה שורר דמיון אישיותי בין ההורה לפרטנר נחווית כמוצלחת יותר?
"זה תלוי במאפיינים הדומים. אם בן הזוג דומה להורה בתכונות החיוביות שלו, בני הזוג יחוו סיפוק ביחסים, אבל אם בן הזוג דומה להורה מהמין השני בתכונות השליליות, אז הרושם שנקבל הוא שהסיפוק מהיחסים יהיה נמוך".
מדוע שאדם שפוי פחות או יותר יבחר בבת זוג שתלטנית כמו שאימו הייתה, או שאישה תבחר לעצמה בן זוג שאינו זמין רגשית כמו שאביה היה בילדותה?
"התשובה היא שמתרחש כאן שילוב. מחד גיסא, ישנה קריאה שגויה של בן הזוג בתחילת הקשר, ומאידך גיסא אסטרטגיות לא מודעות שבן הזוג מפתח כדי לכסות על המגרעות. לדוגמה, נמצא כי אנשים חרדים נוטים להפגין פתיחות רבה וחשיפה עצמית, היוצרים תחושת חיבור. גם אדם נמנע לדוגמה עשוי להצטייר בהתחלה כעצמאי וחזק. בסדרת ניסויים אף התגלה כי אנשים נמנעים יצרו קשר עין ומגע רב יותר בהתחלה כדי להיראות מושכים יותר בהיכרות, ונעזרו באופן תכוף בהומור כדי ליצור תחושה של שיתוף ולהסיח את הדעת מאופיים המרוחק".
נשמע לגמרי טריקי. האם ניתן לנצל לטובתנו את נטייתנו להימשך לאותם "מוקשים" מילדותנו, ואם כן אז איך?
"בפסיכולוגיה מדובר רבות על 'החוויה הרגשית המתקנת', מונח שטבע פרנץ אלכסנדר ב-1964. משמעותו היא שחשיפה מחודשת למצבים רגשיים שההתמודדות עימם הותירה צלקות בעבר עשויה לתקן את ההשפעה של החוויה הקודמת במסגרת טיפולית. ייתכן שבנפשנו קיימת שאיפה לא מודעת להתמודד באופן מוצלח יותר עם חוויה שבעבר הייתה קשה לנו, או שהיינו חסרי אונים וחלשים מולה".
