אמיר ודנה (השמות האמיתיים שמורים במערכת) הגיעו נסערים למפגש הטיפולי. דנה פתחה ואמרה: "אנחנו חיים בסיוט מתמשך. אני מרגישה כאילו שאנחנו חיים על גלגל ענק - פעם אוהבים ופעם שונאים". אמיר הוסיף ואמר: "יש ימים שאנחנו אוהבים וחברים טובים ולאחריהם מתחולל מהפך - אנו חשים שנאה, הופכים לאויבים וקובעים שנפרדים, אך לאחר מספר ימים אנחנו שוב מתחילים לאהוב ושוכחים מההחלטה עד לפעם הבאה שזה קורה".
מדוע הגעתם דווקא עכשיו? שאלתי אותם, והם השיבו: "לחברים, לילדים שלנו ולמשפחה נמאס לשמוע אותנו. הם אומרים שאנחנו צריכים להיפרד כי אי אפשר להמשיך לחיות כך יותר. זה פוגע בכולם".
בין אהבה לשנאה
יחסי אהבה-שנאה מאפיינים מערכת יחסים סוערת ודרמטית של זוג שאינו מסוגל להיפרד. על אף שרגשות האהבה והשנאה שונים זה מזה, הם כן שזורים האחד בשני, מאחר ששניהם דורשים מושקעות רגשית חזקה. שנאה מעוררת רגשות עוינים, וכעס מתעורר בעקבות תחושת פגיעה עמוקה וחוסר הבנה של הצד השני. אהבה, לעומת זאת, מעוררת רגשות נעימים ואופטימיים, והיא מתעוררת בעקבות קבלה, אמפתיה וכבוד מהצד השני. זוג שנמצא בזוגיות בעלת עליות וירידות עשוי להתמכר למעגל קסמים זה, המתחיל בתחושת אופוריה אך ממשיך במריבות, ויכוחים וחוזר חלילה.
זוגות כאלו מוצאים עצמם "תקועים" במערכת יחסים קשה ומכאיבה. כל מריבה שלהם יוצרת אכזבה ופגיעה, עד כדי רצון לפרידה כדי לשם קץ לסבל הנורא הזה. אולם הם לא מממשים את הרצון זה מפני שהפרידה עצמה נחווית כמסוכנת עבורם, לעיתים כבלתי אפשרית, וזאת בשל הפחד שהיא מעוררת בהם. זאת הסיבה שהם נסוגים מרצון זה עד המריבה הבאה, וכך ממשיך מעגל חייהם המורכב והלא בריא.
מדוע זה קורה?
יחסים זוגיים כוללים בתוכם עירוב של רגשות חיוביים ושליליים. זה טבעי שיחסי אהבה עלולים להצמיח שנאה, שבדרך כלל מתעוררת כאשר יש התנגדות לשונה ומתוך רצון לסלק את נושא המחלוקת. כל זוג צריך להפנים כי פערים ואי הסכמות הם חלק אינטגרלי מהקשר, וכי הם חיוניים לשם צמיחה והתפתחות אישית וזוגית. נוסף על כך, אהבה בוגרת נושאת בקרבה השלמה עם הידיעה שבן הזוג לא תמיד יקבל אותי ללא תנאי כפי שאני, וכי יש תחומים השרויים במחלוקת ויוצרים פער בדעות, בתפיסות וברגשות בין בני הזוג.
בני זוג שהקשר בניהם נובע מרמת נפרדות נמוכה, כלומר שהם לא יודעים לווסת בין הצרכים האישיים לצרכים הזוגיים שלהם, ימצאו את עצמם מתחזקים את אהבתם באמצעות שנאה, משום שביחסיהם אין מקום ל'אני' בלי 'אנחנו'. חלק נכבד מהקושי טמון בחוויות ילדות מוקדמות, בהן הם למדו שאהבה זה דבר כואב. לכן הם מרגישים שהקשר הוא סיוט מתמשך, ולמרות זאת הם לא מסוגלים להיפרד בשל חרדת נטישה, דימוי עצמי נמוך וכי הם לא מכירים דרך חיים אחרת.
מה מקורה של חרדת הנטישה?
חרדת נטישה היא מנגנון הישרדותי הקיים בכל אחד מאתנו, הכולל חוויה פנימית של פחד מפני סיום מערכת יחסים או אובדן קשר עם אדם קרוב ומשמעותי. מדובר בתופעה טבעית ששורשיה נעוצים בילדות המוקדמת. היא מתרחשת כאשר הדמות המשמעותית נעלמת והתינוק מראה סימני מצוקה. חרדה זאת מלווה את האדם לכל אורך חייו. כשהיא בעוצמה נמוכה יש בה כדי לתרום למערכת היחסים - היא מביאה להעלאת המוטיבציה לשמירת הקשר, והיא מעודדת אותנו להשקיע זמן ותשומת לב בבן הזוג. היא גם גורמת לכל אחד מבני הזוג להבין שהוא לא יכול לעשות כל אשר עולה על רוחו ללא התחשבות בשני. לכן, במינון הנכון היא יכולה להקים לתחייה קשר עייף ושחוק.
