יותר מ-4.5 מיליון איש כבר התחסנו בישראל במנה הראשונה, ומספר כפול של ויכוחי פייסבוק נוהלו בנושא. אבל הוויכוח הכי חריף, אולי, מתרחש בכלל בתוך הבתים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בתקופה האחרונה לא מעט אנשים חוו על בשרם את הדילמה הזו - זו שבין אלו שתומכים בקבלת חיסון, ורצוי כמה שיותר מהר, לבין אלה שעדיין מתנגדים. היא הובילה לריבים, לכעסים. אפילו לפיצוצים. כמה זוגות הסכימו להתראיין ולספר (בשמות בדויים) איך השפיע על החיים שלהם ויכוח החיסונים.
רוני ופלג, זוג מירושלים הנמצא בשנות העשרים לחייו, גילו שסוגיית ההתחסנות יכולה להתנגש גם עם אירוע חשוב כמו חתונה. "התארסנו בנובמבר האחרון, בתקופה שבה לא היה ברור אם יהיה אפשר בכלל להתחתן. הבנו שלמרות המצב, אנחנו רוצים חתונה כמה שיותר נורמלית עוד השנה. חשבנו בהתחלה על אירוע קטן, או אולי על שני אירועים נפרדים למשפחה ולחברים, כשאנחנו כל הזמן מתעדכנים על פי ההנחיות מה מותר ומתי. כל זה היה כשלא חשבנו שהחיסונים יתחילו וישפיעו כל כך מהר", מספר פלג.
כשמבצע ההתחסנות החל, לבני הזוג לא היה ספק בכך שימהרו להתחסן מוקדם ככל האפשר. "היה ברור מהרגע הראשון שאנחנו מתכוונים להתחסן. ממש התלהבנו מזה שהחיסונים התחילו כל כך מהר, כי הבנו שזה משהו שיאפשר לעשות חתונות נורמליות. יש לנו חברים שהתחתנו בצורה הכי מצומצמת שאפשר, 20 איש, וזה לא מה שרצינו. כשהתחילו לדבר על הדרכון הירוק, חשבנו 'מגניב, כל הסביבה שלנו תתחסן ויהיה לנו אירוע נורמלי'", מספרת רוני.
אלא שמהר מאוד הבינו בני הזוג שהסביבה הזו לא מחזיקה באותה עמדה: הוריו של פלג התנגדו. "כשאמרתי להורים שלי שאני רוצה להתחסן, הם הגיבו לזה בצורה רעה", הוא מספר. "אמא שלי התחילה להגיד שהיא לא יודעת, שזה מסוכן, שאי אפשר לדעת מה יש בחיסון. היא התחילה להעביר לי כל מיני תיאוריות קונספירציה על החיסונים שמעבירים לה בוואטסאפ. היא אמרה לי שהיא לא מתכוונת להתחסן, ושגם אבא לא".
איך הגבת?
"ממש כעסתי עליה. אנחנו מתכננים את החתונה, מסתמכים על זה שיוכל להיות אירוע רק אם כולם יתחסנו, ופתאום אני קולט שגם ההורים שלי וגם אחי מפיצים כל מיני תיאוריות קונספירציה על החיסונים".
איך זה השפיע על הקשר שלכם?
"זה הפך לוויכוח ממש רציני בינינו, שנמשך ימים שלמים. באחד הריבים דיברתי עם אמא שלי ואמרתי לה שהיא צריכה להבין שאם אנשים לא יתחסנו, לא תהיה חתונה. זה היה בלהט של דברים, אבל אמרתי לה, 'קחי בחשבון שזה משפיע על החתונה. לא תהיה חתונה'. היא הגיבה לזה בצורה ממש קשה, אבל אני חושב שזאת הייתה נקודת המפנה שלה. היא הייתה בהלם ממה שאני אומר, אבל בסוף - זה מה שגרם לה ללכת להתחסן".
מה היה קורה אם הם לא היו מתחסנים? באמת הייתם מבטלים את החתונה?
"התכוונו למה שאמרנו – זה היה אומר שאין חתונה. בגלל שזה חשוב להם, פתאום ירד להם האסימון שהם צריכים להתחסן כדי שנוכל להתחתן".
