הרגע הכי מאושר ביום שלי הוא הרגע שבו הוא מחבק אותי במיטה, חופן את גופי בגופו ומרגיע. מבחינתי, כל לילה שבו אנחנו יכולים לישון יחד ולא עושים זאת הוא לילה מבוזבז. אבל האם זוגיות טובה מחייבת שינה משותפת באותה מיטה?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
שוחחתי עם זוגות שפתחו בפניי את הדלת לחדר המיטות שלהם, או בעצם – פתחו בפניי שתי דלתות לשני חדרי שינה נפרדים, מאחר שמבחינתם שינה משותפת אינה הכרח או חובה בתוך הקשר הזוגי, ופעמים רבות היא אפילו מטרד. בתוך כך הם גם הצליחו לשבור לא מעט סטיגמות באשר לאופן שבו זוגיות אמורה להיראות ולהתנהל.
דייב ווד (34) וזואי קלהורה (28) חגגו לאחרונה שנתיים לזוגיות שלהם, מתוכן כשנה וחצי שהם חולקים יחד דירה. אבל מה לגבי חדר שינה? "רבים הלילות שבהם אנחנו מחליטים לישון בחדרים נפרדים", מספרת זואי. "יש לנו הרבה מרחב לזה, חדר שינה משותף, חדר עבודה עם מזרן ושתי ספות מפנקות בסלון. בימים שבהם שנינו גמורים מעייפות אנחנו בדרך כלל נרדמים יחד, אבל כשמצפה לנו יום חשוב או עמוס למחרת אנחנו נלך לישון בנפרד".
למה בנפרד?
"הכול התחיל כשנה אחרי שנכנסנו לקשר", אומרת זואי. "היה לי אירוע חשוב בעבודה, ודייב אמר בגילוי לב שהוא רוצה להישאר ער עד מאוחר, ושהוא מעדיף להישאר לישון בחדר הנוסף כדי לאפשר לי לישון כמו שצריך, בלי להעיר אותי באמצע הלילה. הערכתי את המחווה הזו מאוד, ומאז אימצנו את זה.
"כששנינו ישנים טוב אנחנו מרגישים יותר טוב לגבי עצמנו, עובדים טוב יותר, והיום הזוגי שלנו נראה בהתאם. אנחנו אנשים של ביחד, אבל צריכים גם זמן לעצמנו. מתן המרחב מסמל שלמרות שאנחנו זוג, אנחנו גם אנשים נפרדים. זה נותן ביטחון שלצרכים של לכל אחד מאיתנו יש מענה".
איך זה מרגיש לישון בנפרד?
"בפעם הראשונה היה לי מאוד מוזר. מעולם לא ישנתי בנפרד מבני זוג, אלא אם היינו רבים למשל. דייב הציע את זה ממקום אמיתי של דאגה. הוא הבין שעומד בפניי יום חשוב, ורצה לאפשר לי שנת לילה טובה. בחרתי להסתכל על הצד החיובי, ובבוקר הוא העיר אותי בחיבוק ענק.
"חוץ מזה", היא מוסיפה, "לילות כאלה יוצרים געגוע, והראשון שמתעורר מגיע להתכרבל עם השני. במצב רגיל אנחנו בדרך כלל מתכרבלים על הספה, למשל כשאנחנו צופים בסרט או בחדשות, אבל פחות בשינה. אפשר להגיד שהגענו למקום טוב באמצע, ואני מרגישה שזה בריא לנו כזוג".
גם מאיה חציר (29) ובן זוגה אודי אריה (32) התאהבו ברעיון השינה בנפרד, ולאחרונה, משעברו לדירה עם שני חדרי שינה, הם הוציאו את הרעיון לפועל. "הרעיון הלך עם שנינו עוד לפני שהכרנו, אבל מעולם לא חוויתי זאת עד לאחרונה", מספרת מאיה. "זה התחיל מאודי שאמר שהוא צריך זמן עם עצמו על מנת להרפות לשינה מיטיבה, כמו להימתח או להשמיע קולות, דבר שהוא לא מצליח לעשות כשהוא לא לבד, וזה התחבר לי עם מאמר שקראתי, שבו הסבירו שההילות שלנו מתערבבות בזוגיות, והבנתי שכמה לילות לבד, כל כמה זמן, יאפשרו לי להיזכר מי אני בנפרד".
מעניין.
"תראי, בהתחלה שאלתי את עצמי מה זה אומר על האהבה שלי אם אני לא רוצה לישון יחד עם בן הזוג שלי, אבל בהמשך למדתי לא להיבהל מהרגעים שבהם אני לא רוצה להיות קרובה, מפני שהם חלק מהדבר הזה שנקרא חיים משותפים. רוב הזמן אנחנו עדיין ישנים יחד, אבל יש יותר לגיטימציה לבוא לצד השני ולהגיד לו שהלילה בא לי לישון בנפרד".
