היא באה אליי באמצע הלילה, השדה הקטנה שלי, עוד לא בת שמונה, וחיבקה. פרצתי בבכי. "מה קרה?", היא שאלה מודאגת. "נפרדנו".
"את רצינית? אבל אתם החברים הכי טובים", היא אמרה לי. "חסמת אותו בוואטסאפ?, תחסמי". תהיתי מאיפה היא יודעת כבר איך נפרדים ב-2021. המשכתי לבכות. "אני יודעת שזה קשה אמא, אבל לפעמים צריך לשחרר אנשים, נכון?". אז שחררתי אותו, בפעם השלישית. אם להשתמש בקלישאה, מגיעה לי גלידה.
כתבות נוספות למנויים:
"לא טוב לי ככה, אני לא יכולה יותר", כתבתי לו בשבוע שעבר. "אני לא יכולה להיות הבחורה הזאת שאין לה זוגיות". "את יכולה לצאת עם אחרים", הוא השיב לי את התשובה הידועה מראש. ניסיתי להסביר לו את המובן מאליו - שאני לא יכולה לצאת עם אחרים כי יש לי רגשות אליו, ומעבר לזה, שאת מעט הזמן הפנוי שלי אני ממילא מבלה איתו. "אני לא מוכנה להיות עם מישהו שמוכן לאבד אותי", כתבתי בנחישות. את הדיון השחוק שניהלנו כבר מספיק פעמים, לא היה צורך לחזור ולנהל. הוא רוצה קשר לא זוגי ולא מחייב, ואני כן חולמת על כזה. אנחנו רוצים דברים שונים וזה תמיד יתנגש בסוף.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
התמחיתי ביזיזות הזאת כמעט שש שנים. ואף על פי שהוא טוען שאני לא יזיזה, אני לא רואה איך אפשר לקרוא לזה אחרת, אולי "חברת נפש עם הטבות".
התחלנו פיטים. הוא רווק שלא רוצה מחויבות, ואני גרושה טרייה שלא יכולה לחשוב בכלל על זוגיות. הוא מילא לי את הלילות והחגים שבהם הייתי בלי הילדה, החזיק אותי ותמך בי ברגעים הקשים של אחרי הגירושים. זה היה הסידור המושלם. הייתי גיבורה גדולה. כביכול יכולתי לצאת עם אחרים במקביל, אבל אף פעם לא הייתה לו תחרות. החיבור היה מדויק מדי, כל רגע איתו היה פשוט כיף, והתאהבתי.
בכל פעם שהמציאות טפחה על פניי והוא אמר לי שהוא לא מוכן להתחייבות, או הזכיר לי שאני יכולה לצאת לדייטים, נשמתי עמוק והמשכתי להיפגש איתו. הרגשתי שהוא בכל זאת בוחר בי, הרגשתי את החיבור הרגשי הגדול שנרקם בינינו, לא היה לי ספק שהוא גם אוהב אותי, אולי בגלל שבכל פעם שהיה לי דייט הוא לא שחרר, אולי בגלל החיבוקים הקרובים בלילה, ובעיקר בגלל שהוא אמר את שלוש המילים המפורשות האלה, ולא פעם אחת. התמכרתי.
בפעם הראשונה שאזרתי אומץ, הפרידה החזיקה לשלושה חודשים לדעתי, שבהם בכיתי מהבוקר עד הערב. אחר כך חזרנו. תמיד חזרנו. בניסיון השני החזקתי כבר חצי שנה של פרידה מוחלטת, ניסיתי קשרים עם גברים אחרים, הרגשתי שהתגברתי על הלב השבור שלי, עד שהגעגוע בער בי והוא שוב חזר לחיי. אחרי רצף של שנה ביחד, שוב עלה לי הכאב הצורב הזה של החוסר בזוגיות. מצד שני, לא רציתי להיות לבד, וכשהחיים מאתגרים גם ככה, ידעתי שאין לי כוחות להתמודד גם עם פרידה עכשיו, ונשארתי.
עד שהגיע הרגע הבלתי נמנע - ההבנה המחודדת שלו נוח בקשר, ולי לא רק שלא נוח אלא גם כואב וקשה. אני רואה איך גברים אחרים מפרגנים ומחמיאים לי, ותוהה איך לא מדגדג לו לומר – "היא איתי".
