מירית ויואב
הוא: מסתפק בסקס פעם בשבוע, היא: רוצה כל יום
מירית ויואב הם בני 35 ממרכז הארץ שהכירו בצבא. "שירתנו יחד ביחידה עילית", מירית נזכרת, "וכבר אז חשבתי שהוא חתיך בצורה בלתי רגילה. זה היה כבוד להיות עם לוחם קומנדו, כל הבנות רצו להיות עם לוחם". "אני כולה רציתי לסיים את המסלול בשקט אבל היא לא הפסיקה להתחיל איתי", מוסיף יואב ומגחך. "שקרן", פוסקת מירית ומוסיפה קריצה.
ההיכרות ביניהם בצבא הצמיחה כנפיים ומאז הם מאוהבים. גיל 25 חתונה, גיל 27 ילד ראשון ואז עוד שניים. מירית נכנסה עמוק לתארים ועובדת היום באקדמיה, ואילו יואב המשיך בקבע עד שיצא לאזרחות. "בטבעי שלנו אנחנו שונים", מירית מספרת. "אני מאוד פתוחה, רעשנית והוא מופנם. זה הסתדר אז ומסתדר היום, אבל הבום שקיבלנו לזוגיות קרה כשהבנו עד כמה אנחנו שונים בקטע המיני".
תסבירו.
"בהתחלה אני זוכרת שרק חיכינו לרגע שניכנס למיטה, אבל כשיואב חזר הביתה דברים השתנו", אומרת מירית. "הפסקתי להיות החייל הגיבור שלה", יואב עוקץ בתגובה. "לא הצלחתי לעמוד בציפיות שלה".
מירית, זה נכון?
"לא בדיוק. אני מניחה שמאז ומתמיד אהבתי סקס יותר ממנו, אבל זה לא בלט כל כך כי הוא שירת בקבע ולא חיינו יחד כל השבוע, ולפעמים לא נפגשנו שבוע שלם".
"אני חושב שהיא מנסה לפצות על התקופות שבהן לא הייתי כל כך בבית, ואולי משם הגיע הצורך המיני החזק הזה, אבל אני אזרח כבר ארבע שנים. נכנסתי מהר לרוטינה של השגרה", אומר יואב. "סקס זה חלק בלתי נפרד מהשגרה", קובעת מירית, "ומבחור פראי שהיה מתנפל עליי ולא נותן לי לצאת מהמיטה, הוא פתאום נרדם לי עוד לפני שאני יוצאת מהמקלחת".
עד כמה הנושא הזה פוגע לכם בזוגיות?
"היי, היי, כבר לא פוגע!", יואב ממהר לתקן אותי. "זה פגע, בעבר. אני הרגשתי שמופעל עליי יותר מדי לחץ, שאני כמו חייל בצבא שצריך להיות תמיד בהיכון, ואני יודע מה אנשים שקוראים את זה חושבים עכשיו. הם בטח חושבים, 'איזה אידיוט, איך הוא מתלונן', אבל אני בטוח שיש גברים שדווקא יבינו את המקום שלי - שזה מאוד מלחיץ להיות בתחושה שאתה חייב לספק מישהי, ואצל גברים אי אפשר לבלף. כשלא עומד לא עומד".
איך מתמודדים?
"הייתי בטוחה שהבעיה אצלי", מירית מודה פתאום. "נכון", אומר יואב. "היא לקחה את זה לקיצון והייתה בטוחה שאני בוגד בה, אבל בקושי יש לי כוח לסקס איתך אז עם עוד אחת?!"
אז מה עזר לכם בסוף?
"טיפול זוגי עזר לנו להבין שהוא כן נמשך אליי אבל גם עובד מאוד קשה. אני הרבה בבית, יש לי יותר כוחות. המזל שלנו זה שאנחנו מתקשרים. מדברים על הדברים. הלכנו לטיפול כדי לדייק אותנו".
ומה הטיפול עשה?
"למדתי להיפתח גם במובן המיני", אומר יואב. "אנחנו הולכים פעם בכמה זמן לליין מסיבות כזה, אבל לא עושים שום דבר, רק מרימים את הריגוש. וזהו, לא רוצה לפרט מעבר לזה".
מירית: "ופורנו, הוא זורם על לצפות איתי בפורנו כשהוא חרמן אבל עייף. הוא גם מפרגן לי להיות עם המאהב שלי", היא אומרת משועשעת.
מה?!
"יש לי ויברטור", היא עונה וצוחקת.
