בכל פעם שהוא מעדיף ללכת לפוקר במקום להיפגש איתי, אני נזכרת שזו מלחמה אבודה מראש. אני לעולם אהיה המאהבת, הוא הרי נשוי להתמכרות שלו. בכל פעם שאני חושבת על זה, אני לא יכולה שלא לתהות – איזה מין עתיד יש לקשר עם מכור, אם בכלל, וכמה זמן אפשר להרגיש במקום השני? התשובות שקיבלתי ממי שניהלו זוגיות בצל התמכרות של אחד מבני הזוג לא הותירו אותי אופטימית, אבל הבשורה היא שמי שבאמת רוצה, יכול גם להתגרש מההתמכרות וגם לנהל חיים מלאים ומספקים בלעדיה.
עוד כתבות למנויים:
אריאלה (חלק מהשמות בכתבה שונו לצורך שמירה על פרטיותם) הייתה נשואה לבעלה לשעבר שנים רבות. הם גידלו יחד שלושה ילדים וכלפי חוץ נראו כמו זוג מהחלומות. רק בחלוף עשרות שנים, הוא שיתף אותה בהתמכרות שלו למין. "בשלב מסוים הוא הבין שההתמכרות משתלטת עליו והחליט ללכת לטיפול. רק אז הוא גם התוודה בפניי", היא מספרת. "המחשבה היחידה שהעסיקה אותו כל הזמן הייתה סקס. רגע אחרי שהיה גומר הוא כבר חשב איפה ימצא את הסקס הבא. מרוב כאב, היו הרבה שאלות שהעדפתי לא לשאול. לחפור בתוך המוגלה זה לא דבר טוב".
איך הרגשת ברגע הזה של הווידוי?
"זה היה שוק עצום. לא היה לי מושג. בבית הוא היה דואג, אוהב ואכפתי. הרגשתי מרומה ומושפלת. שאלתי את עצמי איך חייתי כל כך הרבה שנים עם בן אדם כזה ולא ידעתי, לא היו סימנים. הכול קרה בשעות הרגילות שבהן הוא ממילא היה מחוץ לבית. ממני הוא לא ביקש יחסי מין בהגזמה, ובעיקר הוא למד לשקר באופן שלא היה לי שום סיכוי לגלות".
מה עשית נוכח הגילוי?
"לא רציתי לפרק את המשפחה, כי התחייבנו להיות יחד בטוב וברע. ניסיתי לתת לו את כל הקרדיט מעצם זה שהוא הודה והתחיל טיפול, אבל האמון שלי בו נשבר. בשלב מסוים, חוסר האמון היה כל כך עצום שכשהוא היה אומר בוקר טוב, חשבתי שאני צריכה לבדוק אם בחוץ עדיין לילה. בנוסף, כיוון שזו התמכרות שלא רואים אותה חיצונית על האדם, ושבעצמי לא יכולתי לשתף, הסוד שלו הפך לסוד שלי". במשך 15 שנים אריאלה ניסתה לתת סיכוי לקשר, וראתה בבעלה לשעבר אדם חולה שמנסה לטפל במחלה שלו, עד לרגע שבו היא הרימה ידיים.
מה היה הקש ששבר את גב הגמל?
"גיליתי על עוד בגידה. היינו בנסיעה ונכנסה לו הודעה כלשהי לטלפון. רבנו, ובסוף היום אמרתי לו שזה יהיה נכון לשנינו להיפרד. הקושי כבר היה גדול מנשוא, ישבה לי אבן על הלב. חייתי בתחושת מועקה, העצב השתלט עליי והרגשתי שאני משלמת בחיי. הבנתי שזה לא ישתנה, ושאני לא יכולה להמשיך לבלוע צפרדעים לארוחת הצהריים. מגיע לי לקום בבוקר ולדעת איך ייראה היום שלי, בלי סימני שאלה וחוסר ביטחון".
דיברת על זה עם מישהו מקצועי?
"אחרי הגירושים הלכתי לטיפול. רק אז הבנתי שזה לא שלי, לא קרה בגללי, ושזה אינו אות קין עבורי. הבנתי גם שלא יכולתי לעזור לו כל עוד הוא לא היה מוכן לעזור לעצמו".
מה את מאחלת לעצמך היום?
"אני מאחלת לעצמי שקט, חיים משעממים".
6 צפייה בגלריה
''המחשבה שהעסיקה אותו כל הזמן הייתה סקס" (צילום אילוסטרציה: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
מה לגבי זוגיות?
"לא. לא. לא. זה לא מעניין אותי. טוב לי השקט", היא משיבה בנחרצות.
נוגה העבירה עשר שנים עם בן זוג שמכור להימורים ולגראס. אחרי שבע שנות נישואים וילד משותף, היא החליטה להתגרש. "ההתמכרות הייתה ברקע, אבל כל עוד לא ניהלנו משק בית משותף זה לא הפריע. בהתחלה אלו היו רק מפגשי פוקר חברתיים אחת לחודש-חודשיים ולא התרגשתי מזה, ראיתי בזה את סוג הבילוי שלו ולא זיהיתי את פוטנציאל הנזק", היא מספרת.
אבל גם כשההתמכרות הלכה ותפסה יותר ויותר נפח בחייו של בעלה לשעבר, לא היו לנוגה סימנים. "הוא עצמאי והיו לנו חשבונות בנק נפרדים. אף פעם לא ידעתי מה מצב החשבון שלו וכמה כסף אמור להיכנס", היא מסבירה. "אומנם הוא לא היה בבית בלילות, אבל הוא אמר שהוא עובד, ובהתחשב באופי העבודה שלו זה נשמע לי הגיוני. בדיעבד, התברר שזה היה כדי לעשן או לשחק".
אז איך גילית?
"ממש במקרה. אחרי שבע שנים פתאום התחילו להגיע התראות על חובות בסדרי גודל של מאות אלפי שקלים. התחלתי לחטט וגיליתי שזה בעקבות ההימורים".
לא פשוט. איך הרגשת ברגע הזה?
"זו הייתה רעידת אדמה. הייתי בשוק מוחלט. מיד עירבתי את שתי המשפחות שלנו וניסיתי לטפל בעניינים".
נוגה מספרת שהטלטלה אירעה עם הולדת בנם. "היה לו קשה להתמודד עם השינוי בבית, וההתמכרות שאבה אותו. הוא יצא למקומות שיש בהם תשומת לב וכבוד. מי שמצליח בפוקר מרגיש מלך. זה חיזק אצלו את המקום הגברי ונתן לו משהו שאני לא יכולתי לתת", היא משתפת, ומוסיפה שהתנהגויות שהיא יכלה לספוג בעבר הפכו עם לידת בנם לבלתי נסבלות.
"היינו בטיפול זוגי. ניסיתי לעשות הכול, לקבל את המצב, להכיל ולהיות סבלנית. הבנתי שזו בעיה נפשית שלו ולא משהו שהוא עשה לי בכוונה, אבל זה לא עבד. אלו היו שנתיים של גיהינום. הוא היה מבטיח שיפסיק אבל לא מפסיק, והכי קשה היה שהוא לא רצה עוד ילד בגלל המצב הכלכלי".
בחלוף שנתיים נוגה קיבלה את ההחלטה להתגרש. "יצאתי בכעס מאוד גדול מהקשר הזה. הוא היה עול, הרס לי את השנים הטובות, את שנות הפוריות שלי ואת החלום שתהיה לי משפחה. אני הייתי זו שקמה לעבודה בבוקר, וזה היה הכסף שלי שהלך", היא משחזרת.
בדיעבד, עד כמה אפשר לחיות עם מהמר?
"אי אפשר. ניסיתי, לא האמנתי שיכול להיות יותר גרוע, ובכל פעם התבדיתי. לחיות עם מכור זה להרוס לעצמך את החיים".
