את זריקות ההורמונים שמצמיחות לו זקן ומחספסות את קולו, מקבל שחר לבנגרונד מבת הזוג שלו וארוסתו, לירז אסייג. "היא גם זאת שמזריקה לי וגם זאת שגורמת לי להרגיש גבר מהיום הראשון שלנו יחד", הוא אומר כשהיד שלו משולבת בשלה. "אחותי קים הוציאה אותי מהארון, ולירז מוציאה אותי לעולם. אני אומר לה שהיא הפכה אותי לגבר".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
זה סיפור אהבה שדורש ריכוז: לבנגרונד (37), ששכל בפיגוע את אחותו קים לבנגרונד ז"ל, הוא אבא לשלושה בנים בהורות משותפת (בני שמונה וחצי, חמש ושנתיים), כשאת השניים הקטנים הרה בעצמו. נולד כאישה ובגיל 24 יצא מהארון כלסבית. בשנה וחצי האחרונות החל בתהליך של התאמה מגדרית והפך לטרנסג'נדר. אסייג (37) דוגמנית ויוצאת 'האח הגדול', סטרייטית לחלוטין, התאהבה בו עוד כשפנו אליו בלשון נקבה, וראתה אותו מתהווה כגבר לנגד עיניה. בשנה שעברה מאז שחשפו את הקשר שלהם הם התארסו, חיפשו דירה יחד והתחילו לחשוב על מה שכמעט כל זוג חושב עליו: ילדים משותפים.
לירז: "אני עדיין בלבטים איך עושים ילדים ככה ומתי. אף פעם לא דמיינתי שפה אני אמצא את האהבה ואת העתיד שלי. לא ככה שירטטתי את זה בראש. היו מתחילים איתי קודם גרושים עם ילדים והייתי שוללת את זה מיד. רציתי לבנות משפחה משלי, להיות בזוגיות הזו מצריך ממני את הכוחות שאולי רק לי יש. אמא תרזה אמרה פעם שאלוהים נותן לה רק דברים שהיא יכולה להתמודד איתם, כי הוא סומך עליה, והלוואי שהוא יסמוך עליה פחות. לפעמים אני מרגישה ככה גם. אלוהים, אתה סומך עליי יותר מדי. תשחרר אותי. הבחירה שלי להיות באהבה הזאת היא כי אני יודעת שאוכל להתמודד איתה, וכי יש לי פה את הגבר הכי טוב בעולם".
קשה לקבל את העובדה שלא תעשי ילדים כמו שתמיד תיכננת?
"ברור שזה לא יהיה בדרך שתיכננתי, שחר לצערי לא יכול לעבר אותי".
שחר: "אני יכול לנסות".
לירז: "חיים שלי, כל יום הוא מנסה מחדש. אבל זה יצטרך לקרות אחרת. שחר לא מסכים להכניס גבר באמצע, כמו בהורות משותפת, גם אם ייפלו השמיים. זה עניין פסיכולוגי ואני חושבת שככל שהתהליך שלו ידהר קדימה והוא יהיה יותר מגובש, הוא יוכל להיפתח מחשבתית גם לאופציה הזאת".
כי את לא פתוחה מחשבתית לאופציה השנייה, תרומת זרע?
"מאוד קשה לי לחשוב על בנק הזרע. זה קיבעון שלי. רוצה שהזרע שהתינוק שלי יבוא ממנו יהיה נוכח בחיים שלו".
שחר: "אני לא חושב שהזרע צריך להיות נוכח. 'אבא' זאת מילה שצריך להרוויח אותה. לירז, את בעצמך יודעת את זה אחרי מה שעברת עם אבא שלך. אם נחליט שמביאים, אני צריך להיות זה שנוכח כאבא. זה מה שאת צריכה לשחרר. הזרע יגיע ממקום אחר רק כי פיזית אין לי.
לירז: "קשה לי לשלם לבנק הזרע על משהו שאני יכולה להביא בג'ריקנים. כאילו, באמת צריך לשלם על ילד? זה משהו שאני לא מבינה. אבל אני מודעת לזה שזה קיבעון שלי, ואני מתמודדת עם זה".
