הסיפור של סיגל ניב (53) ושוקי צדיקיאן (57) התחיל לפני 30 שנה, עת היו השניים זוג צעיר ומאוהב בשנות העשרים לחייו. "במשך חצי שנה עשינו הכול יחד", נזכרת סיגל. "טיילנו, צללנו, בילינו כמו משוגעים ולא נפרדנו לרגע, עד שיום בהיר אחד שוקי התקשר אליי והודיע בלקוניות קשוחה שהקשר בינינו כבר לא מתאים לו ושהוא רוצה להיפרד".
סיגל מספרת שנשארה פעורת פה. "הופתעתי בטירוף כי לא זיהיתי שום סימן מקדים לכך שמשהו לא תקין". אבל שוקי מיהר לנתק את השיחה וסיגל נותרה ללא תשובה ועם הרבה סימני שאלה. השעה כבר הייתה חצות הלילה וגשם זלעפות ירד ללא הפסקה. סיגל לא נתנה למזג האוויר לעצור אותה והחליטה שהיא נוסעת לשוקי כדי לקבל תשובות.
"שוקי שמר אז על בית בקיסריה של אנשים עשירים שחיו בחו"ל, וב-12 וחצי בלילה דפקתי בדלת. הוא פתח אבל המבט שלו היה קפוא ומזלזל. הבנתי שאין עוד מה לומר". בלב שבור, חזרה סיגל לתל אביב. "כל הדרך בכיתי בכי תמרורים. אני לא יודעת מה היה רטוב יותר, הפנים שלי או השמשה של הרכב".
מה היה הסיפור, שוקי?
"במילה אחת? נלחצתי".
ממה?
"הרגשתי שיש בינינו פער ושלא אצליח לעמוד בציפיות שלה", הוא מסביר. "אני הייתי 'כפרניק' מאור עקיבא והיא הייתה בחורה הורסת מהעיר הגדולה. גם לא הכרתי עוצמה כזאת של רגשות, כי לפני כן יצאתי רק עם בחורות אקראיות".
אבל מסתבר שזאת לא הייתה הסיבה היחידה לפרידה. "בתקופה שהיינו יחד, הרגשתי שאני לא באה בטוב להורים של שוקי", מודה סיגל. "הם לא אהבו את הקשר בינינו. אני הייתי בלונדינית עצמאית מתל אביב, עם כל מה שזה ייצג עבורם, והם, משפחה פרסית מאור עקיבא, ייחלו למשהו אחר בשביל בנם".
"אבא שלי היה אולד פאשן", מאשר שוקי. "הוא זה שהיה יוצא כל יום לעבוד מחוץ לבית, עושה מילואים והולך לאירועים חברתיים, בזמן ששאמא שלי כל הזמן הייתה בבית. כבר בתור ילד הרגשתי שזה לא הוגן", הוא מודה ומוסיף, "באופן כללי, אבי היה איש גאה. מבחינתו, גברים תמיד צריכים להיות חזקים ולהראות שלא משנה מה, הם עם כתפיים מורמות וראש למעלה. הסגנון הזה הוטמע בי והתחזק עוד יותר בצבא כשהייתי לוחם".
אבל באהבה וזוגיות הסגנון הזה פחות עובד.
"נכון, וכשיצאו ממני רגשות עוצמתיים של אהבה באינטראקציה עם סיגל, נבהלתי".
7 צפייה בגלריה
סיגל ושוקי בצעירותם. משפחתו של שוקי פחות התלהבה מהתל אביביות של סיגל
(צילום: אוסף פרטי)
7 צפייה בגלריה
סיגל ושוקי בסיבוב הראשון של הקשר שלהם. בשלב מסוים הוא חטף רגליים קרות וביקש להיפרד
(צילום: אוסף פרטי)
"לא מעניין אותי יותר כלום, אני הולך להשיג אותה בחזרה"
חצי שנה חלפה וסיגל החלה עבודה חדשה. "יום אחד דופקים בדלת של המשרד, אני קמה לפתוח ורואה את שוקי עומד בפתח. הוא הגיע אאוט אוף דה בלו, בלי לכתוב ובלי להתקשר", היא מספרת. "'אני רוצה לחזור", הוא מלמל במבוכה והיא ביקשה שיגיד את זה שוב, לא מאמינה למשמע אוזניה. "אמרתי לו שהוא יצטרך לעבוד קשה בשביל לזכות באמון שלי מחדש".