ענת ותומר הדני בן זקן
היא: חולמת על לאמץ כלב או חתול, הוא: לא מסוגל להכניס חיה הביתה
סיפור אהבתם של ענת ותומר יכול להוות השראה לקומדיה רומנטית. היא חולת חיות והוא לא יכול לסבול את הלכלוך. הם הכירו כשענת הייתה אחרי פרידה כואבת. היא בילתה עם אימה בבית קפה, כשבבית המתינו לה שני החתולים האהובים שלה, בובו וזינה. תומר היה שם עם עוד זוג חברים, ורצה הגורל ותומר ואמא של ענת פצחו בשיחה על הסלט שאכל, ענת קלטה את המבטים שלו, אבל כל מה שהיא רצתה לעשות זה ללכת הביתה ושיעזבו אותה בשקט.
"ביקשתי מאמא שלי שתפסיק להאיץ בי להכיר מישהו חדש ולהציע לי שידוכים", היא נזכרת. אך אחרי שתומר וזוג החברים שלו עזבו את המקום, מי שחזרה לבית הקפה הייתה דווקא אשתו של החבר, ששכנעה את ענת לשמור את מספר הטלפון של הבחור הנחמד שדיבר עם אמא שלה. "כבר בשיחת הטלפון הראשונה שלנו הוא אמר לי, 'רק אל תגידי לי שיש לך חתולים'".
ומה ענית לו?
"שיש לי חתול אחד", היא קורצת. "ידעתי שאם אגיד לו שניים, זה יפוצץ את העניין".
בדיוק באותה תקופה הדירה של ענת הייתה בשיפוצים, כך שלתומר לא היה מושג שהיא מסתירה ממנו סוד - חתול מתכרבל נוסף. "אחרי חודש אמרתי לו שיש לי משהו לספר לו ושהוא צריך לנחש במה מדובר - או שיש לי ילד מחוץ לנישואים או שיש לי שני חתולים".
"אמרתי לה - בבקשה תגידי לי שיש לך ילד", תומר מספר והשניים צוחקים. מאז הם נשואים כבר שמונה שנים ומגדלים יחד שני ילדים, אבל חיות אין בבית. ענת מעידה שהיא לא הייתה עושה את הוויתור הזה, לחיות ללא חיות, לולא היה מדובר בתומר. "תומר הוא בן אדם מדהים, טוב לב, שפשוט לא רוצה בעלי חיים בבית. זה לא אומר שהוא לא אוהב בעלי חיים, הוא פשוט לא רוצה אותם בקרבתו".
כמה בעייתי זה היה עבורך לוותר על אהבה גדולה כל כך בשביל אהבה גדולה אחרת?
"בתחילת הקשר באמת נכנסנו לבעיה. אצלי אהבה לחיות זה משהו עמוק, זר לא יבין זאת. כשדיברנו על מגורים משותפים ידעתי שאצטרך להחליט - או הם או הוא. בסוף החתולים עברו להורים שלי, שהעניקו להם את הבית הכי מדהים וחם שחתול יכול לבקש, וראיתי אותם כמעט כל יום עד יומם האחרון כך שלא נטשתי אותם חלילה. אם לא היה לי את הפתרון הזה לא הייתי נפרדת מהם".
מאיפה הפער הזה נובע לדעתכם?
ענת: "אני תמיד גדלתי בבית עם בעלי חיים. תמיד היו לנו חיות. אבל לא רק זה, אפילו מזיכרונות הילדות שלי אני זוכרת את סבתא שלי דואגת בכל ארוחה לאסוף את השאריות ולתת לחתולי הרחוב. כשהיה לנו כריך שלא אכלנו, במקום לזרוק לפח, פוררנו את הלחם בשביל היונים".
תומר: "אני לעומת זאת גדלתי בבית שהוא בדיוק ההפך. הבית שגדלתי בו היה מבריק כמו מוזיאון, ואולי זה נשאר איתי מאז. אני חייב שיהיה נקי, לא מסוגל להריח את הריח של החיות ולראות שאריות פרווה בכל מקום. אני לא שונא חיות, אבל לא מעוניין לחיות עם חיה בבית".
איפה נקודת האמצע של שניכם?
"האמצע הוא לנסות להבין ולהכיל את העמדות השונות שלנו. אני יודעת שלא נגדל כלב או חתול, אבל כן ממשיכה לחיות לפי הערכים שחונכתי עליהם באהבה הגדולה שלי לחיות", אומרת ענת. "ותומר, כמה שנראיתי לו מוזרה בגלל זה, מקבל את זה ולא מונע מהילדים שלנו לבוא במגע עם חיות ולהעניק להם אהבה".