ואף אחד לא נפגע?
"לא. כשמישהו מאיתנו רוצה לעשות משהו בשביל עצמו, השני תומך בו. זה נובע מאמונה לוגית שזה מה שיאפשר לנו להיות יחד לאורך זמן. כך אני מקבלת אהוב נוכח ואוהב יותר במקום בן זוג מתוסכל. בנוסף, הבנתי שאם אני חווה דחייה, זה אומר שהתחושה הזאת התקיימה אצלי לפני כן. בן הזוג הוא רק טריגר לפגוש את זה ולעבוד עם זה. זאת גם לא עבודה שאפשר לעשות לבד, זה משהו שנבנה עם הרבה תמיכה של סדנאות וטיפולים.
"בפעמים הראשונות היינו צריכים יותר זמן לעבד את זה, וגם היה יותר קשה לבטא את הרצון לישון לבד. עם הזמן למדנו שגם אם זה קשה, אנחנו רוצים שכל אחד יעשה את מה שנכון לו. זה הפך לטבעי יותר וזורם, אפילו כיף. אני אוהבת לישון לבד".
לא בא לך לישון חבוקה?
"רוב הזמן אנחנו באמת בוחרים לישון בחיבוק. יחד עם זאת, אני יודעת שלא פעם אחרי תקופה ביחד, הסבלנות שלי לדפוסים של בן הזוג יורדת, ולפעמים אני נעשית מבולבלת או מושפעת מסערת הרגשות שלו. מבחינתי, כשזה קורה זה סימן שלא לקחתי ספייס הרבה זמן. היום אני שמחה שאנחנו יודעים לקחת ספייס, לא מתוך מצוקה בזוגיות אלא מתוך האהבה שלנו זה לזו. זה כמו להקדים תרופה למכה. יש לנו יותר מרווח נשימה, הרגשה שאנחנו מתפרשים על שטח גדול יותר, ולכן יכולים להחזיק יותר כזוג".
למה לקחת ספייס דווקא בשינה?
"שינה היא מרחב של ריפוי ועיבוד, אתחול מחדש של הגוף והנפש יותר מאשר בערות, ולכן לנפרדות בשינה יש השפעה אחרת. אני מזהה שאחרי ארבעה לילות בנפרד מתאפשר לי לבוא חדשה יותר לזוגיות".
זה לא נותן לך תחושה של שותפים לדירה?
"שותפים זו לא מילת גנאי. זוגיות צריכה להכיל הכול. אנחנו שותפים, חברים ומאהבים, ואני לגמרי בסדר עם זה שאנחנו לפעמים קצת יותר שותפים מאשר מאהבים".
אורי הלוי (32) ודינה ארגוב (35) אימצו את השינה בנפרד כבר בתחילת מערכת היחסים שלהם, לפני שלוש שנים. "הבאתי את הרעיון איתי ממערכות יחסים קודמות", אומר אורי. "אני מכיר את חוסר היכולת שלי להירדם היטב כשאני חולק את המיטה עם אדם נוסף, ואת הצורך שלי להיטען כשאני לבד. הצבתי את זה כדיל-ברייקר כשרק התחלנו את הקשר, ולהפתעתי זה התקבל בטוב".
"הבקשה של אורי לא הטרידה אותי כי גם אני מעדיפה לישון לבד", מסבירה דינה. "במערכות יחסים קודמות, כשיצא לי לישון לבד, שמתי לב שאני ישנה טוב יותר. הסיבה היא שכשאני ישנה עם מישהו אני במודעות אליו, וזה פוגם לי באיכות השינה".
אורי ודינה מדברים על השינה בנפרד
אורי, מדוע להיטען בנפרד דווקא בשינה?
"במהלך היום, כשאני בעשייה, אני לא באמת לבד ואני לא נטען. שינה היא הזמן היחיד שבו מתאפשרת לי מנוחה עמוקה, שבה אני מרפה ממחשבות וצובר כוחות ליום נוסף. אני מעדיף להיות בזמן הזה עם עצמי, מפני שכשאני ישן עם מישהו במרחב, אני מתעורר הרבה וחולם חלומות יותר אינטנסיביים".
מה לגבי כפיות?
"אני מעדיף להתכרבל כשאני נוכח וער כדי להרגיש את המגע ולא להירדם בתוכו. אנחנו מתכרבלים לפני השינה, ואפילו מיד בבוקר כשאחד מאיתנו מתעורר, אבל זמן השינה מוקדש למנוחה. אני מאמין שזה מתבצע בצורה הטובה ביותר כשכל אחד מאיתנו במרחב שלו. אחת לחודש-חודשיים אנחנו ישנים ביחד. למשל אם אנחנו באותו החדר ולאף אחד מאיתנו אין כוח לקום, או מפני שהיינו הרבה זמן בנפרד ולא הספקנו להיפגש. לעיתים נדירות זה מגיע ממני".
