ראינו את המגמה בסגר הראשון, והיא חזרה גם בסגר השני: עלייה במספר התלונות של נשים על אלימות במשפחה. רק אתמול (ב') אירעו שני מקרי קיצון, כאשר נג'אח מנסור (35) מחיפה ואירנה גריבנב (67) מבאר-שבע, נרצחו על ידי בני הזוג שלהן, ובכך עלה מספר הנשים שנרצחו מתחילת השנה ל-19 מקרים.
עוד באביב האחרון דיווחה המשטרה על עלייה של 16 אחוזים במספר התיקים שנפתחו על עבירות של אלימות במשפחה במהלך החודשים מרץ-אפריל, ועל עלייה של 31 אחוזים במספר הפניות בנושא למוקד 100. זאת בהשוואה לנתונים של שנת 2019.
עוד בנושא:
בישראל חיות עשרות אלפי נשים שעבורן כף יד היא תמיד אגרוף קפוץ ובית הוא מזמן לא נמל מבטחים. נשים אלו יודעות שעמוק בארון מתחבא אקדח ושלפעמים הוא מונח על השולחן, תזכורת לאימה המשתקת. נשים שעבורן מייק-אפ הוא לא תכשיר אופציונלי על שידת האיפור, אלא כיסוי למה שהן מתביישות לספר. אבל לא רק הבושה תהרוג אותן. גם כדור בראש או מערוך בפרצוף או 52 דקירות סכין, או סתם מכות רצח – עלולים בכל רגע נתון לרוצץ את חייהן.
נשים שקמות בבוקר וסופגות קללות וסטירות וסתם משיכות בשיער, שמתעוררות מלילה מסויט לעוד סדרת מכות, שאין להן שקל בארנק כי הן קורבן של אלימות כלכלית נוגסת ומשתקת, אבל אין להן ברירה אלא להישאר ולהמשיך לחטוף, לנשוך שפתיים עד זוב דם, לקיים איתו יחסים, להכין לו לאכול, לבכות לתוך עצמן ולהתפלל שהילדים יהיו בסדר ושאבא לא יתהפך על עצמו וירצח גם אותם.
הקרימינולוגית והוויקטימולוגית, רונית לב-ארי, שכבר בשנות ה-80 הקימה את המרכזים למניעת אלימות במשפחה של נעמ"ת, מבקשת שנקפיד להפריד בין שני סוגים של גברים אלימים בבואנו ללמוד את הסימנים והנורות האדומות שחשוב להכיר. זאת כדי שנדע לזהות מקרים של אלימות במשפחה, ולהצליח למנוע אותם.
צפו: אחותה של מיכל סלה ז"ל ונאור שובל, בנה של אביטל רוקח ז"ל, באולפן ynet
(צילום: חגי דקל)
(ריאיון באולפן ynet עם לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל, ונאור שובל, בנה של אביטל רוקח ז"ל. צילום: חגי דקל)
הגבר העצבני עם הפתיל הקצר
אלה הם גברים שמפגינים התקפי זעם, שכועסים, צועקים, מתחממים מהר, מעיפים צלחות ומרסקים חפצים על הריצפה. לרוב אלה הם לא הגברים מסכני החיים שירצחו אותך, פשוט מפני שלא הרצון לשלוט בך הוא שמניע אותם. על הגברים הללו מומלץ לדווח למשטרה, להוציא מולם צו הגנה ולקוות שהרווחה תכפה עליהם תוכנית שיקום, כדי ללמד אותם איך לתעל את הכעסים והזעם שלהם למקום אחר.
הגבר האובססיבי שמנוהל על ידי חרדת נטישה
הסוג השני הוא הסוג המטריד והמסוכן, שלאט-לאט בולע את האישה שאיתו: מקטין אותה, מכווץ אותה, משתיק אותה, מתחיל לנהל את חייה עד כדי כך שהוא משתלט על כל תחום מהווייתה ועושה בו כרצונו, אומרת לב-ארי, שלא מהססת להשתמש בביטוי: "עד כדי כך שהיא הופכת להיות הבובה שלו".
