האם מערכות יחסים פתוחות יכולות לעבוד? בחברה שלנו, בה דפוס מערכות היחסים המקובל הוא מונוגמי, ישנה נטייה לראות מערכות יחסים פתוחות כדפוס שנועד לכישלון, ובמידה מסוימת בצדק, שכן פעילות מינית מחוץ לקשר עלולה להוביל בקלות לתחושות של חוסר ביטחון, דחייה, קנאה ובגידה, אפילו במערכות יחסים שמוגדרות כלא מונוגמיות.
כעת מחקר חדש מצביע על כך שמערכות יחסים פתוחות יכולות לעבוד, ושהצלחתן של מערכות יחסים מסוג זה תלויה בראש ובראשונה בתקשורת טובה בין כל הצדדים הנוגעים לקשר. "אנחנו יודעים שתקשורת מועילה לכל הזוגות, אבל היא ממש חיונית עבור זוגות במערכת יחסים שאינה מונוגמית", אומר רונלד רוג, פרופסור לפסיכולוגיה וראש מכון רוג בו בוצע המחקר.
בניגוד למחקרים קודמים שניסו להעריך את סיכויי ההצלחה של מערכות יחסים פתוחות, המחקר הנוכחי אינו מתייחס לכל מערכות היחסים הללו כמקשה אחת. הוא מזהה סוגים שונים של מערכות יחסים לא-מונוגמיות, ומעריך את ההצלחה של כל סוג באופן נפרד. כתוצאה, המחקר מצליח לשרטט את התנאים שבהם מערכות יחסים פתוחות נוטות להצליח, והתנאים שבהם הן נוטות להיכשל.
דיון על זוגיות פתוחה
מונוגמית, פתוחה או פתוחה חלקית?
המחקר, שערך רוג יחד עם סטודנטים שלו ופורסם ב-Journal of Sex Research, התבסס על ניתוח שאלונים מקוונים שמילאו 1,658 נחקרים. מרביתם של הנשאלים היו בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, וחלק ניכר מהם היו מצויים במערכות יחסים ארוכות טווח (כארבע וחצי שנים בממוצע). החוקרים ניתחו את השאלונים וסיווגו את מערכות היחסים של הנחקרים לפי שלושה פרמטרים מרכזיים – מידת ההסכמה ההדדית, התקשורת והנוחות בקשר. בסופו של דבר, הניב הניתוח חמישה סוגים של מערכות יחסים.
שני הסוגים הראשונים שזיהו החוקרים הם מונוגמיים, ונבדלים זה מזה רק באורכה של מערכת היחסים (טרייה לעומת ותיקה). הסוג השלישי שנמצא הוא מערכות יחסים פתוחות בהסכמה. אלו הן מערכות יחסים שמטבע הדברים מתאפיינות בעניין מועט במונוגמיה מצד בני הזוג. בנוסף לכך יש בהן רמות גבוהות של הסכמה הדדית, נוחות ותקשורת סביב נושא המחויבות זה לזה ולגבי הפעילות המינית עם אדם מחוץ לזוגיות.
הסוג הרביעי הוא מערכות יחסים פתוחות חלקית. בניגוד למערכות יחסים פתוחות בהסכמה, מתאפיינים הקשרים האלה בעמדות מעורבות יותר כלפי מונוגמיה, ורמות נמוכות יותר של הסכמה הדדית, נוחות ותקשורת. הסוג החמישי הוא מערכות יחסים מיניות חד-צדדיות עם אדם מחוץ לקשר הזוגי. כלומר, למרות שאחד מבני הזוג מעוניין במונוגמיה, השני מקיים יחסי מין מחוץ למערכת היחסים. מערכות יחסים אלה מאופיינות ברמות נמוכות של הסכמה הדדית ונוחות, וכמעט ללא תקשורת בין בני הזוג בנוגע לכך.
כאשר הישוו החוקרים בין הקבוצות, הם מצאו הבדלים בין שלושת הסוגים הראשונים של מערכות היחסים (מונוגמית ופתוחה בהסכמה), לבין שני הסוגים האחרונים של מערכות יחסים (פתוחה חלקית וחד-צדדית). בעוד שביחסים המונוגמיים והפתוחים בהסכמה נמצאו רמות גבוהות של תפקוד – הן במערכות היחסים והן ברמה האינדיבידואלית, ביחסים הפתוחים חלקית והחד-צדדיים נמצא תפקוד נמוך.
הנחקרים המונוגמיים דיווח על מערכות יחסים בריאות יחסית, ויחד עם אלו שנמצאים ביחסים פתוחים בהסכמה הם דיווחו על רמות נמוכות של בדידות ומצוקה נפשית, ורמות גבוהות של שביעות רצון בנוגע למילוי צרכיהם, מערכת היחסים ויחסי המין.
מאחר ששלושת סוגי היחסים האחרונים מתארים מערכות יחסים לא מונוגמיות, הנחקרים המשתייכים לשלושתם דיווחו על רמות גבוהות של חיפוש אחר ריגושים מיניים, נטייה לחפש באופן אקטיבי פרטנרים מיניים חדשים ואחוז הידבקות גבוה יותר במחלות מין. אולם מעבר לדמיון זה נמצא שכל אחד מהסוגים הלא מונוגמיים שונה מהשני באופן מהותי.
האנשים שנמצאים ביחסים פתוחים בהסכמה נטו להיות במערכות יחסים ארוכות באופן יחסי, ומבין כל הקבוצות היה להם את השיעור הגבוה ביותר של אנשים שחיים יחד עם בן זוגם (מעט מעל לקבוצה המונוגמית). קבוצה זאת מתאפיינת גם במספר הגבוה ביותר של משיבים הטרו-פלקסבילים (הטרוסקסואלים בעיקרם, אך פתוחים למין עם בני ובנות מינם) וביסקסואלים. על כן מניחים החוקרים כי אנשים בקהילת הלהטב"ק עשויים להרגיש יותר בנוח עם מבנים לא מסורתיים של מערכות יחסים.
"מצבם של הנמצאים ביחסים חד-צדדיים היה הגרוע ביותר"
בניגוד אליהם, אנשים שנמצאים במערכת יחסים פתוחה חלקית וביחסים חד-צדדיים נוטים להיות במערכות יחסים קצרות, לדווח על רמות נמוכות של מחויבות למערכת היחסים שלהם ואף על רמות נמוכות של חיבה. רק מעטים מהם מדווחים של שביעות רצון מינית. בנוסף לכך, הם גם הפגינו רמות גבוהות של חוסר נוחות עם קשר רגשי, מצוקה נפשית ובדידות.
מתוכם, מצבם של הנמצאים ביחסים חד-צדדיים היה הגרוע ביותר, עם האחוז הגבוה ביותר של אנשים שאינם שבעי רצון מהקשר שלהם. 60% מאלו שנמצאים במערכות יחסים מיניות חד-צדדיות אינם מרוצים מהקשר - כמעט פי שלושה משיעור המונוגמיים והלא-מונוגמיים בהסכמה.
המחקר, אם כן, מצביע על כך שלא כל מערכות היחסים הפתוחות נולדו שוות. עם זאת, טוען החוקר, ישנו חוק אחד שתקף לכולן. "פעילות מינית עם אדם שאינו בן הזוג העיקרי, ללא הסכמה משותפת, נוחות ותקשורת, יכולה בקלות להיות מובנת כצורה של בגידה, והדבר עלול לערער ולסכן את מערכת היחסים בצורה חמורה".
