"כשהייתי נשואה, האקס שלי עשה יום אחד מילואים בקיבוץ בבקעה. הם נורא התאהבו בו שם, והציעו לו להביא אותי ושנעבור לגור איתם בקיבוץ. אמרתי לו - על גופתי המתה. יתהפך העולם ואני בחיים לא אגור בקיבוץ", נזכרת נועה גנאל-פסח (67).
למה סירבת בכזאת החלטיות?
"גדלתי ברמת השרון, להורים שלי היו חברים טובים באיזשהו קיבוץ, וכמעט כל שבת היינו נוסעים לשם לבקר. כבר כילדה הייתי מקשיבה לכל הסיפורים, ואני זוכרת שלא יכולתי לסבול את הקטע הזה שיוסק'ה מחליט לך מה את עושה, רוחק'ה מחליטה לך אם תיסעי לחוץ לארץ, וציפק'ה מחליטה לך אם תצאי ללימודים ומה תלמדי. הרעיון הזה יצר אצלי אנטי, כי באיזה יקום יש למישהו זכות להגיד לאדם אחר מה לעשות?"
השנים עוברות ונועה ובעלה הראשון מחליטים להתגרש אחרי 13 שנות נישואים וילדה אחת. ערב אחד היא נכנסת לצ'אט של אתר מפורסם, שם היא נתקלת לראשונה בגבר שמכנה עצמו "הנשר". הם עוברים לצ'וטט בשיחה פרטית, השיחה מתגלית כקולחת ומעניינת, ומהר מאוד השניים מוצאים את עצמם מדברים כל יום - כל היום, עד השעות הקטנות של הלילה.
נועה מעידה שהשיחות עם "הנשר" גרמו לה להרגיש בת 16 שוב, אחרי תקופה ארוכה שבה איש לא הצליח לשבות את ליבה. אבל היה קאץ' אחד: די מהר התברר ש"הנשר" הוא לא אחר מאשר נתן פסח (67), ממקימיו של קיבוץ בצפון רמת הגולן, שגם הצהיר בפניה: "גם אם יחזירו את רמת הגולן לסורים, אני את הקיבוץ לא עוזב".
קארמה איז אה ביץ'.
"לגמרי", היא אומרת וממשיכה: "הסיפור שלנו הוא כמו רומן למשרתות. כשהכרתי את נתן בצ'אט, הייתי בסטייט אוף מיינד שאני לא מחפשת זוגיות. הייתי גרושה כבר שש שנים, ובאותה תקופה הייתי בסוג של חופש מקשרים רומנטיים. רציתי ניקיון פנימי, אז לא פגשתי דייטים ולא הלכתי לשום קבוצות של פנויים-פנויות. אני זוכרת שהייתה לי חברה שהייתה יורדת עליי ואומרת, 'את חושבת שהאיש המתאים ידפוק אצלך בדלת ויגיד לך הנה אני פה?' אבל אני נכנסתי לבידוד מבחירה".
"עד היום מה שהכרתי בך, אני אוהב"
ארבעה חודשים חולפים ונועה ונתן משוחחים ומתכתבים, אך לא מתראים. הם אפילו לא מחליפים ביניהם תמונות. "מכיוון שהייתי בתקופה שבה לא רציתי קשר רומנטי, לא עניין אותי אפילו איך הוא נראה", היא מסבירה. "אני זוכרת שפעם אחת הוא התחיל לתאר שיש לו ככה וככה, וקרחת וקוקו וזקן, ואני אמרתי רק 'או-קיי', כי זה ממש לא שינה לי כלום. אבל כשהוא אמר לי שהוא אוהב אותי עוד לפני שנפגשנו, כאן כבר ממש התרעמתי עליו".
מדוע?
"התנפלתי עליו שמה זו השטות הזאת? איך אתה יכול להגיד דבר כזה כשאתה לא מכיר אותי בכלל? אבל אז הוא ענה, 'עד היום מה שהכרתי בך, אני אוהב', וזו הייתה תשובה מנצחת".
4 צפייה בגלריה
נועה ונתן. "מכיוון שהייתי בתקופה שבה לא רציתי קשר רומנטי, לא עניין אותי אפילו איך הוא נראה"
(צילום: אלבום משפחתי)
התשובה של נתן השאירה את נועה עם פה פעור, וכשהוא סיפר לה אחרי זמן מה שהוא נוסע לבקר את אחותו בירושלים והציע שהם ייפגשו בדרך חזרה, היא סוף-סוף הסכימה. אלא שלמחרת היא כבר ביטלה, אחרי שנזכרה שיש יומולדת לגיס שלה. "לא האמנתי לה", מודה נתן. "הרגשתי שהיא מנסה להתחמק, אבל המשכנו את הקשר מרחוק".
הפגישה המיוחלת אכן התקיימה בסוף, ואפילו נערכה בקיבוצו של נתן. נועה הגיעה למפגש כשהיא מצוידת בבתה ובאורחים מארה"ב, במסגרת טיול שערכה להם ברחבי הארץ. "יצאתי מהוואן והתחבקנו", היא נזכרת. "מכיוון שהיה רק צימר אחד פנוי האורחים ישנו בצימר, ואני ישנתי עם בתי על מזרנים בסלון דירתו הקטנה של נתן, שבה התארחו באותו הלילה גם בנו ואביו".
