עד לפני שמונה שנים, רונית נוביק (55) ואייל גראד (58) חיו חיים זוגיים די דומים: לשניהם היה פרק א' שכלל אהבה, חתונה, ילדים ולבסוף פרידה וגירושים, ושניהם העבירו תקופה מתוך נישואיהם הראשונים בארצות הברית – רונית ובעלה התגוררו שם במשך שלוש שנים, אייל נשאר שם 30 שנים.
ועדיין, סיפור ההיכרות בין השניים – היא אמנית תל אביבית והוא מטפל ומורה לאומנויות לחימה – לא יכול להיות מפתיע יותר: מספר שנים לאחר גירושיה, הרגישה רונית כי היא מוכנה סוף-סוף לזוגיות חדשה. זה לא היה מסלול פשוט – היא התגרשה, עזבה את בעלה בארצות הברית, נכנסה לקשרים חדשים, אך הרגישה שהיא נכנסת אליהם מכל הסיבות הלא נכונות.
"בשלב מסוים לקחתי על עצמי חצי שנה של זוגיות עם עצמי. נסעתי לאיטליה ועברתי תהליך שבסופו כבר לא פחדתי להיות לבד. אני מאוד צריכה גירויים, אז ידעתי שהרצון הזה יחזור לי. ידעתי שאם אני לא אתגעגע לזוגיות, אני לא ארצה להיות באחת כזאת. אחרי חצי שנה הרגשתי שהשלב שלי לזוגיות הגיע וחזרתי לעניינים".
הצעד הבא של רונית כלל עזרה מהחברות הקרובות. "ישבנו בבית קפה ודיברנו על דייטים. אחת מהן סיפרה על איזו אפליקציה שהייתה אז, לקחה את הטלפון שלי ורשמה אותי אליה. כמובן שמיד קיבלתי מבול של הודעות, ובשלב הראשון פחדתי. לא עניתי לאף אחד עד שבסוף הסקרנות גברה עליי ופתחתי אותה.
"שלושה בחורים עניינו אותי יותר מכל השאר: אחד היה מוזיקאי, השני ד"ר לכימיה והשלישי היה מישהו שראיתי בסטטוס שלו שהוא חי בארה"ב. זה הרגיש לי דבילי להתכתב עם מישהו כזה, אבל הוא פנה אליי במשפט כל כך מהמם שמיד הטריף אותי".
"משפט הפתיחה שכתבתי לה, שתפס אותה ואני זוכר עד היום, הוא: 'השכל הישר אומר לי להימנע מסיבוכים, אבל המיסטיקה מכריחה אותי להגיד שלום'", משחזר אייל, שהיה אז שלוש שנים אחרי הגירושים שלו. הוא נשאר לחיות במיאמי, והחזיק במשמורת יחידה על בנו בן ה-7. "אני ואשתי התגרשנו אחרי שבע שנות נישואים. היא חזרה לארץ, והילד נשאר איתי. זאת הייתה החלטה משותפת ששיקפה את מה שכל אחד מאיתנו יכול היה לעשות באותו הזמן. אני אסיר תודה לה על כך שהיא נתנה לי להיות ילד שוב דרכו".
"שלושה בחורים עניינו אותי: אחד היה מוזיקאי, השני ד"ר לכימיה והשלישי היה מישהו שראיתי בסטטוס שלו שהוא חי בארה"ב. זה הרגיש לי דבילי להתכתב עם מישהו כזה, אבל הוא פנה אליי במשפט כל כך מהמם שמיד הטריף אותי"
"שאלתי את אייל אם הוא מחפש אהבה מסובכת"
את שלוש השנים הראשונות אחרי הגירושים הקדיש אייל באופן משמעותי לגידול בנו. רק כשהשתכנע ששניהם מוכנים לכך שתיכנס אישה חדשה למשפחה, החל לחפש זוגיות. "הייתי במקום שבו קודם כול, רציתי לוודא שהבן שלי בסדר, שהסיטואציה לא פגעה בו. רק אחרי שווידאתי שהוא מבסוט ולא חווה חרדת נטישה, חשבתי על מערכות יחסים חדשות. היום הוא אומר שאלה היו שלוש השנים הטובות בחייו, השנים שבהן הייתי רק איתו.