שחר: "דבר אחד בטוח והוא שאני לא אהיה שוב בהיריון, אין סיכוי כזה. אני חושב שבשלב הזה של ההורמונים אני כבר לא יכול. בהתחלה הדיבור על ילדים היה הרבה יותר אינטנסיבי, ומאוד רציתי, אבל אז היא שמה ברקס ועצרה אותי, נתנה לי להבין שנעשה את זה בזמן שלה. אם עוד לא היו לי ילדים הייתי יותר בלחץ, אבל אני במקום אחר ועכשיו היא צריכה להיות שלמה. אני אתמוך בה תמיד".
לירז: "המחשבה להביא ילד משלי התהוותה רק סביב היחסים עם שחר, כשהוא הציע שנעשה שאיבה של שתי ביציות של שנינו, והזרעה בתוכי. רצה שזה יהיה כמה שיותר שלנו. קודם בכלל חשבתי על אימוץ. יש בעולם כל כך הרבה נשמות שצריכות בית".
אתם בטח מקבלים המון שאלות חטטניות מאז שנחשפתם.
"כל הזמן. שואלים אותך איך הסקס. ואני חושבת, לא הבנתי. גם זוג סטרייטים אתם שואלים איך הסקס?"
שחר: "זה הפתיע אותי איך אנשים נכנסים לסדינים. אין לי כוח לזה".
לירז: "אני לא אשב מול איזו מנחה ואשאל אותה 'את עושה מאחורה?' או 'את משתמשת בזה וזה?' זה לא ענייני, לא משנה אם היא בזוגיות סטרייטית או לא. שאף אחת לא תשאל אותי על המיטה שלי, אלא אם כן היא רוצה להצטרף. וגם אז נראה לי ששחר יבוא עם סכינים" (צוחקת).
אז איך עונים על שאלות כאלה?
"אני מסבירה שזה לונה פארק עם מתקנים חדשים. אני בן אדם סופר־מיני, אף פעם לא הייתה לי בעיה עם מיניות, זה לא משהו שהיו לי בו עכבות, בעיקר כי אני אוהבת את הגוף שלי. אבל כל הזמן חיפשו את הקטלוג, היו שואלים אותי בהתחלה, אז עכשיו את לסבית? הייתי אומרת, נוח לך לקרוא לי לסבית? אז תקרא לי ככה. זה שלך".
ועכשיו יש לכם סטוקרית שהתחילה להציק לכם.
"זו עוקבת באינסטגרם שהיא סייקו ורצתה שאני והיא נהיה בזוגיות, לפני שהכרתי את שחר. הבהרתי לה שאין סיכוי, כי אני יוצאת רק עם גברים. ברגע שהיא גילתה שאני עם שחר היא לא הבינה מה פתאום אני איתו, הרגישה שדחיתי אותה באופן אישי. התחילה לשלוח הודעות בלי הפסקה, טלפונים באמצע הלילה מחסום, איומים על שחר שהיא תפריד בינינו, הטרידה בעלים של דירה שרצינו לשכור מהם והתחזתה למישהי שכביכול שכרנו ממנה בעבר והכנסנו אותה לחובות. כמה שלא ניסינו להסביר להם את הסיטואציה, הפסדנו בגללה את הדירה. הגשנו תלונה במשטרה והיא קיבלה צו הרחקה".
ההיכרות הרשמית התרחשה לפני שנה וחצי, במפגש שאירגנה חברה, אבל נקודת ההתחלה הייתה בכלל ב־2018, כשאסייג הסתגרה בבית 'האח הגדול' ולבנגרונד, אז אישה לסבית במערכת יחסים, התהפנטה מדמותה על המסך. גירל קראש קלאסי. "צפיתי בכל העונות של 'האח' וכשהיא הופיעה שם פתאום על המסך אמרתי וואו, מי זאת? היא מושלמת. זה היה הכי שטחי בהתחלה, סביב המראה, אבל ככל שראיתי אותה בבית הרגשתי שאני לומד להכיר אותה. רואה רגעים שהיא רבה עם דיירים ובא לי ללכת לשם, להתערב ולהתפוצץ על מי שמציק לה. בשנת האבל על קים עשיתי כל מיני דברים לזכרה של אחותי, אירגנו עצרת, הדלקנו נר חנוכה במפעל שהיא נרצחה בו, וכל פעם שלחתי ללירז הזמנה".
