יש מי שאוהב סדר וניקיון, ויש מי שסדר וניקיון הם לא בחירה עבורו אלא ממש הכרח. מוניקה מ"חברים" הביאה את הדמות הזו למסך וגרמה לנו לצחוק, אבל בתוך זוגיות, כשהצד השני לא שותף לשריטה, זה כבר פחות מצחיק - ואפילו יוצר כר פורה למריבות וויכוחים.
טלי (השמות בכתבה שונו לשם שמירה על הפרטיות), אמא לשלושה, חיה לדבריה עם חולה ניקיון, תכונה שהופכת את חייה הזוגיים למאתגרים מאוד. "כשהכרנו חשבתי שזכיתי בכל הקופה. אני מאוד מסודרת, והשילוב של שנינו הביא לכך שהדירה שלנו תמיד הייתה מסודרת ונקייה. כיף! נוצרה בינינו חלוקה - הוא מנקה ואני מסדרת ומבשלת - אבל עם הזמן גיליתי שגם כשאני מנקה זה לא מספיק טוב עבורו, והוא עובר אחריי. זה מאוד מעצבן", היא משתפת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"כשהילדים נולדו זה החמיר. פתאום יש אוכל על הרצפה, השטיח והספות, הם מתרוצצים בבית עם ידיים מלוכלכות ונעליים עם חול, והוא פשוט התחרפן. מבחינתי שהבית יהיה הפוך במהלך היום ובערב לסדר, אבל אצלו זה שונה. מבחינתו לנקות כל הזמן, גם במהלך אחר הצהריים. הוא אפילו רודף אחרי הילדים שישטפו פנים וידיים לפני שהם יושבים על הספה. כשאני מגישה לילדים אורז או קוסקוס הוא לפעמים מחמיץ פנים, אז אני מחזירה אותו למציאות ואומרת לו שהילדים ימשיכו לאכול כל מה שבא להם, ולא יימנעו ממאכל מסוים רק בגלל שהוא מלכלך.
"אגב, כל ערב הוא מנקה 40 דקות לפחות. זה מתיש גם אותי, אז לקחתי על עצמי את ארגון הילדים לשינה כדי שבזמן שהוא יסיים את הניקיונות יהיה לנו ערב ביחד. אבל גם אם הוא מגיע מאוחר מהעבודה, וכבר דאגתי שהכול יהיה מסודר ונקי, הוא עדיין ימצא משהו לנקות. זה מעצבן אותי כי זה מרגיש שהוא לא סומך עליי שאני מנקה כמו שצריך, וגם כמה כבר אפשר להשקיע בניקיונות?!".
לגמרי מעצבן.
"עוד משהו שמצליח לעצבן אותי בעניין הוא שזה מגיע מאמא שלו. אני מאוד אוהבת את חמותי, אבל היא חולת ניקיון ברמה קשה. כשאנחנו הולכים אליה עם הילדים, אני מגיעה עם חבילת מגבונים ביד ומנקה אותם בלי סוף. אני רואה כמה זה חשוב לה ואיך הבית שלה מתוחזק כמו מוזיאון, אז אני מיישרת איתה קו. פעם הבאתי כדורי שוקולד מצופים בסוכריות צבעוניות, והיא החווירה ונדרכה מכל ביס של הילדים. הוא ללא ספק ירש את השריטה הזו ממנה".
אתם רבים על זה?
"ברור. לפעמים בזמן ריב אני שולפת את העניין הזה נגדו, ומאשימה אותו שיותר חשוב לו לנקות שעה מאשר לשבת איתי או לשחק עם הילדים, אבל האמת היא שבסך הכול אני עדיין מעדיפה את זה פי כמה מאשר לחיות עם אדם מלוכלך. את זה לא הייתי מסוגלת לסבול.
