על רקע העלייה במדד האלימות בשנת 2020, במיוחד בדפוסי האלימות כלפי נשים, מחקר חדש של חוקרות מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב בחן את ההבדלים המגדריים בכל הנוגע למודעות לנורות אדומות המסגירות אלימות ביחסים זוגיים.
המחקר הוא פרי יוזמה של פורום פי 7, פורום ארגוני הנשים בעיר באר-שבע, אשר הוקם על ידי ורד ששון (יועצת ראש העיר ב"ש לקידום מעמד האישה) וד"ר הילה רימר (יועצת נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב להוגנות מגדרית). את המחקר הובילו ד"ר הילה רימר, יועצת נשיא אוניברסיטת בן־גוריון להוגנות מגדרית; ד"ר יעל סנה, מרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון; ורונית לב־ארי, קרימינולוגית מעמותת “בית רות” לנערות וצעירות בסיכון. המחקר בוצע בנובמבר 2020 בקרב מדגם ארצי מייצג שכלל 519 גברים ונשים מעל גיל 18.
לנשאלים הוצגו מספר דפוסי התנהגות המהווים נורות אדומות ביחסים אלימים, כגון: קנאה מוגזמת, רכושנות, איומים, פתיל קצר ועוד. הם נתבקשו לדרג עד כמה ההתנהגויות צריכות להוות סימן לדפוס התנהגות אלים. באופן גורף, לגבי כל הסימנים, נשים חשבו שההתנהגות צריכה להוות סימן לדפוס התנהגות אלים, יותר ממה שגברים סברו. כלומר, ניכר כי גברים הקלו ראש באופן יחסי במשמעות של דפוסי התנהגות המעידים על אלימות.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שלדעת גברים ונשים אלימות בזוגיות היא תופעה נפוצה למדי, אך נמצא שגברים חושבים שהתופעה נפוצה פחות באופן משמעותי מאשר נשים (34% גברים לעומת 43% נשים). בנוגע לאוכלוסיות בסקטורים ספציפיים (למשל, משפחות ערביות או אתיופיות), גברים ונשים חשבו שהתופעה שכיחה כמעט באותה מידה. נשים (24%) וגברים (33%) חשבו שהאלימות נפוצה פחות במשפחות משכילות.
ד"ר רימר אמרה כי "ממצאי המחקר שופכים אור על ההבדלים בין גברים ונשים בתפיסות של דפוסי התנהגות שונים, ומעידים שעל מנת שנוכל להגיע לפתרון התופעה הכאובה של אלימות בזוגיות, יש לפנות לגברים ולעבוד איתם על הגברת המודעות לבעייתיות בדפוסי התנהגות מסויימים, ועל ביטול דפוסים שמהווים נורות אדומות. בנוסף, חשוב לעבוד גם עם נשים על ההבנה של דרכי התמודדות יעילות ובטוחות".
- המחקר הוצג בכנס פורום פי 7 שעסק בנושא לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים.