בעולם שבו הסטריאוטיפ הנצחי של הגיימר הממוצע הוא של אדם בודד שמסרב לזוז מהמסך וחי על ג'אנק-פוד, יבגני (34) וקתי (31) הם סוג של נס משמח. שני הגיימרים האלה הם זוג פעיל מאוד, שמרבה לטייל בפסטיבלים בארץ ובחו"ל.
אם תמצאו אותם ברשתות החברתיות, בקלות תוכלו לטעות ולהניח שמדובר בזוג מורי של"ח שמרבים לצאת לטייל במדבר, למרות שהבילוי המשותף החביב עליהם הוא ללא ספק לשחק יחד במחשב. מול המסכים האלה, הם מבלים זמן איכות מעורר קנאה, תוך כדי כיבושים וניצחונות משותפים בעולמות דיגיטליים דמיוניים.
"מדובר כאן באסקפיזם ברמה מאוד גבוהה", מספר יבגני. "עולם ענק שאפשר לחלוק ולחקור יחד ממש כמו טיול משותף. אפשר לומר שזה די הציל אותנו בשנה וחצי האחרונות עם כל הסגרים". "אנחנו מאוד נהנים לשחק יחד. בנינו שתי עמדות בחדר, ואנחנו מבלים שם שעות בכל מיני משחקים. זה בילוי זוגי לכל דבר מבחינתנו".
הורסת הגילדות
ההרפתקה המשותפת שלהם בעולם האמיתי התחילה לפני עשור, במפגש גילדה בפאב תל-אביבי. גילדה היא קבוצה של גיימרים שמשחקים יחד באופן קבוע, כאשר האינטראקציה בעולם המשחקים יוצרת מצב שבו אתה יכול ממש להכיר אנשים דרך הקול או מהבדיחות הפנימיות שבצ'אט הקבוצתי.
באותו ערב בפאב ההומה, יבגני הוקף בקולות מוכרים שהוא פגש לראשונה פנים אל פנים. בין הקולות שהפכו לפרצופים הייתה גם קתי, שלימים תהפוך לאהובתו. "זה קטע קלאסי שאתה מגיע למפגש גילדה ומציג את עצמך, 'היי, אני יבגני', ומוסיף את הכינוי. פתאום לאנשים יש גוף ופרצוף, זאת חוויה ממש מעניינת", אומר יבגני.
מאיזה משחק זיהית את הקול שלה?
"Star wars: the old republic".
היו לכם כינויים במשחק הזה?
קתי: "אני לא זוכרת מה היה הכינוי שלי. זה היה ממש מזמן וזה בטח לא משהו מעניין".
יבגני: "הכינוי שלי היה 'לגיון', נראה לי".
היה איזה קליק כבר אז?
קתי: "היה חיבור די מהיר ברמה האישית. גילינו שיש לנו המון חברים משותפים ושאנחנו מסתובבים באותם חוגים. העניין הוא ששנינו היינו אז במערכות יחסים אחרות, אז פשוט המשכנו לדבר כידידים לתקופה".
"אל תשכחי שאת יצאת עם מישהו מהגילדה שלנו, וזה עורר בלגן. היו שם כמה בחורים שהיו דלוקים עלייך, וכשהתחלת לצאת איתו, חלקם עזבו. בגלל זה הצמדנו לך את הכינוי 'הורסת הגילדות'", יבגני מעיר משועשע.
סיוט ושמו פרק א'
אז אהבה ממבט ראשון לא הייתה כאן. היכרות אונליין סטנדרטית - לחלוטין. אולי אפילו פספוס מטעמי גורל ונסיבות. אחרי כמה שנים של ידידות קלילה, יבגני פגש את מי שנראתה לו אז כמו אשת החלומות שלו, התמסד ונעלם מהרדאר של קתי. אלא שמה שהתחיל בתור סיפור אהבה מהחלומות, הפך מהר מאוד לסיוט. "זה התחיל בכמה יציאות של 'אני לא אוהבת שאתה נפגש עם ההוא וההיא', ולאט-לאט זה נהיה יותר קיצוני. רק בדיעבד הבנתי שאותה אישה סגרה אותי חברתית, כשמבחינתה זה רק אתה והיא יושבים בבית כל ערב".
איך בידוד חברתי כזה קורה בכלל?