"אבל יש דבר אחד שלא אשכח: כשהייתי בהיריון ראשון, נסענו לצילומי היריון ובדרך רבנו על איזו שטות. הגענו לדבר על ניקיון, הקנטתי אותו, והוא אמר לי: 'את יודעת שלפעמים את יכולה להיות מלוכלכת'. בבת אחת קפצו אצלי כל הפיוזים. אף אחד בעולם לא יקרא לי מלוכלכת! גם לא בצחוק! ניקיתי נפלא לפניו ואנקה מהמם גם אחריו. הוא התנצל על כך רבות, אבל עד היום כשאני מסתכלת בתמונות שעשינו באותו יום, זה הדבר הראשון שעולה לי לראש".
הוא מסוגל לשחרר?
"הוא לא מסוגל. לפני כמה ימים הוא הגיע מאוחר אחרי יום מאוד מתיש בעבודה. סידרתי וניקיתי את הבית כדי שלא יישאר לו כלום לעשות. כשהוא נכנס הביתה, הוא התרשם ואמר – 'אני לא אנקה את הבית היום כי אני רואה שהשקעת'. הלכתי להתקלח עם חיוך, כי ידעתי שברגע שאפנה לו את הגב הוא כבר יתפוס סמרטוט וינקה בחשאי, וכך היה!".
"בעלי קורא לי מוניקה", אומרת שיר. היא וגל בזוגיות זה 15 שנים, והם מגדלים יחד שלוש בנות. "שיר פדנטית מאוד בכל מה שנוגע לסדר וניקיון. חשוב לה להחזיר כל דבר בדיוק למקום שלו מיד אחרי השימוש, הכול צריך לחזור למקומו בזווית המדויקת", מתאר גל.
"הארונות מאוד מסודרים, אני שואבת את הבית בכל יום ומסדרת את המיטות. אני לא יכולה לסבול שהבנות יסתובבו בלי קוקו מסודר בבית, או שהכלים המלוכלכים יישארו בכיור ולא ייכנסו ישר למדיח. זה נעשה אצלי באופן אוטומטי", שיר מוסיפה.
"אני ככה מאז שאני זוכרת את עצמי, בכל דבר בחיים. גם המחברות שלי תמיד היו מסודרות. אבא שלי היה איש צבא, קיבלתי חינוך לפדנטיות, וגדלתי לתוך זה. אין ספק שיש לזה מחיר, וזה בהחלט מנהל אותי. יש מקומות שבהם אני משתדלת לשחרר, למשל שזה לא יבוא על חשבון הזמן עם הבנות, אבל בו-זמנית סדר וניקיון זה ערך בפני עצמו בשבילי, ואני רוצה להעביר להן אותו. אנחנו מלמדים אותן להחזיר את הדברים למקום, ולאכול רק בפינת האוכל".
איך זה מסתדר עם שלוש בנות קטנות? בוודאי יש הרבה בלגן לסדר.
"מה פתאום, אין בלגן בבית. יש חדר משחקים, ובזה זה נגמר!", שיר מדגישה בנחרצות. "אני עדיין לא מצליחה לעמוד בסטנדרטים של עצמי כי באתי מבית שהיה כמו מוזיאון, ולעומתו אני לא מספיק נקייה ומסודרת. בואי נגיד שבהשוואה לאמא שלי אני ממש מאכזבת. גל, להבדיל, מגיע מבית בקצה השני של הסקאלה. לא ברור מתי בפעם האחרונה ניקו שם".
גל, איך זה מרגיש לחיות עם מישהי כזו, במיוחד כשבאת מהקצה השני?
"מצד אחד יש בזה משהו מאוד כיף, לחיות בבית נקי ומסודר. לצד זאת, זה כרוך במשטר דיקטטורי נוקשה: אני מקבל הערות אם אני לא מחזיר דברים למקום, אם השארתי משהו לא מסודר או אם לא ניגבתי מתחת לכוס אחרי שהרמתי אותה. זה מצריך ממני לחשוב כל הזמן מאיפה תגיע ההערה הבאה ולנסות לנטרל אותה, מה שלא מצליח כל הזמן".