לירז: "ולא קיבלתי את ההודעות שלו! הן פשוט התאדו. רק אחרי שנה קיבלתי הודעה מחברת ילדות שלו שפנתה אליי וביקשה שאבוא לעודד אותו. זה קרה אחרי שהוא יצא ממערכת יחסים ואחרי הלידה של הילד האחרון. הייתה שם יד מכוונת, אולי של קים".
שחר: "אם היינו נפגשים לפני, לא היה קורה כלום. הייתי בהיריון בתקופה שאחותי נרצחה".
לירז: "ולא הייתי יוצאת עם מישהי בהיריון, לא הייתי מצליחה לראות בה גבר".
שחר: "נפגשנו בדיוק בזמן הנכון. הייתי אחרי פרידה מאמא של הבנים שלי וגם סיימתי להיניק".
לירז: "באתי לעודד אותו כמו שאני הולכת לשמח בהרבה מקומות אחרים. זה היה בבית שלו, עם מלא חברות שלו מסביב, ומהשנייה הראשונה שראיתי את שחר ראיתי גבר, לא הבנתי למה מדברים אליו עדיין בלשון נקבה. לא התגלם בו שום דבר נשי. כלום. ראיתי רק את הניצוץ".
ואת בכלל סטרייטית.
"לגמרי. אבל ברגע שפתחו לי את הדלת והסתכלתי עליו כאילו שתלו אותי למקום. הופנטתי ממנו. כשיצאתי משם לא חשבתי שאני הולכת להיות בזוגיות עם הבן אדם הזה, אבל הוא נשאר במחשבות שלי. וגם דאג להישאר. כתב לי הודעות, התחיל לפלרטט. זרמתי כדי לעודד אותו".
מתי הלב שלך נכנס לתמונה?
"הזוגיות הזאת התבשלה על טורבו בגלל שהתחילה הקורונה וכל הזמן היינו יחד, העבודות נפסקו, ואנחנו בבית ומשחקים מונופול, מישהו מזמזם שיר והשני צריך לנחש. נכנסנו לבועה של לירז ושחר. אמא שלי ראתה מה עברתי וקיבלה את שחר בקלות. גם אחים שלי. הם ידעו שמה שחשוב זה רק גבר שיאהב אותי, כל השאר לא משנה. את הילדים שלו הכרתי מהיום הראשון".
שחר: "היא עזרה לי לתווך לילדים את השינוי שעשיתי. לירז אמרה לי, 'תשאל אותם אם יש להם חלום. כל ילד רוצה בגיל הזה לטוס לדיסני, לגדל גור כלבים, משהו כזה'. ואז אמרתי להם שגם לי יש חלום, שאני מחכה להגשים עוד מגיל קטן, והחלום שלי הוא להיות בן ולא להיות בת. ועכשיו אני הולך להגשים את החלום שלי. הם ילדים מקבלים, הם גדלו לזוג לסביות. הם דווקא שמחו, אמרו ש'עכשיו יש לנו אבא'".
לירז, צריך להיות מאוד פתוחה ולא מקובעת כדי לצלול לקשר כזה.
"מגיל צעיר אני רואה אנשים כמו שהם, מנקה מהם את הבולשיט. ראיתי את הנשמה שלו, את הגרעין שלו שהוא גברי. עד אז אהבתי גברים כהים, שריריים, אבל רוב הבחירות שלי בגברים היו נפילה קשה".
הפרידה האכזרית מאחותו, כשמחבל חדר ב־7 באוקטובר 2018 למפעל בברקן שבו עבדה וגדע את חייה בגיל 29, נתנה ללבנגרונד את הכנפיים לצאת לתהליך התאמה מגדרית שתמיד חלם עליו. "המוות שלה גרם לי להבין שחיים פעם אחת ושאנחנו לא יודעים אף פעם מה יהיה. הייתה לי שנה קשה של אבל, פגישות עם פסיכולוגים, כדורים, לא מדליק רדיו ולא פותח טלוויזיה. בלב הכאב הזה עדיין כל הזמן איתי".
איזה קשר היה ביניכם?
"היא הייתה החברה הכי טובה שלי. היו לנו חברים משותפים, יצאנו לבלות יחד, היינו מתייעצים על הכל. מחכים שכולם ילכו לישון ועושים שיחות עומק לתוך הלילה בטלפון. כשיצאתי מהארון ולהורים היה קצת קשה היא נאבקה את המלחמות שלי וזה היה נראה לה הכי נורמלי שיש, היא עשתה הכל כדי שאני ארגיש טוב".