"בכל מקרה, התחלתי לצאת לברים ולמועדונים, ובמקביל גם נרשמתי לאיזו אפליקציה. יום אחד, גללתי סתם ככה באינטרנט וראיתי ציור שתפס את תשומת ליבי, ציור מהפנט. חשבתי לעצמי שמי שמסוגלת לצייר ככה היא בן אדם יוצא דופן. הגדלתי את החתימה על הציור, ראיתי את השם של רונית, וחיפשתי את השם שלה באפליקציית הדייטים שבדיוק נכנסתי אליה. מה הסיכויים?! אני לומד מזה שהיינו אמורים להיפגש, שהעולם רצה להפגיש בינינו. מאחר שהרגשתי שאני פנוי לקשר, התחלנו להתכתב".
שניכם מתחילים להתכתב עם מישהו שנמצא במרחק אלפי קילומטרים מכם. רציתם הרפתקה?
רונית: "שאלתי את אייל אם הוא מחפש אהבה מסובכת. הוא ענה לי, 'אני מוכן לאהבה, ואני לא מפחד מגבולות'. משהו באינטואיציה הרגיש לי נכון למרות המרחק. למדתי באותה תקופה להקשיב לאינטואיציה שלי ולא רק לפחדים. הרי תמיד אפשר לשאול שאלות - למה לטוס לדייט? ומה אם הוא סוטה? אבל יש לזה גם את הצד ההפוך – מה אם זה כן האחד? הרי אם היקום שלח אותו אליי עם משפט כזה מטריף, אולי כן יש בזה משהו".
"תמיד אפשר לשאול שאלות - למה לטוס לדייט? ומה אם הוא סוטה? אבל יש לזה גם את הצד ההפוך – מה אם זה כן האחד?"
אותה הודעה ראשונה הובילה את השניים לצלול להתכתבות ארוכה ואינטימית, שנמשכה שלושה שבועות. "הרגשתי שאני מתאהבת. הרגשתי חסומה מלצאת לדייטים עם אחרים. היה לי חשוב דרך השיחות להבין מהם הערכים שלו", משתפת רונית. "רציתי לוודא שהקשר החדש יהיה מושתת על ערכים דומים: מה זה זוגיות עבורנו, איזה סוג של זוגיות אנחנו רוצים. יש לי חברות שהתחילו לצאת עם מישהו, ורק אחרי שלושה שבועות גילו שהוא פוליאמורי (מאמין בריבוי קשרים זוגיים, ע"י). היה לי חשוב לשאול מה הוא מחפש".
אייל: "אני חושב שבהתכתבות האדם נחשף הרבה יותר. כשאת רואה בן אדם ביום-יום, לוקח לך רק כמה שניות כדי לחוות עליו דעה. אבל התכתבות, בלי תמונות – מוציאה משהו שאינו יום-יומי. משהו רגיש יותר, פתוח. קשה מאוד לרמות בכתיבה כי עולים דברים שמסתנכרנים עם רעיונות ורגשות".
"היה לסביבה שלי מאוד קשה לדמיין את הנס הקטן שלנו"
אחרי שלושה שבועות של התכתבות, השניים החליטו להיפגש לדייט ראשון, ולמעשה למפגש ראשון שהתקיים בניו יורק. "ברור שחשבו שאני משוגעת, פסיכית, לא מציאותית", נזכרת רונית ביום שבו סיפרה לחבריה שהיא טסה. "החברים שלי אפילו הקימו קבוצת וואטסאפ כדי להכשיל את הטיסה. אמרו לי, 'תגידי, השתגעת? את נפלת על השכל? לאן ההיגיון שלך נעלם?'.
