"הפרק הראשון שלי ארך 30 שנה. הייתי עם אשתי הראשונה מגיל טיפש עשרה. היא הייתה החברה הראשונה שלי, אם לא סופרים את החברה שהייתה לי לפניה בכיתה ו'", מספר בחיוך ערן מייסטר (55) וממשיך: "לילה ראשון בדירה החדשה והריקה, אני יושב על הרצפה מוקף בארגזים שלא היה בהם כמעט כלום, ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי.
"במשך 30 שנה לא הייתי דקה לבד, לא קיבלתי החלטות לבד, לא על עצמי ולא על הזמן הפנוי שלי ולא ידעתי איך עושים את זה. באותו סוף שבוע האוטו עמד בחנייה עם טנק דלק מלא. יכולתי לנסוע לאן שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה, ופשוט לא ידעתי מה. זה היה שוק. אני מבין למה יש אנשים שקורסים נפשית ולא עומדים בזה".
ומה קרה אחר כך?
"למזלי הטוב היה לי עם מי לדבר, היו לי חברים שסבבו אותי מאז ומתמיד במשך עשרות שנים. בסופו של דבר, כשאני מסתכל על זה ברטרוספקטיבה, הייתי אולי שתי דקות וחצי לבד, כי מיד פגשתי את אלינור".
אלינור (43) וערן כבר עשור ביחד. הם מתגוררים בנירית עם החתולה המשותפת שלהם, ג'וי. לה יש שתי בנות מנישואיה הקודמים ולו יש ארבע.
איך הכרתם?
"הכרנו במקום העבודה שלי. אלינור הגיעה לכאן כעובדת חדשה ובהתחלה היינו ידידים. מצאתי בה אוזן קשבת, מישהי לשתף אותה בקשיים שאני עובר עם הגירושים הטריים. בכלל לא ידעתי שגם היא בעצמה נמצאת בהליכי פרידה מתקדמים", מספר ערן, ואלינור ממשיכה: "הקשבתי לו אך לא סיפרתי שגם אני נמצאת במקום דומה. עשיתי לו סוג של חקירה כי רציתי להבין בשביל עצמי לקראת מה אני הולכת, ללמוד איך עושים את זה, והסיפורים שלו נורא עניינו אותי. הייתי בכאוס משל עצמי, וזה עזר לי להבין מה מחכה לי".
ומה קרה אחרי ש'המסך עלה' והתחלתם לצאת?
"זו הייתה התאהבות כמו בגיל 16. לגמרי. עם פרפרים בבטן, 'היי' לא מוסבר, מדברים בלי סוף בטלפון, עיוורון מכל כיוון", ערן נזכר בערגה. "אנשים לא חושבים שזה אפשרי, אבל בגיל 40 ומשהו, ואני מניח שגם בגילאים מבוגרים יותר, אתה יכול פתאום למצוא את עצמך מאוהב כמו בתיכון. ממש באותו חוזק ובאותו סוג של היי טריליליי. הסתבר לי שהחורבן של הגירושים זה לא המצב הסופי ושיש תקומה".
מה עזר לכם לא לאבד תקווה באהבה אחרי שהתגרשתם?
"כשאת נמצאת בסיטואציה הזאת, רגע לפני עזיבת בית או בגירושים עצמם, את לא מאמינה בעצמך יותר. הבטחון העצמי שלך יורד לאפס", אומרת אלינור. "לצד זה, הייתה לי כל הזמן תחושה שלא יכול להיות שסיימתי עם אהבה בחיי. שזה לא הגיוני שזה הסתיים, זה פשוט לא יכול להיות. הייתה לי אמונה. היה לי ברור לגמרי שאומנם נסגרת דלת אחת, אבל שתיפתח דלת אחרת. וזה היה ממש ככה".
באילו מובנים פרק ב' שלכם שונה מפרק א'?
"הזוגיות הראשונה שלי הייתה מאוד בוסרית", היא אומרת. "בכלל לא הבנתי מה זו זוגיות. זה היה באיזשהו מקום לרוץ על החיים: להביא ילדים, להתקדם בקריירה, לעשות תואר ראשון, לעשות תואר שני, להיות בתפקידי ניהול, כל הזמן לעבור הלאה, לעשות וי ועוד וי ועוד וי, אבל תכלס? בזוגיות נכשלתי. בשום שלב לא עצרתי ושמתי זום על הזוגיות שלי".