לפני שבועיים פתחתי פרופיל באתר היכרויות מתוך הבנה שאם אני רוצה זוגיות, אני צריכה לנסות לפחות. שבוע אחר כך, בלי שדיברתי עם אף אחד עדיין, קפץ לי הפרופיל שלו, דווקא שלו, כמו סימן מאלוהים. "96% התאמה", נכתב באתר, לצד השורה: "ההתאמה הכי גדולה שלך"! הייתי המומה. מכל הבחורים באתר, הבינה המלאכותית בחרה לי דווקא אותו. ברגע ההוא – כשהכרטיס שלו מול העיניים שלי – כבר לא יכולתי יותר, וחתכתי. להיות איתו זה כמו לקחת סמים. יש הרגשה רגעית טובה אבל זה דופק לך את החיים.
הכול לטובה, שיננתי לעצמי עם עיניים נפוחות מבכי ומיגרנה. אבל כשעוקרים לך איבר מהגוף, לא משנה כמה כלים יש לך שאספת משך השנים, בפועל כל הגוף מדמם. כדי להתחזק ביקשתי לשמוע מנשים שהיו או נמצאות במצבי, איך הן התנהגו כשהרגשות צפו ועלו והיזיזות הפכה לאהבה.
נטע (34), גרושה ממרכז הארץ, סיפרה לי שגם לה היה יזיז במשך שש שנים. הם הכירו כשהייתה בתהליך הגירושים. הוא צעיר ממנה בשלוש שנים, וממש כמוני, גם היא לא חשבה שמהמפגשים המיניים יצא קשר שיתפרס על פני שנים.
"הינו יוצאים למועדונים ביחד, הוא היה לוקח אותי לעבודה, ישן אצלי, העדיף לבלות איתי יותר מאשר עם החברים שלו. נפגשנו שלוש פעמים בשבוע, כשהייתי חולה, הוא טיפל בי ולהיפך. התאהבתי בו ולא הסתכלתי על אחרים. במשך תשעה חודשים הייתי עסוקה בלהוכיח לו כמה יהיה לו טוב איתי, עד שהבנתי שזה לא קורה.
"הוא הסביר שלא מתאים לו לקדם את הקשר ושממילא כך סיכמנו. הבנתי את המסר, וחתכתי. כעבור שלושה שבועות הוא התקשר אליי, ואמר שהוא מתגעגע. חזרתי אליו, והסיפור חזר על עצמו", היא משחזרת.
"הוא היה במסיבת היום הולדת שלי, הוא אפילו הכיר לי את ההורים והחברים שלו, אבל כשאמרתי לו – 'אני אוהבת אותך', הוא אף פעם לא הביע אהבה בחזרה. מבחוץ זה היה נראה כמו זוגיות, אבל זו לא הייתה זוגיות, לא הייתה מחויבות והוא לא היה חייב לי כלום. לארוחות החג המשפחתיות המשכתי להופיע לבדי".
כמאמר השיר, ''אבל כל הזמן הזה הייתי לבד''. מאוד מוכר.
"ניסיתי לצאת עם אחרים, אבל תמיד השוויתי אותם אליו, וזה לא היה בר השוואה. רק הוא הבין אותי ואת ההומור שלי. ובכל פעם שקשר כזה היה נגמר או כשהייתי צריכה תמיכה, לא עמדתי בפיתוי ורצתי אליו. הוא תמיד היה ברקע והמשיך לומר לי שהוא מתגעגע".
איך הוא הגיב כשהבין שאת יוצאת עם אחרים?
"מצד אחד, בכל פעם שיצאתי לדייט זה הציק לו ממש, ומצד שני הוא היה מזכיר לי כל פעם מיוזמתו שאנחנו לא בזוגיות, שאני יכולה לצאת עם אחרים ושהוא לא התאהב בי. הייתי נפגעת, בוכה ומתנתקת, אבל תמיד עסוקה במחשבות עליו. הוא עצמו אף פעם לא שחרר, והמשיך לשלוח הודעות. אחרי שלוש שנים הבנתי שהוא שוכב עם אחרות ונפגעתי מאוד כי לכאורה סיפקתי את כל צרכיו.