"חברות אמרו לי – 'רונית, הוא 30 שנה חי בארה"ב, יש לו ילד שם, לך יש ילד בארץ, את מצפה שיהיה ביניכם קשר?'. היה לסביבה שלי מאוד קשה לצאת מהמקום הזה ולדמיין את הנס הקטן שבו אנחנו מצליחים. היום הם כבר מורידים בפנינו את הכובע ומתנצלים על זה שהם ניסו להכשיל את הטיסה. אני יודעת שיכולתי גם לא לטוס, אבל ברגע שהרגשתי שזה הבן אדם שלי, החלטתי שאני לוקחת את הגורל שלי בידיים. אני זאת שביקשתי מאייל דייט, אני החלטתי לטוס לניו יורק. החלטתי לא להקשיב לקולות שאמרו לי, 'אל תעשי את זה', ולהקשיב לבטן שלי".
ואז מה קרה?
אייל: "נפגשנו בסטארבקס במנהטן. התרשמתי מאוד לטובה כשראיתי אותה ונישקתי אותה. שנינו עוד היינו עם מזוודות בידיים, אבל מיד הלכנו לבית מלון. עקפנו את התור בכניסה, רצנו לחדר, קודם כול סקס. אחרי זה התחלנו לצאת, לבלות, לראות את העיר".
"כשראיתי אותו בפעם הראשונה – לא הרגשתי מיד איזה 'וואו, הוא כל מה שרציתי'. הציפיות הן תמיד בפער מול המציאות. חשבתי למשל שהוא יהיה הרבה יותר גבוה, כי העוצמה שלו מאוד גדולה. דמיינתי אותו איזה מטר תשעים בגלל הנוכחות שלו. בנוסף, בגלל שזאת הייתה פגישה ראשונה, אייל הגיע עם המון אגו. מסכה של מאצ'ו, אלפא. לי זה הוריד. הרגשתי שזה לא עדין הנפש שהתכתב איתי ברגישות, והייתה בהתחלה רתיעה. לקחו יום-יומיים עד שבאמת הלכנו יד ביד ביחד", אומרת רונית.
"גם אני פחדתי לאורך השבוע הזה, היו לי חששות, אבל מהר מאוד זה הפך לשבוע של שמחה", מודה אייל. "הלכנו למוזיאונים, למסעדות, הסתובבנו, הלכנו הרבה בעיר כשאנחנו יד ביד, דיברנו הרבה. התקשר אליי חבר ואמר לי שהוא מפיק סרט בברוקלין, אז לקחתי אותה ובילינו יום שלם בצילומים על הסט. היה גם מרגש וגם נינוח באותו הזמן. זה סימן מאוד טוב כשהאינטואיציה פוגשת את קול ההיגיון; כשאתה מתיר את הספקות ומסתובב בתחושה טובה".
"כשראיתי אותו בפעם הראשונה – לא הרגשתי מיד איזה 'וואו, הוא כל מה שרציתי'. הציפיות תמיד נמצאות בפער מול המציאות"
בסיום אותו שבוע, כשכל אחד מהצדדים היה אמור לחזור לביתו, אייל הפתיע והזמין את רונית לבלות עימו שבוע נוסף – הפעם בביתו במיאמי. "אייל הזמין אותי לפגוש את הבן שלו ואת ההורים שלו שחיו במיאמי. שמחתי כי ידעתי מה המשמעות של זה עבורו. לא כל אחת מזמינים לפגוש את הבן ואת ההורים. ועדיין, בהתחלה רציתי לסרב להזמנה כי הבן שלי היה צריך לצאת שבת מהצבא ורציתי להיות שם בשבילו. אמרתי לו שאני לא יכולה, ואז הבן שלי התקשר ואמר שהוא החליף שבתות עם חבר שהיה צריך עזרה. בלי לדעת בכלל הוא אישר לי להמשיך את הטיול למיאמי. הכרתי את הבן ואת ההורים, זאת הייתה חוויה נהדרת. ההיכרות הפכה להרבה יותר מעמיקה".