זוכר את הרגע ששמעת על הפיגוע?
"בדיוק שמתי את הבן שלי בבית ספר, ואיך שעברתי את השער קיבלתי מבזק שהיה פיגוע בברקן. אוטומטית התקשרתי לאחותי והיא לא ענתה ואצלנו אין דבר כזה לא לענות. גם לאבא שלי היא לא ענתה והבנתי שמשהו לא בסדר. הוא נסע לשם וראה מה שראה".
היא השאירה בעל וילד. אתה בקשר איתם?
"אנחנו רואים אותו בכל סוף שבוע שני ויש לנו קבוצה בווטסאפ. הלב נכמר לחשוב שהאחיין שלי, שהוא היום כבר בן ארבע, יגדל בלי אמא".
מתי נפלה ההבנה שהיא איננה?
"אף פעם לא באמת הבנתי. המוח יודע והלב מסרב לעכל את זה. לא יורד האסימון שיותר אני לא אשמע ממנה. תקופה ארוכה היה לי בראש שהיא טסה לחו"ל. בפסח האחרון ההבנה נפלה סופית, החיסרון שלה היה מורגש מתמיד. המחשבות על מה שעברה ברגעים האחרונים ירדפו אותי לנצח. מה היא חשבה, איך היא הרגישה. אף אחד לא באמת יודע מה היה שם. לעשות את הצעד הזה, ההתאמה המגדרית, היה בשבילי חלק מלצאת לחיים, לפחות מבחינה חיצונית".
לירז: "זה כמו לידה מחדש. סיפרת לי שכשיצאת מהארון בגיל 24 זה היה אקט קשוח, אבל עכשיו כשאתה מאחד בין הפנים והחוץ שלך, זה להיוולד מחדש ובשלמותך. ומדהים שכל זה קורה מולי. תראי איזה יפה הוא, אני רואה אותו נוהג או שובר ביצים לחביתה ביד אחת, ונמסה. כשפגשתי אותו הוא היה נראה כבוי. עם כל יום שעובר הוא מתייפה, מתקרב למושלם שלו".
שחר: "קודם לא יכולתי להסתכל על עצמי. אחרי מקלחת אין מצב שהייתי מסתכל במראה, חולף על פניה מהר ולא נעצר עליה. עם בגדים עוד בסדר, אבל בעירום? אין מצב. בחיים לא לבשתי שמלה, אפילו לא בגן. בגיל שש לקחו אותי לחנות צעצועים, אומרים לי לבחור בובה מקיר מפוצץ בובות ואני כל הזמן הולך לקיר של הרובים. בסוף הכריחו אותי, אז בחרתי בובה סומואית. בוצ'ה כזאת. ולקבל מחזור היה לי הכי קשה. שיא הניתוק מהגוף. 36 שנה הרגשתי שאני הולך בתחפושת".
ובאמצע נכנסת לשני הריונות.
"בלילה לפני ההזרעה של הילד הראשון בכיתי את הנשמה שלי. הרגשתי שזה משהו שאני חייב לעשות, אבל אני כל כך לא מתחבר. לא הבנתי איך איראה לעצמי, אם גם ככה קשה לי להסתכל על עצמי. החלטתי שאני מתנתק מעצמי לתשעה חודשים ורק עובד בלייצר חיים, אני לא אישה בהיריון, סוג של גוף בעבודה. עשיתי כל מה שצריך כדי שההיריון יהיה תקין, אבל הלב לא היה בתהליך. שום בוק היריון לא עשיתי. כל בדיקה שעברתי נתנה לי סטירה לפנים. אבל כשראיתי את התוצאה, מיני־מי קטן, זה היה שווה את זה, ועשיתי עוד ילד".
וכל הזמן הזה חיכית ליום שתעשה את השינוי המגדרי?