שוקי, מה עבר עליך בתקופה ההיא?
"געגועים מטורפים. הייתי הולך לאירועים משפחתיים ולמפגשים עם חברים וחושב לעצמי למה אתה לבד? הרי יש מישהי שאתה אוהב, עד שבוקר אחד קמתי ואמרתי שלא מעניין אותי יותר כלום, אני הולך להשיג אותה בחזרה".
שוקי אכן עבד קשה. "מדי ערב הוא הגיע מאור עקיבא לתל אביב לאסוף אותי לדייט", מספרת סיגל. החיזורים העקשניים עבדו ותוך שלושה חודשים החליטו השניים לעבור לגור יחד. "רצינו מקום בין אור עקיבא לתל אביב, ושכרנו בסוף בית קטן וחמוד בכפר ויתקין".
הכפר הפסטורלי אומנם היווה רקע שלו לסיפור האהבה המתחדש, אולם מתחת לפני השטח הקרקע הוסיפה לבעבע. "בערבי שישי שוקי היה הולך להורים שלו לאכול בלעדיי", מספרת סיגל וממשיכה, "ברגע שחזרנו להיות ביחד אמרתי לו, 'אין לי בעיה שתלך להורים שלך, אבל אני לא מתכוונת להצטרף'".
שנה חלפה והזוג המאוהב שהחליט להינשא, הזמין את הורי החתן המיועד לסולחה. "כל אותו יום עמדתי ובישלתי, אפיתי עוגת תפוזים והכנתי מלא דברים", נזכרת סיגל. "נורא פחדתי ורציתי שיהיה בפגישה גם מישהו מהצד שלי, אז ביקשתי מסבתא שלי, נונה, להצטרף אלינו לשולחן כי היא אשת שלום וכולם מתחברים אליה בקלות".
כשהאורחים הגיעו והתיישבו, הלכו שוקי וסיגל למטבח הקטן להביא את הכיבוד. "שוקי לקח מגש ושם עליו את כל הדברים, נכנסנו לסלון, הוא הניח הכול על השולחן והתחיל לשאול את האורחים מה הם רוצים ולהגיש להם. אבל אז, לפתע, אבא שלו קם, הסתובב אליו ואמר כשהוא רותח מזעם, "אתה לא תגיש! היא זאת שתשרת אותנו!".
אוי. ואיך הגבת?
"נעלבתי עד עמקי נשמתי", היא אומרת. "הוא אפילו לא הסתכל עליי. ואז סבתא נונה לקחה אותי לחדר ואמרה לי, 'שילכו מפה, אף אחד לא ידבר ככה לנכדה שלי'".
"רציתי לקבור את עצמי במקום", מוסיף שוקי. "מרגע שפגשתי את סיגל לא היה מצב שאני אשב וארים רגליים, עשינו הכול יחד והנטל התחלק שווה בשווה".
איך הגבת?
"אמרתי להורים שלי שעדיף שנסיים את הערב הזה ושאין להם מה לעשות כאן יותר. החלטתי להוכיח לסיגל שאני רוצה להילחם עליה".
מוצפים באדרנלין, הבינו סיגל ושוקי שהלילה הם כבר לא ילכו לישון. "לקחנו את האוטו בספונטניות וירדנו דוך לאילת. לא הבאנו איתנו כלום, אפילו לא בגדים להחלפה. שלושה ימים נשארנו בתוך האוטו באיזה חוף ים ורק בכינו".
למה?
"כי הבנו שאנחנו נפרדים למרות שאנחנו מאוד אוהבים", עונה סיגל ושוקי ממשיך, "אמרתי לה שלא מעניין אותי כלום ושאני מוכן אפילו לנתק קשר עם המשפחה שלי רק כדי להישאר איתה". אבל סיגל, שהתקשתה לדמיין עתיד משותף, ענתה שאלה לא החיים שהיא מייחלת לעצמה. "אמרתי לו שלא בא לי שמעכשיו והלאה בכל מריבה שתהיה לנו הוא יגיד, 'בגללך אני לא מדבר עם ההורים שלי'", והשניים נפרדו.
