הארכיאולוג ואיש המחשבים בועז כרמל (52), לא האמין שיגיע היום בו ייאלץ להתגרש. כבן להורים גרושים היה לו ברור שאין שום סיכוי בעולם שהוא נותן לילדיו לעבור את מה שעבר בעצמו, אבל לחיים היו תוכניות אחרות. אחרי עשר שנות נישואים, הוא ואשתו הראשונה החליטו להתגרש. "הגירושים שלי לא היו בדיוק מבחירה", הוא מתוודה. "חוויתי אותם ככואבים ומאתגרים. עברתי משבר נפשי גדול, ואמרתי לעצמי שאני בחיים לא אתחתן שוב".
כבן להורים גרושים, אתה יכול לשים את האצבע על הנקודה הספציפית שרצית לחסוך מילדיך?
"ההורים שלי התגרשו כשהייתי כבר נער מתבגר, והקושי העיקרי שלי נבע מהעובדה שהגירושים שלהם לא היו על מי מנוחות, אלא כואבים ומתמשכים. לכן השתדלתי שהגירושים שלי יהיו מהירים וחלקים, למרות שזה נכפה עליי, ולמרות הקושי שאני עצמי התמודדתי איתו".
נשמע שבשורה התחתונה כן עמדת בהבטחה שלך.
"כשמסתכלים על זה ככה, זה נכון".
"היה לי ברור שהוא יתקשר"
את הילה נדב-כרמל (38), אשתו בשלוש השנים האחרונות, הכיר בועז עשור אחרי שהתגרש, אחרי שהילה עשתה לייק לתגובה שפרסם בפייסבוק. "טסתי לפולין כדי להרצות בכנס בינלאומי", הילה משחזרת. "הייתי לבד במלון, במין ירידת מתח כזאת שיש תמיד אחרי הרצאה, וגלשתי בפייסבוק כשלפתע ראיתי את התגובה של בועז. אני אפילו לא זוכרת מה הוא כתב, אבל הרגשתי שהתמונה שלו קוראת לי. הצצתי בפרופיל שלו והוא מצא חן בעיניי, אז החלטתי לעשות לו לייק".
באותם ימים הילה הייתה נתונה במשבר משלה, לאחר שאביה נפטר במפתיע ביום הולדתו ה-60. "הוא התמוטט בכביש תוך כדי נסיעה לשדה התעופה כדי לחגוג את יום ההולדת שלו יחד עם אחי. בדרך הוא לא הרגיש טוב, אז הוא עצר את הרכב בשוליים וקרס. בדיעבד, הסתבר שהוא מת במקום מדום לב. הסיפור שלי קפקאי", היא אומרת, "כי יום לאחר מכן גם סבא שלי, מצד אימי, הלך לעולמו".
בדיוק כמו בועז, גם הילה היא בת להורים גרושים. "בשבעה חברה אמרה לי, 'עכשיו גם אבא שלך וגם סבא שלך, שני המודלים לגבריות בחיים שלך, נפטרו, וזו ההזדמנות שלך להמציא את עצמך מחדש'. היא צדקה. בנוסף לאבי, גם סבא שלי היה דמות אבהית עבורי, כפי שקורה בדרך כלל במשפחות גרושות, ואני חושבת שאנרגטית התפנה מקום בחיי לדמות גברית אחרת".
הנסיעה לכנס בפולין התרחשה חודשיים לאחר מכן, ושם, בחדר המלון בעיר הציורית פוזנן, הילה, שמנהלת משרד לעורכי דין, הרשתה לעצמה בפעם הראשונה להתפרק. "אחרי השבעה הייתי צריכה להיות חזקה בשביל הבן שלי ובשביל הלקוחות שלי. מהר מאוד עמדתי על הרגליים ולכאורה השתקמתי, אבל זה היה רק מבחינה תפקודית ולא מבחינה רגשית כי בעצם לא התאבלתי. רק שם, רחוק מהבית, זה קרה".
איך זה התבטא?
"פשוט התפרקתי בחדר אחרי ההרצאה. התחלתי לבכות ולהתאבל. הסתגרתי שעות ארוכות ולא רציתי לצאת. בין לבין הרשיתי לעצמי לגלוש בפייסבוק, ואז ראיתי את בועז. כשעשיתי לו לייק, היה לי ביטחון מוחלט שהוא יחזור אליי, למרות שלא הכרנו. אני זוכרת שבשלב מסוים רציתי לצאת לאכול, אך מכיוון שחששתי שבחוץ לא יהיה ויי.פיי כי בכל זאת מדובר בפולין, אמרתי לעצמי, עוד שנייה הוא פונה אלייך, חכי".
אבל בועז לא הגיב והילה החליטה לרדת לחפש מסעדה. "בדיוק הגיעה המנה היפהפייה של הפירושקי, והייתי עסוקה בלצלם אותה ולשלוח לחברות שלי בוואטסאפ, כשהוא שאל אותי במסנג'ר אם הוא יכול להתקשר. כשהוא צלצל אמרתי לו, ידעתי שתתקשר, פשוט לא הבנתי למה זה לוקח לך כל כך הרבה זמן".
ענק. זה ממש נשמע סוג של תקשור.
"אני באמת חושבת ומאמינה שאבא שלי שלח לי את בועז", היא אומרת ומחייכת. "התגרשתי צעירה, בגיל 30, כשהילד שלי היה בן שנה, ואבא שלי תמיד רצה שאמצא זוגיות. אני מאמינה שכל עוד הוא היה בחיים הוא שמר עליי, וכשכבר לא יכול היה לשמור עליי יותר, הוא שלח לי את בועז".
