האגדה מספרת שבאחת הפעמים שבהן היה נפוליאון בונפרטה בדרכו חזרה מן הקרב, כתב לג'וזפין אהובתו: "אל תתרחצי, אני בדרך". ואם המצביא הדגול אינו מספיק כדי להצביע על הקשר שבין ריח גוף ומשיכה מינית, הרי שכולנו גם זוכרים את הפרק ב"חתונה ממבט ראשון" שבו מתבקשים המתמודדים לדרג את מידת המשיכה לבן הזוג או בת הזוג הפוטנציאליים, לאחר שהריחו חולצה שנלבשה על ידם במשך כמה ימים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
נכון שסטטיסטית רק שליש מהזוגות ששודכו בסדרה נחשבים זיווג מוצלח לאורך זמן אם בכלל, אבל מה שבטוח זה שלחוש הריח יש יכולת גבוהה מאוד לנבא כימיה, משיכה מינית והצלחה של הקשר הזוגי.
ט"ו באב שמצוין היום הוא הזדמנות לברר איך חוש הריח מכוון אותנו לבני הזוג "הנכונים" מבחינה אבולוציונית. בעוד אנחנו חושבים שיש לנו בחירה חופשית, הרי שבסופו של דבר, אמא טבע היא זו שמכוונת את הכל — לפי מזימת ההישרדות שלה.
ענבל רברבי מתל־אביב, דוקטורנטית בתוכנית של הברונית אריאן דה רוטשילד, היא חוקרת במעבדה לחוש הריח של מכון ויצמן. לדבריה, אין כמעט סיכוי שנימשך מינית, ובטח שלא נכונן זוגיות, עם מישהו שאנחנו לא סובלים את ריח הגוף שלו, ואם איכשהו זה כן קרה, הסיכוי שניפרד כמעט ודאי. רגע, רגע, זאת אומרת שגם אם החלום שלי הוא להתחתן עם ג'ורג' קלוני, אין לי סיכוי לפתח איתו מערכת יחסים אם לא אחבב את איך שהוא מריח? אני מקווה שרברבי תסתור את הדברים, אבל היא מאששת אותם: "יש מעט מאוד אנשים שיימשכו מינית למישהו עם ריח גוף שהם לא אוהבים. הסיכוי לכך הוא כמעט אפסי. למעשה, כאשר ריח הגוף של בן הזוג שלנו דוחה אותנו, זה המנבא הראשון לפרידה ממנו", היא אומרת ומוסיפה שהסיכוי של הזוגיות להמשיך למרות חוסר ההתאמה הכימי הוא אפסי. וכן, מדובר בכימיה. לא לחינם אנחנו מרגישים או אומרים שעם אדם מסוים יש לנו "כימיה", ועם מישהו אחר לא.
יש לכך גם הסבר אבולוציוני. חוש הריח הוא החוש הכי פרימיטיבי שלנו והוא מופעל על ידי המערכת הלימבית, שאחראית על ההישרדות שלנו. המערכת הלימבית נוצרה במוח הזוחלים הקדמוני, וזאת הסיבה לכך שחוש הריח, שנועד לסייע לנו לשרוד, קשור במרכזים במוח שאחראים בין היתר לצבירה של זיכרונות ולעיבוד של רגשות. כל ניחוח שאנחנו נחשפים אליו עובר עיבוד במערכת הלימבית במוח, ולכן כשאנחנו נחשפים לריח מסוים הדבר גורר תגובה של תחושות שונות, שלא תמיד אנחנו מודעים אליהן. התהליך הזה קורה גם כשמדובר במשיכה מינית.
אני שואפת לאט את המידע הזה ומודיעה לחוקרת הריח הנכבדה שאת קלוני אני אסכים לסבול גם אם אצטרך לסתום את האף לכל אורך ההיכרות שלנו, אבל רברבי צוחקת ואומרת שאשכח מזה. אין סיכוי. בכל מה שקשור למשיכה מינית, בסופו של דבר, לחוש הריח יש תפקיד מכריע הרבה יותר ממה שנדמה לנו, גם אם אנחנו לא מודעים לכך.
"ריח הגוף שלנו הוא כמו טביעת אצבע", אומרת רברבי. "לכל אדם בעולם יש ריח גוף אינדיבידואלי, ייחודי ואישי, שמושפע לפני הכל מהמטען הגנטי שלנו ולכן הוא יהיה דומה מאוד לריח הגוף של ההורים שלנו, ועוד יותר לריח הגוף של ההורה מאותו המין שלנו, אבל אף פעם לא זהה לו", היא מסבירה. ולראיה, רמת הדיוק של כלבי גישוש למשל, שמצליחים לזהות אדם לפי ריח בדיוק מעורר השתאות.