"בשלב מסוים עברתי לעיר אחרת, בין היתר כדי להתרחק, אבל גם אז הוא היה שם, עזר לי להעביר את הדירה. לא הבנתי איך הוא אומר שהוא לא אוהב אותי ובכל זאת עושה דברים כאלה. למרות המרחק, המשכנו להיפגש פעם בשבועיים, וזה תמיד היה הסקס הכי טוב שהיה לי".
אם לקפוץ לסוף, הקשר נגמר רק כשנטע מצאה זוגיות אחרת. "אחרי שפגשתי את בן זוגי הנוכחי, הודעתי לו וביקשתי שנתפוס מרחק. הוא המשיך לשמור על קשר מדי פעם ולהזכיר לי שהוא מתגעגע. פתאום גם לו הייתה לו חברה במשך שמונה חודשים. רק בגלל שכבר הייתי בזוגיות, זה לא הכאיב לי. גם אז הוא המשיך להתקשר אליי".
למה לא חתכת לגמרי?
"הוא לא עשה לי שום דבר רע, אני לא כועסת עליו. הוא לא שיקר לי, אני זו שקיוותה להוכיח לו כמה הוא לא יכול לחיות בלעדיי, אבל הנה הוא חי בלעדי יופי. במשך שש שנים נתתי לו אהבה, הענקתי, ניסיתי הכול. למדתי בדרך הקשה שכשגבר אומר לך שהוא לא רוצה זוגיות, כלום לא ישנה את זה. מתישהו הוא היה פוגש מישהי. למזלי אני פגשתי קודם.
"מזה שנתיים אני בזוגיות טובה ורגועה עם בן זוג שלא בורח כשאני רוצה להתקדם בקשר. הוא לא יגיד לי, 'מותק, אלה לא החוקים שסיכמנו עליהם'. יש בניית עתיד. אני לא בוכה יותר, וכשהייתי עם היזיז בכיתי פעמיים בשבוע לפחות. אלו לא היו חיים, גם אם זה היה יותר עוצמתי".
רוני, בת 35 מחולון, הכירה את היזיז שלה לפני חמש שנים. הוא היה צעיר ממנה, והיה להם ברור שהקשר ביניהם לא יהיה רציני. הם אומנם גילו שכל מפגש שלהם הוא כיף טהור וסקס מעולה, אבל בחלוף שנה, כשהוא התחיל לשמור שבת, היה להם ברור שאין להם עתיד ביחד, והם נפרדו. גם כאן הניתוק לא סימן את סוף הסיפור.
"אחרי חצי שנה בנפרד הגעתי במקרה לאזור שלו, יצרתי קשר, וחזרנו. אט-אט הוא התחיל להכניס רגשות לקשר, וזה השפיע גם עליי. אפילו טסנו לחו"ל יחד. אלו היו חמשת הימים הכי יפים בחיי, ושם גם הייתה נקודת מפנה - נפתחנו והחלטנו שננסה להיות בזוגיות, אבל תוך חודש התלקח בינינו ריב על שטות, ושוב נפרדנו. לא עברו חודשיים מהפרידה, והוא העלה תמונה לסטורי עם מישהי. הבנתי שיש לו חברה. הרגשתי שהוא לקח דוקרנים ודקר כל מקום בגוף שלי. לנו לא הייתה אפילו תמונה אחת ביחד".
זה נשמע כמו התגלמות הסיוט, לפחות שלי.
"אבל זה לא נגמר כאן. הם נפרדו ושוב חזרנו להיפגש. הוא אמר לי שאני צריכה לחשוב על העתיד שלי ולהכיר מישהו לקשר רציני, הוא אפילו פתח לי כרטיסים באתרי היכרויות".
איך הרגשת?
"היה לי קשה עם זה, אבל הוא גם צדק. מצד אחד, הוא היה אומר לי שישמח לראות אותי נשואה ומאושרת, אבל בפועל הוא אף פעם לא שחרר. מצידי, כשניסיתי לצאת עם אחרים, תמיד השוויתי אותם אליו. הכי קל לחזור למוכר והבטוח. גם הכאב כבר מוכר. הוא תמיד היה שולח הודעות שגרמו לי לחזור ולקוות, שמר אותי על אש קטנה, שעה שרציתי להיות הלהבה שלו".