"כשאני רואה את הילדים מתלהבים ומשחקים עם איזה כלב, אני משחרר", אומר תומר. "אני בכלל מודה שמאז שהילדים הגיעו לעולם, משהו התרכך בי. אני מבין את חשיבות המסרים של ענת בכל הנוגע לחינוך למודעות וחמלה לבעלי החיים. אני לא מערער על זה".
"רגע, אני רוצה להזכיר לך שזה אתה שהבאת לפני זמן מה פרוסת עוגה שנשארה ליונים", ענת מזכירה לו. "נכון!" תומר מאשר. "פעם לא הייתי עושה את זה. זה גם לא היה במודעות שלי".
אז יש סיכוי שמתישהו תאמצו כלב או חתול?
תומר: "כנראה שלא בגלגול הזה".
סנטיאגו ורעות
הוא: קרניבור מארגנטינה, היא: טבעונית שפתחה עסק לקינוחים טבעוניים
סנטיאגו ורעות הם בני 34 שנמצאים בזוגיות כבר 14 שנה. "כשהתחתנו לא הייתי טבעונית", נזכרת רעות ומוסיפה: "אני גם חצי ארגנטינאית, וכשסנטיאגו עלה לישראל מארגנטינה, הוא חשב שהוא מצא מישהי בדיוק כמוהו. לא חשבתי שאי פעם אהיה טבעונית, אבל כשהילד הגדול שלנו התבגר, התחלתי להבין שעליי לעשות שינוי תזונתי".
ואיך קיבלת את המהפך הזה, סנטיאגו?
"בהתחלה לא באמת עיכלתי את זה, אבל עם הזמן הבנתי שאם היא החליטה להיות טבעונית, זה מה שיהיה", הוא אומר ספק בצער, ספק השלמה. "אני גדלתי על בשר, כל יום, פעם-פעמיים ביום. זה מה שאני רגיל לאכול וזה מה שטעים לי".
כנגד כל הסיכויים רעות נהייתה טבעונית דווקא כשהפכה לאמא. "יש לנו שלושה ילדים, והמחשבות על השינוי התזונתי החלו כשהילד הגדול שלנו נולד. באותה תקופה שמעתי הרצאה באינטרנט על טבעונות, והיה משהו בהרצאה הזאת שלא יכולתי להמשיך ממנה הלאה עם החיים שלי. נחשפתי למידע וזה חלחל בי".
באיזה אופן?
"כשהוא היה בן חצי שנה הייתי צריכה לחשוף אותו לסוגי מאכלים וטעמים שונים. לפתע התחלתי לחשוב על האוכל שאנחנו אוכלים ומה זה אוכל בריא. ההורות חיברה אותי למה שעובר על הפרה ועל חיות אחרות שאנו אוכלים. אגב, זה מצחיק אבל אבא שלו עד היום לא מעכל שאני טבעונית. כשאוכלים עוף הוא עדיין שואל אותי אם אני רוצה".
איפה אתם מרגישים את הקושי?
"יש קושי בארוחות המשפחתיות שלנו", מודה סנטיאגו. "פעם היינו מבשלים יחד, והיום אם מדובר בבשר אז זה אני שמכין את האוכל לי ולילדים". "אני לא מתעסקת עם בשר יותר", מבהירה רעות. "בהתחלה עוד הייתי מבשלת אבל הקושי היה גדול מדי בשבילי".
איפה מוצאים את האמצע?
"אני עושה את הקניות בסופר וכן רוכשת את מוצרי הבשר, אבל לא נוגעת בהם".
ומה אתם עושים בנוגע לילדים?
"זאת כבר הבחירה שלהם", אומרת רעות. "אני לא אתערב להם בתזונה ברמה שאחליט עבורם אם להיות טבעוניים או לא. הם חשופים למה שסנטיאגו אוכל. אני לא רוצה לבטל את זה".
סנטיאגו, יש סיכוי שתהיה מתישהו טבעוני, או אולי רק צמחוני?
"מתי? בשעות הערב? כי אני יכול להתעורר אחרי השינה ולהחזיק רק כמה שעות עד שאני נותן ביס בבשר".
מה אתה אומר על הקינוחים הטבעוניים של רעות?
"בקינוחים אפשר להיות טבעוני! בבשר - לא".
מה הטיפ שלכם לזוג שנמצא בסטטוס דומה?