ההורים כעסו עליך על העמדה התקיפה הזאת?
"אמא שלי לא כעסה עליי, אני כעסתי עליה שהיא בעמדה הזאת נגד החיסונים. היה לנו ברור שהם צריכים ללכת להתחסן, ושאמא שלי צריכה להפסיק להפיץ את האמירות האלה. אפילו שקלנו לא להזמין אותם אם הם לא יתחסנו, שזה הזוי. אנחנו מחוסנים, ההורים של רוני כבר התחסנו, מה, נעשה חתונה בלי להזמין את ההורים שלי? אבל לא הייתה דילמה, היה ממש ברור שאני אמשיך ללחוץ עליהם כדי שהם יתחסנו כמה שיותר מהר".
גם שקד וירון, בני 30 מתל אביב, נאלצו להתעמת עם ההורים - אבל הפעם נוסף למשוואה גם תינוק קטן. "מספר שבועות אחרי שהחיסונים התחילו, החלטנו שאנחנו מתחסנים. לא לקח לנו הרבה זמן לקבל את ההחלטה הזאת", מספרת שקד. "אני התחלתי לחשוש ממש לאחרונה, כששמעתי על המוטציות החדשות שפוגעות יותר בילדים. יש לנו תינוק בן שנה, ופתאום התחלתי לשאול את עצמי אם אני נותנת לאנשים שלא התחסנו להתקרב אליו".
הבעיה הייתה שדווקא ההורים של ירון הם חלק מאותם אנשים. "כרגע הם דוחים את החיסון, ואפילו דוחים עד כמה שאפשר את המחשבה על להתחסן", אומרת שקד. "העובדה שהעמדה הזאת מגיעה דווקא מההורים שלו יוצרת בעיות בתוך הזוגיות עצמה. גם ככה יש את המתח הטבעי והקבוע בין הורים של צד אחד לכלה או לחתן, וכעת חוסר ההסכמה לגבי החיסונים רק מלהיט את זה. הרבה יותר קל לצד אחד לכעוס על ההורים של הצד השני".
שקד חוששת לבריאות הילד שלה מצד אחד, אבל מבינה גם את הפגיעה בקשר המשפחתי. "יש חשיפה שאין לי שליטה עליה, למשל ילדים ואימהות בגני המשחקים. מה שכן בשליטתי זאת המשפחה הקרובה. נוצר ויכוח שרק הולך ומתלהט עם הזמן: אני נעמדת בצד אחד של הזירה, אמא לתינוק בן שנה שמפחדת מהדבקה ולמעשה דורשת שמי שרוצה לראות אותו יתחסן, כשמהצד השני ניצבת הדילמה - איך אפשר להפריד בין ילדים לבין הסבים והסבתות? זה לא פייר, זה אכזרי, זה כואב. יכול להיות שזה גם קו אדום? גבול שלא חוצים אותו? משהו שאסור לעשות?"
היא מספרת שחוסר ההסכמה בינה לבין הורי בעלה הפך את התקופה הרגישה הזאת לקשה עוד יותר: "בחודש האחרון הנושא הזה צובר יותר תאוצה בשיחות בינינו ובין כל אחד וההורים שלו. בשבוע האחרון זה הפך להיות ממש לא נעים. זה הפך למשהו שגולש לריבים, לפסים אישיים, לא משהו שדמיינתי שנגיע אליו כשהתחילו החיסונים. הריבים הם בעיקר ביני ובין בעלי ובינו ובין ההורים שלו. אני עדיין לא בתמונה מולם. אני לא רוצה לדבר איתם בעצמי, וגם כשאני רוצה - אני מקבלת ברקס כדי שזה לא יגיע לפסים עוד פחות נעימים".
הוויכוח שהתחיל כתיאורטי הפך לממשי לאחרונה, כשהסבים הגיעו לבקר את התינוק: "זה היה השיא מבחינתי. ההורים של בעלי הגיעו לבקר, וראו שיש לי בעיה עם זה שהם יהיו ממש קרובים לתינוק כשהם לא מחוסנים. היה ממש מתח באוויר. אני חושבת שחמותי הבינה את זה - אבל זה לא מנע מהם להיות קרובים אליו".
איך הרגשת?