על משקל "אין לי אהבה קטנה לתת לך".
"בדיוק ככה. אחרי תקופה שוב הייתה לנו שיחה מאוד קשה, וסיימנו אותה בהחלטה להתנתק. אבל זה לא קרה. הוא המשיך להתקשר ולהציץ לי בסטורי, ולפני מספר חודשים הקשר חזר והתהדק. אחי נפטר, הוא בא לתמוך בי והייתי זקוקה לזה.
"היום אנחנו בקשר יומיומי, והוא משתף אותי בכל פרט בחייו. חזרנו להיפגש לפחות אחת לשבוע, אנחנו אוכלים יחד וישנים יחד. מצד אחד, זה מאוד נחמד לי שהוא נמצא בדירה שלי כשאני חוזרת בסוף היום, אבל זה גם מאוד מבלבל, ומחזיר לי את התקווה לקשר. אתמול תכננתי לעשות לו שיחת יחסינו לאן אבל זה לא קרה בסוף".
אפרת, גרושה בת 38 מירושלים, נמצאת כבר 13 שנים בקשר עם גבר שלא מוכן להתחייב לזוגיות. "הבנתי שאין טעם שאברח ממנו כי זה לברוח מעצמי, הוא הרי אצלי בנשמה", היא אומרת. "איתו הרגשתי שאני קורסת, אבל בלעדיו הרגשתי שהמצב בלתי נסבל ושאני מוכרחה לחזור אליו. אני מנסה לא להזדקק לו כדי להיות שמחה, ולא לריב איתו כל הזמן. אני גם שמה לב שאני עדיין לא באמת מוכנה לזוגיות מלאה".
מאוד קשה להכיל קשר כזה ולהסתפק בפירורים.
"ברור! מצד אחד, איתו זה גן עדן, אך מצד שני הוא לא באמת איתך או שלך, וזה מאוד כואב ומשפיל כי את לא מבינה - למה לא בעצם? מאוד חסר לי כל הפן הרגשי והרומנטי, שיגיד שהוא מאוהב בי, שייתן לי כינויי חיבה, שאוכל לגעת בו כשאנו מול אנשים ולהציגו כבן זוגי.
"במקום זה הוא אומר לי לא לעשות מהקשר יותר ממה שזה, שאנו רק חברים טובים שנהנים להזדיין. ברור שזה כואב לי בטירוף. הוא מעודד אותי לצאת עם אחרים. ניסיתי, אבל זה לא היה זה, תמיד הרגיש לי כאילו שאני בוגדת בו ורק הגביר את געגועיי. מי שלא היה מאוהב כך, לא מבין אותי. רק מעצם הנוכחות שלו, כל הגוף שלי חשמל. זה לא משהו שמוצאים כל יום. ממש כמו התמכרות".
מוכר.
"היו לנו הרבה ניתוקים, אפילו למשך שנים, ואפילו היו לו חברות. לאחרונה חזרתי אליו אחרי עבודת התפתחות שעשיתי. הבנתי שלא מעט מהאשמות שהיו לי כלפיו הן שיקופים של הטראומות שלי. היום אני ממשיכה לעבוד על ריפוי הכאב שלי מהילדות תוך כדי הקשר, מה שהופך את התהליך להרבה יותר יעיל. ממש ניתן לראות בכל אינטראקציה שיפור בתגובות שלי. יחד עם זאת, לא אשקר, מאוד כואב לי שזרקתי כל כך הרבה שנים לפח".
תומר סברון, פסיכולוג קליני ורוחני, טוען שהנכנסים לקשר של יזיזות בדרך כלל סובלים מפחדים הקשורים במחויבות. "זה נובע מקושי להיקשר רגשית ומפחדים כמו פחד ממחויבות, פחד מנטישה ופחד להיפגע. אלו פחדים שמקורם בעברו של האדם, בילדות שלו, או פחדים שנובעים מפגיעה שאירעה בקשר הקודם", הוא אומר.
