"איזה כיף לו", אמרו לי בקנאה על אביעד, שהסתובב ודגמן זוגיות מושלמת ומלאת תשוקה עם שירה. פגשתי אותם נשואים באושר כשעברתי לתל אביב, וממבט ראשון הם היו כל כך מסודרים, ובורגנים, ונורמטיביים. אביעד בן ה-33 הוא רואה חשבון, ושירה בת ה-29 היא מנהלת בחברת הייטק. צפיתי בהם מצחקקים בחביבות, מתווכחים ביניהם בשקט לגבי אצל איזה זוג הורים תהיה ארוחת השישי הקרובה, מעירים זה לזה על דברים שנאמרים בפומבי, ועוד המון מחוות חמודות של זוג שמכיר לאורך זמן, רק עם טוויסט קטן: הם הצהירו על עצמם שהם מקיימים מערכת יחסים פתוחה ושהם 'סווינגרים'. היכרות עמוקה יותר חשפה בפניי טוויסט נוסף: שניהם מצהירים זאת, אך אביעד אינו מקיים זאת בפועל, בזמן ששירה משוכנעת שכן.
הייתי רווקה סקרנית ודתייה לשעבר, שבדיוק לומדת להכיר את חיי הזוגות החילונים בתל אביב, על כל הספקטרום הזוגי, כולל היחשפות למונחים כמו פוליאמוריה (לנהל קשר אוהב ורומנטי - ולא רק מיני - עם יותר מבן זוג אחד) וסווינגריות (אינטראקציה מינית בין שני זוגות ש"מחליפים" ביניהם את בני הזוג). רבים מהאנשים שהכרתי היו מבוגרים ממני וניהלו זוגיות ותיקה וחיי נישואים של שנים, עם ילדים בוגרים ועבודה מסודרת. עולם המיניות הפתוחה על כל גווניו התגלה כמרחב חברתי ענק של קבוצות, קהילות, ליינים של מסיבות פטיש סודיות, אירועי טבע מפה לאוזן, מפגשים להתכרבלות ועוד דברים שבמיינסטרים השמרני יחסית של הארץ שמורים רק לכתבות כמו זאת, אך עבור האנשים שהכרתי מדובר באורח חיים לכל דבר ועניין.
אביעד ושירה פתחו לדבריהם את הקשר כבר בשנה הראשונה. שירה התנתה בכך את מערכת היחסים ביניהם ואביעד "זרם". הם התחתנו והפתיחות הפכה לחלק מאורח החיים שלהם. הם קבעו שהם מעדכנים זה את זה על המפגשים המיניים שהם מנהלים עם אנשים אחרים, יוצאים לדייטים ולסטוצים בנפרד, ושירה פירטה באוזניי פעם שזה אחד הדברים שהכי מדליקים אותה - לשמוע איך האהוב שלך הגיע לסיפוק או סיפק מישהי אחרת. "הוא נותן לי רעיונות", סיפרה לי כממתיקה סוד.
גם זוגות פתוחים נוספים סיפרו לי על דברים דומים, ואף על פי שהתחלתי אותה תקופה את הזוגיות הארוכה המונוגמית שלי ולא השתוקקתי לשנות את אופייה, זה עדיין נשמע לי מלהיב ומסקרן מהצד. אלא שאז, במפתיע, גיליתי על מכשול אחר לחלוטין שהיה לקשר של אביעד ושירה. והוא לא היה קשור לקנאה, היסחפות אחר קשרים אחרים או הזנחה של בן הזוג - מכשולים שאני, כמונוגמית, הייתי עשויה לחשוב עליהם.
"חששתי שהיא תפחד שאקנא ותיפרד ממני"
בקמפינג אחד שבו נותרתי עם אביעד סביב המדורה, אחרי ששירה הלכה רגע הצידה, הוא סיפר לי כממתיק סוד: "לא, אני לא ממש שוכב עם אחרות". זה היה לפני ארבע שנים בערך והם לא ביחד היום, אבל אני עדיין זוכרת את השקט המופתי, המשלים והמקבל הזה שבו הוא אמר את הדברים. הוא לא רצה שהמידע החדש שחשף בפניי יגיע לאוזניה של שירה (היום, בדיעבד, היא כבר יודעת על כך), כי היה לו חשוב שהיא תרגיש שהם על אותו הגל.
