"אנשים נכנסים לזוגיות שנייה אחרי שקרה להם משהו לא טוב. או שמתו להם, או שהתגרשו להם, או שבגדו בהם, או שברחו להם", אומר שימי גולדשטיין (61), סמנכ״ל כספים מזכרון יעקב. "למרות זאת, חשוב לי להגיד לאנשים שיש למה לצפות. כן, אנחנו בהחלט ממליצים על זוגיות שנייה", הוא מוסיף וצוחק.
את שלומית פרינץ גולדשטיין (52), מנחת הורים ויועצת משפחתית וזוגית, הוא הכיר לפני 20 שנה. בשנים הללו הם הביאו לעולם שני ילדים משותפים, ויחד עם שלושה ילדים מנישואיהם הקודמים הם הקימו בית גדול, משפחתי ומאושר.
איך הכרתם?
"שלושה שבועות לפני שהתגרשתי פגשתי אמא מהגן, סיפרתי לה שאני מתגרשת והוספתי 'אם יש לך להכיר לי מישהו אני אשמח'", נזכרת שלומית. "היא ענתה לי 'לא נעים לי להגיד, אבל אני חוזרת עכשיו מלוויה והבעל שהתאלמן ממש מתאים לך'. צעקתי עליה 'תגידי, את נורמלית?!', והעניין די נשכח. יום לפני הגט הרשמי התקשרה אליי חברה אחרת ושאלה אותי מה קורה. סיפרתי לה שמחר אני מתגרשת והיא אמרה שיש לה מישהו להכיר לי, אבל הוא בדיוק נמצא בשלושים על מות אשתו ולא נעים לו להתקשר, אז אם אני רוצה אני מוזמנת להתקשר אליו. בדיעבד, זה היה אותו בחור. למחרת הגט שלי יצאנו לבליינד-דייט והשאר היסטוריה".
אפשר לומר ששניכם הייתם בתוך תקופת משבר ובעצם בחרתם בחיים?
"לחלוטין!", היא מכריזה ועיניה נוצצות. "אני ידעתי איפה הייתה הבחירה הלא מתאימה לי בנישואים הראשונים. הלכתי לטיפול וגם הבנתי איפה טעיתי בהתנהלות שלי. כשאת צעירה ואת מתחתנת את מחפשת משהו מסוים והחיים מלמדים אותך שאת זקוקה לדברים אחרים".
"אני סיפור שונה לחלוטין", אומר שימי. "הייתי נשוי כמעט עשרים שנה, אבל הנישואים שלי לא היו משהו. לכן, כשאשתי הראשונה נפטרה - ולמרות שזה קרה באופן פתאומי, הרגשתי מהר שאני פנוי ורוצה להמשיך הלאה".
האמנתם שזה יהפוך לקשר רציני מהר כל כך?
"לא האמנתי שאני אכנס כל כך מהר למשהו כזה רציני", אומרת שלומית. ושימי מוסיף: "הכל זרם בינינו בצורה ממש מבהילה".
ממה נבהלת, שימי?
"לא הבנתי איך יכול להיות שמצאתי כל כך מהר מישהי שהיא וואלה... בינגו. גם לא באתי לבד, באתי עם שק. הייתי עם שני ילדים שאיבדו את אמא שלהם ולא ידעתי איך אני גם דואג להם וגם דואג לעצמי, והאם אני לא רץ מהר מדי".
איך הגיבה הסביבה לחיבור המהיר ביניכם?
"לדייט השני שלנו כבר הגעתי במטרה להיפרד ממנו", מודה שלומית. "ערב קודם פגשתי שתי חברות בבית קפה שפשוט ישבו איתי ושכנעו אותי שאני מכניסה את הראש הבריא שלי למיטה חולה. באתי לפגישה איתן מאוד מאושרת ונלהבת לספר להן על ההידלקות שחוויתי, וזה מדהים איך נשמות טהורות יכולות להרוג לך את הפרפרים בבטן אחד-אחד. אני רוצה להאמין שהן פעלו מתוך דאגה, אבל מכיוון ששתיהן התגרשו שנה אחרי זה, אני לא בטוחה".
איך השתלבתם בחבר'ה האחד של השני?
"כשהכרתי את החבר׳ה של שימי הם היו במשבר גיל הארבעים שלהם", היא אומרת משועשעת. "אני הייתי בת 33 עם ילד אחד ועם רצון להקים משפחה חדשה. אני הייתי במקום אחר והם היו בשלב אחר. פתאום נחתה עליהם מישהי מהחלל ואני זוכרת שגם היה ניסיון לעצב אותי כדי שאני אכנס לנעליים של אשתו הראשונה, וזה ממש לא התאים לי. היום אנחנו בקשר רק עם זוג אחד מתוך החבורה הזאת, כי למרות שהם היו מקסימים אליי, הרגשתי שאנחנו מדברים בשפות שונות".
יצרתם גם חברויות חדשות עם אנשים שלא קשורים לפרקי א׳?
"ודאי. הקמנו חיים חדשים. גם התרחקנו מהמקום שגרנו בו קודם. בהתחלה עברתי לגור עם שימי בבית שבו הוא גר עם אשתו הראשונה וזו הייתה שנה לא סימפטית עבורי. החלפתי מיטה, שיניתי את המקום של המיטה, ואז עברנו לגור ברמת גן בסביבה המקורית שלי, אבל עדיין זה לא היה זה. רק כשעברנו לזכרון, זו באמת הייתה התחלה חדשה. אף אחד לא הכיר אותנו וזה אפשר ניקיון. התחלנו פה טבולה-ראסה. יש אנשים בזיכרון שעד היום לא יודעים שאנחנו פרק ב׳ בכלל".