כאן כמובן יש לעצור ולשאול כיצד תהליך כזה קורה, שאישה מאבדת אט-אט את השליטה בחייה ומעבירה את המושכות לידיו של מי שרודה בה. אפשר להשתמש בדימוי המוכר של אותה צפרדע שמניחים בסיר עם מים קרים, ולאט-לאט מחממים את המים והיא מתחממת יחד איתם. בהתחלה היא משתכשכת לה בנעימים, אך מהר מאוד היא אינה שמה לב שהטמפרטורות עולות ועולות עד שהיא נשרפת בחום המים.
"נשים שנכנסות לקשר או נשארות בקשר עם גבר אובססיבי בעצם ניחנו בנפש של מטפלת, של עובדת סוציאלית. נשים שבשם האהבה והרחמים מחליטות שהן יצילו את הגבר המסכן מהאופי הבעייתי שלו ומחרדת הנטישה שחווה בילדותו", אומרת לב-ארי, ומבקשת שנשים לב לחיבור בין המילים 'מסכן', 'סכנה' ו'סכין'. "אותה אישה חולמת להפוך את הצפרדע שלה לנסיך באמצעות האהבה והסבלנות שהיא מפגינה כלפי הבעיות הרגשיות שלו, ובעצם טובעת יחד איתו בביצה, ומשלמת על כך בביטחונה".
מהן אותן בעיות רגשיות שהופכות גבר לאובססיבי, מסוכן ומסכן חיים?
"גברים אובססיביים כלפי נשותיהם הם אלה שבדרך כלל בילדות שלהם יש חוויות של נטישה, אלימות, התעללות. הם באמת קורבנות של נסיבות החיים, ובדיוק בגלל זה נשים שיש להן אופי טיפולי, טועות לחשוב שהן יצליחו להושיע אותם. התוצאה היא שנשים רבות מדי עוצמות עין נוכח נורות האזהרה שקיימות בקשר כבר מיומו הראשון, עוד מתקופת החיזור למעשה, שכן הן לא רק מאוהבות בגבר, הן גם לקחו אותו עליהן כמשימה רגשית ונפשית".
נורות אדומות שחשוב לשים אליהן לב
במערך המניעה של אלימות במשפחה מדברים על כמה נורות אדומות שמנבאות התנהגות אלימה בעתיד:
• קנאה
• חשדנות
• מעקבים אחרי בת הזוג
• נטייה להאשים אותה בכל מתח שנוצר
• ניסיונות חוזרים לשנות אותה ולאלף אותה
• התעקשות להרחיק ולבודד אותה מבני משפחה וחברים
• שליטה באופן שבו היא מתלבשת ונראית
• העלבה והקטנה שלה
הגבר האובססיבי מנסה לשלוט באישה שאיתו באמצעים שונים של הצרת הצעדים שלה, מניעת כסף – אלימות כלכלית, שליטה על מה היא תלבש, עם מי היא תתרועע, לאן היא תלך, מתי וכן הלאה. נשים רבות חיות עם המגבלות הנוראיות הללו במשך שנים רבות.
לרוב, מדובר בנשים שהן יותר חזקות, יותר מוכשרות, יותר משכילות, חכמות, יפות ומוצלחות מהגבר האובססיבי שאיתן, אבל הן נבלעות בתוך מערכת היחסים המגמדת, עד שבשלב מסוים הן כבר מתחילות להאמין שהן לא מספיק טובות כדי לצאת ממנה או כדי לעמוד ברשות עצמן. במקרה הקיצון של ההתנהלות הזו נשים פשוט משתכנעות, כמובן בעזרתו העיקשת של בן הזוג, שהן לא קוראות נכון את המציאות, שהן האשמות, שהן אלה ש"גורמות" לכל הבעיות.
לדברי לב-ארי, הבעיה מתעוררת כאשר האישה מבקשת לעשות שינוי ולנסות לתקן את היחסים כדי לא להמשיך להיבלע בתוכם, בזמן שבן הזוג מסרב לדון בכך. פעמים רבות הוא יגיד, "הבעיה היא לא אצלי, זאת את שמשוגעת. תלכי לטפל בעצמך כי אני לא צריך טיפול".