"צריך ללמוד להתגמש. לא לכפות האחד על השני את האידיאולוגיה, ולראות איך אפשר לבוא לקראת הצד השני כדי לחיות באידיליה".
נועה וליאור הנדין
היא: בלוגרית ואושיית רשת שנעקבת על ידי עשרות אלפי עוקבים, הוא: מסתפק בלינקדאין בלבד
נועה הנדין (38) הכירה את בעלה, ליאור הנדין (43), באמצעות שידוך. "חברה טובה שלי שהיא מלהקת בטלוויזיה הכירה לי את ליאור, אחרי שהיא ניסתה לשדך לי שבעה גברים שונים. ליאור היה השידוך המוצלח, או הליהוק הכי מוצלח שלה", היא מספרת.
לרשתות החברתיות נועה הגיעה לאחר הלידה הראשונה שלה. "בני הבכור נולד פג, וכאמא טרייה הייתי בתחושת חוסר אונים. לכי תתמודדי עם שלושה חודשים בפגייה. באיזשהו שלב התחלתי לכתוב על זה ולפרק כך את המועקה. בהתחלה כתבתי סטטוסים קצרים בפייסבוק ועם הזמן זה תפס תאוצה".
שלושה ילדים אחרי ונועה היום היא בלוגרית לאימהוּת עם מעל 30 אלף עוקבות ברחבי הרשת, והעורכת הראשית של האתר "חיים של אמא". "אני באופן אישי לא אוהב חשיפה", אומר ליאור. "זה לא מדבר אליי כל האינסטגרם, הפייסבוק והדברים האלה. אם כבר רשת חברתית אז לינקדאין, וגם זה בקטע מקצועי".
"הוא אפילו לא עוקב אחריי", מתלוננת נועה.
אז איך אתה יודע מה היא מפרסמת ביום-יום?
"האמת שמספרים לי", הוא מודה. "יש הרבה מקרים שאני מגיע למקומות ואנשים מסביבי מעדכנים אותי במה שנועה כתבה או העלתה לאחת הרשתות החברתיות".
איפה עוד רואים הבדלים ביניכם בנושא?
נועה: "אני מנהלת המון קבוצות וואטסאפ מבחירה".
ליאור: "לי יש קבוצה אחת של אבות, ואני נותן לה לעדכן אותי במה שקורה בוואטסאפ של הגן למשל".
"אגב, ליאור לא הכיר אותי ככה, כמו שאני היום", אומרת נועה. "אומנם באתי מעולם הטלוויזיה, הייתי מקושרת והיינו הולכים לכל מיני השקות נוצצות, אבל תמיד הייתי זו שמאחורי הקלעים".
ליאור, איך אתה מתמודד עם החשיפה שיש לנועה ברשת?
"אני אוהב את נועה ומפרגן לה וחי עם זה בשלום. זה בשבילה. אני לא הייתי עושה את זה. אני גם לא יכול ליהנות מזה, למרות שלהיות נשוי למישהי כמו נועה זה לקבל מלא דברים ומוצרים במתנה", הוא צוחק. "אני מרגיש שבהרבה מקומות בשכונה אני אפילו מקבל כבוד. היו מקרים שבאתי לפגישת עבודה והלקוחה הכירה את נועה".
ואיפה בכל זאת אתם שמים את הגבול?
נועה: "אני מקפידה לא לציין את השם שלו בבלוג, וכך גם לגבי הילדים - אני לא מעלה דברים שקשורים אליהם לפני שאני מתייעצת עם ליאור. הוא סומך על שיקול הדעת שלי ואף פעם לא מנע ממני להעלות תכנים, אבל כדי לגשר על הפער הזה, בין מי שמבין וחי את הרשתות לבין מי שלא, חשוב שלצד השני יהיה חלק בקבלת ההחלטות".
לדבריהם, הקונפליקט קורה כשליאור חושש שתוכן מסוים שנועה תעלה יעורר תגובות פוגעניות. "אבל אני מספיק חזקה כדי להתמודד", מרגיעה נועה. "אין לי מילים לתאר כמה הוא מהמם, תומך ומפרגן בקטע שאם אני אראה לו משהו, הוא תמיד יחזק אותי ויגיד לי למה דברים כן יכולים להצליח. אז אולי החיסרון היחיד אצלו זה שהוא מצלם גרוע", היא מסכמת משועשעת. "אני לוחץ על קליק, עושה 100 תמונות, אחת יוצאת יפה ונועה אומרת לי, 'תתאמץ יותר'", ליאור מגן על עצמו. "תני לבן אדם לצלם וללכת".