"אדם עשוי להימנע ממחויבות גם בשל הפחד להרגיש אהבה ברובד העמוק יותר. זה יכול לנבוע מדימוי עצמי נמוך, אמונה שהוא אולי לא ראוי לזוגיות, או אמונה שצריך ליהנות מהחיים כמה שיותר ושקשר מחייב לא מאפשר זאת. בקשרים כאלה לכאורה אין הרבה רגש, אחרת היה קשה להישאר במצב שאין בו מחויבות לאורך זמן, אבל ברמה מסוימת כן מתפתחים רגשות, כך שבסופו של דבר זו רק אשליה שאם אין מחויבות רשמית, לא תיווצר פגיעה".
סברון מסכים שקשרים מסוג זה מעניקים הנאה רגעית, אבל גובים מחיר גבוה ולמעשה מונעים מהאדם לחוות קשר עמוק ומלא. "ברובד העמוק יותר, אנחנו אמורים להיות בקשר של אהבה הדדית, ואילו בקשר של יזיזות, גם אם יש בו רגשות, חסר האלמנט הזה, כיוון שמחויבות היא תנאי לקיומה של אהבה עמוקה ואמיתית.
"אומנם בעידן שאנחנו חיים בו היום יש לגיטימציה והאדרה למצב של ריבוי קשרים, אבל אני סבור שלהישאר בקשר נטול מחויבות זה פספוס. האדם לא ירגיש סיפוק ולא יתמלא כמו שהוא יכול להתמלא מקשר עם אהבה אמיתית".
מה היית אומר לגבר שנמצא בקשר כזה?
"הייתי בודק איתו למה הוא בוחר בקשר כזה, ומנסה להביא אותו למצב שבו הוא יוכל להשתחרר מהפחדים והאמונות שמנהלים אותו ולבחור אחרת, על מנת שבסופו של דבר הוא יחווה קשר עם מחויבות לאורך זמן. בהתאם, גם את האישה הייתי שואל מדוע היא מסתפקת בקשר הזה, וממה היא מפחדת?".
נשים שיתפו אותי שבתקופות מסוימות היזיז שלהן יצר זוגיות עם אחרות, לאן במקרה הזה נעלמו הפחדים וחרדת הנטישה?
"יכול להיות שאותו גבר נמצא על הגדר מבחינת הרצון שלו בזוגיות. לכן, כשהוא יהיה עם מישהי שהתדר הדומיננטי שלה הוא קושי ופחד מקשרים, הקשר ביניהם יהיה נטול מחויבות, אבל עם בחורה שיש לה תדר אחר, ייווצר קשר אחר".
עד כמה זה בריא להישאר בקשר כזה?
"אפשר להישאר בקשר כזה לתקופה מסוימת אם יש תחושה שצומחים בקשר, אבל זה חייב להיות לתקופה מוגבלת, מפני שקשר כזה לא באמת מספק את מה שאנחנו צריכים וזקוקים לו. בפרט אחרי גירושים, אני ממליץ להיות עם עצמנו לפרק זמן מסוים, לעשות עבודה פנימית, להבין מה קרה בנישואים ולעשות שינוי, אחרת יש סיכוי טוב שנשחזר שוב את אותם דפוסים בקשר הבא שלנו.
"אם כבר התחלנו קשר יזיזות כזה, ואחרי פרק זמן מסוים מתברר שזה כבר לא מתאים לנו, ויש רצון לקשר מלא, צריך לשים דברים על השולחן ולומר לצד השני, 'הקשר כבר לא מתאים לי. אם אתה רוצה להיות שותף ולהעביר הילוך בקשר - אשמח, אם לא – ניפרד ואמשך הלאה'. אבל זה לא ממקום של אולטימטום".
עד כמה אפשר לדעתך להישאר בקשר כזה ולמצוא מישהו אחר?
"אני בספק מאוד. כדי שהקשר הבא יהיה בריא צריך לחתוך את הקשר היזיזותי, להשתחרר ממנו ולהשתחרר מהפחד. כדי שייווצר קשר מלא ואמיתי, שיש בו מחויבות ואכפתיות ושיוכל לצלוח את האתגרים של החיים לאורך זמן, שני בני הזוג צריכים להיות נטולי אגו במובן הבודהיסטי הרחב. כלומר, לא להיות מנוהלים על ידי הפחד אלא מונעים מאהבה".