מה את יכולה לספר על הגירושים שלך?
"ביני לבין בן זוגי לשעבר תמיד היו פערים, אבל אחרי שהילד נולד, המציאות שהייתי מוכנה לשאת בשביל עצמי, כבר לא הייתה המציאות שהייתי מוכנה לשאת בשביל הבן שלי. רציתי בשבילו שיחיה בבית עם הורים שיש להם זוגיות מאושרת ולא עם הורים שכל היום רבים. זה לא שקרה איזה משהו קריטי, הכול היה שם כל הזמן, אבל אחרי הלידה הפרספקטיבה שלי השתנתה. אני מאמינה שילדים הם סוג של מגבר. כשהזוגיות טובה היא טובה יותר, וכשהזוגיות לא טובה אז הפערים מתעצמים".
ומה לגבי "לעבוד על הזוגיות" בשביל הילד?
"כל הזמן ניסיתי שיהיה טוב, אבל כשהגיע הילד הבנתי שאין מה לשפר בזוגיות, ואם יש משהו אחד שאני רוצה ללמד את הבן שלי זה שמגיע לו להיות מאושר בחיים. שילמתי מחירים מאוד כבדים על ההחלטה אבל אני לא מתחרטת על הדרך שעברתי, ואני לא מתחרטת על השיעור שנתתי לילד שלי, לפיו לא משנה מה קרה לך בעבר, זה לא מגדיר את העתיד שלך. תמיד אנחנו יכולים לבחור אחרת".
אפרופו העבר, איך הגירושים של ההורים שלך השפיעו עלייך?
"מצד אחד, אני תמיד אומרת שהם לא השפיעו, כי אני ואחי כבר אמרנו באיזשהו שלב להורים שלנו שהם צריכים להתגרש כי הם לא מסתדרים, אבל מצד שני תמיד לילד להורים גרושים יש את החלום לראות את המשפחה הגרעינית שלו מתאחדת.
"אני הרגשתי את זה רק בגיל מאוחר יותר, כשנולד לי הילד וראיתי איך ההורים שלי הופכים לסבא וסבתא כל כך טובים ואז אמרתי לעצמי, וואי, אבל הם לא חווים את זה יחד. אגב, גם אבא שלי הקים פרק ב' ואני מאוד אהבתי ואוהבת את בת הזוג שלו. אין קשר בין הדברים".
העובדה שאת בת להורים גרושים תרמה לאומץ שלך להתגרש בעצמך?
"מצד אחד, הסטטיסטיקה מלמדת אותנו שילדים להורים גרושים מתגרשים יותר, אבל אני לא יודעת להגיד ולנתח איך זה השפיע עליי מהבחינה של הלקום וללכת, כי תמיד הייתי אמיצה והיה ברור לי שאני לא אהיה במקום שאני לא שלמה איתו".
כשאני מבקשת מהילה ובועז להתייחס לפער הגילים ביניהם שעומד על 14 שנה, בועז צוחק ואומר, "לי אין בעיה עם העניין הזה", והילה מוסיפה: "אני נשמה עתיקה. כל הילדות שלי הסתובבתי עם מבוגרים כי הייתי ילדה מחוננת ודיברתי בשפה שלא תאמה את הגיל שלי. גם היום, מרבית חברות הנפש שלי הן בנות 51 וצפונה. בני הזוג שלי תמיד היו מבוגרים ממני בכמה שנים טובות כי אני אוהבת ונמשכת לאינטלקט, לניסיון חיים ולעומקים, ואנשים בגילי לרוב נשמעים לי יותר רדודים ושטחיים".
את חושבת שזה קשור לעובדה שגדלת ללא אבא בבית?
"חד משמעית לא. אין לי שום 'דדי אישיוז' ובועז לא מהווה עבורי דמות אב. להיפך, אם כבר אז אני יותר דמות אם עבורו", היא אומרת ובועז צוחק ומאשר.
אתם חושבים על ילד משותף?
"אנחנו מתלבטים בנושא", הילה אומרת. "מצד אחד, הגענו לקונסטלציה משפחתית שכל הפרטים בה מרגישים טוב, אז למה לערער את זה? מצד שני, תמיד מסקרן לדעת איך ייראה ילד משותף של שנינו. אפשר להגיד שהחלטנו להשאיר את זה לבורא".
לסיום בועז, בתור מי שלא היה הצד היוזם של הגירושים אלא הצד שהחליטו עבורו, איזה טיפ אתה יכול לתת לאנשים שנמצאים במקום הלא פשוט הזה?
"גירושים יכולים לקרות לכל אחד כי בסופו של דבר, מדובר בשותפות בין שני אנשים שיכולה להסתיים, לכן המסר שלי למי שהגירושים נופלים עליו כמו גיליוטינה ביום בהיר, הוא שזה אומנם נראה מאוד קשה כי זה שובר את העולם שלך, אבל בסוף מגלים שיש עוד הרבה דגים בים ושזה פתח למשהו חדש וטוב יותר.
"בסוף צריך להסתכל בפרופורציה על הדברים. אם גודעים ענף מעץ ומסתכלים מקרוב על החור שנוצר, ברור שהוא ייראה לנו גדול ושחור, אבל אם מתרחקים מהעץ, רואים ענפים ועלים. הענף אומנם נגדע, אבל העץ חי, פורח ומשגשג".
יש לכם סיפור אהבה מפרק ב' של החיים? כתבו לנו