"זה דבר שצריך להיבנות בך, תהליך של שנים. בראש שלי תמיד ראיתי איך אני אטוס לחו"ל, אעשה שם את השינוי ואחזור כבן אדם אחר. לא דמיינתי שאני אעבור כאן את התהליך מול כולם, שההורים שלי יתבלבלו וכל בן אדם שני שיפגוש אותי ימשיך לדבר איתי בלשון נקבה. זה יכול להביא אותי לדמעות כשזה קורה. וכשפונים אליי בזכר בסופר, רק אומרים לי 'אדוני אתה יכול לזוז?' אני בהיי מטורף. מתקשר ללירז בהתלהבות. ההורים שלי עדיין קצת מתבלבלים, אבל אני לא שופט אותם. עכשיו אני מחכה שיאשרו לי ניתוח עליון, זה חלום, וגם אחרי שזה יקרה בטח ייקח לי זמן להאמין שאין לי חזה יותר".
לירז: "הכרתי אותו כשהוא היה במצב תמידי של בכי. אני מרגישה שהתפקיד המרכזי שלי זה להיות המעודדת הצמודה של שחר. לעשות הכל כדי שהוא כל הזמן יחייך. הרבה פעמים אני מרגישה שהצלתי כאן נפש".
שחר: "הייתי במקום נמוך מאוד לפני שפגשתי אותה. לא רציתי להישאר כאן ולחיות. תמיד שיתפתי אותה במחשבות שלי, זה חלק מהזוגיות שלנו. היום אני רחוק מהמקום שאני רוצה למות, אבל הכאב כל הזמן נמצא".
מה חשבת על הצעד שעשתה השופטת ספיר ברמן?
"אני מעריץ אותה. לצערנו, צריך הרבה ביצים לעשות דבר כזה בעולם הכדורגל, עולם גברי עם הרבה דעות קדומות. אם יקללו אותה זה יפגע גם בי ובכל הקהילה שלנו, וכשמקבלים אותה ונותנים לה חיבוק זה ממלא את הלב. זה מרגיש שכל הקהילה מקבלת את החיבוק הזה".
מאז שפרצה ב'אח הגדול', אסייג מתעקשת לקבוע בעצמה את החוקים. לא מסכימה לרזות כדי לדגמן, לא מרשה שיגדירו אותה כפלאס סייז, כל עוד את בר רפאלי לא מגדירים כמינוס סייז, ומשפריצה ביטחון עצמי. אבל קדמו לזה שנים ארוכות של מאבקים והתמודדויות. ילדה שגדלה במשפחה חרדית, אבא שנכנס ויוצא מהכלא ודפיקות על הדלת מהוצאה לפועל. "מהמקום הזה שכל הזמן הרגשתי קורבן כילדה וכל הזמן הסתפקתי במועט, בשאריות, התנהלתי שנים אחר כך. היה ליד בית הספר היסודי קיוסק, הבנות היו הולכות אחרי הלימודים לקנות שם ברד ונקניקייה בלחמנייה. המוכר היה שומר את הצ'ופצ'יקים של הלחמנייה, את הנשיקות, בשקית. הייתי מחכה עד שהבנות יקנו ובלי שאף אחת תשים לב שואלת אותו, 'יש לך שאריות?' לא הייתי יכולה לקנות את הנקניקייה בלחמנייה, אז ביקשתי את מה שנשאר".
זה גיל צעיר מדי להבין שאת צריכה להסתפק בשאריות.
"וזה עיצב לי את התודעה. מתוך זה גם בחרתי זוגיות. בגיל 19 הייתי עם גבר לא כי רציתי אותו, אלא כי הוא היה מקום מפלט. לא רציתי לחזור הביתה אחרי השירות הלאומי, ולא היה לי לאיפה ללכת. בחרתי את המינימום של המינימום, מישהו שיש לו קורת גג. אם הייתי מעריכה את עצמי אז, בחיים לא הייתי מוצאת את עצמי שם".
אסייג סבלה מאלימות מתמשכת מידי אחד מבני הזוג שלה. "הכרתי אותו דרך חברה שלא ידעה עליו הרבה. ומהר מאוד גיליתי תופת. הוא הפך להיות אלים אחרי שאמרתי שאני רוצה להיפרד. לא יכולתי שהוא ייגע בי, בכלל. אפילו לא כשצריך לקחת משהו והיד שלו תיגע בי בטעות. יום אחד חזרתי מהעבודה, הבית היה חשוך, הוא היה בבית וחיכה לי שם בחשיכה, ממש ארב לי. ואם לא הייתי עם הנעליים שנעלתי, יכול להיות שלא הייתי כאן היום".
מה קרה שם?
