לפני כחודשיים ידיד טוב שלי נפגש עם חבר, גרוש פלוס אחד כמוני, ובמהלך השיחה ביניהם עלה לו פתאום רעיון: לשדך בינינו. הוא סיפר לו עליי והרעיף מחמאות, אמר בין היתר שאני כתבת של "לאשה” וכדי להראות לו איך אני נראית ועל מה אני בדיוק כותבת, כתב את שמי בגוגל. להפתעתו, הוא ראה שהחבר קצת נלחץ.
כתבות נוספות למנויים:
התברר שאותו חבר נתקל בין היתר בכתבה שבה סיפרתי על הגירושין שלי, ובטקסט אחר שבו הזכרתי טייס שהעזתי לאחר לו בחמש דקות, והודה שקצת מלחיצה אותו המחשבה לצאת עם מישהי שתוכל לכתוב עליו אחרי זה בעיתון.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
מה היה בהמשך? למרות אותו חשש בסוף הוא הסכים שיכירו בינינו ויצאנו לדייט (שלא הוביל למפגשים נוספים עקב חוסר כימיה), אבל הסיטואציה הזו גרמה לי לחשוב: עד כמה המקצוע שלי מרחיק ממני לפעמים מחזרים? אותו בחור בהחלט לא היה הראשון. כבר שמעתי בעבר מכמה בחורים שיצאתי איתם שהם קצת חוששים שאחרי זה אכתוב עליהם משהו.
אז נכון שאם בודקים לעומק מגלים שאני לא מסוג העיתונאיות שנוהגות לכתוב כל הזמן על החיים האישיים שלהן ובטח לא על גברים בחיי, וגם אם זה קורה פה ושם, אז תמיד זה רק באופן מחמיא או בדרך שלא מסגירה או מביישת אף אחד. אבל ידוע שאנשים לא בודקים מה קורה בדרך כלל. הם מסתכלים על הדבר הראשון שבולט וממהרים לשפוט. לכן, עלה בי חשד שאפילו היו כאלה שנמנעו לגמרי מלהכיר אותי רק בגלל זה. והנה, ממש לא מזמן מצאתי את עצמי בסיטואציה נוספת שבה המקצוע חיבל לי בדייט. רק שהפעם זה לא היה המקצוע שלי.
דרך חברים יצא לי להכיר עורך דין נאה. התחלנו להתכתב בווטסאפ, ובמהרה הוא התגלה גם כמאוד אינטליגנט ומשעשע. ידעתי שהוא מהתחום הפלילי, ומשום מה דמיינתי שהוא מגן בעיקר על אנשים שמואשמים בעבירות סמים ומרמה. חשבתי עד כמה יכול להיות לנו מעניין כשניפגש. כבר היה לי ברור שארצה לשאול אותו מגוון שאלות, למשל אם יצא לו להגן על מישהו שהוציא לחופשי והתגלה בסוף כאשם, ומה העמדה שלו בנוגע לייצוג אנסים ופדופילים? עוד בטרם נפגשנו, כבר בחרתי עבורו את התשובות. רק שבפגישה הממשית הן היו שונות מאוד ממה שהיה לי בראש.
אם בתמימותי ראיתי אותו מצהיר לדוגמה: "בחיים לא אגן על אנסים ופדופילים", מיד התבדיתי. יותר מזה: הוא גם מיהר להסביר לי למה גבר שגורם לילדה קטנה לגעת לו באיבר המין לא בהכרח נחשב לפדופיל, ולמה לא מגיע לאותו גבר עונש מאסר אלא שִיקום. באותו קור רוח השיב שאפילו לאב שרצח את ילדו הקטן לא בהכרח מגיע מאסר עולם, "אם למשל הרצח קרה בזמן שהיה שיכור". ובקיצור, במשך כל הזמן הזה שהסתכלתי עליו מדבר, אני רק התכווצתי בכיסא והתהפכה לי הבטן.