"אני עוד משתדלת להבליג", מדגישה שיר. "יחד עם זאת, אני שואלת את עצמי, אם הוא כבר שם את זה איפשהו, למה הוא לא שם את זה ישר במקום?". "יש לי אזורי מחיה משלי, מגירות שלמות שלא חייבות להיות מסודרות", אומר גל משועשע, ומוסיף שלמרות הרוח הקלילה, אין ספק שהנושא מהווה טריגר ללא מעט ויכוחים בבית. "שנינו מתוסכלים. היא מתוסכלת כי אני לא בסטנדרט שלה, ואני מתוסכל כי אני חוטף הערות משמאל ומימין. מה באמת יקרה אם הסווטשרט ינוח רגע על המיטה?"
יש ביניכם חלוקת עבודה?
"גל אחראי על האקונומיקה, ניקיון של הכיורים, האסלות, השיש והשטיפה של הבית. אני לא עוברת אחריו ברוב המקרים, רק בפינות", מחייכת שיר. "הוא עושה עבודה טובה, ציון 8.5".
"תארי לך שהייתי פוגש מישהי כמוני, באיזה בית הייתי חי?", הוא אומר וצוחק. "אז בהתחשב באלטרנטיבה המטונפת, מה שיש לי זה מדהים. זה כיף שיש מי שמושך לניקיון, אם כי הייתי מעדיף שהוא ימשוך פחות חזק. למשל, יש דברים מאוד לא הגיוניים. יש לנו שלוש כריות בספה שצריכות להיות מונחות בדיוק באותה צורה. בשביל מה?", הוא שואל ומשיב, "למדתי לשבת בפינה כדי שהסדר של הכריות לא ישתבש".
מחלת הניקיון לא פסחה גם על מיטל, שנמצאת בזוגיות בפרק ב' עם אבי, רק שאצלה זה מאובחן כחלק מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. "כל היום אני מסדרת ומנקה. הרצפה צריכה להיות נקייה לגמרי. מטריף אותי אם הילדים משאירים סימנים של אוכל, גם הם כבר יודעים שצריך לשמור על סדר וניקיון", היא מסבירה.
"זה ממש מעסיק אותי וחוצה לפעמים את גבול הטעם הטוב. למשל, אני לא יכולה לצאת מהבית אם הוא מבולגן. בעבר הייתי לוקחת כדורים וזה היה מרגיע אותי, אבל היום אני חיה עם זה, גם אם זה מבאס ומעצבן. יש תקופות שבהן אני מצליחה יותר לשחרר, תלוי באיזה מצב רוח אני".
איזה צורך זה ממלא לך?
"אנשים שיש להם OCD כמוני הם אנשים שרוצים להיות נקיים מבפנים. זה יכול להתבטא גם במקלחות ארוכות או בשטיפות מרובות של ידיים. אני אישית חוויתי פגיעה מינית בילדות, ובאמצעות הניקיון אני מנקה את המחשבות שקבורות אצלי שנים על גבי שנים. זה מעבר לניקיון של הבית, זה ניקיון של הנפש.
"בנוסף, יש לי חרדות מתחום ההיפוכונדריה, וההתעסקות בסדר וניקיון מפחיתה אצלי את החרדות האלה. בכל פעם שאני חרדה, אני מתחילה לנקות וזה עוזר. אני לא מסדרת את הבית, אני מסדרת את המחשבות. לפעמים ההפרעה באמת בלתי נסבלת, כי היא מנהלת אותי ומונעת ממני הנאה. זה חתיכת תיק, כי זה חזק ממני ולא באמת בשליטתי. אני לא יכולה לא לנקות. גם אם אתעלם מהכלים בכיור, המחשבה תקנן בי", מסבירה מיטל.