"נעלתי נעליים עם סטילטו דק וקטן, וכשנכנסתי הביתה הוא היה יחף והחזיק סכין ביד. שאלתי אותו מה זה, והוא אמר לי, 'זה היום האחרון שלך'. אמרתי לו, 'מה יש לך, אתה דפוק?' והוא אמר לי, 'אם את לא תהיי איתי את לא תהיי עם אף אחד'. הוא תפס אותי, והוא היה גדול וגבוה, ואני מהפחד לא חשבתי לשנייה לתקוף אותו, תראי מה זה קורבן. פשוט פירפרתי, השתוללות לא רצונית של הגוף, הרגליים שלי רעדו. תודה לאל שאני כבדה והרגל שלי נחתה על שלו עם העקב, כשהוא יחף, והעפתי לו את הציפורן. בלי כוונה. הוא נבהל מהכאב, ירד לו דם והוא שיחרר את הסכין ממני. באותה שנייה שהוא התעסק עם הרגל שלו תפסתי את המפתחות לאוטו וברחתי מהבית. כל הלילה נהגתי בהלם מוחלט, נוהגת ונוהגת ולא מעכלת שזה באמת קרה".
כי איך מערכת יחסים, גם אם יש בה עוינות מטורפת, מגיעה לאיום בסכין?
"זה קורה ברגע שגבר מבין שאם הוא איבד את האישה, אין לו מה לאבד יותר. למדתי למה אסור להגיד בדרמטיות 'אני עוזבת אותך' ולעשות סצנה, אלא לעזוב שקול וחכם. כי כשאת במערכת יחסים אלימה, את נותנת את ההצהרות האלה וכל הזמן מחכה שהוא יהיה רך אלייך שוב ויתנצל, שהזעם יעבור, והזעם באמת עובר. יש לכם ירח דבש מדומה והוא אומר סליחה ו'אני לא אעשה את זה שוב'. הרבה הרעפת חיבה והבטחות. את מתנחמת ורוצה להאמין שזה לא יקרה שוב, ואתם כלואים בלופ הזה של תופת ואחריו ירח דבש. הסצנות האלה של 'אני הולכת' היו בשבילו הגפרור שמתקרב לחומר נפץ אבל גם היו משמרות אותנו יחד".
איך עזבת אותו?
"אחרי הלילה ההוא הגשתי נגדו תלונה במשטרה. שבוע ישנתי באוטו. היה לי מזל שהיה שוטר במשטרת פתח־תקווה שראה אותי ועזר לי. בן הזוג לשעבר קיבל עבודות שירות ומעצר בית וזה היה עונש קטן ואבסורדי לעומת מה שהוא עשה. עד לפני שלוש שנים הוא היה מטריד אותי, שולח הודעות מפרופילים מזויפים בפייסבוק".
האלימות בעצם ממשיכה כשהוא לא נותן לך להשתקם ולשכוח.
"כשאני מסתכלת על יהודה משי זהב, אני גאה בו שהוא ניסה להתאבד וחבל שלא הצליח. כי בעיניי כל מי שעושה עבירות מהסוג הזה, ומשאיר קורבנות, חובתו להתאבד. אסור שאנשים כאלה ימשיכו לחיות בינינו. בתור קורבן לא עוזר לי לראות את התוקף שלי מאחורי סורג ובריח, מה שברוב הפעמים בכלל לא קורה. אני רוצה לראות אותו מת. אין מחילה ואין שיקום".
תוך זמן קצר נכנסה למערכת יחסים אלימה נוספת. הוא היה בן 46, היא בת 24. "המשכתי לחפש דמות שתגן עליי, חיפשתי אשליית ביטחון שקרית. אחרי שעזבתי את הגבר הזה התפללתי שהוא לא יפגוש אף אישה יותר בחיים. אבל לפני חצי שנה התראיינתי לתוכנית בוקר והתקשרה אליי מישהי שהסבירה שהיא חושבת שהיא יודעת מי הגבר שדיברתי עליו לפי התיאורים. היא סיפרה לי שהוא בעט לה בבטן כשהייתה בהיריון, וברגע ששמעתי את זה כל מה שעברתי חזר אליי פי כמה. הקאתי יומיים בלי הפסקה, הייתי מרוסקת פיזית. ולחשוב שהנבלה הזה יכול היה לחסוך את התופת מעוד אישה אם רק היה מתאבד".
