משהו בשפת הגוף של בן זוגה של הילה בן נון (34) הרגיש חשוד לאימה. האם, חוקרת משטרתית בעברה, זיהתה סתירות בין הדברים שאמר למה ששידר בשפת גופו. החשד של האם הוביל בסופו של דבר לחשיפת האמת, שטלטלה את עולמה של בן נון: תומר בר אבן, הגבר שהכירה בטוויטר והתאהבה בו בכל ליבה, הוא בכלל מתחזה. שמו האמיתי הוא רותם מזרחי (41) - עבריין מורשע שפגע בנשים רבות תוך שימוש בזהות בדויה, ואף ריצה בעבר עונש מאסר בשל כך.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- האם יש דבר כזה גניבת זרע?
"נפלתי בידיו של מתחזה סוציופת שהונה מעל למאה נשים, ואף כיכב בתוכנית 'המתחזים' של חיים אתגר. הבושה מעולם לא הייתה שלי. עשיתי הכול כדי לשרוד", שיתפה בן נון בפוסט שהפך לוויראלי וזכה לאלפי שיתופים.
מעיין בשן-פולק, מומחית לניתוח שפת גוף, מסבירה כי שפת הגוף משחקת תפקיד מרכזי בפענוח מסרים - שלב חשוב ומתבקש, בייחוד כשמדובר בקשר עם אדם חדש. "שפת הגוף היא השפה הראשונה והמרכזית שאנחנו מדברים באמצעותה בכל תקשורת: זוגיות, משפחה, עבודה, בכל סיטואציה. למעשה, 90% מהמסרים מועברים על ידי שפת הגוף, ואילו המלל מהווה רק 7%-10%. "הבעיה היא שאנחנו חיים בעידן טכנולוגי ונותנים המון תוקף ודומיננטיות למילה הכתובה, למסכים שמקיפים אותנו. התרגלנו לתקשר בוואטסאפ, בטלפון, בזום, וכתוצאה מכך היכולות התקשורתיות הפכו למוגבלות", מסבירה בשן-פולק.
מדוע זה משמעותי?
"בשפת גוף אנחנו קולטים אינפורמציה באמצעות החושים. היא קודם כל נכנסת לתת-המודע, אז נוצרת תחושת הבטן, ורק אז היא עוברת למודע. למעשה, אנחנו קולטים 20% מהמסרים על ידי מיקרו-הבעות (הבעות שנמשכות שברירי שנייה - ש"א), וכשאדם מנסה להסתיר משהו, זה מתרכז תחת המיקרו-הבעות שלו. לכן, כשפוגשים אדם פיזית, קל יותר לזהות אם הוא משקר".
בשן-פולק מבקשת שנחזור להקשיב לאינטואיציה שלנו, ומספרת שכשהמוח הנשי מקבל אותות מהסביבה, נפתחים אצלו בין שישה לשבעה מוקדים שונים, ואילו אצל גברים נפתח רק תא אחד בלבד. "ההסבר הפיזיולוגי פשוט", היא קובעת. "בעבר, לגבר היו רק שני תפקידים - לצאת לצוד למשך תקופות ארוכות ולהפרות את האישה - ואילו לה היו המון פעולות שהיא הייתה צריכה לעשות במקביל: להאכיל, לחנך, לשמור על התא משפחתי, לגונן, לעבד את האדמה ועוד.
"המוח בנוי בצורה כזו, וזאת הסיבה לכך שנשים תמיד אומרות שיש להן 'אינטואיציה נשית'. זה לא סתם", היא אומרת. "נשים יותר קשובות ומחוברות לאינטואיציה, וקולטות הרבה יותר אינפורמציה מגברים. על כן, לפני שפת הגוף, הטיפ הכי טוב הוא להקשיב לאינטואיציה, כי כשאנחנו מרגישות כיווץ בבטן אנחנו יודעות.
