"צעדתי בשביל המוליך אל החופה כשהוריי המבוגרים והנרגשים אוחזים בי משני צדדי, ולא הצלחתי לעצור את הדמעות. האורחים המריעים חשבו שאני בוכה מהתרגשות, אבל אף אחד לא ידע מה באמת עובר עליי. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאני עושה טעות ושיש מצב שזה לא יהיה לכל החיים. הרגשתי סוג של חרטה והיה לי ברור שמשהו לא שלם לי, אבל אז הסתכלתי על החברים והחברות הנשואים שמסביבי והרגעתי את עצמי שאם סבבה להם, אז בטח יהיה סבבה גם לי", מודה מירה שטרית מקרית טבעון.
אז למה בעצם התחתנת?
"היינו חברים שנתיים, אבא של בן הזוג שלי היה על ערש דווי וכולם ממש רצו שהוא יזכה לראות את החתונה ודאגו מהר-מהר לחתן אותנו, ובאמת שבוע אחרי שהתחתנו הוא נפטר. גם כל החברות שלי מסביב כבר היו נשואות וזה היה כזה, 'יאללה מתי אתם?', אז התחתנו".
מירה מספרת שהיה ברור שנישואיה הראשונים נועדו לכישלון: "לא היינו החברים הכי טובים, לא דיברנו על הכל, לא סיפרנו הכל האחד לשני וגם לא הרגשנו חופשי האחד עם השני". בתום שמונה שנות נישואים, עשר שנות חברות ושתי בנות משותפות, החליטו השניים להתגרש. שנה אחרי כן ולגמרי במקרה, הכירה מירה את שלומי. "הכרנו במועדון שלי", מספר שלומי. "בזמנו היו לי מועדון בדניה, חיפה, ומירה הגיעה להופעת רוק עם חברים משותפים".
זו הייתה אהבה ממבט ראשון?
"לא, ממש לא", הוא אומר משועשע. "כשאותה חברה הכירה לי אותה, היא גם סיפרה שהיא גרושה עם ילדים ומבחינתי זה היה ייהרג ובל יעבור. אמרתי, 'יופי, נחמדה, היא באמת יפה, אבל אני ו-'זה' לא יכול לקרות".
ייהרג ובל יעבור?!
"בתפיסה שלי זה לא היה נשמע הגיוני שאחד כמוני, רווק הולל ובעל מועדונים, יתחיל לצאת עם בחורה גרושה עם ילדים. זה לא היה משהו שיקרה מבחינתי, למרות שכן נדלקתי והיא נראתה טוב".
אז איך בכל זאת זה התפתח?
"בהתחלה היינו חלק מחבורה שיצאה יחד, אבל גם כשכבר התחלתי להתאהב עדיין החזקתי בתפיסה של 'חתונה לא תצא מזה'. אמרתי, 'בסדר, יש פה משהו מעניין, אבל לא מעבר'. עם הזמן, דברים התחילו להתפתח ובלי שהרגשתי, המיינד התחיל לשנות את כיוון החשיבה שלו. אני זוכר שאמרתי לעצמי - מה אתה אומר לא? עוד לא קפצת למים ואתה ישר חושב שאתה טובע? תראה קודם כל אם אתה שוחה".
איך נראה היום-יום שלכם בתקופה ההיא?
"כל סוף שבוע שני הייתה לנו את האופציה לייצר חיי רווקות ומיצינו אותם עד הסוף", הוא מספר משועשע. "אין סוג של ספורט אקסטרים שעשיתי שמירה לא עשתה גם כן. היא ריצתה אותי בהכל. אם זה רישיון צלילה ואם זה רישיון לאופנוע ים, סקי שלג, סקי מים, רישיון לסירה מהירה וכמובן רכיבה על סוסים. כל דבר! זה מה שתפס אותי בה".
"אגב, היא עד היום כזאת", הוא מכריז בגאווה. "יש לה תכונות של רווקה. היא צעירה בחשיבה ובגישה שלה לחיים וזו גם הסיבה שהצלחנו לעשות את זה ולגשר בין העולמות שלנו. גם היום, כשהילדים שלנו יוצאים לטיול ויש לנו לילה אחד לעצמנו, אנחנו מתהוללים כמו שני רווקים צעירים".
מירה, מה אפשר לך להתנהל עם שלומי כמו רווקה?
"קודם כל, היה שיתוף פעולה עם דורון, הגרוש שלי. בסופי שבוע, כשהבנות היו אצלו, היה לי ראש שקט. אבל זה לא רק זה, זה גם קשור לבית שבו גדלתי", היא אומרת. "אבא שלי תמיד אמר לי, 'אם את לא תיקחי את החיים בקלות, החיים ייקחו אותך בקלות' - וזה משפט שמלווה אותי המון. אני בן אדם בתנועה ואני לא מפחדת משינויים. זה תרם גם להחלטה שלי להתגרש אחרי שהבנתי שלא מספיק טוב לי".
מה את חושבת על הגישה שאומרת שצריך לעשות הכל כדי לא להתגרש?
"חבל לי על אנשים שכן צריכים להתגרש ולא עושים זאת בשל פחד כלכלי למשל. אנשים חושבים, 'איך אני אסתדר עם דירה קטנה?', ונשארים לחיות בכלוב של זהב. אני אף פעם לא חששתי מחוסר כלכלי. כבר בבית ספר יסודי עבדתי בחופשים ומימנתי את עצמי, והעובדה שגדלתי במשפחה קשת יום, טיפחה אצלי יכולת לבנות עצמאות כלכלית ולסמוך על עצמי מגיל צעיר".