איזה בני זוג הייתם בנישואים הראשונים ואיזה בני זוג אתם היום?
"אצלי מילת המפתח היא מעורב", אומר שימי. "אם קודם הייתי הולך בבוקר לעבודה, חוזר בערב וחי את עצמי, אז עם שלומית אני הרבה יותר מעורב. היא לא נותנת לי להישאר בצד, גם בחיי היומיום בבית וגם עם הילדים".
אתם מקיימים מודל של זוגיות שוויונית?
"כן", אומרת שלומית. "מראש הגעתי מבית עם זוגיות שוויונית. ההורים שלי, למרות שהם ׳עתיקים׳, ניהלו זוגיות שוויונית שלחלוטין ראויה להערצה. מאוד רציתי את המודל הזה ולא יכולתי לממש אותו בנישואים הראשונים שלי, אבל עם שימי זה קרה בצורה טבעית".
מדוע לא הצלחת לממש אותו קודם?
"בנישואיי הראשונים הלכתי על ביצים. אפילו ההורים שלי אמרו 'אנחנו לא רואים אותך, אנחנו רואים משהו כבוי'. כל הזמן פחדתי ועבדתי בלשמור שהכל יהיה בסדר. לא הייתי אני. לא אמרתי את מה שאני חושבת כי לא רציתי להרוס ולא רציתי לריב. בסופו של דבר, החלום שנורא פחדתי לשבור נשבר לי בידיים. היום, בזוגיות הנוכחית, אני לגמרי אני. עשיתי שינוי בקריירה, אני כל הזמן לומדת ומגשימה את החלומות שלי. זה בזכות העובדה שאני מרגישה הכי בטוחה בעולם עם שימי".
מה עוד שונה?
"הצורך האבסולוטי שלנו להיות אחד על אחד. אנחנו כל הזמן כמהים לזמן המשותף שלנו ביחד", אומרת שלומית, ושימי מוסיף "יש את הזוגות האלה שלא יכולים לנסוע לטיול בחו״ל לבד ותמיד צריכים איתם עוד איזה זוג חברים אחד או שניים. אצלנו לא תמצאי את זה. אנחנו תמיד נוסעים אחד על אחד".
עם איזה אתגר אתם מתמודדים היום?
"עם מעבר דירה", אומרת שלומית ומוסיפה, "הפעם החלטנו שאנחנו מעבירים פחות וברור לי שיהיו לנו הרבה ויכוחים סביב זה, כי כל אחד יצטרך לוותר על דברים מהעבר שלו".
זה נשמע סימבולי.
"לגמרי. זה סימבולי לכך שאנחנו מתכוננים לשלב הבא של החיים".
איך אתם מגדירים את השלב הבא?
"הילדים גדלים ואני מאוד מחכה לשלב של הקן המתרוקן ואני לא מפחדת ממנו, כי למרות שאני אוהבת את הילדים בבית ואימהות היא המהות שלי, אני יודעת שאני צריכה לתת להם לעוף ולפרוח, ואני הכי מצפה להישאר עם שימי לבד. אנחנו כל הזמן מתכננים תוכניות לעתיד".
אם היו כותבים סרט על הזוגיות שלכם, איך היו קוראים לו?
"אני הייתי קורא לו 'עוד תזרח השמש'", אומר שימי, "כי כל התהליך הזה הוא תהליך אופטימי לאללה. כשאתה נמצא בג׳יפה שלך אתה לא רואה את זה. אתה נמצא במצב נורא קשה עם עצמך, לא תמיד יש לך עם מי לדבר. לי לא כל כך היה עם מי לדבר. היית די תקוע בתוך עצמי ופתאום גיליתי משהו אחר לגמרי".
מה יכול באמת לעזור לאנשים שמתגרשים לשמור על תקווה ואופטימיות?
"אנחנו מראש נעזרנו בליווי מקצועי", הוא מספר. "בהתחלה היינו אצל פסיכולוגית אחת שאמרה לנו 'תיקחו את הזמן ותעשו את זה לאט בגלל הילדים', אבל אז מצאנו את עצמנו נפגשים רק אחרי עשר בלילה וזה ממש לא התאים לנו. ואז החלפנו אשת מקצוע למישהי שכן עודדה אותנו להיסחף עם הקשר, לא לעצור את עצמנו ולדאוג לכך שהילדים יסחפו איתנו. זה כבר יותר התאים לנו. נתנו לפרפרים מקום, וחווינו מאוד את השלב הזה שדבוקים האחד לשני כל הזמן, אבל גם היינו שכלתניים".
"אני תמיד האמנתי שמגיע לי לחיות טוב יותר", אומרת שלומית. "גידלו אותי עם התחושה שמגיע לי, ואמרו לי שמגיע לי אז ידעתי שמגיע לי. לא התגרשתי בשביל זוגיות שנייה, אבל הייתה לי ידיעה פנימית שיהיה טוב בהמשך".
מנהלים זוגיות בפרק ב' ורוצים להתראיין למדור? כתבו לנו