5 צפייה בגלריה
יפעת מנהרדט. ''תהיתי אם אני יכולה לדמיין זוגיות עם מישהו שרואה את העולם כל כך שונה ממני''
(צילום: אלי לוינסון)
רבע שעה אחרי שנפרדנו, הוא כתב לי שהיה לו "כיף". אני עניתי את האמת: שהיה לי "מעניין". במשך יום שלם התחבטתי בשאלה מה אני מרגישה ומה אני רוצה. מצד אחד הוא באמת בחור חכם, חתיך, מצחיק. מצד שני, בחלק גדול מהדייט רק רציתי לברוח. היה לי כל כך קשה לשמוע את אותם דברים.
שיהיה ברור: אין לי שום טענה נגדו או נגד המקצוע שלו באופן אישי. ברור לי שמערכת המשפט שלנו חייבת סנגורים, וזה נהדר שיש אנשים כמוהו שמכהנים בתפקיד הזה וגם עושים אותו כל כך טוב. ובכל זאת, האם אני יכולה לדמיין את עצמי מצמיחה זוגיות עם מישהו שרואה את העולם כל כך שונה ממני? הרי כשאני שומעת דיווח נוראי על מבוגר שהתעלל מינית בילדה קטנה, אני רוצה וצריכה שהשותף שלי לחיים ירגיש כמוני, שיסכים איתי עד כמה זה מזעזע! שיגיד בסערת רגשות: "לגבר הזה מגיע אפילו עונש מוות כי הוא גמר לאותה ילדה את החיים!", ולא שיגיד לי שצריך לראות קודם "אם מדובר במישהו סדרתי", ובכלל, ש"צריך לראות גם ברע את הטוב".
אחרי לא מעט התלבטויות הרגשתי שזה יהיה קשה מדי בשבילי, וכתבתי לו שהוא מעניין וחכם ועוד שלל מחמאות, אבל "שהפער שבו אנחנו רואים את העולם כל כך גדול, שאני לא רואה איך זה יכול לעבוד בינינו".
הגבר המדובר הוא עו"ד יעקב (קובי) שקלאר (55), גרוש פלוס שלושה מתל־אביב. אני כותבת את שמו כמובן בהסכמתו, ובעיקר כי הוא עצמו החליט לכתוב פוסט על מה שקרה בינינו.
אחרי אותה הודעה עוד המשכנו להתכתב קצת. הוא כתב לי: "זה בסדר. אני רגיל לזה. אבל תתפלאי כמה שאני נורמטיבי ומאמין בערכי יושר ואהבת האדם". עניתי לו שאני בטוחה ושגם את זה ראיתי. ציינתי בפניו שאני משוכנעת שגם המקצוע שלי מרתיע לפעמים גברים ושאני שוקלת לכתוב כתבה על מקצועות שמבריחים דייטים פוטנציאליים.
כמה שעות אחרי זה הוא כתב לי שהחליט בעצמו להרים את הכפפה. הוא שלח לי לינק לפוסט שפרסם בפייסבוק ובו כתב על היכרותנו (הוא רק עשה לי הסבה לאדריכלית כדי להגן על פרטיותי): "ישנם מקצועות שהורסים את הסיכוי למצוא אהבה. מעולם לא חשבתי שהמקצוע שלי הוא אחד מהם. עד אתמול...".
אז באמת קובי? אני הראשונה שאמרה לך את זה?
"כן, את הראשונה. ייתכן שהיו עוד כמוך והן פשוט לא אמרו לי את זה בפנים, אבל זו בעיניי ראייה מאוד צרה ומוגבלת של המציאות. אלה שנרתעות צריכות להבין שהסנגור הוא לוחם זכויות האדם. הוא זה שעומד בין הנאשם ובין משפט שדה בכיכר העיר. מה גם שאני לא אוהב עבריינים יותר מכל אדם אחר. זו טעות לחשוב שהסנגור הוא עוזרו הנאמן של העבריין. שהוא מסייע לו בביצוע פשע. באותה נשימה אני גם חייב לציין שהרבה נשים דווקא הוקסמו מזה שאני מייצג עבריינים. הסנגור למעשה מהווה גשר בין העולם הנורמטיבי לעולם העברייני, ולכן להרבה נשים זה נשמע הרפתקני ומעניין".
יש מקצועות של נשים שהיו מרתיעים אותך?
"אני לא שופט אישה על פי המקצוע שלה אלא על פי מגוון התכונות שיוצרות אותה כאדם שלם. אבל אני מאמין שגברים, מטבע בריאתם ומסוג מסוים של התפתחות אבולוציונית, נוטים לשפוט שיפוט מהיר על פי מראה וגם לפעול על פי שיקולים קצרי טווח. זאת אומרת שהם לא רואים הרבה מעבר לדייט הראשון או השני והמשיכה הפיזית. הם לא חושבים מיד אם תצא מזה חתונה או יחסים רציניים. זאת בניגוד לנשים שכבר בדייט הראשון נוטות יותר להסתכל על הטווח הארוך: האם הזכר שעומד לפניהן יכול לשמש כאב ילדיהן, המפרנס שלהן, הכתף להישען עליה. לכן הן חושבות הרבה מעבר לצורה החיצונית ומתחילות להריץ בראש את סולם הערכים ועוד כל מה שמתלווה".
ואכן, גברים רבים, מתברר, חושבים כמו שקלאר. במהלך משאל (לא מייצג כמובן) שערכתי עבור הכתבה, ובמהלכו ניסיתי לברר מהם המקצועות הכי מרתיעים והעליתי את השאלה בין מעגלי חברים וחברות שונים וקבוצות מגוונות בפייסבוק, גיליתי נתון מעניין: רוב הגברים הצהירו שלא היו שוללים בחורה רק בגלל המקצוע שלה.
בעוד שנשים רבות הודו שהן אכן היו נרתעות מלצאת עם גינקולוג, פתולוג (כזה שמנתח גופות באבו כביר) או כמו במקרה שלי, עו"ד פלילי ("עזבי רגע את הקטע המוסרי", כתבה אחת. "מספיק שיהיה לו איזה לקוח לא מרוצה שישים לו מתנה מתחת לאוטו. יש לי מספיק דרמה בחיים גם בלי זה"), רוב הגברים לא היססו להודות שתכל'ס "הכל תלוי באיך היא נראית".
מה שכן, כשהגברים נשאלו בכל זאת איזה מקצוע היה קצת פחות עושה להם את זה, התגלתה עוד עובדה מעניינת: נשים, כך נראה, נרתעות יותר ממקצועות שמעוררים בהן איזושהי דחייה, בין שהיא ערכית או ויזואלית. גברים, לעומת זאת, נרתעים יותר מדברים שיכולים לאיים עליהם. בעוד שרובם השיבו שלהם דווקא לא הייתה כל בעיה לצאת עם מנתחת גופות או אורולוגית שבודקת את הערמונית, הם כן היו חוששים מבעלת טור אישי (שכותבת על חייה הפרטיים, כולל על הגברים בחייה), שוטרת או חוקרת פרטית. "אם היא הייתה נראית ממש טוב, הייתי נותן לה צ'אנס", כתב לי אחד. "אבל משהו בהחלט היה יושב".
לימור (30), שוטרת רווקה ממרכז הארץ (השם המלא שמור במערכת), מאמינה שהעיסוק שלה אכן גורם לגברים רבים לשמור ממנה מרחק. "כמובן שיש בזה משהו חיובי כי זה גם עושה סוג של סינון", היא אומרת. "מן הסתם זה מרחיק ממני הרבה עבריינים בפוטנציה. אבל גיליתי שהמקצוע מרחיק גם גברים חלשים שלא מסוגלים להתמודד עם אישה חזקה, או זכרי אלפא שמתקשים להתמודד עם אישה דומיננטית מצד שני. יש גם גברים שעוסקים במקצועות יוקרתיים כמו עורכי דין ורופאים, וחלק מהם לצערי נשלטים על ידי סטיגמות. חשוב להם להציג בת זוג שתהיה ראויה למעמדם, כזו עם עמדה בכירה ומרובת תארים, בעוד ששוטרת נתפס אצל חלקם כמקצוע נחות יותר".
