כשמדובר בדייטים אנו מוצאים את עצמנו לא אחת מכריזים, "הוא פשוט לא הטעם שלי!". בדרך כלל, מיד לאחר הכרזה שכזו אנחנו פוסלים את המועמד על הסף, כאילו שיש לנו איזה אב-טיפוס אחד של בן זוג שאנחנו נמשכים אליו, וכל היתר לא רלוונטיים. רובנו נתאר את הטיפוס הזה לפי נתונים חיצוניים כמו: מבנה גוף, גובה, צבע עור, שיער, גיל והשכלה. אבל האם באמת אפשר לומר שיש איזה טיפוס מסוים שאנחנו נמשכים אליו במיוחד מעבר לנתונים החיצוניים? ובכן, כן.
מחקר חדש מגלה שלא רק שיש לנו העדפה לטיפוסים מסוימים, אלא שאם אתם לא בטוחים מי בדיוק הטיפוס שלכם – כדאי שתביטו במראה. במחקר שפורסם לאחרונה במגזין PANS נבחנו נתוני אישיות של למעלה מ-12 אלף נשאלים, אשר חולקו לחמש קטגוריות: אנשים שפתוחים להתנסויות חדשות, טיפוסים חרוצים במיוחד, טיפוסים מוחצנים, מי שנעימים ונוחים לבריות וטיפוסים נוירוטיים.
חוקרים עקבו אחר מערכות היחסים של הנשאלים במשך תקופה של תשע שנים, במהלכה התבקשו הנבדקים לשאול את בני הזוג שלהם האם הם מוכנים להשתתף במחקר בעצמם ולמלא את אותו שאלון אישיותי. בחלוף תשע שנים ואלפי שאלונים מאוחר יותר, קבוצת המחקר הצטמצמה ל-332 משתתפים בלבד: מי שהיו להם לפחות שתי מערכות יחסים עם בני זוג שהסכימו גם כן לקחת חלק במחקר. אין ספק שמדובר בירידה עצומה במספר הנבדקים, אולם החוקרים מסבירים שמדובר בדי והותר נתונים מהם ניתן לגזור את מסקנות המחקר.
המסקנות היו חד משמעיות: בני הזוג בהווה של משתתפי המחקר ובני הזוג בעבר תיארו את האופי שלהם בצורה דומה האחד לשני. מסתבר ששעה שאנו נוטים להאמין שהעדפות שלנו ביחס לאישיות של בן הזוג משתנות לאורך השנים וככל שאנחנו מתבגרים, הרי שבפועל מתברר שיש לנו טיפוס מסוים אחד של בני זוג, שפוגש אותנו בכל מערכות היחסים שלנו. עוד מגלה המחקר כי לא די בכך שבני הזוג של המשתתפים היו טיפוסים דומים באופיים, אלא שבנוסף, הם היו דומים למשתתפי המחקר עצמם. זה אומר שבין אם נרצה בזה ובין אם לאו, הטיפוס שאליו אנו נוטים להימשך דומה לנו הרבה יותר מכפי שהיינו משערים לעצמנו או אפילו מוכנים להודות.
האיש מהמראה
במובן מסוים, ברור שקל יותר לנהל מערכות יחסים עם מי שיחסית דומה לנו ומחזיק בעמדות דומות לשלנו, כך שהוא לא ידרוש מאיתנו להשתנות. מצד שני, כל עוד נחפש בני זוג שדומים לנו, מערכות היחסים שלנו ישאירו אותנו מבוצרים במי שאנחנו, והדבר ימנע מאיתנו צמיחה והתפתחות החיוניים לבריאותנו. החדשות הטובות הן שתמיד אפשר לצאת מחוץ לגבולות המוכרים. לא בכדי המחקר הראה שמשתתפים שדורגו גבוה ברמת הפתיחות שלהם להתנסויות חדשות או ברמת המוחצנות שלהם, נטו פחות לבחור בבני זוג בעלי אופי הדומה לאקסים שלהם או לעצמם.
בהתבסס על מסקנות המחקר, אתרי הכרויות יכולים לשדרג את איכות ההתאמה ברשת, ולהציע לגולשים בני זוג פוטנציאלים על סמך ההיסטוריה הרומנטית שלהם באתר, בדיוק כמו שנטפליקס מציעה לנו סדרות חדשות על בסיס הסדרות בהן צפינו בעבר. לשאלה כמה זמן אותו קשר יחזיק מעמד, המחקר כבר לא מספק תשובה.
אז מצד אחד, למצוא את עצמנו עם בן זוג שיש לו קווי דמיון לבן הזוג לשעבר הוא בהחלט דבר שיכול לקרב, להעמיק את החיבור ולאפשר תקשורת טובה יותר בסביבה מוכרת. מצד שני, לגלות בבן הזוג התנהגויות שמזכירות את האקס עשוי להציף בנו תחושות של ייאוש וחרדה מכישלון מערכת היחסים, במיוחד עבור בני זוג שכבר נשואים זה לזו. וברור שהמחקר אינו חזות הכול וכי ישנם משתנים רבים ונוספים על פיהם אנו נכנסים למערכות יחסים עם אנשים מסוימים, אבל בשורה התחתונה המחקר מספק הוכחה מדעית למה שעולם הרוח מנסה לומר מאז ומתמיד - אם אנחנו רוצים שמשהו במציאות החיצונית יהיה אחרת, נצטרך לעשות את השינוי בתוכנו.
כלומר, בהנחה שבני הזוג שלנו דומים לנו עד כדי כך שהם מעין המראה שלנו, כדאי שנעשה עבודה עצמית כדי להיות בני הזוג שהיינו רוצים למשוך לחיינו, כך שההשתקפות במראה תמצא חן בעינינו, ובעיקר כדי שההיסטוריה של קשרים קודמים שנכשלו לא תחזור על עצמה. לחלופין, אם נהיה פתוחים מספיק כדי לצאת אל מחוץ לגבולות המוכר והידוע, ונשכיל לבחור בפרטנר שהוא לא בדיוק "הטעם" שלנו, אין ספק שיתגלה בפנינו עולם שלם של הזדמנויות חדשות.