מיכל, אישה נשואה זה 30 שנה ואם לארבעה ילדים, שיתפה אותי בגילוי לב בהתמכרות ארוכת השנים שהייתה לה להימורים בכרטיסי גירוד, התמכרות שהחלה כשהייתה בת 25. "תמיד אהבתי לחיות על הקצה, אבל העולם הזה לא היה קשור אליי. הכול התחיל מפעם אחת שבה הרווחתי בגדול", היא משחזרת.
תסבירי.
"יום אחד קוראת בקפה אמרה לי שאני צריכה לחפש הגרלה עם המספר שבע, מפני שאני עומדת להרוויח סכום כסף גדול. ביררתי וגיליתי שבאותו הלילה הייתה הגרלה בשם 777. זכיתי בה ב-70 אלף שקלים, אבל מהטוב הזה יצא רע. הבנתי שאני יכולה להרוויח בחמש דקות סכומים שאני לא מרוויחה בשנה. התחלתי מסכומים קטנים שאט-אט תפחו. הייתי יכולה לשרוף אלפי שקלים ביום אחד.
"קניתי חבילות שלמות של כרטיסי גירוד, ושילמתי בצ'קים דחויים. אם זכיתי בסכום מסוים, הוא מיד נעלם. זה היה חזק ממני. הפסדתי כמה מיליוני שקלים והגעתי למצב שלוויתי מהשוק האפור. הסתובבתי עם כובע ומשקפי שמש רק כדי שלא יזהו אותי".
איך התחושה להפסיד?
"קשה מאוד, אבל יותר קשה הייתה המסכה. הידיעה שמצד אחד אני אמא למופת, מחבקת, אחראית, יושבת עם הילדים שעות על שיעורי בית, שאני עובדת מצטיינת, ומצד שני לדעת שהייתי חסרת אחריות לחלוטין וקברתי את העתיד של הילדים שלי. שני אנשים באדם אחד.
"כשבתי הייתה בת שמונה לקחתי אותה לסרט", היא נזכרת. "בדרך ראיתי דוכן של חישגד, גירדתי כרטיס אחרי כרטיס תוך כדי שהבת שלי בוכה שאני גומרת לנו את כל הכסף, אבל לא יכולתי להפסיק. באותו יום כבר לא יכולתי לקנות לה יותר כלום. ברבות הימים היא אמרה לאביה, 'זו לא אמא, זו מישהי אחרת'".
שובר את הלב ממש.
"כן. אמא שלי הצילה אותי כלכלית בכל פעם וכיסתה לי את החובות. בדיעבד אני יודעת שזו הייתה טעות מצידה, כי אם היה לי אקדח על הרקה אולי הייתי מתעשתת מהר יותר. היום אני רואה שהבן שלי הוא מהמר כפייתי. אני עושה הכול כדי שהוא לא יהיה שם, אבל אני גם יודעת שאין לי עליו השפעה. הוא צריך להגיע להבנה שהוא חולה ושהוא צריך לטפל בעצמו. אמרתי לו שדווקא בגלל שאני אוהבת אותו אני לא אעזור לו".
ואיפה בעלך היה בתמונה?
"הוא חי בלה-לה-לנד, לא רצה לראות. כשהוא גילה הוא הרגיש נבגד והיה לו קשה. כולם אמרו לו להתגרש ממני כי אני הורסת לו את החיים, אבל הוא התעקש שהוא אוהב אותי כמו שאני, שהוא לא יכול לוותר עליי ושהוא יילחם את המלחמה יחד איתי. הוא ראה שיש לי נכונות לצאת מזה".
ובכל זאת, עם כל הנכונות, גם אחרי שנתיים שבהן מיכל הייתה נקייה, היא חזרה להמר, ועד היום חוותה כבר שלושה סיבובי גמילה. "היום אני נמצאת בקבוצה של מכורים אנונימיים, והם עוזרים לי מאוד. אני היחידה שם שנשארה עם בעלה", היא מספרת. "אני מבינה שאני מהמרת כפייתית. אני מבינה כמה נזק עשיתי ומנסה לתקן. אני האויבת הכי גדולה של עצמי. גם כשאני אהיה בריאה אני אהיה מכורה. תכתבי שזו מלחמה יומיומית".