אייל, חששת להביא מישהי חדשה כל כך מהר לבית ולמשפחה?
"המחשבות שלי היו קודם כול על הבן שלי. בערך שנה לפני המפגש עם רונית התחלתי לדבר איתו על נשים. אמרתי לו – 'לא משנה איזו אישה אני אפגוש, דע שאתה מספר אחד בחיים שלי. אם אתה לא מאשר, אני לא ממשיך את הקשר'. לשמחתי הרבה, כשהילד ראה את רונית, הוא רצה. היא נשארה אצלי עוד שבוע, ואז ליוויתי אותה לשדה התעופה".
"הרגשתי שאני משאירה חלק מהלב שלי במיאמי"
למרות הטיול האינטנסיבי וחרף ההיכרות עם המשפחה, רונית שבה לישראל עם סימני שאלה ואי-ודאות. "כשנפרדנו אחרי השבועיים האלה, לא היה לי ברור שיש עתיד", היא משתפת. "ידעתי שיש פוטנציאל, קיוויתי שהקשר ימשיך, אבל פחדתי להתאכזב. אמרנו שנצטרך לבחון את עצמנו, אבל כבר בטיסה חזרה פשוט התחלתי לבכות. הרגשתי שאני משאירה חלק מהלב שלי במיאמי. אף פעם לא קרה לי שקשר נכנס לי כל כך עמוק".
מה קרה אחרי שחזרת?
"התכתבנו כל יום, עשינו סקייפ כל יום. שמרנו על קשר מאוד הדוק. לא עניינו אותי דייטים אחרים. יצאתי לדייט אחד, וגם אז - התקשרתי לאייל ואמרתי לו, 'אני מנסה לצאת לדייט וזה לא עובד לי'. היה לנו ברור שאנחנו מתגעגעים. גם הכיוון היה ברור, השאלה הייתה איך עושים את זה. אחרי חודשיים בערך, אייל התקשר אליי ואמר לי שהוא החליט לעשות עלייה".
"בטיסה חזרה התחלתי לבכות. הרגשתי שאני משאירה חלק מהלב שלי במיאמי. אף פעם לא קרה לי שקשר נכנס לי כל כך עמוק ללב"
ארבעה חודשים אחרי שנפגשו לראשונה בסניף של סטארבקס במנהטן, עשה אייל את הלא ייאמן – עלה ארצה עם בנו ועבר לחיות עם רונית בדירתה הקטנה בתל אביב. "חודש אחרי שרונית חזרה לישראל כבר החלטתי שאני עושה עלייה. לקחו לי כמה חודשים להבין איך אני עושה את זה בפועל. ניהלתי אז קליניקה במיאמי, והייתי צריך לעדכן את המטופלים. עזבתי גם את מכון הקראטה שהקמתי, וניתקתי את הילד מבית הספר ומהסביבה שהייתה לו עד אז.
"ההורים שלי חיו במיאמי, אמרתי גם להם שלום. אלה תהליכים שדורשים זמן, בעיקר חשיבה, אבל היות ואני רומנטיקן חסר תקנה – הרצון שלי באהבה האפיל על כל שאר הקשיים, ודברים הסתדרו מאליהם. זה דורש הרבה נחישות אבל זה לא קשה כשהמטרה היא להיות יחד עם בן אדם שאתה אוהב ואוהב אותך. זה הפך את הבעיות לפרקטיות בלבד".
איך הבן שלך, שהיה אז בן 10, הגיב?
"הוא בן של שני ישראלים שמעולם לא חי בישראל. הרעיון לחיות בפעם הראשונה קרוב לאמא שלו קסם לו, וכך גם האפשרות להכיר מלא חברים חדשים ולדבר את השפה שהוא שומע מאבא מגיל אפס. הוא הכיר את הארץ כי הוא היה בה כל שנה בטיול, אז הוא שמח".