ואיך קשור ריח הגוף לתהליך בחירת בני הזוג? כאשר אנחנו צריכים להכריע בבחירת בני זוג פוטנציאלים, הגוף מכניס לפעולה מנגנונים שונים שתפקידם לבחון האם מדובר בקשר שיש לו סיכוי התאמה אבולוציונית גבוהה, ועושה זאת באמצעות חוש הריח, באופן שאנחנו כלל לא מודעים לו.
"מבחינה אבולוציונית, יש יתרון לכך שתהיה שונות גנטית בין בני זוג, כיוון שהשונות הגנטית מציידת את הצאצאים שייווצרו במערכת חיסון עמידה יותר", מסבירה רברבי. נכון שהיום כבר ניתן למדוד דמיון או ריחוק במטען גנטי באמצעים ממוחשבים, אבל לטבע יש דרכים עתיקות ויעילות לעשות זאת, בלי התלות בטכנולוגיה, וזאת באמצעות חוש הריח. כלומר, כאשר אנחנו פוגשים בן זוג פוטנציאלי ונמשכים לריח שלו, אותה "כימיה" מהווה סימן לכך שיש בינינו שוני גנטי מספק, ושמערכות החיסון שלנו שונות זו מזו ברמה כזו שתאפשר להביא לעולם צאצאים חסינים.
מעבר לגנטיקה ולתזונה, מה שעוד משפיע על תרכובת ריח הגוף הייחודית לנו, אלה הם ההרגלים שלנו. כך, למשל, האם אנחנו מעשנים? שותים אלכוהול? אוכלים עמבה, חילבה, או שום־בצל באופן קבוע? כל אלה הם גורמים שמשפיעים על הרכב הריח של המולקולות שאנחנו מפרישים, בין אם בצורת זיעה ובין אם באופנים אחרים, וכמובן גם סוג החיידקים שאנחנו נושאים בגופנו.
אבל מה קורה אם לאורך הזמן חל שינוי בריח שלנו, ברמה כזו שבן או בת הזוג כבר לא יחבבו אותו? ומה עם מקרים של זוגות שנפרדים ופתאום מרגישים שהם "לא יכולים לסבול את הריח" של הצד השני?
מצב כזה, אומרת רברבי, עשוי לנבוע מהתניה ולא משינוי כימי של הריח, אבל דורש מחקר נוסף. "ריח הגוף של בן הזוג, שאותו אני מכירה היטב, מקושר לי איתו באופן מאוד חזק, ולכן כאשר מתחלף ההקשר ובן הזוג מקבל פתאום ממד שלילי, גם האסוציאציה שתאפיין אותו בעיניי תהפוך להיות שלילית. אבל זה לא אומר שאובייקטיבית הריח התחלף, אלא שרק אופן הפענוח שלנו אותו השתנה והוא הפך למקושר לסלידה".
ואם גבר או אישה יפגשו בגיל מבוגר את אהבת הנעורים שלהם? עדיין תהיה שם משיכה לריח הגוף?
"תלוי מה יקרה לריח, כי מעבר לרכיב הגנטי שהוא לכל החיים, יש גם רכיבים סביבתיים. למשל, אם הכרת מישהו כשהייתם בני 20 והוא אכל בשר, אבל היום הוא טבעוני, ריח הגוף שלו יהיה אחר וטוב יותר. כן, מחקרים מצאו שריח גוף של טבעונים נתפס כיותר נעים".
מה זה יותר נעים? העדפת ריח היא עניין אינדיבידואלי.
"נכון, יש הבדלים בין תפיסות ריח: מה שאחד יגיד שנעים בעיניו לא חייב להיות נעים באפו של מישהו אחר, אבל יש גם ממוצע שרובנו מתקבצים סביבו. רוב האנשים לא אוהבים ריח של קקי וכן אוהבים ריח של חמאת בוטנים".
זירה מעניינת מאוד לבחון בה את ההקשרים שקיימים בין כימיה, משיכה וריח גוף, מתקיימת בחברות שמרניות, שם לבני הזוג אין סיכוי ללכת בעקבות האף, אלא עליהם לציית למסורת ולשידוך. לכן בחברות אלה יהיו הרבה יותר זוגות עם קרבה גנטית, כיוון שלא מתאפשר לחוש הריח ולניסיון האבולוציוני לבצע את הסינון ולהגיע אל ברירת המחדל המתבקשת.
יש גם מצבים שבהם חוש הריח שלנו משתבש, ולכן אנחנו לא מצליחים לפענח בצורה עקבית את ריח הגוף של בן הזוג. "למשל, נטילת גלולות למניעת היריון בתחילת הקשר יוצרת שינויים בגוף שמשפיעים על תפיסת הריח של האישה, ולכן היא עלולה להימשך לריח גוף מסוים כל עוד היא נוטלת את הגלולות, אבל כאשר היא חדלה לקחת אותן היא מגלה שהריח שבעבר אהבה, עכשיו הרבה פחות מושך אותה ויכול אפילו ממש לדחות אותה", אומרת רברבי. לכן, היא מדגישה, כדאי להיכנס לזוגיות כאשר את לא לוקחת גלולות למניעת היריון ומסוגלת לפענח את ריח הגוף לאשורו.