"אישה בדייט למשל, לא משנה מה הסטטוס שלה בחיים, בין אם היא רווקה או גרושה, כשהיא רוצה מאוד מישהו, הנטייה הטבעית שלה תהיה להתעלם מסימנים מאוד בולטים, פשוט כי זה לא מתיישב עם הפנטזיה. בסופו של דבר, אנחנו יונקים. כולנו זקוקים לחום ולאהבה כדי להתפתח ולגדול, זה ב-DNA שלנו וזה צורך בסיסי-קיומי, אפילו לפני אוכל ושינה. פה טמון המסר הגדול: לא להתפתות לצורך הנואש באהבה, ביחס. כמה פעמים אמרנו לעצמנו, 'איך ידעתי שזה יקרה?' - זה המשפט שאנחנו תמיד אומרים לעצמנו אחרי שאנחנו משלמים את המחיר. אסור להתעלם מהסימנים".
אילו סימנים למשל?
"יש שני חוקים מאוד ברורים: ראשית, כל דבר מוקצן יתר על המידה מעיד בדיוק על ההיפך. לצורך העניין, אנשים שמעמיסים במתנות, במחמאות ובפרגונים, שמעידים על התאהבות מיידית. רוב האנשים אינם קיצוניים, ולכן כשמשהו מוגזם וחסר פרופורציה, כנראה שהוא לא תקין. זה אומנם החלום הרטוב שלנו ואנחנו לא רוצות להרוס לעצמנו, אבל זה טו-גוד-טו-בי-טרו.
"החוק השני", ממשיכה בשן-פולק, "הוא שאי אפשר להסתמך על סממן אחד בלבד אלא על התמונה כולה, וזה אומר שחייבים להיות יותר משניים-שלושה סימנים מובהקים של שקר בשפת הגוף על מנת שנוכל לקבוע כי אכן מדובר בשקר. אנחנו לא רוצים להסב עוול לאף אחד".
בשן-פולק טוענת שהאמת זולגת דרך הגוף, ושהסימנים של שקר זהים לסימנים של התרגשות - מצב שעלול לבלבל. כשאנחנו מתרגשים, המוח שולח פולסים לאזור מרכז הפנים ומייצר לנו עקצוצים באזור האף, השפה העליונה, השפה התחתונה, הצוואר והעורף. איך בכל זאת נדע להבחין בין התרגשות לשקר? "זה ממש פשוט, אנחנו בודקים את הפער, את חוסר ההלימה בין המילים למה שהגוף משדר. כשאנחנו נתקלים בשלושה סימני התרגשות שבאים בסתירה למסר המילולי, הרי לנו שקר מובהק. למשל, אם מישהו סיפר לי משהו ותוך כדי העיניים שלו פנו שמאלה-למעלה, הוא גירד באף והחזה שלו הוסט שמאלה, מבחינתי אלו שלושה סימני התרגשות שסתרו מסר מילולי".
מה עוד?
"אדם שמסתכל שמאלה-למעלה תוך כדי הסיפור, כנראה דולה אינפורמציה מהדמיון החזותי, כלומר מדמיין תמונה שלא קיימת. זה בדרך כלל יבוא עם עוד כמה סימנים. אדם שמסתכל לכיוון אוזן שמאל כנראה דולה אינפורמציה מהדמיון השמיעתי, כלומר ממציא. אדם שמחמיא ועושה עם הראש תנועת שלילה משקר. אדם שלא מישיר מבט בזמן שהוא מדבר ומבטו בורח בזמן השיחה, או בקיצון, מסתכל יותר מדי זמן בעיניים בצורה לא טבעית.
"יש גם ניואנסים קטנים יותר - אדם שלוקח את חצי פלג הגוף העליון אחורה, אדם שמכניס ידיים לכיסים, שלא שם את הידיים על השולחן, שמסתיר עם הידיים את אזור החזה. אדם שמשקר יתקשה מאוד לחשוף את פנים כף היד בזמן שהוא מדבר. גם טונוס השרירים הוא אלמנט משמעותי שניתן לבחון. זה לא מעיד על שקרים, אבל בהחלט על אם האדם נמצא בלחץ או שהוא רגוע ונינוח. יש עשרות סימנים, באמת, אבל לפעמים הם יעידו על התרגשות ולפעמים על לחץ או על בעיה פיזיולוגית, ולעיתים על שקר".