למה הוא חשש לספר לה על כך? הוא בעצמו לא הבין. עד כמה שזה נשמע רומנטי ומקסים אולי, שהגבר יגיד "לא, אני מוותר על זכות הזיונים שלי, אבל מקבל את החופש המלא שלך לעשות כרצונך" - זה לא נשמע רומנטי כלל לאוזניו של אביעד. "היה יורד לה ממני", גילה לי. "לחשוב שאני לא מסוגל ומוכן לחוויה הזו. זה היה מפר את האיזון. היא הייתה מתחילה לפחד שאני אקנא או אתפוצץ באיזשהו שלב. היא הייתה מרגישה לא בנוח ובסוף עוד נפרדת ממני".
היה משהו ממורמר באופן שבו אמר "זה היה מוריד אותי בעיניה". מסתבר שזו הייתה הסיבה העיקרית, גם אם התבייש ממנה מעט - הוא הרגיש שבתור גבר מצופה ממנו לחטוף את ההזדמנות בשתי הידיים. הוא לא רצה לשים את עצמו מול שירה במקום החלש הזה, הפגיע והחד-צדדי, שבו היא נהנית ומקבלת מעוד גברים, ואילו הוא מחכה לה בבית מתוך בחירה, בלי תוכניות לסקס פרוע כלשהו באותו הלילה. "זה התחיל כשחזרנו ממסיבה אחת שבה התפצלנו", סיפר. "שירה חזרה הביתה רק למחרת בבוקר עם סיפורים נלהבים על קורותיה אותו לילה ועם מי היא הייתה. ואז, במקום לספר לה שחזרתי וישנתי בבית, שיקרתי שהלך לי עם הבחורה החמודה שהיא עודדה אותי להתחיל איתה. היא נורא הסתקרנה והתלהבה לשמוע, אז נתתי לה עוד פרטים. ראיתי גם שזה מחרמן אותה. מאז, די התמכרתי לזה, התמכרתי ללהמציא לה סיפורים".
סודות ושקרים
אחד העקרונות החשובים ביותר במערכות יחסים לא מונוגמיות הוא עניין התקשורת. בלי זה, קשה מאוד לשרוד אותה. מה נוח לשנינו, מה מפריע, מה מותר, עד לאן החלטנו למתוח את הגבולות. אם חלק מהתקשורת הוא ההסכמה שלא מדברים ולא מספרים על סיטואציות מיניות עם אחרים - אז לא מספרים. אם חלק מהתקשורת הוא ההבנה שיש סודות שלא משתפים - אז לא משתפים, אבל גם כל אלה הם בעצם חלק מהתקשורת הבסיסית. לעומת זאת, אם צד אחד החליט שהוא "שותק וסובל" ורק מעמיד פנים שהוא נצמד לכללי התמונה על פיה פועל הצד השני, אזי זה עלול להיחשב לסוג של בגידה. הרי התקשורת הכל כך חשובה כאן – הופרה.
עם זאת, לאביעד עוד היה מזל, כי למרות שוויתר על חלקו במיניות הפתוחה - לא הפריע לו ששירה שוכבת עם אחרים. הייתה זו קנאה קלה ומציקה מדי פעם, אך "בריאה", לדבריו. המצב לא היה מזהיר כל כך עבור שי, שלא הכיר בכלל את העולם הפוליאמורי עד שמאיה נכנסה בצבעים וריקודים לתוך חייו. מאיה התנתה את מערכת היחסים ביניהם מהרגע הראשון בכך שהיא תהיה פתוחה ולא מונוגמית, ושי הסכים ללא היסוס. עבורה זו הייתה אידאולוגיה של ממש, ועבורו - ניסיון מעניין להמשיך את הקשר עם אשת חלומותיו. ניסיון שבאיזשהו שלב הפך לאבן על צווארו, שהוא בחר להמשיך לשאת רק בשבילה.