תמרה גל (33), גרושה + אחד מאריאל, רב־סרן בצבא בקבע, מעידה שהרבה גברים שללו דייט איתה בגלל העיסוק שלה שבאופן סטריאוטיפי משדר כוחניות. "בדרך כלל גברים אפילו לא נותנים צ'אנס להכיר אותי", היא אומרת. "מסיבות שונות אני לא כותבת בפרופיל שלי באפליקציות היכרויות את העיסוק שלי אלא רק שם, גיל וסטטוס לצד תמונה. ואז כשמתחילים להתכתב, די מהר הם שואלים אותי מה אני עושה בחיים. כשהתגרשתי לפני חמש שנים חשבתי שזה שאני קצינה בצה"ל רק יוסיף לי. אני מאוד גאה במה שאני עושה וחושבת שזה גם מעיד על שאפתנות, יציבות ועוד הרבה תכונות טובות. אבל לצערי גיליתי שזה דווקא בעוכריי".
5 צפייה בגלריה
תמרה גל. ''יש גברים ששבויים בסטיגמה שקצינה בצבא זו אישה שתלטנית וכוחנית''
(צילום: אלבום פרטי)
למה?
"כי יש כאלה שישר לוקחים את זה לכיוון המיני, אומרים לי ש'מדים זה מגרה', וזה ישר מוריד לי מהם. ויש את אלה שנרתעים: או שהם מפסיקים לכתוב, או שהם אומרים לי בפירוש שזה לא מתאים להם. כבר היו לי כמה שכתבו: 'את נראית מדהימה אבל אני פחות בעניין של בחורה כוחנית'. הרבה שבויים תחת הסטיגמה שקצינה בצבא זו אישה שתלטנית, וכחנית, אגרסיבית. גיליתי שככל שאת עולה בדרגה, יש לזה יותר השפעה. לפני שלוש שנים, כשקודמתי לרב־סרן, התחיל השינוי הכי משמעותי. זה מרתיע גברים שלא שירתו בצבא או כאלה שהיו ג'ובניקים. מה גם שיש כאלה שיצאו מהצבא בתחושת אנטי ומשליכים הכל עליי. רואים בי נציגה של הצבא. אומרים: 'אתם אנשי הקבע מבזבזים את כספי הציבור, אתם אוכלי חינם'".
שירי שגב (46), גרושה + ארבעה ממודיעין, היא חוקרת פרטית, ובשלב ההיכרות הראשוני היא מקפידה תמיד להסתיר את עיסוקה. "בתחילת גירושיי, לפני ארבע שנים וחצי, נכנסתי לאתרי היכרויות וכתבתי בפרופיל את המקצוע שלי. זמן קצר אחרי זה ידידים שלי אמרו לי שלא כדאי לי לציין זאת כי זה עלול להרתיע גברים. אז מ'חוקרת פרטית' שיניתי ל'חוקרת', ובאמת זכיתי פתאום להרבה יותר התאמות. מה שכן, במהלך ההתכתבות הבנתי שחשבו שאני חוקרת בתחום הרפואי או האקדמי. כשאמרתי להם שאני חוקרת פרטית, הם מאוד נרתעו. או שהפסיקו לכתוב לגמרי או שכתבו לי: 'וואו, איזה מפחיד'".
מה הפחיד אותם?
"רוב הגברים שיוצא לי להכיר הם גרושים כמוני, והחשש של רבים היה שזה קשור למאבק הגירושים שלהם. היו אפילו שכתבו: 'הגרושה שלי שלחה אותך?'. אחרים חששו שזה קשור למשהו עסקי שלהם. אבל הרבה חברים הסבירו לי שבאופן כללי זה מלחיץ גברים כי הם חוששים שאיתי הם לא יוכלו לעגל פינות, לעשות כל מיני שטיקים, או שאוכל לגלות כל מיני דברים שהם לא בהכרח היו רוצים שאדע. מאז אני לא כותבת את המקצוע שלי בכלל. אני כרגע עובדת במסגרת ארגון גדול, אז אני מציינת רק את שמו. רק אחרי כמה מפגשים, כשכבר מכירים את האישיות שלי, אני חושפת מה אני עושה באמת וגם אז מנסה למתן את זה עד כמה שאפשר".