מרתק, אבל במציאות כולנו משקרים לפעמים.
"ברור. לפי מחקרים כל אחד מאיתנו משקר בין פעם לשלוש פעמים ביום. אלו הם שקרים קטנים, מפני שאנחנו צריכים לייצר מרחק בינינו לבין הסביבה ולעשות הפרדה, לקחת ספייס. אבל כשאנחנו מדברות על מתחזים, הרי שמדובר באנשים שמשקרים באופן יותר שיטתי. זה מתעתע כי אנשים שקרנים הם אינטליגנטיים מאוד, חריפים שכלית, ויש לזה הסבר - כשאתה משקר בצורה אובססיבית באופן קבוע, אתה חייב להיות מודע ויצירתי, אתה צריך לדעת לדלג בין השקרים. מתחזים הם אנשי מכירות מעולים. הם כריזמטיים, בעלי אישיות כובשת ומסוגלים להפנט. יש להם יכולת ורבלית טובה לצד אנרגיות חיוביות, ואנחנו מוקסמים מהם מהשנייה הראשונה".
שמוליק ממן, חוקר פרטי ובעל משרד החקירות קואנטין, מספר כי מדי שבוע פונות למשרדו נשים, בעיקר, שאינן יודעות מי עומד מאחורי פרופיל מסוים המתכתב איתן תקופה ארוכה ברשתות. "תופעת המתחזים היא מוכרת ונפוצה בישראל", הוא פוסק, ומסביר כי ההתחזות יכולה להיות הונאה רגשית או כלכלית – וכי מדובר כמובן בעבירה פלילית לכל דבר.
באילו טכניקות אתה משתמש כדי לאתר את הזהות האמיתית של אותם מתחזים?
"שיטה שכיחה למשל היא פתיחת פרופיל פיקטיבי על ידי צוות משרד החקירות. אנחנו גורמים לאותו מתחזה להגיע אלינו בדרך עקיפה, ומושכים אותו בשיחות עמוקות על מנת להוציא ממנו מידע. לעיתים החקירה מורכבת, בייחוד אם מדובר בנוכל המשתמש בפרופילים מזויפים וניידים ללא בעלים. חקירה כזו מתבצעת בשלבים, בהתאם לרמת התחכום של המתחזה ולניסיון שלו.
"האמצעים שעומדים לרשות חוקרים פרטיים כיום הם בעיקר החומר האנושי, לצד מצלמות נסתרות, מצלמות גלויות, מכשירי מעקב ועוד. בגדול, המטרה היא להוציא מידע מאנשים בלי שהם מודעים לכך שמדובבים אותם. כך ניתן להגיע כמעט לכל פרט שרוצים להשיג. נקודת התורפה של המתחזים היא מסירת מספר הנייד האמיתי, זה הרשום על שמם. בדיקה פשוטה של חוקר פרטי יכולה לאמת אם מדובר בנוכל המחזיק בקו טוקמן או באדם המחזיק בקו רגיל על שמו, כשכל פרטיו ידועים לכל".
האם קיים מאגר שמות או פרצופים של מתחזים ידועים החשוף לציבור?
"על פי החוק, קיים איסור על פרסום מאגר כזה. למשטרה יש את המידע אבל הוא לא חשוף לכלל. בנוסף, רשימה כזו לא ממש יכולה לעזור מאחר שהמתחזים מחליפים שמות, פנים וסיפורים על בסיס קבוע. חוקרים פרטיים נותנים מענה בחקירות המבוצעות במסגרת החוק על מנת לגלות על עברו של האדם המתחזה, אך אין ביכולתם לעשות דבר מעבר לכך".
למה אתה מתכוון?