"עמדתי שם ולא הצלחתי להוציא מהפה שלי משפט כמו 'אני מבקשת שתתרחקו, שימו מסכות, אל תתקרבו אליו'. ממש החזקתי את עצמי והרגשתי לא נעים עם הסיטואציה. אחרי הפעם הזאת, אני מרגישה שזה לא יכול לקרות שוב. נוצר אצלי מצב שממשהו שנראה לי מאוד ברור מאליו – שמתחסנים לטובת בריאות ההורים והמשפחה והתינוק – אני מרגישה שאני הופכת להיות המפלצת שחושבת להפריד בין התינוק לסבים ולסבתות".
ריב החיסונים של עופרי וטמיר, תושבי גבעתיים בשנות העשרים לחייהם, החל ממש עם תחילת מבצע ההתחסנות. "מיד כשהתחילו החיסונים, בן הזוג שלי שקל את ההתחסנות בחיוב. אחותו רופאה, יש רקע של רפואה מערבית במשפחה, להתחסן נתפס שם כדבר חיובי, ובאמת כל המשפחה שלו התחסנה מהר", מספרת עופרי. "אני גיליתי לפני כחצי שנה את העולם של רפואה אלטרנטיבית, וזה הוכיח לי שלא תמיד צריך ללכת לרפואה המערבית, ולא על כל כאב צריך לקחת אקמול. אני לא חושבת שצריך להכביד על הגוף, ולכן חששתי מחיסון שאנחנו לא יודעים מה ההשפעות שלו לטווח הארוך".
ואז מה קרה?
"בן הזוג שלי ממש מיהר להגיע לקופת חולים ולהשיג חיסון, עוד לפני שהיו חיסונים לקבוצת הגיל שלנו. אני המשכתי להתלבט. בגלל שאנחנו נשואים כבר שנה וחצי, מאוד חששתי מההשפעות לטווח הארוך על פוריות והיריון. זה הפך להיות משהו שאנחנו מתווכחים עליו, והוא אפילו עירב את המשפחה שלו כדי לשכנע אותי להתחסן. הוא שלח את אחותו שתדבר איתי ותסביר לי למה זה חשוב, גם אמא שלו פנתה אליי ואמרה לי שזה חשוב שאהיה מחוסנת ולא לסכן את עצמי. הרגשתי שהם מאוד דוחפים אותי לזה. זה לא ממש שכנע אותי, עדיין המשכתי להתנגד ולחשוש".
זה גם השפיע על הזוגיות שלך?
"הנושא של החיסונים חד-משמעית יצר בינינו מחלוקות. בזמן שבמשפחה שלו היה ביטחון בחיסון, אני ביקשתי מההורים שלי שגם כשהחיסונים נפתחים לגיל שלהם, מוטב שיחכו קצת כדי לראות מה זה עושה לאנשים. הם העדיפו לעשות את החיסון".
בסוף היא החליטה להתחסן, גם אם עדיין לא הייתה בטוחה בכך. "אם היינו אחרי הירח דבש, לא בטוח שהייתי מתחסנת, אבל ירח הדבש שלנו היה אמור להיות בפסח – ונהרס בגלל הגבלות הקורונה. מאז אנחנו כל הזמן בציפייה למתי שנוכל להשלים את ירח הדבש. הבנתי שאם אני לא אתחסן, זה אשכרה עומד בסכנה. אבל אם לא היינו רוצים לטוס, לא הייתי עושה את החיסון. בסוף הלכתי על זה, לצערי לא בלב שלם. אני עדיין בתחושות מעורבות, וחוששת".
ויכוח החיסונים מעמיד דילמה משמעותית בפני בני זוג. מיקה גלזר-רובינסון, מאמנת ויועצת זוגית, סבורה שגם במקרה הזה צריך לזכור שלא הכול קשור למחט או למוטציה הבריטית. "החיסון הוא לא העניין, הקורונה כולה היא תופעת חולפת, שמכניסה לתוך הזוגיות את המשבר הנוכחי. אחריה הוויכוח יעסוק במה הילדים אוכלים, אם מותר להם אצל סבא וסבתא לאכול את מה שבבית אסור, ועוד ועוד. מה שצריך לפענח כאן הוא איך אנחנו כזוג מצליחים להתמודד עם קונפליקט, יהיה הנושא שלו אשר יהיה".