מה נשאר ממך אחרי שעברת את מה שעברת?
"הייתי שבר כלי, קליפת אדם. לא מצליחה לראות את התקווה. התחלתי ללכת לפסיכולוגית כי לא האמנתי שזה קורה לי בפעם השנייה. כל מה שרציתי כל השנים היה קורת גג ולהיות אשת איש. הדבר הבריא והטוב שלא היה לי כילדה. ובמקום זה קיבלתי בית פלצות, מרתף עינויים. אבל אז, במקום הכי נמוך, הבנתי שאני לא חייבת בית, שיחררתי את הכבלים בראש שגרמו לי להיכנס למערכות יחסים האלה. אבל כשיצאתי משם הפכתי להומלסית. המצב הכלכלי שלי לא היה טוב ולא יכולתי לשכור דירה".
איך הסתדרת?
"הייתי ישנה ברכב, מתקלחת בחדר כושר. יום אחד עברתי ליד בית אבות וחשבתי, למה שאני לא אגור פה? מה יש לי להפסיד? סיפרתי למנהלת שם את הסיפור שלי ואמרתי לה שאין לי צ'קים, אבל אני אשלם לה כל חודש במזומן, שתיתן לי חדר. עבדתי כמנהלת דוכן בקניון, וניקיתי מלוניות של זוגות בוגדים — מרימה את כל הג'יפה — ועדיין מדגמנת בתמורה לברטרים, שילמו לי בבגדים. אני זוכרת שביקשתי מאלוהים לקבל עבודה במותג להלבשה תחתונה כי מה שהיה חסר לי זה חזיות ותחתונים ולא היה לי כסף לקנות".
רק לפני חמש שנים היא יצאה מהברוך הכלכלי. "סגרתי חובות והרגשתי שנולדתי מחדש רק מלדעת שהעבר שלי לא רודף אותי. קודם הייתי הולכת ברחוב ומפחדת מצ'קלקות. רואה ניידת ומרגישה שהם רודפים אחריי. ואז התחלתי לתת גז, נכנסתי ל'אח הגדול' ונחשפתי".
השנה האחרונה הייתה מלאה במקרים של אלימות נגד נשים. מה זה עשה לך?
"זה שלף לי כל כך הרבה דברים מהארכיון. דז'ה וו שלא נגמר. בא לי שיסתכלו עליי ויראו שאפשר לצאת משם. אני מאוד מטופלת, והתחלתי להתאגרף, וזה עזר לי לצאת מהתודעה של קורבן. פעם אם היו זורקים לי מילה הייתי משתבללת, היום אם מישהו יעז רק להסתכל עליי לא נכון אני מרחמת על הבן אדם הזה, שיגיד קדיש על עצמו לפני שהוא פוגש אותי כי מהאינסטינקט אני אתקוף אותו. כדי להגן על עצמי. אני אישה שלא מפחדת ללכת ברחוב בלילה".
הפסיכולוגיה בגרוש תגיד שאחרי הפגיעות שחווית מגברים, לא סתם בחרת בשחר.
"זאת חשיבה נורמלית, אבל אחרי שהשתקמתי יצאתי עם גברים מדהימים. הבחירה שלי בשחר היא בגלל הרגישות שלו כלפיי ויכולת ההכלה. דרכו אני מבינה עד כמה זו תכונה נשית, כי ככל שהוא מתקדם עם התהליך של ההורמונים, הרגישות יורדת. אין מה לעשות, טסטוסטרון זה שיט".
אסייג התחילה לדגמן בגיל 20, במידות שאז לא ידעו איך לאכול. "כשאמרתי שאני דוגמנית היו צוחקים לי בפנים. היו אומרים 'יש לך פנים יפות, אבל דוגמנית את לא'". מאז היא זאת שצוחקת להם בפנים. "הציעו לי קמפיינים לחנויות לנשים גדולות ולא הסכמתי. אני הראשונה שפתחה את הדלת להיות דוגמנית גדולה ברשת רגילה, הייתי פרזנטורית של 'גליתה' והייתי מרוחה על פרסומות בכל הקניונים, כשאני במידה 44".