"אחרי שהמתחזה נחשף, כל שנותר הוא לקחת את הראיות שנאספו למשטרה: הקלטות, צילומים ועדויות. חוקר משטרתי אמור לבצע לאחר מכן חקירה ומעצר של המתחזה כדי להביא אותו לדין. חשוב להוסיף שהייעוץ במקרים כאלה הוא בחינם, כך שכל אחד או אחת שחושדים כי אולי נפלו קורבן למקרה כזה, יכולים לפנות ולהתייעץ עם חוקרים מנוסים ומיומנים שכבר עסקו במקרים כאלה בעבר, ויכולים להשיג את המידע הנחוץ".
יש לך טיפים לזיהוי מתחזים?
"ודאי. לאנשים שמתחזים יש דפוס התנהגות חוזר. לדוגמה, סיפורים מסוימים החוזרים על עצמם בכל התחזות. חשפנו בעבר מתחזה שהחליף מספר שמות, אבל בכל פעם הוא ציין את אותם הפרטים. הוא סיפר שהיה לוחם מוערך בשייטת ושהוא מתגורר בצפון. הוא כמובן רצה לשמור על פרופיל נמוך. אגב, גם לגבר או אישה שבוגדים בבני הזוג יש דפוסי התנהגות קבועים, כמו היצמדות למכשיר הנייד וטיפוח מוגזם שלא היה קיים עד לתקופת הבגידה. אלו רק חלק מהסימנים, כמובן".
מה עוד?
"מתחזים נוטים להציג את עצמם כמושלמים ומאדירים את פועלם. עבודה נחשבת, מגורים באזורים יקרים, רכב נחשק. הם בעצם מציגים תמונה ורודה מדי. בנוסף, בעוד שאנשים נורמטיביים חושפים מידע אישי על עצמם לאט ובמינונים קטנים, מתחזים מספקים המון מידע ובמהירות, כדי שהכול ייראה אמיתי ואותנטי".
מה לגבי פרופילים ברשתות החברתיות?
"בדרך כלל הפרופילים יהיו עם מעט מאוד תמונות, בלי הרבה היסטוריה, כאלה שנפתחו לפני שנה או שנתיים. הם ימכרו סיפורים על כך שהם לא כל כך אוהבים את הרשתות החברתיות ולכן לא מפרסמים שם, הכול מאד מעורפל ודיסקרטי. גם מעט חברים או אפס חברים משותפים יכולים להדליק נורה אדומה. למתחזים רבים אין פוסטים אותנטיים אלא רק שיתופים. גם תמונות של אנשים מושלמים מדי עלולות להטעות, כמו דוגמנים למשל".
נשמע שיש הרבה פרמטרים שצריך לבדוק. זה די מעייף.
"נכון, ההתחזות היא תוצאה של הרבה עבודה וסיפורי כיסוי, אבל הכי חשוב להקשיב לתחושות הבטן, ולחשוד בקשרים שלא מתקדמים לשום מקום. בדרך כלל, מתחזים נוטים לפתח קשר ארוך טווח מאחורי המקלדת כי אין להם את הזמן לנהל קשר מקרוב ועל בסיס יומי. או שהם נשואים, או שהם מנהלים קשרים נוספים עם בחורות אחרות, או שהם מתכננים עוקץ וכרגע, הקשר הנוכחי אינו בראש מעייניהם. לכן תחושת הבטן היא ההרגשה הכי חשובה, שעליה צריך להסתמך לפני שפועלים".
יניר יעקובי הוא פסיכותרפיסט התנהגותי-קוגניטיבי. לטענתו, מתחזים לא מסוגלים להתאהב עד הסוף: "הם יותר מאוהבים בדמות שבה הם מציגים את עצמם. הם מפילים ברשת נשים תמימות יותר, כאלה שמתאהבות במהירות או אולי אפילו נואשות לאהבה, והם יודעים כיצד לעוור אותן ולעיתים אף לנצל אותן, בין אם על ידי לקיחת כספים או דברים אחרים. המטרה שלהם היא להשיג רווח מההתחזות".