אלון (47), ד"ר לרפואת עור ומין, גרוש + שניים ממרכז הארץ (שמעדיף להישאר בעילום שם), מאמין שהעובדה שהוא רופא עוזרת לו מצד אחד בתחום הדייטים ("כי זה משדר לנשים אינטליגנציה, יציבות ויוקרה"), אבל לצערו גילה שתחום ההתמחות שלו לפעמים דווקא עושה הפוך. "לפני כמה חודשים יצא לי להתכתב עם מישהי באחת האפליקציות, ובהמשך עברנו לטלפון", הוא מספר. "היא ידעה שאני רופא, ובמהלך שיחתנו שאלה במה אני מתמחה. כשאמרתי לה שאני מומחה למחלות עור ומין, היא ממש נרתעה. היא אמרה, 'וואו, אתה בטח יכול להידבק מכל מיני חולים שמגיעים אליך. אני מצטערת אבל אני לא יכולה להיפגש איתך'. אני מודה שהייתי בשוק. אף בחורה לא אמרה לי דבר כזה קודם. מצד שני, אחרי שהיא אמרה לי את זה, תהיתי אם היו עוד כמוה: נשים שבחרו לא לצאת איתי בגלל העיסוק הספציפי, שדמיינו את כל המחלות עליי.
ראוי לציין שאני כמובן לא יכול להידבק ממחלות מין כי הן עוברות רק במגע מיני, וגם לגבי מחלות עור - המחלה היחידה שאולי אני יכול להידבק ממנה היא סקביאס (גרדת) וגם זה מאוד נדיר".
עדי (39), רווק ממרכז הארץ שעובד כגינקולוג כבר שמונה שנים ("מאז שהתחלתי את ההתמחות"), מאשר אף הוא שתחום ההתמחות שלו מעורר לפעמים מבוכה או חשש בקרב דייטים. "אני מכיר נשים דרך שידוכים של חברים או אתרי היכרויות", אומר עדי, שמעדיף אף הוא להתראיין בעילום שם.
"בעוד שדרך חברים הנשים כבר יודעות מה ההתמחות שלי מראש, באתרים זה שונה כי אני לא כותב 'גינקולוג'. כשהן שומעות, התגובות הן בדרך כלל, 'וואי, זה מביך' או 'בטח כבר ראית הכל'. לחלק מהן זה גורם לחוסר ביטחון. הן חוששות שבגלל שבאמת כבר ראיתי הכל, הן לא יעמדו בסטנדרטים. שאולי שלהן לא רגיל או שונה. אז נכון, אנחנו הגינקולוגים באמת כבר ראינו הכל, כולל כל התסרוקות והצביעות שיש שם, אבל זה באמת לא משפיע עליי באופן אישי. חלק שואלות גם: 'אם באה אליך מישהי שנראית ממש טוב, זה לא עושה לך את זה?', ואני מסביר שלא. בדיוק כמו שלפני זה בדקתי מישהי ששוקלת 150 קילו או אישה בת 85 והן לא הגעילו אותי, הנשים היפות לא מדליקות אותי'. וישנה כמובן השאלה הקבועה: 'אחרי שכל היום ראית את 'זה', למה שגם בערב תרצה לראות את 'זה'?".
שאלה טובה.
"בתחום שלנו יש בדיחה ידועה: 'כשגינקולוג יוצא החוצה מהעבודה, הוא אומר: סוף־סוף פנים'. אבל צחוק בצד, אני תמיד מסביר שיש אצלנו הפרדה ברורה. ברור שאצל בת הזוג שלי זה כן יעשה לי את זה, כי בניגוד למה שאני רואה בקליניקה, ל'זה' מתחבר גם רגש. בכלל, אני אומר שאם כבר, נשים צריכות לקחת את העיסוק שלי רק כיתרון: אני מכיר את האיבר הזה יותר טוב מכל גבר אחר".