היו לך בנות זוג שלא שיתפו פעולה עם הרעיון?
"הייתה לי בת זוג אחת לתקופה קצרה שלא אהבה את הרעיון, וממש ביקשה שנישן יחד. הקשר בינינו לא האריך ימים. אני לא רואה את עצמי במערכת יחסים ארוכת טווח שבה ישנים כל לילה מחובקים. זה פשוט לא מאפשר לי לישון כמו שצריך. לדעתי, לרוב האנשים זה לא בהכרח מועיל לאיכות השינה, ואפילו לא לאיכות הזוגיות".
אתה מרגיש שהשינה בנפרד משפרת את הזוגיות?
"כן. זה מאפשר יותר געגוע, והגעגוע מגביר את המשיכה ואת הרצון להיפגש. להבדיל בחודשי הסגר היינו כל הזמן ביחד וזה השפיע לרעה. אני בהחלט מאמין ביצירת מרחק מכוון כדי ליצור געגוע. זאת לא הסיבה העיקרית לבחירה בשינה בנפרד, אבל היא בהחלט יתרון".
איך זה עובד מבחינה פרקטית?
"יש לנו חדר שינה גדול ונעים, ובנוסף חדר קטן שהוא חדר עבודה ואורחים. אנחנו עושים רוטציה, ובכל פעם אחד מאיתנו הולך לחדר הקטן".
איך מחליטים?
"בדרך כלל אנחנו מנסים לתאם את השבוע לפי צרכים מסוימים. אני ישן הרבה יותר עמוק, אז לרוב אני ישן בחדר הקטן שסמוך לכביש, כדי שרעשי משאית הזבל בבוקר לא יעירו את דינה. אפשר להגיד שאנחנו מתקשרים את זה כל הזמן. הזוגיות שלנו מצליחה מפני שיש בה הרבה תקשורת ותיאום ציפיות. אנחנו פתוחים לגבי מה שאנחנו רוצים וצריכים, ויש בינינו מעט מאוד ריצוי. אם אחד מאיתנו רוצה לישון ביחד, הרבה פעמים השני ישתף איתו פעולה. זה לא מובן מאליו, אז יש יותר היענות לבקשות מיוחדות כאלה".
מה לגבי תחושת דחייה?
"קורה שעולה תחושה של דחייה. אנחנו במודעות לכך שחוויית דחייה היא הרבה פעמים שחזור של תחושות מהעבר, מהילדות וממערכות יחסים אחרות. הרי יש לנו הקשרים במוח באשר למתי תגובה כלשהי מעוררת אצלנו דחייה. חשוב להסתכל על המציאות ולשאול אם זו באמת דחייה שאנחנו מרגישים עכשיו, או שזה רק חוסר הלימה בין הרצונות והצרכים שלנו כרגע.
"בנוסף, לפעמים יש מסר מתחת למשפטים כמו 'אני מפחד', 'אני צריך ספייס' או 'אני עצוב'. למדנו להקשיב למסר הזה, לראות את הילד או הילדה שיש בתוכנו ולהפנות את תשומת הלב פנימה ולא החוצה אל הצד השני, בציפייה שהוא יהיה זה שיפתור לנו את הבעיות הרגשיות ואת תחושת המצוקה".
מרשים.
"הגענו לזה דרך הרבה ניסיון וטעייה, חוסר הבנה הדדית וכאב. היום, ברגע שאחד מאיתנו מבין שצף שחזור של כאב ישן שלא בהכרח קשור לסיטואציה הנוכחית, אנחנו מפסיקים לריב כמו בפינג-פונג, ואחד הצדדים נותן לצד שכואב לו יותר להתבטא, להוציא את התסכול והכאב, והוא עושה זאת בלי להגיב, עד שההרגשה משתפרת ואפשר ליצור חיבור מחדש".
מיכל ליבדינסקי ושי אביבי, שנמצאים יחד כבר למעלה משני עשורים, מניפים את דגל השינה בנפרד במופע הזוגי שלהם, שמכונה "באושר ועושר". "כשהתחלנו לישון בנפרד, היו שנתיים שבהן לא סיפרנו על זה לאף אחד, עד לרגע שבו החלטנו לפתוח את הנושא במופע", אומרת מיכל.
"המטרה הייתה לנרמל את הרעיון ולהביא הקלה לאחרים. החברה עדיין לא תומכת בכך, וזה נושא מסובך שבהרבה בתים יש סביבו מצוקה וכאב. הקושי נובע מזה ששינה ביחד היא סוג של דימוי זוגי, אבל האם לישון ביחד זה חלק מזוגיות טובה? האם זה מקרב או מרחיק? האם באמת ישנים טוב?"