יעקובי מוסיף ומספר כי למתחזים ישנם מאפייני אישיות דומים: "צורך בפרפקציוניזם, פחד מביקורתיות, נרקיסיסטיות ושיגעון גדלות. סיפורי ההאדרה האישית של המתחזים נוצרים על מנת להתמודד עם רגשות של דיכאון או חרדה, ולכן ניתן לנסות לזהות מתחזים כאשר נחשפים לסיפורי גבורה והעצמה אישית, לעיתים באופן מוגזם.
"התחזות סדרתית היא משהו מאוד אישיותי", אומר יעקובי. "למשל, אדם שגדל בבית שהייתה בו המון ביקורת ורצה להיות מישהו אחר, או אדם שגדל בבית שבו שקרים ורמייה היו דרך חיים. זה גם יכול להיות אדם שגדל בבית דל-אמצעים ומרגיש צורך להאדיר את עצמו ולספר שהוא מיליונר, טייס ועוד. זה בא ממקום מאוד קטן מבפנים. אנשים שלא הייתה להם הלגיטימציה, והיו צריכים לנכס לעצמם דמויות ואפילו להאמין בהן באיזשהו שלב. זה הפך להיות חלק מהם. זה כמו משחק שלפעמים נורא קשה לצאת ממנו, אף על פי שאי אפשר להיות מי שאתה לא לאורך זמן".
ההתמודדות עם הגילוי היא קשה. אם נוצרה התאהבות או שהיו רגשות חזקים, כשמתגלה האמת והכול מתפוצץ זה עלול להיות מכאיב אפילו יותר מפרידה רגילה.
"זה נכון. על כן, הדרך הטובה להתמודדות היא ראשית, להכיר בעובדה שרגשות כמו אכזבה מעצמי, אשמה וכעס הם טבעיים. לאחר הגילוי צצות שאלות לגיטימיות כמו 'איך לא ראיתי? למה לא הקשבתי לסביבה? למה נתתי לזה לקרות?'. זה יושב על המקום של 'האם אני עד כדי כך עיוור שהצליחו לעבוד עליי?'. זה מאוד טבעי להרגיש כך, אבל חשוב לזכור שלעיתים לוקח זמן לזהות תמרורי אזהרה בקשר, ושלא הייתה בחירה מודעת להיפגע או להיות מרומה.
"בנוסף, יש לעשות הפרדה בין העובדות לרגשות: אם חשבתי על עצמי ש'אני טיפש', זה לא בהכרח אומר שזאת עובדה ושזה נכון, אלא הרגשה רגעית שבקרוב תחלוף. צריך להסתכל גם על הצד החיובי של המצב – הבועה התפוצצה, וניתן להתמודד עם המציאות הלא פשוטה והחדשה שנוצרה".
מה לגבי פידבקים מהסביבה, וההתמודדות עם הבושה כשכולם יגלו שמי שהתהדרתי באהבתו בעצם עבד עליי? איך צולחים את זה?
"רצוי לשתף את הסביבה הקרובה – חברים, משפחה או מטפל – על מנת לשבור את מעגל הבושה. חשוב לתת לזה זמן. הרי מדובר במשבר כפול, גם חשיפת המתחזה וגם פרידה מבן זוג. בהמשך, רצוי לעשות דברים שיכולים להחזיר את תחושת הביטחון באנשים – לפתח תחביב כלשהו, להצטרף לקהילות הקשורות בו וכן הלאה.
"בסוף זה בדיוק כמו עם בגידה במערכת יחסים - אדם אחד יכול לבחור לסלוח ולחזור אחרי שקר או בגידה שהתגלתו, ואדם אחר לא. לחלק מהאנשים מספיקה טעות אחת על מנת להיות יותר זהירים וחדים בהמשך; אחרים עלולים ליפול שוב בקשר כזה בגלל מאפייני אישיות, רקע, חוסן נפשי ותכונות מסוימות אחרות. טיפול טוב יעזור בבירור הסיבה שבגללה נמשכנו מלכתחילה לקשר כזה בלא-מודע. מובן שאף אחד לא יבחר להיכנס לדבר כזה במודע".