גם עבור רונית, ההחלטה לא הייתה פשוטה. אייל בא לחיות בדירה שבה התגוררה אז רק עם בנה. "התחלנו את הזוגיות שלנו כשאייל הצטרף לדירה הקטנה שלי בשינקין. גם אז חברים שאלו אותי אם אני לא מפחדת, הרי הוא עוזב הכול בשביל הקשר הזה. אבל לא פחדתי, שמחתי שהוא מגיע. גרנו אז יחד עם שלושה כלבים, ארנבת, ילדים ושנינו, בדירה ממש קטנה שהייתה גם הגלריה שלי. מצד אחד, זה היה קשה כי היינו זקוקים להסתגלות. מצד שני, זאת הייתה אחת התקופות היפות שלנו".
איך מתמודדים עם החיים עצמם, ביחד, בבית שלך?
"היו פיצוצים, אבל רצינו את הזוגיות הזאת מאוד. למדתי מתוך זה הרבה. זאת הייתה הפעם הראשונה שאמרתי לעצמי שכשאני כועסת אני לא ישר קמה והולכת, אלא מנסה להבין למה אני כועסת. הבנתי גם שאי אפשר לשנות בן אדם ושקבלה היא מאוד חשובה בזוגיות.
"אני, למשל, הרבה יותר מסודרת, ואייל יותר בלגניסט. הייתה תקופה שהייתי מעירה לו על זה הרבה, וזה היה לו קשה. הוא לימד אותי איך להעיר נכון יותר, ואני מצידי הרשיתי לעצמי ללמוד. הנקודה הכי חשובה הייתה נקודת ההקשבה. הוא אמר לי שאני לא מקשיבה לו, ואני הגבתי בכעס: 'אני לא מקשיבה לך?!'. פתאום ראיתי שאני מתגוננת ובאמת לא מקשיבה".
אייל, מה היה הכי קשה במעבר הזה?
"מה שהיה הכי קשה לא קשור לזוגיות אלא להתבססות בארץ. למצוא את הפינה שלי, כלכלית ומקצועית. הייתה לי קליניקה מאוד מצליחה בארה"ב. להעביר את זה ולהתחיל מחדש, כשאני 30 שנה לא נמצא פה ואף אחד לא מכיר אותי, זה היה עיקר הקושי. אז לקח זמן עם הפרנסה עד שהשתרשתי בארץ. זה קשה, בטח כעצמאי, בטח כאומן. זאת הייתה תקופה לא פשוטה, אבל רונית גילתה הרבה סבלנות כלפיי".
מאז הספיקו אייל ורונית לא מעט: הם כתבו יחד את סיפור ההיכרות יוצא הדופן שלהם, שאף עובד להצגה בכיכובם בשם "חשמל", והופיעו איתה מספר שנים. "בתקופה שבה הופענו, היינו יחד כל הזמן. זה היה יותר מדי ביחד, עד שבאיזשהו שלב הרגשנו שאנחנו רוצים להתגעגע ופיצלנו כוחות לדירות נפרדות.
"בהתחלה זה היה קצת מוזר. היינו זוג מאוד דביק בהתחלה, אבל גם גיליתי שלגור בנפרד לא פוסל זוגיות. יש הרבה הזדמנויות ביכולת להגיד – 'עכשיו אני צריכה זמן לעצמי'", מסבירה רונית. "אבל בסוף, מה שמחזיק אותנו ביחד זאת החברות האמיתית ששוררת בינינו. כשהעוגן הוא חברות, אהבה, כבוד, זה אחרת. אני מעריצה אותו כמטפל, כאיש מקצוע, כבן אדם. אלה דברים חשובים".
"מבחינתי, לא לחיות יחד הוא אחד היתרונות הנפלאים של זוגיות פרק ב'", אומר אייל. "לכל אחד יש את העיסוקים שלו וגם החברות בינינו צמחה. אני יודע שבין אם נהיה ביחד ובין אם לא, אני חבר של רונית ל-30 שנים הבאות. היום זה קודם כל חברות קרובה ובריאה של אנשים שרוצים לראות את האדם השני צומח, גם אם אנחנו נפגשים פחות מבעבר".