"קיוותי שהוא יעצור את החתונה"
כעבור מספר חודשים הכירה סיגל בחור אחר. "התקשרתי לשוקי וביקשתי שניפגש. כשהוא בא - סיפרתי לו שאני מתחתנת וקיוויתי שהוא יגיד, 'אל תעשי את זה', אבל הוא ישב בשיא הפאסון ורק איחל לי בהצלחה. אני נשארתי עם האגו שלי, הוא נשאר עם האגו שלו, וזהו".
"כשהיא סיפרה שהיא מתחתנת הרגשתי שאני מתפרק", מתאר שוקי את הכאב שהרגיש באותן דקות. "ואז ננעלתי. שמרתי על קור רוח והחלטתי שלא משנה מה, לא אפריע לה בדרכה".
ואז את מתחתנת כשלמעשה את אוהבת מישהו אחר?
"לגמרי", סיגל מודה בכנות. "התחתנתי כדי להכאיב לשוקי, אבל הכאבתי לעצמי. הנישואים שלי, שנמשכו 22 שנים, לא היו מאושרים. אני זוכרת שכשהייתי בהיריון, נסעתי לחברה והתקשרתי לשוקי שיבוא. כשהוא ראה את הבטן, הוא הניח עליה יד ואמר, 'זה היה צריך להיות שלי'".
שנה לאחר מכן גם שוקי התחתן. "רציתי שסיגל תדע שגם אני המשכתי הלאה, אז שלחתי לסבתא נונה תמונה מהחתונה". כעבור שלוש שנות נישואים הוא התגרש. "למרות שבאותה תקופה כבר לא שמרנו על קשר, גרושתי הרגישה שאני עדיין אוהב את סיגל וזה לא תרם לחיי הנישואים שלנו", הוא מודה.
"אחרי ששוקי התגרש, התחברנו שוב ואפילו נפגשנו בסתר", מתוודה סיגל, "אבל יום אחד מישהו ראה את האוטו שלי מתחת לבית שלו וסיפר לבעלי. הוא התעמת איתי ואני נבהלתי וניתקתי את הקשר עם שוקי".
לא חשבת להתגרש בעצמך?
"21 שנים רציתי להתגרש", היא אומרת בחיוך, "אבל הפחד שיתק אותי. פחדתי שלא אסתדר מבחינה כלכלית, ובדיעבד זה היה כמובן שטויות במיץ עגבניות".
השנים חלפו, שוקי שוב נישא ושוב התגרש, אך תמיד הקפיד לשמור על קשר עם סבתא נונה. "כל חג הוא התקשר לאחל לה חג שמח", מספרת סיגל, "וכשהיא הייתה על ערש דוויי צלצלתי להודיע לו".
"כמעט עשיתי תאונה כששמעתי את הקול שלה אחרי כל השנים האלה", שוקי נזכר. למחרת הוא הגיע להיפרד. "עברתי במסדרון וראיתי אותו יושב לצידה על המיטה ומלטף לה את היד", מתארת סיגל ושוקי מוסיף, "היא לחשה לי, 'לך אליה, היא צריכה אותך'".
רק אחרי מות סבתה, אזרה סיגל את האומץ הנדרש. "כבר בשבעה יצרתי קשר עם בעל הדירה של סבתי וביקשתי לעבור לשם במקומה. ידעתי שאם אני לא אעקור את עצמי מהבית, הגירושים לא יקרו".
הגירושים אכן קרו ושוקי וסיגל חזרו זה לזרועות השנייה, וכבר שמונה שנים שהם יחד, חוגגים את אהבתם המחודשת. "קיימנו את הצוואה של נונה ואפילו עשינו קעקוע משותף של 'לך אליה' על הזרוע, כי היא זאת שאיחדה אותנו מחדש לפני מותה".
"מהיום הראשון ידעתי ששוקי הוא אהבת חיי ומהיום הראשון ידעתי שהגרוש שלי הוא לא, ולמרות זאת חייתי כך 22 שנים", מסכמת סיגל. "אם הייתי מקשיבה ללב ולא לקולות מהצד, הדברים יכלו להיראות אחרת".