אפרת הכירה את בן זוגה זה כשנה במפגש חברתי. "גם אז הוא היה שיכור, אבל זה לא הפריע לי להידלק עליו", היא משחזרת. "במקור הוא מקולומביה, ושם יש תרבות של שתייה. כבר בתחילת הקשר כשהיינו שותים ביחד, הוא היה שותה המון, אבל לקח לי הרבה זמן להבין שכשהוא שותה הוא לא מפסיק, ושאין לזה גבול".
איך זה גורם לך להרגיש?
"זה מבאס. אני מרגישה שאם יש אלכוהול בתמונה, אני לא יכולה לסמוך עליו. למשל, באחת הפעמים קבענו שהוא יבוא אליי לסוף השבוע. נסעתי להביא אותו, וכשהגעתי ראיתי בקבוקי בירה זרוקים בחדר. התכוננתי לקראת סוף השבוע הזה, וזו הייתה מכה כואבת. בדיעבד הוא אמר לי שהוא היה לחוץ לבוא אליי ולכן שתה. במקום לדבר על דברים הוא בורח לאלכוהול.
"בנוסף, זה מגביל אותנו בחוויות, אי אפשר ללכת איתו למסיבה. באחת הפעמים שבהן הוא היה שיכור, הוא חשב שהתחלתי עם בחור שרק דיברתי איתו, התעצבן והתנהג בצורה מאוד מביכה. בפעם אחרת, כשהוא רצה להמשיך לשתות ואני רציתי שנלך לישון, הוא פתח את דלת הרכב באמצע הנסיעה. בלמתי מהר, והוא פשוט יצא".
מפחיד.
"אני יודעת שיש מקרים שבהם זה מוציא מהאדם אלימות פיזית או מילולית. אם זה היה המצב, לא הייתי משלימה עם זה. אני נשארת איתו בגלל שגם בשכרות הוא עדיין אוהב אותי. כשאנחנו רק שנינו בבית ביחד, לא מפריע לי שהוא שותה. להיפך, אנחנו צוחקים המון, והוא נפתח רק כשהוא שיכור".
6 צפייה בגלריה
''אם יש אלכוהול בתמונה אני לא יכולה לסמוך עליו'' (צילום אילוסטרציה: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
הוא מודע להתמכרות שלו?
כן. במהלך הקשר היו לו כמה חודשי הפסקה. הוא רוצה לשנות אבל כנראה לא מספיק, זה חזק ממנו וזה בא בתקופות. ברגע שיש איזה אירוע שמציף אצלו משהו – הוא שותה. אצלי למשל זה מתבטא באכילת יתר. כשקורה משהו שמדכדך אותי, אני אוכלת וזה גורם לי להרגיש טוב יותר".
זה לא גורם לך לרצות להיפרד ממנו?
"אני רוצה, אבל אני כבר מאוד אוהבת אותו. יש עוד סיבות שבגללן לקשר הזה לא יהיה עתיד, כך שזה מרגיש זמני ואני יכולה לספוג את ההתמכרות הזו. לאף אחת לא מגיע לחיות עם מכור. אולי אם הוא יראה שאין ברירה, הוא יתחיל גמילה".
בילי שפיר, פסיכותרפיסטית המתמחה בטיפול בהתמכרויות, מסבירה שהתמכרות מגיעה מתוך פוסט-טראומה, משבר כלשהו, ומטרתה למלא את הבור השחור כדי לא להרגיש כאב. שפיר בעצמה הייתה מכורה בעבר לסמים, לאלכוהול ולסיגריות. ביקשתי ממנה לגולל בפניי את סיפורה האישי.