"למרות זאת, מדובר בהפרעה שטוב לי איתה", היא אומרת. "בן הזוג שלי, לעומת זאת, מקבל את זה יותר קשה. הוא מרגיש שהוא חי בדיקטטורה. גם אם אני מנסה לשחרר, זה לא תמיד מצליח ואני מוצאת את עצמי מעירה לו. הוא די משתדל, אבל קשה לי שהוא לא מרים את הכלים מיד אחרי האוכל או משאיר בגדים זרוקים על הרצפה. אני לא יכולה לשתוק על זה".
מה אבי צריך לעשות כדי שלא תריבו על הנושא?
"להבין שזה נובע מבעיה ולכבד במה שהוא יכול. אם אני מבקשת משהו הגיוני, כמו להרים בגדים אחרי המקלחת, לפנות את השולחן או לשטוף את הכלים אחריו, זה לגיטימי. אני לא עוזרת בית".
אבי, מה דעתך על זה?
"תראי, ברור לי שהניקיון בבית נמצא במקום הראשון אצלה, אבל בעיניי זו התעסקות בדברים לא עקרוניים. עם זאת, אני משתדל לא לשחות נגד הזרם, להכיל ולא להתנגח. זו השריטה שלה".
נועה יהושע-אביוני, מייסדת "מרכז האדם השלם" ושיטת החיבור NYE, מסבירה שיש הבדל מאוד גדול בין מי שסדר וניקיון עבורו זה משהו שהוא מחבב ובוחר בו, לבין מי שמרגיש שהוא ממש צריך את הסדר והניקיון כצורך רגשי, אחרת העולם שלו ייטלטל.
"אם הסדר עושה לי טוב על הנשמה אני באזור החיובי והטוב, אבל אם החוויה של האדם היא כזו שכשמשהו לא בסדר אז הקרקע שלו מתערערת, עד כדי תחושה של רעידת אדמה, זאת כבר חרדה. בדרך כלל מדובר באנשים שמאוד חשוב להם להיות בסדר גם ביומיום. הם יוצרים לעצמם יציבות רגשית על ידי כך שהם מתנהגים כמו שצריך ולפי הכללים. באופן דומה, השליטה על הסדר בבית היא הדרך שלהם לייצב את עצמם ברמה הרגשית", מסבירה יהושע-אביוני. "זה יכול להגיע עד כדי OCD, הפרעה אובססיבית כפייתית - מצב שבו האדם חייב שהכול יהיה מסודר כי זו לא אופציה עבורו שלא יהיה מסודר. במצב כזה זו כבר לא בחירה".
היית אומרת שמחלת ניקיון היא שריטה מהבית?
"לא בהכרח. אומנם לעיתים, כשהאם מאוד חרדתית, הילד מתרגל להידרך מדברים שהם יותר יומיומיים, אבל במקרים האלו מדובר באנשים שמנסים להיות בשליטה עצמית מאוד גבוהה. מניסיוני, מי שחווה הכי הרבה קושי עם העניין הם אנשים שברמה הקוגניטיבית מאוד שולטים בעצמם, וברמה התחושתית רוצים להשתחרר אבל חרדים מאוד. להבדיל, מי שגאה ברצון שלו לסדר וניקיון נמצא במצב נפשי טוב יותר".
יהושע-אביוני מסבירה שכשאדם כזה מגיע לזוגיות, נוצר מצב שבו בן הזוג נדרש להתיישר. "ראשית, זו דרישה ולא בקשה, מפני שזה צורך קיומי עבור האדם שצריך סדר וניקיון. בן הזוג צריך להתאים את עצמו לצווים שהם לאו דווקא שלו, והשאלה הנשאלת היא איזה טיפוס עומד ממול? אם מדובר בטיפוס מרצה, זה יכול לפעמים לחזק את הזוגיות. בן הזוג המרצה מרגיש במיטבו כשהוא עושה למען הצד השני, וכך נוצר איזון בזוגיות.