גם כאן מדובר בפגיעה באמון של מאיה. הרי היא לא יודעת דבר וחצי דבר על הסבל שלו. אין לה מושג שהיא מחממת באש קטנה את קדירת העצבים שלו באופן עקבי, שהוא לתחושותיו מוותר ומוותר, כך שייתכן שהוא בעתיד יתפרץ פתאום או ירגיש צורך "להחזיר" לה, או ינהג בה באופן בלתי הוגן לפתע. לו ידעה, הייתה יכולה להחליט אם מתאים לה להעביר ככה שנים של זוגיות, וליצור משקעים ובעיות שעשויים לפגוע בה בהמשך הדרך. לו ידעה, יכלה לשבת איתו לשיחה, לשנות משהו בהתנהגותה או בהסכמה המשותפת שלהם. או להחליט שאם זה לא מתאים, זה לא מתאים. אבל זכותה להחליט. זכותה למנוע מבעוד מועד את התרסקותה של העיר שהיא בונה, או חושבת שהיא בונה. זכותה לקום וללכת כי האדם שאיתה אינו מוכן, למעשה, לקבל את מי שהיא באמת.
שי מתקשה להבין איך כל זה בא נגד מאיה, שעה שהוא זה שמרגיש כמו הקורבן האמיתי בסיפור. "מאיה עושה מה שבא לה", הוא מודה בפניי בכאב. "ואני סופג את זה כי אני אוהב אותה. זה חלק מזוגיות, להכיל גם את הפגמים של האדם השני. אני חושב שאני יכול לחיות עם זה. הרי חייתי עם זה עד עכשיו פאקינג שנה שלמה. אני לא משתגע מזה, גם לא בקטע רע, אני בהחלט יכול לקבל שזו השריטה שלה ואם היא נותנת לי 'אור ירוק' לעשות את אותו דבר, זו מבחינתי ההוכחה שהיא עושה את זה מתוך איזושהי אידאולוגיה או אישיות, ולא כי היא לא אוהבת אותי".
"אז אני מסכים לסידור הזה", הוא מסכם, "ומי יודע, אולי מתישהו אחת החברות שלה כן תמצא חן בעיניי. אולי מתישהו אני אפתח. בינתיים זה בעיקר מרגיש כמו ויתור מתמשך, אבל לא בקטע של לוזר. אני לא לוזר, יש לי את מאיה. אני המנצח הגדול בכל הסיפור, וניצחונות דורשים הקרבה מסוימת".
היום, שירה של אביעד חיה עם בחור אחר. הם לא נשואים אך מצפים לילד ומקיימים זוגיות פתוחה. היא ואביעד נותרו ידידים, והוא הודה שהפרידה הייתה קשה עבורו מאוד. "היא זו שיזמה אותה", גילה. "אני מבחינתי הייתי ממשיך בדיוק את מה שעשיתי עוד שנים. אבל היא קלטה בעצמה במהלך הזמן שאני לא באמת מקיים את רוב האינטראקציות המיניות שהיא חושבת שאני מקיים ושהיו פעמים ששיקרתי. ואז היא ממש כעסה עליי, כאילו שאני מוציא אותה רעה".
"תתחיל מעכשיו לצאת עם מונוגמיות?" שאלתי אותו.
"אני לא יודע מה אני רוצה", השיב בעצב.
הפרידה משירה נחוותה לו כטרגדיה פתאומית. הוא באמת חשב שיוכל להמשיך את מה שהוא עושה עוד זמן מה, ולא חשב קדימה. "כל הזמן הנחתי שמתישהו אני אגלה לה, או לחלופין, שאני עצמי אפתח יותר. הייתי בטוח שאחד מהשניים יקרה בקרוב, אבל היא הקדימה אותי ועכשיו אני רק רוצה לחפש את עצמי קצת. לא יודע אם כל הקהילה הזו היא בשבילי. היא בשביל מי שבאמת סגור על עצמו, על המקום שזה ממלא בחיים שלו, על הלגיטימיות שבחופש מיני. בסוף זה התפוצץ לי בפרצוף. בשבילה אני הייתי הבוגד. קולטת את האבסורד?"
שי, לעומת זאת, עדיין עם מאיה. בעקבות הכתבה הוא החליט לספר לה על כך, למרות שעד לכתיבת שורות אלו השיחה הגדולה טרם התקיימה. "אולי אפילו אראה לה את מה שכתבת ואנסה להסביר את עצמי", הוא מתבדח בכאב. אין לו ספק שהיא תתייחס להקרבה שלו בהערכה ואולי אפילו בהערצה. אם היא באמת אוהבת אותו לדבריו, היא תבין מזה עד כמה היא חשובה לו, ואולי אפילו תחשב מחדש את המסלול שבו בחרו שניהם לפסוע.
כל האופציות פתוחות.
הכותבת היא סופרת ומרצה לתואר שני באוניברסיטת בן גוריון
