אם היו ממירים את סיפורם של הוריי לתסריט טלוויזיוני על סיפור רומנטי של דתיים, זה היה הולך בערך כך: נערה ממשפחת ליברלית שומרת מסורת, שאוהבת להצחיק ולכתוב במגזין לבני נוער, משודכת לבחור חרדי לובש שחורים. היא מתנגדת ונלחמת על חופש הביטוי ועל הסיכוי למצוא אהבת אמת, אך במקום להתאהב בבחור חילוני "שייסחף איתה בסערה אל עולם האור והעצמאות", היא מוצאת עצמה מתאהבת באותו גבר חרדי ואפילו מתחתנת איתו.
עוד כתבות ב"רומן משפחתי" - פרויקט יום העצמאות של ynet יחסים:
"בכלל לא רציתי לצאת איתו", היא נזכרת. "אמרתי לסבתא שלך שאני יורדת לדייט, או-קיי, אבל שתוך חצי שעה אני חוזרת, בדיוק כמו שעשיתי בדייטים הקודמים. מפה לשם, אימא שלי אמרה לאבא שלי שעברה חצי שעה והילדה עדיין לא חזרה".
יעקב ופזית רוטנר, או בשמות הלידה הדתיים שלהם, יענקל ופזיה, מתגוררים היום בנתניה - העיר שבה נולדתי וגדלתי - וסוגרים 39 שנות נישואים. יש להם ארבע בנות, אני השנייה, והלחץ להתחתן או לצאת לדייטים או אפילו לזכות באהבת גבר כלשהי, מעולם לא הורגש בבית. אם כבר הורגש משהו, הרי שזה היה הצורך להצטיין, לבטא כישרון אמנותי כלשהו ולבטא את עצמנו.
המגזר הדתי-לאומי-סרוג נחשב לליברלי יחסית, ועדיין הוריי היו מעט חריגים בנוף הסרוגים האחרים בנתניה. בייחוד כי שאר הנערות התחתנו בשנות העשרים המוקדמות לחייהן, ואילו השמחה המשפחתית היחידה שאנו הענקנו להם לא הייתה אירוסין או ברית מילה, אלא תערוכות אמנות של המכללה ואירועי חתימות בשבוע הספר.
אתה חושב על זה לפעמים? אני שואלת את אבא שלי, שאולי היית צריך לעודד אותנו להקים בית בישראל ולהיות יותר צנועות וחסודות מאשר מאיירות וסופרות? "חס וחלילה, אני לא מתחרט", הוא אומר מיד. "איך שגידלתי אתכן, ככה קיבלתי. העולם האורתודוכסי הדתי מדיר נשים, ואין פלא שבנותיי יצאו כך. אם העגלה החווייתית-דתית לא מלאה אצל אדם, היא תתמלא ממה שיש קרוב".
לא שידכו לי, יצאתי מיוזמתי
גם אבא עצמו היה סוג של מורד, לפחות ברמת החינוך שקיבל. הוא החל לנגן בחצוצרה בגיל מאוד צעיר, היה בשירות הנחל בקיבוץ והתגייס לצנחנים, וברגע שיכל החל ללמוד לנגן על כל כלי נגינה שרק התאפשר לו, מאקורדיון ועד לגיטרה ואורגנית. אחרי הצבא, כשהחלו להגיע הצעות השידוכים, אבא סיפר להפתעתי ש"לא שידכו לי; אני יצאתי מיוזמתי".
מיוזמתך?
"היו לי כל מיני ידידות, עם חלקן קיוויתי שתהיינה חברות ושיתפתח מזה משהו רציני. אבל בגלל שהמאגר היה מוגבל בתור בחור דתי סרוג, הסכמתי לקבל הצעות מסביב".
ומה היה לך הכי חשוב באישה שתצא איתך?
"כמו כל הגברים: שיהיו לה עיניים יפות וחכמות".
גם אימא לא עפה על שידוכים בהתחלה. כמו אבא, גם היא העדיפה להתמקד בהגשמה עצמית-יצירתית, כשאצלו הייתה זו המוזיקה ואצלה הכתיבה. "כשסיפרו לי שרוצים לשדך לי בחור חרדי, לא רציתי", אמרה. "גם ההורים שלי הסתייגו".
איך בכלל נולד השידוך הזה?
"היה איזשהו אירוע שמחה משפחתית שאליו הוזמנה גם אימא שלי, ואז אחותו של אבא ישבה איתה בשולחן ועשתה את החיבור. 'היי, לכם יש בת, לכם יש בן - בואו נפגיש ביניהם!', וזו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא הציעה שידוך לאחיה. כל מה שהיא הציעה לו לפני כן, לא התאים". אבא שלי מאשר את הדברים: "לא רציתי יותר לשמוע ממנה על שידוך אבל היא התעקשה. אז אמרתי, 'בלהה, אני הולך לדייט הזה, אבל זו הפעם האחרונה בהחלט. אחרי זה לא יותר'".
אבא התקשר לאימא עם "ביטחון בקולו" לדבריה, והציע שהם ייפגשו ביום רביעי בשמונה. "אמרתי, אתה לא רוצה לדבר קצת קודם? הוא אמר, נדבר בפגישה. מפה לשם, הכל קרה מאוד מהר", היא נזכרת. ואבא? הוא קיבל את העיניים היפות שחיפש ויצא מהפגישה עם מסקנה אחת: "היא הייתה שנונה ומהירת תשובה כמוני".
המפגש בין המשפחות שלכם היה גם מפגש בין מגזרים, בין אוכלוסיות דתיות שונות. איך זה התקבל?