במקרים של רצון להיפרד מבן זוג אובססיבי ושתלטן, אישה יכולה במקרה הטוב לשמוע משפט כמו, "או-קיי, תארזי ותלכי, אבל את לא לוקחת את הילדים" (מצב שרוב מוחלט של הנשים לא יסכימו עמו). במצבים הגורפים קיימת סכנה אמיתית לחייה של האישה, כפי שראינו במקרים רבים – ממיכל סלה ז"ל ועד שירה איסקוב, שבזכות ערנות השכנים ניצלה בנס מניסיון הרצח בידי בן זוגה, אביעד משה, שדקר אותה 52 דקירות סכין ופצע אותה אנושות.
לא לספר לו שאת עוזבת
זה המקום לבחון מדוע כל כך מסוכן להיפרד מבן זוג אובססיבי, ומדוע כל אישה שרוצה להיפרד חייבת לזכור, כצעד מציל חיים, שאסור לה לפרק את החבילה בכוחות עצמה, ועליה להיעזר באנשי מקצוע. "בן הזוג האובססיבי מתייחס לאשתו כאל חלק מנשמתו ומגופו", מזהירה לב-ארי. "הוא לא רוצה להיפרד ממנה, כי בעצם המחשבה על הפרידה הוא כבר מתחיל לאבד את הצפון, ממש כמו בשיר 'בלעדייך אני חצי בנאדם'. הוא נכנס להתקף אלים שכמעט תמיד נגמר בפגיעה קשה של בת הזוג, עד כדי רצח במקרים רבים".
לכן, אישה שהחליטה שהיא רוצה להיפרד חייבת לשמור על ההחלטה לעצמה ולשתף רק אנשי מקצוע שיכולים לסייע לה – בין אם מהרווחה או מהמרכזים לסיוע לנשים נפגעות אלימות. במרכזים יושבים מומחים שיודעים לבצע הערכת סיכון של הגבר האלים, וימליצו לאישה כיצד להתנהל.
ומה לגבי היעלמות חד-צדדית יחד עם הילדים? לב-ארי טוענת שיש מקרים בהם זהו הפתרון הנכון ביותר. "צריך כמובן לדאוג שיהיה לה לאן לברוח. בנוסף, מומלץ לא לדבר על העניין עם בן הזוג, וגם במקרה הזה, לפעול בסיועם של אנשי המקצוע הרלוונטיים". לדבריה, הצעד הזה, של היעלמות חד-צדדית יחד עם הילדים, לא יציל רק את האישה מפגיעה בה ובילדים, אלא יציל גם את בן הזוג וימנע ממנו ליפול לבור שנמצא מתחת לרגליו.
בזמן שהאישה נמלטת באופן מבוקר למקום מסתור, על הגורמים המסייעים לדאוג מראש שיהיו בסביבת הבעל הנטוש גורמים מקצועיים, שיוכלו לסייע לו לעכל את המצב החדש ולהיגמל מנוכחותה, ממש כפי שמכור נגמל מסם או מאלכוהול. צריך להבין שעבור הגבר האלים, האישה היא לגמרי הסם שלו, והוא באמת לא יכול לחיות בלעדיה. הוא לא מכור לאלימות, הוא מכור אליה. לנוכחות שלה בחייו. לכן הוא מצלצל עשר פעמים ביום, ולכן הוא עוקב אחריה ולא מאפשר לה לפגוש אף אחד ומרחיק אותה ממשפחתה ומחבריה. הוא פשוט לא מסוגל לחשוב שהיא מחוץ לפריים שלו.
לסיום, עלינו לזכור שלערנות הסביבה יש אחריות עליונה במקרים של אלימות במשפחה, ולנו בהחלט יש תפקיד כחברה, כשכנים, כשותפים לעבודה וכבני משפחה – לא לעצום עיניים, לא להתעלם מהסימנים, לשנן את נורות האזהרה ולחפש אותן בכל מקום, ולא להגיד "אה, הם נראים כמו זוג נהדר". אם יש ספק – אל תתעלמו ממנו, ופנו לגורמי הרווחה והסיוע לקבלת עזרה והצלת חיים.
בימים אלה הקימה נעמת קו ארצי נוסף שמאחוריו נשות מקצוע בתחום הערכת הסיכון של הגברים האלימים. הקו פועל בימים א'-ה' בשעות 8:00 עד 15:00 ומספרו 9201 *
כמו כן, ניתן לפנות בכל שעות היממה לקו החירום שמפעיל משרד הרווחה ומספרו 118. המוקד תוגבר בימים אלה בשל ריבוי הפניות בנושא אלימות במשפחה.