מה גרם לכם להחליט על שינה בנפרד?
"יום אחד שמתי לב שכבר הרבה זמן שאני ישנה עם הגב לשי. לפתע הבנתי שאם זה לא נוח, נעים ומקרב לישון ביחד, אז אולי אנחנו לא חייבים לעשות את זה. המחשבה הזו הייתה כמו רעם ביום בהיר, אבל הביצוע לא היה קל. הרעיון לא התקבל במחיאות כפיים, והעליב את שי. היה לו קשה, אבל הוא אפשר את זה".
איך הרגיש לך המעבר?
"זה היה כמו מים טובים לנפש צמאה. בתקופה ההיא הילדים היו קטנים והחיים היו מאוד תובעניים. בסוף היום לא רציתי לראות ולשמוע אף אחד, רק להיות עם עצמי. לקבל את האפשרות הזו משי, זו הייתה מתנה אדירה. עם הזמן, הוא גילה שזה אפילו כיף שיש לו חדר משלו. בעיניי, צריך ליצור זוגיות בהתאמה אישית. מה שהחברה קבעה לא בהכרח מתאים לכולם. הרעיון הוא להיות קשוב לאמת של הלב, להבין מה נעים לי וללכת אחרי זה באומץ.
"עדיף להבין שגם הזוגיות משתנה", ליבדינסקי מוסיפה. "אנחנו כבר 22 שנים ביחד, לא הזוג הצעיר שישן בחיבוק כל הלילה. מה שהיה נכון כשהכרנו לא נכון שנים אחרי, פלוס שני ילדים ומשכנתה. הניסיון להיאחז בתמונה היפה של שניים שישנים ביחד, כאילו שזה מה שמעיד על אהבה, רק מוסיף לכאב. האמת היא שעבורי, המעבר לשינה בנפרד הציל את הנישואים".
אמירה דרמטית מאוד. תסבירי.
"הייתי צריכה זמן עם עצמי, וכל עוד לא היה לי זמן כזה, הסתובבתי בזוגיות ממורמרת. בהחלט הייתי עשויה לעזוב את הבית. ברגע שקיבלתי את זה, יכולתי לחזור לאהוב בנחת. להיות שני עשורים ביחד זה מאוד מרגש, אבל לא הייתי מגיעה לזה אם הזוגיות לא הייתה משתנה יחד איתי. ככל שהזוגיות תוכל לענות על הצרכים המשתנים, כך היא תוכל להיות נעימה לנו עד עצם היום הזה".
הסלוגן של מיכל הוא All we need is space. "היעדר ספייס חונק והורס את הזוגיות, לכן להכניס לזוגיות מרווח נשימה, בכל דרך, זה מהותי בעיניי", היא מסבירה. "בקלות אנו נשאבים לזוגיות, לעבודה ולילדים, ואף אחד לא מדבר על הצורך להיות לבד. אגב, לדעתי נשים זקוקות ליותר ספייס מגברים מכיוון שעברנו היריון, מישהו יצא מתוך הגוף שלנו, והרבה אנרגיה יוצאת החוצה בטיפול בילדים. הבעיה היא שזה לא נהוג לקחת זמן לעצמך, ומלווה בהרבה רגשות אשמה".
מה לגבי סקס?
"מיניות לא תלויה בשינה משותפת, ולא רק שהיא לא נפגעת מכך, יש יותר נינוחות בהגעה למפגש המיני כשישנים בנפרד. בנוסף, בשלב הזוגי שאנחנו נמצאים בו, ממילא אנחנו קובעים את המפגש המיני מראש, בלי קשר לשנת הלילה".
איך היית מציעה, מניסיונך, לתווך את הרצון לישון לבד לצד השני?
"צריך להתכונן לכך שזה לא יהיה פשוט. הצד השני יכול לחוות את זה כעלבון, כדחייה או כתחושה שנגמרה האהבה. גם מבחינה חברתית עולה השאלה 'מה יגידו?', אז אני ממליצה לא להתעסק לבד עם הנושאים המורכבים האלה, אלא להיעזר בגורם שלישי שיכול לתרגם את הגבר לאישה ולהיפך, כדי לצאת מההתמודדות הזו בכוחות משותפים".
מה היית אומרת לצד שרוצה להמשיך לישון ביחד?
"כדי שזוגיות תהיה טובה, צד אחד צריך לפעמים להתכופף ולאפשר לשני להתמתח או לחגוג. בעיניי, לא הגענו הנה כשמטרת העל היא להתחתן ולהקים משפחה, אלא להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, והזוגיות שלנו צריכה לתמוך במסע האישי הזה. בהמשך יהיה אפשר להסתכל על הרווחים מהשינוי. שי למשל לא ידע שהוא צריך חדר משלו".