"היום", אומרת אלינור, "אנחנו כבר מבינים שזוגיות היא משהו שצריך לעבוד עליו. שזאת עבודה יומיומית מרמת הדברים הכי הקטנים של האכפתיות, של מילות החיבה ושל סמסים אוהבים באמצע היום, ועד הדברים שוואלה, לא תמיד מוצאים חן ועדיין צריך לטפל בהם. אנחנו לא מטאטאים שום דבר מתחת לשטיח, ואם צריך אז גם הולכים לייעוץ זוגי. זוגיות היא תמיד דבר מורכב, ובפרק ב', כשיש ילדים לא משותפים, לא פשוט לקחת את כל החבילה הזאת ולהפוך אותה למשהו שהוא קל לשנינו".
איך הבנתם שהפעם, בזוגיות הזאת, תצטרכו לעשות משהו שונה?
"כשמישהו מזיז לך את הגבינה, אתה מתחיל לשאול שאלות", אומר ערן. "אתה לא רוצה לשכפל את מה שלא עבד ולהעביר אותו לזוגיות החדשה. נכשלנו בזוגיות הראשונה ועכשיו נדרש מאיתנו גם לא להיכשל וגם לעמוד בתנאים הרבה יותר מורכבים, כי יש בנות משני הצדדים וגם כי אנחנו כבר מצולקים.
"מצד שני, בעשר השנים האלה אני לא רואה שאנחנו לוקחים את הדברים לכיוון הרוטיני, אנחנו עדיין בסוג של הרפתקה. האדם שאני הכי נהנה להיות אתו זאת אלינור. יש בינינו חברות, אינטימיות וחיזוק הדדי. כיף לנו ביחד, עוד לא התרגלנו האחד לשנייה. גם הכנות בינינו היא מעל מאה אחוז, וזה דבר שגם נותן בטחון וגם מייצר בהירות על מה צריך לעבוד".
יש משהו ספציפי שאתם חושבים שלא היה יכול לקרות בפרק הקודם?
"חד-משמעית השינוי בקריירה שעשיתי לא היה מתאפשר בלי התמיכה וההצפה של הנושא על ידי ערן", מודה אלינור. "עד לפני חמש שנים עוד עבדתי בתחום של משאבי אנוש. ערן ראה שלא טוב לי ושמיציתי, והוא לא התעלם מזה. הוא שאל אותי, 'איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?', וזה אפשר לי לעשות עצירה ולחשוב בפעם הראשונה מה אני באמת רוצה מעצמי ומהחיים שלי. בזכות העצירה הזאת והגב של ערן פתחתי בוטיק ואני עוסקת בסטיילינג ואופנה. אני עושה מה שאני באמת אוהבת וטובה בו, וזו הרגשה שאין לה תחליף".
"כשאתה עובר משבר של גירושים", מוסיף ערן, "אתה עוצר ושואל את עצמך איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו? ואז אתה מנסה להגיע לשם וליצור לעצמך את המציאות החדשה שאתה רוצה לחיות בה. וכשהזוגיות טובה ותומכת, אפשר להשתדרג בכל כיוון".
מדוע לא התחתנתם?
"בנישואים הראשונים התחתנתי כי הייתה אווירה אחרת לגמרי וזה לא היה משהו שאפשר היה לשים עליו סימן שאלה. זה היה דור אחר", מסביר ערן. "אבל היום אני לא רואה את הערך בזה. מה שמחזיק את אלינור ואותי ביחד זה לא טייטל של חתונה. אנחנו מחויבים האחד לשנייה בצורה יותר חזקה, אפילו שאין משהו פורמלי שאומר 'אתם ביחד', כי אנחנו פה מתוך בחירה יומיומית".
ומעולם חשבתם על ילד משותף?
"כמעט היה לנו", ערן מספר ומשהו בטון הדיבור שלו משתנה. "חשבנו שלנו זה לא יקרה בגלל הגיל, אבל לפני חצי שנה אלינור פתאום נכנסה להריון. היינו בשוק. 'מה עכשיו? מאיפה? אנחנו עם ילדות גדולות כבר', אבל כשהתחלנו להפנים שמדובר במשהו משלנו, שיכול להיות של שנינו, התחלנו לפתח רגשות. פתאום התחלנו לדמיין את עצמנו עם יצור קטן. אתה מוצא את עצמך חושב על זה כל היום, בבוקר, בצהריים, בערב, ופתאום אתה רואה רק עגלות ברחוב ורק נשים בהריון. כשזה לא צלח ואלינור נאלצה לעבור הפלה, קיבלנו את זה קשה. זה היה אובדן, משבר. רצינו ילד משלנו, כן".
זוגות בפרק ב' שמעוניינים להשתתף במדור, מוזמנים לכתוב לנו