אולם כשעוצמתה גבוהה היא מנהלת את הזוגיות, ומביאה אותה למערכת יחסים של שנאה-אהבה וחוזר חלילה, ואפילו עלולה להביא בדיוק לדבר ממנו האדם חושש - לנטישה. חשוב להבין שכאשר אחד מבני הזוג סובל מחרדת נטישה, הוא לא מאפשר קיום נפרדות בקשר, מאחר שהוא זקוק לבן הזוג לשם הרגעה. כל ריחוק מבן הזוג מעורר בו תחושות של כאב, דחייה וסבל, עד כי הוא לא יכול יותר לשאת את התחושות הללו והוא ממהר לחזור לקשר ללא התמודדות עם הקשיים והקונפליקטים. כתוצאה מכך, הסובלים מחרדת נטישה נוטים להרגיש מאוימים כל הזמן, ולא פעם הם יעדיפו להיות בקשר רע ולסבול רק כדי למנוע כל אפשרות לפרידה.
השפעת בית ההורים על חרדת הנטישה
זוגות שגדלו בבית שבו המודל הזוגי היה של מערכת יחסים עכורה בין ההורים, ועברו חוויות ילדות לא מסופקות ולא מעובדות, עשויים לחשוב שזה נורמלי לחיות חיים כאלו. זוגות אלו לא מאמינים שהם יכולים לסדר לעצמם עתיד אחר. הפסיכולוג ג'ון בולבי, מפתח 'תאוריית ההתקשרות', מוסיף על הסבר זה כי ילדים שגדלו אצל הורים שלא היו קשובים דיים עבורם, או שלא יכלו לספק להם יחס מבין ואוהב במידה מספקת, או שהיו עסוקים מדי, סגורים ונוקשים, לא יכלו להעניק תחושת בטחון, הקשבה ואהבה במידה הנחוצה לילד, וכתוצאה מכך נוצרה אצלו חרדה שמחלחלת בהמשך גם ליחסים הזוגיים.
איך יוצאים מהמצב הזה?
חוקרים מצאו שכדי שהזוגיות תהיה תקינה יש לצאת מהסימביוזה הינקותית ולהתפתח לכיוון של זהות עצמית וצמיחה אישית. על הזוג להבין כי חיים בזיג זג מתמשך פוגעים באיכות החיים הרגשית והפיזית שלהם ושל הסביבה הקרובה להם. לכן הם צריכים להגיע להחלטה באם להיפרד או להישאר. אם הם מוצאים את עצמם ממשיכים להתחבט בלי סוף, הם ימשיכו לחיות חיים כואבים ולא מסופקים. אם הם מחליטים להגיע לטיפול זוגי או נפרד, אזי הטיפול יכלול בתוכו עיבוד של הנסיבות שהביאו למצב הנוכחי, הבנה של הדרכים לטפל בהן ועבודה אישית וזוגית על כל שינוי שיתחולל אצלם.
החלטה על פרידה צריכה להיות מלווה באדם תומך שיהיה שם בשביל הצד החרד, ויעניק לו את האמונה שהוא יכול ומסוגל להתנתק. פרידה תאפשר ליחיד להתחבר לרגשות כואבים, לקבלם ולצמוח מהכאב. במקביל הוא צריך לפתח תחומי עניין וחיים חברתיים. רק כך הוא יוכל לפתח בתוכו בטחון עצמי ותחושת נפרדות. רק כך החרדה תפחת.
זוג שמחליט להישאר יחד יצליח רק כאשר שני בני הזוג יחליטו שהם עוצרים יחד את המעגל השלילי ולוקחים אחריות אישית על מצב היחסים בניהם. זהו התנאי הראשוני לתחילתו של טיפול זוגי שיוביל לשינוי המיוחל. הטיפול הזוגי יכשיר את הזוג ליהנות ממה שיש ולא רק לכאוב את החסר, ויאפשר לבני הזוג לכבד את השונות והנפרדות של כל אחד מהם בכך שהם ידאגו לרווחה אישית וזוגית של כל אחד מהצדדים.
טיפול זוגי יפתח אצל כל אחד מהם את "הרצון לעוצמה", מושג שטבע הפילוסוף ניטשה, לפיו על כל אדם להיות אדון לחייו ולמצות את המיטב מהחיים, ולא להיות עבד לפחדים, לייסורי המצפון ולחרטה שהם הכוחות המכלים. רצון זה יפתח אצל כל אחד מהם את הנפרדות, שהינו תנאי בסיסי בזוגיות. ובאשר לאמיר ודנה? כאן יש לנו סוף טוב ומשמח. השניים נרתמו לתהליך ארוך שהביא אותם לצמיחה אישית וזוגית, בו למדו לכבד ולהוקיר את השונות בניהם, ולחיות יחד בלי לריב מדי יום וללא רכבת ההרים הרגשית ששיבשה את השגרה שלהם.
פורסם לראשונה: 12:59, 19.06.19