"מבחינת שנינו, אבא כבר היה בתהליך של יציאה מהחרדיות, עם כיפה סרוגה ואחרי צבא, אז הם ידעו מה הם יקבלו, אבל מבחינת המשפחות והחיבור ביניהם - זה קרה מיד ובאופן טבעי, משום שכל ההורים היו ילידי הונגריה וניצולי שואה, אז הרקע של כולם היה זהה. כמה שחשבנו שהמנטליות של המשפחות תהיה שונה - הסתבר שיש להם את אותם שירי ילדות ואת אותם זיכרונות. הם היו יושבים ביחד בימי הולדת של הנכדים ושרים שירים בהונגרית".
אחרי 39 שנים הם יכולים להיות רגועים שהסבלנות השתלמה, ולמרות שבנותיהם התחתנו בגיל שנחשב מאוחר או עוד לא התחתנו כלל - כן יש להם נכדים וחתנים, וארוחות השבת (או ארוחות שישי, בניסוח לא דתי) המשפחתיות מתקיימות כשגם הבעלים החילוניים מגיעים עם כיפה, מקשיבים לפרשת השבוע ולא מוציאים את הסמארטפון מהכיס אפילו לא לרגע אחד.
מה העצה שלכם לבני זוג שבאים מרקע דתי שונה? או כשאחת דתית והשני חילוני ולהפך?
"כשיש כבוד האחד לשני זה מה שחשוב", אומרת אימא, "וזה מגשר על הפערים. למשל אצל אחותך, למרות שהיא נשואה לאדם לא דתי, הם מאוד מכבדים זה את זה. בחג פעם כשקפץ להם החשמל, הם ישבו בחושך. הוא לא קם להדליק את האור כי היה לה חשוב שהוא לא יעשה זאת".
"גם ביני לבין אימא יש פערים", אומר אבא. "אימא באה לקראתי בעניין לבישת כיסוי ראש למרות שאימא שלה לא הלכה. אצלם התייחסו לדת כאל מסורת ופולקלור, ואילו אצלנו, החרדים, מתוך פחד מאלוקים שנוכח 24/7 בכל העולם. למרות זאת, לדעתי עדיף מהתחלה ששני האנשים יהיו מאותו רקע ודת כדי למנוע בעיות. כי על עקרונות - ודת זה חתיכת עקרונות - ממש קשה להתפשר. במיוחד לאדם היותר דתי בקשר".
אבא שב וטען שלדעתו, העובדה שאין לנשים את אותו מקום חווייתי-רוחני שהוא מרגיש שיש לגברים בעולם הדתי, היא זו שעודדה אותנו לחפש זאת בעולם הרוח החילוני, כולל להתמקד פחות בחיפוש אחר חתן ויציאה לדייטים. "אני אוהב את בנותיי עד כלות, אבל בחיי המשפחה שלנו הלכתי ושבתי בודד לתפילות ארוכות", הוא אומר.
"גם הרבה מהמצוות לא רלוונטיות עבורכן. אלוקים נתן לי רק בנות אז אני מקווה שיבין - עדיף להתקרב אליו מבחירה טהורה ולא מעדר עיוור. גם כל עניין הרווקות המאוחרת הוא לא בעיה בעיניי. כמובן שגם הורה חילוני דואג שהבנות שלו יגשימו את שאיפותיהן ולא יאחרו את הרכבת בלידות, אבל אין לי מושג מה קורה היום, כמה מבני גילך הם רווקים, גרושים או פנויים. מה שבטוח הוא שבגילאים הללו קשה, ולו רק בגלל שכל אחד סוחב יותר: הרווק התרגל לבדידות, ולגרוש יש מטענים".
אז אתה לא לחוץ לגבינו.
"אני רואה את עצמי כדתי ליברלי ופמיניסט, עם השקפה חרדית בהתייחסות לאלוקים וליכולתו, ניהולו ואחריותו לעולם ולחיים".
"בזה למשל מתבטאת הבעייתיות בהבדלים בינינו במערכת היחסים", מתערבת אימא. "לאבא היה פחות קל עם זה שאחת מכן יוצאת מהדת או מתחתנת עם אדם לא דתי. היו לנו הרבה מאוד חיכוכים בנושא".
את מרגישה שמשהו השתנה מבחינת הלקיחה ללב עם השנים?
"השיקולים של שנינו הם דתיים בכל הקשור לנישואים והורות, אבל בשנים האחרונות יש לנו יותר שיח משותף, אנחנו לא מקובעים כמו פעם. אנחנו נשואים הרבה זמן ואני יכולה להגיד שאני מאוד שמחה שאני עם אבא שלך. כמובן שלפעמים יש צורך לקחת אוויר ואת הלבד שלך".
טיפים מחיי נישואים ארוכים?
"נישואים הם עבודה. זה המון להתפשר, המון לנשוך את השפתיים, המון להיזכר למה התחתנו, המון לצחוק - ואצלנו ההומור הוא יסוד מאוד חזק בנישואים. אני חיפשתי בחור מצחיק, סבתא חשבה שאני מחפשת ליצן, אבל אני חיפשתי מישהו שמסתכל על העולם ויכול לראות את הצד ההומוריסטי. מבחינת דומה מול שונה - תמיד חשבתי שבני זוג צריכים להיות דומים, אבל דווקא הדמיון בינינו, שזה הטמפרמנט הגבוה, יוצר המון חיכוכים. מצד שני, אני לא יודעת אם הייתי מסתדרת עם גבר מאוד רגוע".
מסר קטן לעצמך אם אני מחזירה אותך עכשיו ליום הדייט הראשון שלכם?
"הייתי לוחשת לה: הולך להיות מסע ארוך! תשמרי על מה שיש לך".
הכותבת היא סופרת, מנחת סדנאות ומרצה באוניברסיטת בן גוריון