ואם תהיתם, אז את עניין הכימיה בין בני זוג חקרו בינתיים לעומק רק בהקשר של זוגות הטרוסקסואלים, ויש בהחלט לחרוש את שדות המחקר, גם כאשר מדובר בבני זוג מאותו מין.
ומה קורה עם שימוש בבושם?
"כשאנחנו משתמשים בבושם, אנחנו לא מבטלים את ריח הגוף שלנו, אלא מוסיפים עליו. באופן לא מודע אפילו, אנחנו בוחרים להשתמש בבשמים שמעצימים רכיבים שנמצאים באופן גנטי בריח הגוף הטבעי שלנו. ולכן מי שנמשך לריח הבושם שאנחנו משתמשים בו מקבל יחד איתו גם את ריח הגוף שלנו.
"כך, למשל, אם את אוהבת בושם שהניחוח הדומיננטי שלו הוא של יסמין, אז כנראה שיש מולקולות מסוימות בריח הגוף שלך שדומות או זהות לניחוח המדמה יסמין וקיים בבושם. מה שיריח מי שיתקרב אלייך לא יהיה רק היסמין של הגוף, אלא גם היסמין של הבושם. הם פשוט ידגישו האחד את השני".
גליה תורן־חן היא מומחית לפענוח פרדיגמות של ריח, ולדבריה, זו בדיוק הסיבה לכך שבעשור האחרון הבינו חברות הבישום כי עליהן לחזק את המגמה של בישום מותאם מולקולות ריח, ומפיצים מה שנקרא "בשמים מולקולריים" שביכולתם לחזק את תווי הניחוח הטבעיים של הגוף שלנו, במקום להשתלט עליהם. "כשאנחנו משתמשים בבושם מולקולרי שלא ממסך את הגנטיקה שלנו, אלא מחזק אותה, הסיכוי למשוך את בן או בת הזוג המתאים הולך וגובר", אומרת תורן־חן.
בימים אלה, אומרת רברבי, היא סובבה את גלגל הריחות ב־180 מעלות ובדקה במחקר חדש לא רק את המשיכה בין בני זוג על פי חוש הריח, אלא גם את האופן שבו חוש הריח מוצא את מקומו בקשרים שבין חברים. הגילוי המהפכני של המחקר שלה, שנערך במעבדת הריח של מכון ויצמן, מעיד על כך שבעוד מול בני הזוג שלנו אנחנו מחפשים את השוני בפירמידת הריחות, הרי שכאשר אנחנו בוחרים עם מי להתחבר באופן שאינו רומנטי, אנחנו בוחרים במי שיש להם מפרט ריח דומה לשלנו, וגם כאן יש לכך הסבר אבולוציוני.
"המסקנה הזו הגיונית בהתייחס לכך שהאדם הוא חיה חברתית ושהגורם שעוזר לנו לשרוד ולגדל את הילדים, זה המעגל החברתי הקרוב לנו. לצד בני המשפחה, שאותם אנחנו לא יכולים לבחור, הרי שהחברים הקרובים הם אלה שתומכים בנו ונמצאים איתנו גם בשעות הטובות וגם בשעות הקשות. מחקרים קודמים מצאו שיש דמיון גנטי בין חברים יותר מרמת המקרה, מה שעוד יותר מדגיש שניתן להתייחס לחברים כבני משפחה פונקציונליים. כלומר, כאשר אני מתחברת עם אישה שדומה לי גנטית, זה אומר שגם הילדים שהולדתי דומים לה גנטית יותר מאשר ילדים של זרים, ולכן אם יקרה לי משהו, היא תמהר לתמוך בהם כחברה, מה שגם משרת אותה באופן לא מודע, כי זה מועיל לכך שיותר מהגנים שלה ימשיכו להתקיים בעולם".
ואם תהיתם איך אנחנו בוחרים את החברים שדומים לנו גנטית, הרי זה לא שאנחנו פוגשים מישהו, מרצפים לו את הגנום ואז מחליטים אם להתחבר איתו, אז כמובן שגם זה באמצעות חוש הריח. מסתבר שבאופן לא מודע אנחנו כל הזמן משווים בין ריח הגוף של עצמנו לבין ריח הגוף של מי שמולנו. כאשר אנחנו מזהים ריחות דומים, שמעידים על דמיון גנטי, הדבר גורם לכך שניטה לחתור להתחבר עם אותו אדם על בסיס חברי, באותו האופן שבו כאשר נחפש קשר זוגי, נעדיף להתחבר דווקא למי שנושא את השוני הגנטי.