"זה מתחיל ממילה פה ומילה שם, הכי תמים ומעודן. אחרי תקופה זה הופך לסצנה מבהילה כשאתה עושה משהו שלא מתאים לה. לפני ששמתי לב, הריבים נהיו קיצוניים יותר וכל שיחה קיבלה נרטיב של 'כל העולם נגדי'. אם דיברתי עם מישהי ולדעתה היה שם משהו מעבר ל'היי, שלום', התחילה הפצצה של האשמות.
"אז בהתחלה אתה מנסה לתחזק ולהשאיר את הקשר, כי זאת בכל זאת אשתך. אבל הרגע שבו הכול הלך לעזאזל והביא אותי להרים ידיים היה הרגע שבו גיליתי על בגידה, שהתרחשה ממש מתחת לאף שלי. שם התחיל תהליך גירושים ארוך שסחט ממני את כל מה שהיה לי והשאיר אותי עם קושי גדול מאוד לתת אמון באדם אחר".
"אל תשכחי שאת יצאת עם מישהו מהגילדה שלנו, וזה עורר בלגן. היו שם כמה בחורים שהיו דלוקים עלייך, וכשהתחלת לצאת איתו, חלקם עזבו. בגלל זה הצמדנו לך את הכינוי 'הורסת הגילדות'"
קתי, איפה את כשכל הדרמה הזאת מתרחשת?
"אצלי המצב גם היה מבאס, אבל מסיבות אחרות. העבודה די השתלטה לי על כל לוח הזמנים וביליתי שם בערך 220 שעות בחודש. וכשכבר היה מישהו חדש ומעניין, לא באמת יכולתי להקדיש לו את הזמן הדרוש להיכרות עמוקה מספיק בשביל אשכרה לפתח מערכת יחסים. אבל עם יבגני הרגשתי שהעבודה הזאת כבר נעשתה, שההיכרות כבר מספיק טובה, ועם הזמן הבנתי שממש טבעי לנו יחד".
רגע, נחזור קצת אחורה. אז את בעבודה יותר מאשר בבית, ואתה באמצע קרב משפטי עם גרושתך לעתיד. על פניו, נראה שאתם במרחק שנות אור זה מזה. מתי ואיך הקשר חוזר?
יבגני: "אז כמו שאמרת, הנישואים שלי הובילו בסופו של דבר לפרידה די מכוערת ולתקופה לא נעימה בכלל שבאמת טלטלה אותי. מתישהו בתהליך הזה, בין הפרידה לגירושים עצמם, חזרנו לדבר קצת בפייסבוק. אני זוכר שקתי הייתה צריכה עזרה באיזה עניין טכני ופנתה אליי, ולאט- לאט חזרנו לדבר. שוב, בקטע אפלטוני לחלוטין".
מתי זה הפסיק להיות אפלטוני?
"אחרי כמה שיחות החלטנו להיפגש ולהשלים פערים. הזמנתי אותה ליער בן שמן. קצת קפה, כמה בירות, ולחפור לתוך הלילה".
קתי: "אני זוכרת שהיה חושך מצרים. בכלל, כל ההזמנה הזאת הייתה עלולה להישמע כמו התחלה של סרט אימה – 'בואי לפגוש אותי ביער חשוך ונדבר', אבל הכרתי את יבגני די טוב, אז זרמתי בלי לחשוש יותר מדי".
יבגני: "זאת הייתה פגישה דרמטית עם סיפורים קורעי לב. כל אחד חלק את תלאות השנים האחרונות, אבל ככל שהמשכנו, האווירה רק נהייתה נעימה יותר ולא התחשק לנו לסיים את הערב. חזרנו לבית של קתי, פתחנו בקבוקי יין והרכבנו פאזל. באותו לילה כבר ישנו באותה מיטה, עם כמה חיבוקים ונשיקות. זה התחיל ממפגש חברי ומשום מקום הגיע חיבור חזק יותר".
קתי: "לא נכון, החיבור כבר היה. זה לא הגיע יש מאין".
יבגני: "את צודקת, החיבור כבר היה. רק המהות השתנתה".
ואז מה קרה?
"באותו הערב קפצנו מאפס למאה. פשוט לא הצלחתי לנער אותו מעליי", צוחקת קתי. "יבגני כבר ישן אצלי כמעט כל ערב, וחוץ מללכת לעבודה אנחנו למעשה מבלים ביחד כל הזמן".