"התחלתי להשתמש בסמים קלים בגיל 14. היו לי חברים מבוגרים ממני ששתו אלכוהול, והצטרפתי לחגיגה. לקראת גיל 30 השתמשתי בפעם הראשונה בהרואין. מאותו רגע לא הייתה דרך חזרה. 'נגעתי - נסעתי'. הרואין זה סם שגורם לגוף לדרוש אותו, והחיים שלי הידרדרו עד לנקודת משבר, שאז החלטתי שעדיף לי למות מאשר להמשיך להשתמש".
מה היה שם?
"חיכיתי לסם במשך שעות עם הילדה שלי באוטו. היא איבדה סבלנות, וגם אני. היה לי מאוד קשה. מי שהיה איתי הציע לי שאסע הביתה והוא יביא לי את הסם. קיבלתי את הצעתו, ונסעתי הביתה מפורקת, כועסת, עצובה וחולה בגלל הקריז. הרגשתי שעדיף לי כבר להתרסק עם הרכב בקיר כשהבת שלי איתי מאשר להמשיך לחיות את החיים האלה. למזלי זה לא קרה. לרגע הבחנתי בבת שלי שרועה ברכב מאחור וישנה, והשקט הזה גרם לי לשפיות.
"כשחזרנו הביתה, הייתי בציפייה לסם. בכל פעם ששמעתי מישהו בחדר המדרגות, חשבתי שהנה זה מגיע, אבל כשהבחור הגיע הוא הגיע בידיים ריקות. בשלב הזה כבר הרגשתי חולה מאוד, וכעבור שעתיים התקשרתי לחמותי שתבוא לקחת את שני הילדים. הייתי בטוחה שאני אמות, לא שלטתי על הצרכים שלי, על הרגליים, טפטפו לי דמעות מהעיניים. הגוף שלי פשט רגל".
נשמע פשוט נורא ואיום.
"ממש כך. אחרי שבועיים, כשהייתי עדיין בלי הילדים, הייתה דפיקה בדלת. זה היה סוחר הסמים שלי, שאמר לי שהוא בא לקח אותי למקום של גמילה. אמרתי לו שאני לא מתפקדת, הוא ביקש שרק אסכים לבוא, ובסקפטיות רבה אפשרתי לו לקחת אותי. היה שם שלט, 'אם את מרגישה שונה, את במקום הנכון'. רק השלט הזה דיבר אליי. לימים הבנתי שהגעתי לתוכנית רוחנית של '12 הצעדים'. הלכתי על כל הקופה, והתנקיתי לחלוטין".
6 צפייה בגלריה
בילי שפיר. ''מטרת ההתמכרות היא למלא את הבור השחור כדי לא להרגיש כאב''
(צילום: אוסף פרטי)
הסיפור של שפיר לא מסתיים שם. בחלוף תקופה שבה היא הייתה נקייה, ואף חנכה בנות אחרות, היא שוב חזרה להשתמש למשך 15 שנים באלכוהול, סיגריות, סמים וכדורים. הכול פרט להרואין. "לפני 28 ימים ו-13 שנים שוב הצלחתי להיגמל. מאז ועד היום אני נקייה", היא חותמת.
מה עזר לך להפסיק?
"הסבל הבלתי נסבל. כבר לא יכולתי יותר. הסכמתי למות רק כדי לא להשתמש".
אמרת שהתמכרות נובעת מפוסט-טראומה. איזה כאב ניסית להקהות בעזרת הסם?
"כשהייתי בגיל תשעה חודשים שמו אותי בבית יתומים. הבנתי שלא אוהבים אותי, שאני לא שווה ולא ראויה. זו הייתה חוויית חיי".