"אולם אם מנגד עומד אדם מאוד עצמאי, מתעורר קושי מאוד גדול כי אותו אדם עצמאי יודיע לבן או בת הזוג שהוא לא מוכן לחיות לפי הסדרים שלו. במצב כזה יש חוויה מאוד קשה של נטישה מצד האדם שחווה את הצורך בסדר. הוא יחוש לבד בעולם, שאף אחד לא מבין אותו ולא עוזר לו במצוקתו. זה יכול להגיע לכדי שבר רגשי וזוגי. האדם ירגיש שבן הזוג אכזב אותו עד לשד עצמותיו", טוענת יהושע-אביוני.
"יש חשיבות כמובן גם לשאלה אם האדם שחשוב לו שיהיה מסודר הוא גם זה שמסדר. לעיתים לאותו אדם יש ציפייה שהכול יהיה מסודר כשהוא יגיע הביתה, וכשזה לא קורה הוא חווה טלטלה רגשית גדולה ותחושה שהאישה לא רואה אותו ואת המצוקה שלו. הדבר יכול להתבטא בהתפרצויות.
"לא משנה כמה האישה עושה בבית, כל עוד הבית לא מסודר הוא לא יראה אותה וירגיש שהיא לא עשתה למענו דבר. זה משול למצב שבו את מאוד צמאה ומגישים לך בופה שלם של מאכלים. האישה מצידה תרגיש שכל מה שהיא עושה לא מספיק, והתוצאה היא ייאוש וחוויית חיים אלימה".
"מהצד השני, פגשתי בעבר אדם שיש לו צורך לשטוף כלים ולסדר את הבית לפני השינה. אשתו היא טיפוס עצמאי, והיא ניסתה לשכנע אותו שלא באנו לשרת את הכלים, ולכן הם יחכו בכיור למחר. בתור אדם שלא רגיל לבטא את העמדה שלו הוא אכן לא נגע בכלים, אבל בו-זמנית חווה קושי מאוד גדול שהוביל להתפרצויות זעם. הוא הרגיש שאין שום לגיטימציה לצורך שלו".
מה אפשר לעשות?
"אדם שחווה קושי כזה ממש מפחד להשתגע, ויש בו משהו נוקשה מאוד. לכן אני מציעה לעזור לו להתחיל להגמיש את המחשבה. הוא רגיל לחשוב מה מצופה ממנו, ובמקום זה עליו להתחיל לחשוב מה הוא רוצה, מה הוא חושב שנכון לו לעשות. זה אומר להתחיל לעשות דברים שאתה לא רגיל לעשות ולהרחיב את אזורי הביטחון. כשאזור הביטחון היחיד הוא הסדר, יש תחושה שבהיעדרו האדמה תרעד. לכן, כשיש עוד אזורי ביטחון והתנאי הקיומי יותר רחב, התודעה גמישה יותר, חוויית החרדה נמוכה יותר וגם הצורך בסדר יפחת".
בנוסף מציעה יהושע-אביוני להסביר לבן הזוג מהי המשמעות של סדר עבורך ברמה הרגשית. "כשהצד השני יבין את הערך הרגשי, הוא יוכל להירתם ואפילו בקלות. הרי בשביל להציל את בן הזוג שלנו נעשה הרבה יותר מלסדר את הבית", היא אומרת.
מה היית מציעה לבני הזוג שמנגד?
"ראשית, לא לקחת אישית ולהתכווץ, אלא להבין שאותו אדם לא מנסה לטרטר אותם, אלא חווה מצוקה רגשית גדולה. שנית, לשבת ביחד ולחשוב איך אפשר ליצור את הסדר שחשוב לבן הזוג באופן שיתאים גם להם. להחליט מה הם בוחרים לקחת מתוך מטלות הבית, ומה בן הזוג יודע שהם לא לוקחים. הרעיון הוא לייצר הבנות כדי שלא יהיו ציפיות לא מתואמות".