השנה עשתה גם דריסת רגל ראשונה בעולם המשחק, במיני־סדרה 'אתי אלון - האישה שגנבה 250 מיליון', תפקיד קטן שפתח לה את התיאבון. היא מחזיקה גם בקו תכשיטים משלה’ Libra ‘by Liraz ונהנית לצעוק באינסטגרם "קאט דה בולשיט" בכל מה שנוגע לדימוי גוף ורזון.
"האינסטגרם מלא בפוסטים מתייפייפים, יש מלא צביעות. עדי בוזגלו זה מבחינתי שיא השיאים. הייתי בהלם, ראיתי כתבה טלוויזיונית שעשו איתה, הבת אדם הכניסה את עצמה לריטוש מוחלט תחת סכין המנתחים, פתחה, סגרה ותפרה את כל הגוף שלה ואז בכתבה היא אומרת, 'הכי חשוב שתאהבי את עצמך כמו שאת'. הלסת שלי נשמטה. כאילו מה? ואנשים, נותנים להם את זה בכפית והם בולעים. באיזה עולם מישהי שעברה כזה דבר יכולה להגיד, 'תאהבי את עצמך כמו שאת'. איך את אומרת 'תאהבי את עצמך איך שאת' כשאת לא איך שאת?"
זה נשמע קצת אגרסיבי. אם אישה הרגישה שהיא צריכה לשנות בעצמה משהו כדי להרגיש טוב יותר, זה רע?
"אין בעיה, קשה לך ואת סובלת? קומי ותעשי. אנחנו יכולים לקום ולהשתנות. אבל הדגל הזה של 'תאהבי את עצמך כמו שאת' הוא לא שלך, חמודה. אל תתפסי טרמפ על משהו שאת יודעת שהוא חזק ועוצמתי ותעוותי אותו בצורה כזאת. כי זה לעוות תודעה של נערה שחושבת בראש, 'אני אוהב את עצמי כמוה רק אחרי שאמתח את עצמי ואשתנה'. בר זומר וירדן הראל, שאני אוהבת את שתיהן, עשו קמפיין למותג הלבשה תחתונה בסימן של בודי פוזיטיב. נראה לי שאפשר לעצור פה, לא? זה אבסורד לקחת בנות רזות מאוד ולצאת עם הדגל הזה. זה נטו לקחת את המסר ולעשות מכבסת מילים. לקחת נשים במידה 34, מקסימום 36, ולומר שאנחנו צריכים לאהוב את עצמנו בכל צורה? מה, אתם עם כיסוי עיניים?"
את כועסת עליהן, או רק על המפרסמים?
"אני לא כועסת על אף אחת שרוצה להתפרנס, לירדן יש ילדים שהיא צריכה להאכיל ובר אשת עסקים שעובדת קשה מאוד, זכותן להתפרנס ובכבוד, אבל לא תוך זלזול במסרים כל כך חשובים. בתור מובילות דעת קהל אני מצפה מהן. מדובר בדיני נפשות. אני הולכת למחלקות להפרעות אכילה ורואה את הנערות שנמצאות שם גם בגלל אותם קמפיינים. הבנות בעצמן אומרות את זה. מישהי שהייתי מדברת איתה המון סיפרה לי שהיא הייתה עוקבת אחרי הסטורי של אלכסה דול באובססיביות. אלכסה עשתה שינוי עכשיו ושאפו ענק, אבל לפני השינוי הנערה סיפרה לי איך היא רואה תמונות שלה ואומרת לעצמה שהיא חייבת להיראות ככה, אוכלת סרטים".
תשמעי, עברת כל כך הרבה. אין דבר שלא נוגע בך.
"הפסיכולוגית שלי הייתה אומרת עליי שאני לוח מטרה. מרוב שעברתי, איפה שיזרקו חץ, יש בי כר מחבק ומכיל, כי הייתי שם".
***
עדי בוזגלו מסרה בתגובה: "המסר שלי הוא תאהבי את עצמך כמו שאת! תשקלי כמה שטוב לך, תשפצי מה שבא לך. אם נוח לך בעור שלך תאהבי את עצמך. אם לא, תשני. מה שטוב לך! אל תיתני לאף אחד להגיד לך מי את צריכה להיות כדי לאהוב את עצמך! זה הכי אותנטי ואמיתי שיש. לכן עשרות אלפי העוקבות שלי מתחברות למסר הזה".
פורסם לראשונה: 07:47, 07.05.21