"זאת הייתה פגישה דרמטית עם סיפורים קורעי לב. כל אחד חלק את תלאות השנים האחרונות, וככל שהמשכנו לא התחשק לנו לסיים את הערב"
יבגני: "לדעתי השינוי האמיתי הגיע קצת אחרי. שלושה חודשים לתוך הקשר מודיעים לי מהעבודה שאני צריך לטוס לכמה שבועות למקסיקו. אחרי שיצאתי מההלם קלטתי את ההזדמנות. ניצלתי את הנסיעה וגררתי אותה איתי לחופשה. היה שם את האיזון המושלם הזה בין לתת ספייס האחד לשני ובין לבלות יחד כמה שיותר בלי שיימאס. כשחזרנו, כבר לא היה שום ספק שיש כאן משהו אדיר".
קתי: "כשחזרנו לארץ עלתה הזדמנות, אז למעשה אחרי ארבעה חודשים כבר עברנו לגור יחד".
עבודת צוות
ארבע שנים אחרי אותו לילה ביער, אחרי עשור של היכרות, יש תחושה שזוג הלוחמים הווירטואליים המהולל הזה נועד להיות יחד. כאילו שהם תוכנתו מראש להשלים משפטים תוך כדי שיחה ולתחזק זוגיות הרמונית ומעוררת קנאה.
כשנכנסים אליהם הביתה ברור שמדובר פה בזוג גיקים חסרי תקנה. הסלון מקושט במגוון גאדג'טים, ומעל הספה בסלון מתנוסס פאזל ממוסגר שמעלה את "מלחמת הכוכבים" לדרגה של פולחן דתי. החדר הקטן בדירה הנעימה בראש העין מואר ממסכים מקומרים.
על שולחן עבודה גדול במיוחד מוצבות בגאון שתי עמדות מחשב, המצוידות במיטב טכנולוגיית הגיימינג, כולל כיסאות המותאמים במיוחד לשעות ארוכות מול המסך. שם, בין בובות פופ צבעוניות, זוג חתולות שמירה אימתניות (לולו ופוקסי) ואוסף דמויות שידליק גם את הגיק הכי חובבן, מבלה הזוג שעות ארוכות מול מגוון משחקים יחד ולחוד.
אתם מעדיפים לשחק בשיתוף פעולה או בנפרד?
"גם וגם, יש אינסוף אופציות, אבל יש לנו סגנונות וגישות שונות לחלוטין, ורואים את זה במיוחד במשחקי תפקידים", אומרת קתי. "יבגני מדלג על הדיאלוגים ומחפש את האקשן, ואז הוא לא מבין מה קורה", היא צוחקת. "לא באתי לדבר, באתי לנצח. אם זה זז, זה אויב", מבהיר יבגני.
קתי: "יש משחקים בשיתוף פעולה שבהם ההבדלים בינינו למעשה הופכים אותנו לצוות מנצח. אני אוספת את כל המידע שהוא מפספס ומשלימה לו אותו. יש כאן עבודת צוות וזה הופך את כל העניין לפעילות מאוד מגבשת".
מה עם לשחק לבד?
קתי: "גם כשאנחנו משחקים בנפרד אנחנו חולקים את החוויה, אם זה בעזרה או בהקנטות קטנות. יגבני הוא לא בן אדם עקשן ורוב הזמן הוא ממש נוח ורגוע, אבל במשחקים הוא מאוד תחרותי. לפעמים הוא קונה את אותו משחק שאני משחקת בו לבד, רק כדי להשוויץ שהוא הגיע לרמה גבוהה יותר או להגיד, 'עברתי אותך, אבל אני לא עושה לך ספוילר'".
מה השלב הבא אחרי ארבע שנים יחד?
יבגני: "תראה, זוגיות טובה וחזקה כבר יש פה. אני לא מתכוון להתחתן שוב. הייתי, עשיתי והספיק לי. זה מיותר לחלוטין בעיניי. מבחינתי, זה להמשיך לבלות ולשחק יחד כל ערב, להזדקן עם המקלדת, השלט או עם ערכת ה-VR ביד, ולהתרגש יחד בכל פעם כשיוצא משהו חדש ושווה".
קתי: "מסכימה. השארנו מאחור את העבר, דילגנו על השלב של החתונה, פשוט התאהבנו והתחלנו חיים משותפים וטוב לנו ככה. אבל מי יודע מה מחכה בעתיד? וחוץ מזה, לאן הוא ילך? יש לנו שתי בנות שעירות על ארבע בבית".