ומה עם הילדים?
"כשלא טוב בבית בין ההורים - הילדים חד-משמעית סובלים. ולמרות זאת, ההורים לא תמיד יודעים שהילדים שלהם סובלים כי הרבה פעמים זה מתגלה רק בדיעבד, אבל לילדים עדיף לחיות על מזרן בסלון עם אמא או אבא מחייכים, מאשר בארמון עם אמא או אבא עצובים או מתוסכלים. חומר לא בונה חוסן ותחושת ערך של ילד".
מציאות שעולה על כל דמיון
כבר עשרים שנה שהיא ושלומי, הפרק ב' שלה, מאוהבים. הם הביאו לעולם זוג תאומים, בן ובת בני 15, ויחד עם שתי הבנות הגדולות של מירה מנישואיה הקודמים הם מדגמנים זוגיות מהסרטים. תוסיפו לכל זה גם את העובדה שהם חברים ממש טובים של דורון, האקס של מירה, ושל אשתו השנייה טלי, והנה לכם מציאות שעולה על כל דמיון.
סיפרת שלחתונתך הראשונה הגעת עם רגשות מעורבים. איך הייתה החתונה עם שלומי?
"אוהו! בחתונה עם שלומי הייתי הבן אדם הכי שלם והכי מאושר עלי אדמות", היא אומרת ועיניה נוצצות. "הייתי ב'היי' מטורף. הגענו לאקט של החופה מבוססים רגשית, שמחים, בוגרים ומחוברים".
איך הייתה ההכרות בין שלומי לבין הילדות?
"הן היו בנות שבע ושנתיים כשנכנסתי לחייהן", מספר שלומי בחיוך. "בפעם הראשונה שנפגשנו הופתעתי לגלות כמה קל וכיף לי איתן. גיליתי שהיה פער משמעותי בין החשש שלי לבין מה שקרה במציאות. הן לא הסתייגו ממני וקיבלו אותי כמו חבר מההתחלה. לא הרגשתי נטע זר".
מה תרם לכך שהיה לך כל כך קל להשתלב?
"קשה לי לשים את האצבע על דבר אחד. זה קשור למירה כמובן, לשיטה ולדרך שבה היא העבירה לבנות את כל המקרה עצמו של הפרידה מדורון, וזה גם קשור לדרך שבה אני התנהגתי איתן".
הן לא הרגישו קונפליקט נאמנויות מול אביהן הביולוגי?
"לחלוטין לא, כי דורון לא יצר להן מצב של אנטי כלפיי", אומר שלומי, ומירה מוסיפה: "תהליך הגירושים שלנו היה בריא. לפני שהתגרשנו החלטנו לגור בנפרד שלושה חודשים כדי לבדוק אם אנחנו מתגעגעים. כשעברה תקופת המבחן וראינו שאנחנו לא מתגעגעים, החלטנו שדי, מגיע לו מישהי שתאהב אותו ולי מישהו שיאהב אותי. אחרי הגרושים יצא ששלומי ואני עברנו לגור ביחד באותו יום שדורון וטלי עברו לגור ביחד. עשינו לבנות חדר זהה בשני הבתים, עם אותו ריהוט ואותו צבע על הקירות".
איך הצלחת להפוך להיות חבר של האקס של אשתך?
"בקלות רבה", הוא מתגאה. "בגלל שזה מראש היה פתור גם מהצד של מירה וגם מהצד של דורון, לא היה שום קושי. היה ברור שיש ביניהם נתק מוחלט מבחינה רגשית. לא היו משקעים או כעס, אלא רק סוג של חברות קלילה וזה אפשר לי כניסה חלקה".
עם איזה אתגר כן נאלצת להתמודד?
"היה לי קשה מאוד עם זה שההורים שלי לא קיבלו את המצב, כי במהות שלי אני ילד של אמא, בן בכור שקשור להורים. מצד אחד, הבנתי אותם כי הבחירה במירה, גרושה עם שני ילדים כשאני רווק, לא הייתה בנורמה וזה הציק להם. זה לא מה שהם ציפו ממני. אבל עם כל ההבנה שלי, לא נתתי לזה להשפיע על הבחירה שלי".
אז איך התמודדת?
"החלטתי שאני צריך לעשות משהו שיגרום להם להבין שהשד לא כזה נורא, בדיוק כמו שאני הבנתי. יום אחד אמרתי למירה, 'בואי ניפגש אצל ההורים שלי', ופשוט לא הגעתי לשם. נתתי להם שעתיים להיות לבד. זה שבר את הקרח ונתן להם הזדמנות להיכרות יותר אינטימית. עם הזמן כמובן שהדברים הסתדרו, כי בסוף הורים מרוצים כשהם רואים שיש לילדים שלהם חיים נהדרים. היום הם פשוט משוגעים על הבנות, מתים עליהן. אני חושב שבסופו של דבר, מי שיודע לקבל את המציאות כפי שהיא, יותר קל לו בחיים".
מנהלים זוגיות בפרק ב' ורוצים להתראיין למדור? כתבו לנו