אז מה עושים אם סבא וסבתא לא מוכנים להתחסן?
"בכל קונפליקט כזה יש לנו נטייה ישר להיכנס למלחמה. ישר להרגיש שלא מכבדים את העמדה שלי. בפועל אפשר למצוא המון פתרונות, גם אם לחלקם יש מחירים, אחרי ששמים את הדברים על השולחן. צריך לשאוף למצוא פתרון שמתאים לכולם: להיפגש בחוץ, עם מסכות, לבקש בדיקה או לא להיפגש תקופה. עובדה שככה נפגשנו בשנה האחרונה עד החיסון".
ומה לגבי מצב שבו צד אחד התחסן ובן הזוג השני מסרב?
"כל אחד צריך לקחת קודם כל אחריות על עצמו. אחרי זה אפשר לעלות את הדברים לדיאלוג פתוח, ולהשתדל לעשות זאת בשלבים. לבוא ולהסביר ולהעלות את החששות שלי. הצד השני יכול לקבל את זה או לא לקבל, אבל זה לא המקום לצאת למאבק על שינוי העמדה של הצד השני".
גלזר-רובינסון מזהירה מפני נטירת טינה סביב הנושא: "לפעמים אנחנו מוותרים על העמדה שלנו ועושים את מה שבן הזוג רצה, אבל סוחבים את הטינה הזאת איתנו הלאה. חשוב לזכור שבסוף, כל דבר הוא בחירה, אז גם אם אפשרתי לצד השני לא להתחסן, לא להזכיר את זה כל הזמן, לא לשאת את זה בטינה, לא לעקוץ. זה בדיוק מה שמשאיר את המשבר נוכח".
ממה כדי להימנע בוויכוח בתוך הזוגיות על נושא החיסונים?
"קודם כל, לא לצאת למלחמה. כשאני בא לנצח, להוכיח מישהו אחר, לא משנה מה תהיה התוצאה – מישהו מאיתנו יפסיד. לא לנסות לכפות את הדעה שלי על הצד השני. אנחנו רוצים לכפות את הדעה שלנו, אבל בסוף אנחנו משיגים את התוצאה ההפוכה. אם אני אגיע ואנסה להילחם בבן זוג שלי, יראו את זה בטונים שלי, בשפת הגוף, זה פשוט לא יביא לפתרון שאני רוצה.
"גם הצבת אולטימטום היא בעייתית: אולטימטום יכול לעבוד ויכול גם לא לעבוד, ורק להעמיק את הפער בינינו. את כל מה שאנחנו רוצים להגיד אפשר להגיד גם בשפה אחרת, לא של אולטימטום. בסוף, גם אם הצד השני יתחסן מחוסר ברירה, יישארו משקעים וטינה בקשר, וזה יכול לרדוף אותנו אחר כך. החיסון הוא תופעה חולפת, אבל לפעול מתוך אולטימטום משאיר אצלי משקע, כעס, וזה משהו שנשאר בקשר. בעצם לא השארת לצד השני ברירה".
איך כן כדאי לדבר על הנושא בזוגיות?
"הדבר הראשון הוא שקיפות: כל צד צריך להיות אחראי על הצפת הרצונות, הפחדים והחששות שלו, תוך תשומת לב מאוד גדולה לאופן שבו הוא מתקשר אותם. צורת השיח היא קריטית: איך אני מדבר, איך אני מציף את הצד שלי, איך אני אומר את האמת שלי – מבלי לתקוף.
"הדגש השני הוא התמקדות בהווה ובעיקר: להגיד את עיקר הדברים ולא את הטפל. להתמקד בבעיה עצמה ולא בשום דבר אחר. אם אני אומרת לבן הזוג שלי שאני לא מוכנה שההורים שלו יראו את הילד בלי חיסון, זה שהוא יענה 'והמשפחה שלך? מה איתם?' לא יקדם אותנו לשום מקום. יש לנו נטייה בריבים להחזיר מהאוב כל ריב שהיה לנו בעבר, כל טינה שצברנו, דברים שאנחנו אף פעם לא מסכימים עליהם. זה שיח שלא מקדם אותנו".