הדרך הקשה ששפיר עברה הביאה אותה לטפל באנשים הסובלים מהתמכרויות. היא מתארת זאת כהחלטה משנת חיים וכרשת ביטחון נוספת ששומרת עליה. "בגלל שהייתי נקייה וחזרתי להשתמש, אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו", היא אומרת. הבשורה שלה היא שאפשר לצאת מזה. "בגלל שבאתי משם, אין לי ספק שכל אחד יכול להחלים. זה מתחיל בבקשת עזרה. השלב הבא הוא הימנעות, שהיא מאוד לא פשוטה אבל בהחלט אפשרית. אנשים שבעבר התמלאו מהרס עצמי לומדים להתמלא מחיבור לכוח עליון, מלאהוב ולשרת, והם זוכים לחופש מהתמכרות פעילה שהיא אובססיבית, כפייתית ומפריעה למהלך החיים".
6 צפייה בגלריה
''מאותו רגע לא הייתה דרך חזרה'' (צילום אילוסטרציה: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
איך מזהים התמכרות?
"מכור יודע שהוא מכור כשהוא מפסיק לנהל לעצמו את החיים, וההתמכרות מנהלת לו אותם. כשכל החיים שלו מסתובבים סביב ההימור או הג'וינט הבאים. אם זה כל מה שהוא חושב עליו ומחכה לו – זו התמכרות".
לדידה, מבין סוגי ההתמכרויות, התמכרות למין מסובכת יותר מהאחרות. "מכור לסמים יכול לעלות על דרך ולא לגעת בסם, כי זה משהו שהוא צריך להתאמץ ולהשיג, אבל המין זה משהו שקיים במחשבה. מכורים למין סובלים מאוד מפני שהם אף פעם לא שבעים, וכל דבר מדליק אצלם את הנורה של המין. בדרך כלל מדובר באנשים שהייתה חסרה להם אהבה".
עד כמה אפשר להיות בזוגיות עם מכור?
"זה תלוי עד כמה הצד השני מוכן לבטל את עצמו, ועד כמה הוא מסכים שההתמכרות תנהל לו את החיים. זו לחלוטין בחירה, ומושפעת מהשאלה עד כמה ההתמכרות מתיישבת עם עולם הערכים שלך. יש מי שיכולה לקבל התמכרות לגראס, אבל לא תוכל לקבל התמכרות למין. כך או כך שתיהן התמכרויות, וכל התמכרות היא במקום הראשון אצל המכור, לפני בן או בת הזוג ולפני הילדים. היא החיים שלו, האישה הראשונה שלו, כשכל היתר מרגישים משניים כי הם 'על הדרך'. במובן הזה, אדם מכור גורם סבל רב לסביבה שלו.
"אם מישהו בוחר להישאר במקום כזה, הוא צריך לשאול את עצמו מה זה אומר עליו, עד כמה הוא חושב שמגיע לו יותר, עד כמה הוא באמת מעריך את עצמו או חי מתוך ריצוי. מי שמספיק כן יכול לגלות שהוא בעצמו מכור לסבל".
איך בן זוגך התייחס להתמכרות שלך?
"מבחינתו כל מה שעשיתי, גם כמשתמשת, היה הכי טוב שיכול להיות. הייתה לו אליי אהבה ללא תנאי וללא שיפוטיות. היינו 30 שנים ביחד, והוא היה לצידי לאורך כל התקופה הזו".
דומה שיש חריג אחד שמאפשר לקיים זוגיות עם מכור – אהבה ללא תנאי.
"כן, אבל הוא סבל. בתור בני אדם יש לנו תמיד תקווה ופנטזיה שהדברים ישתנו, אלא שבלי טיפול המצב רק יחמיר. לחשוב שאפשר לנהל מערכת יחסים לגיטימית ורגילה כשיש מכור במשפחה זו טעות גדולה. זה סוחף את כולם למקום לא טוב".
מה המסר שלך?
"לא צריך להשתמש בסמים כדי להיות מכור. אנשים מכורים לסבל, לשליטה, לחרדות, למחשבות. הרבה דברים משבשים להם את החופש, אבל הכול בר-טיפול. אם אני יצאתי מהגיהינום לגן עדן, כל אחד יכול".