הצפיפות הוציאה את נתן ונועה למרפסת, והם מצאו את עצמם מעבירים את הלילה בשיחה, על רקע אור גחליליות ורחש זמזום צרצרים. זמן לא רב אחרי אותו מפגש קסום, והשניים עברו לגור יחד אצל נועה במרכז הארץ.
איך עוברת עליכם התקופה הזאת?
"בחצי שנה הזאת הרגשתי געגועים עזים לקיבוץ", נתן מודה. "הגעתי לשם בגיל 27, ואחרי שהתגרשתי הקיבוץ הפך להיות המשפחה שלי. הייתי בין המקימים, אהבתי את האזור וגם את מזג האוויר, ובניגוד לנועה אני כן התחברתי לאופי ולאידיאולוגיה, אז היה לי קשה. גם מבחינת פרנסה לא מצאתי את עצמי במרכז".
מה עשית בקיבוץ?
"מה לא?", הוא אומר וצוחק. "עשיתי כל מה שהיה נדרש מאל"ף ועד ת"ו. כל הזמן הייתי עסוק. הייתי רכז רכב, רכז קניות, ניהלתי את המכבסה, עבדתי בלול, ברפת, במטע, בפלחה ובנוי, וכשהיה צריך גם נתתי יד בקיבוצים שמסביב".
"נתן בא לגור איתי כדי שנראה אם טוב לנו כזוג בחיים נורמטיביים-יומיומיים", אומרת נועה, "אבל למרות שהיה לנו טוב, החופשה שהוקצתה לו הסתיימה, והיינו צריכים לקבל החלטה. הוא אמר שהוא חוזר לקיבוץ ואני אמרתי לו שאני לא באה".
וואו. ומה קרה אז?
"ואז שנינו בכינו והוא נסע. חודש ימים הייתי משוגעת לגמרי. לא ידעתי מה קורה איתי ובסוף אותו החודש זימנתי את כל המשפחה שלי ועשיתי רשימה של בעד ונגד. הבת שלי הייתה בעניין כי היא הכירה שם חברות ורצתה לעבור, אז קיבלתי החלטה וזהו, עברתי לקיבוץ".
הוא לימד אותה לאהוב ללא תנאי, היא לימדה אותו להגיד לא
12 שנים עברו מאז אותה החלטה גורלית, ונועה מודה שלפחות שלוש פעמים היא הייתה על ארגזים וכמעט עזבה את המקום. "הגעתי לשם כבן אדם מבוגר, דעתן, עם סטודיו עצמאי, והיו דברים שפשוט לא יכולתי לסבול”.
מה למשל?
"כשאת חיה בעיר, יש לך מעגלים מוגדרים. יש את מעגל המשפחה הגרעינית, מעגל המשפחה המורחבת, מעגל החברים ומעגל הקולגות לעבודה, ואת בוחרת עם איזה מעגל לעשות איזו אינטראקציה, והאם לערב מעגל אחד בשני. בקיבוץ זה לא ככה. זה הזוי בעיניי שמי שהוא הבוס שלך בבוקר, יכול בערב להגיש לך את הארוחה והוא גם זה שטס איתך לטיול בחו"ל".
אפשר להגיד שמצאת את עצמך בשם האהבה, הולכת לגור במקום שהאידיאולוגיה שלו מתנגשת עם הערכים שלך?
"נכון, ולא סתם, אני גם מורדת באופי שלי. כל פעם הייתי אומרת לנתן, 'אתה יודע שמותר לך להגיד לא? אתה יודע שמותר לך לשאול למה? איך זה יכול להיות שאתה מקבל את כל מה שאומרים לך כדין התנועה?"
איך המתחים האלה השפיעו על הזוגיות שלכם?
"זה לא היה פשוט. במשך 12 שנים עברנו יחד שיעורים האחד במחיצת השני. כנראה שקבענו להיפגש כבר בגלגול הקודם".
במה כל אחד מכם התפתח בזכות השני?
"נתן לימד אותי אהבה ללא תנאי, חמלה, התחשבות ואמפתיה. אלה לא דברים שלא היו לי, אבל אצל נתן הם ברמה אבסולוטית. אני זוכרת שכל פעם שהייתי מספרת לנתן שהתעצבנתי על מישהו, הדבר הראשון שהוא היה עושה זה להציג לי את הצד השני ולהגיד, 'אבל אולי הוא לא התכוון'? כי אצל נתן זה טבעי, הוא רואה את כל הצדדים".
נתן, איפה אתה התפתחת בזכות נועה?
"אני למדתי בזכות נועה שאפשר גם להגיד לא, ששום דבר הוא לא אצבע אלוהים, ושלפעמים זה נכון להתווכח ולעמוד על שלי, גם אם זו לא נטייתי הטבעית".
"אנחנו צוות משמיים", נועה מוסיפה. "נתן הוא טיפוס מרצה שבורח מעימותים ומוכן לוותר על המון כדי שיהיה שלום ושקט, ואילו אני הטיפוס הלוחם, אני זאת שהולכת לדבר עם המנהל. אנחנו הפכים שמשלימים, אבל לקח לנו זמן להבין את זה וללמוד שהשילוב הזה יוצר שלם שגדול מסך חלקיו".
הייתם צריכים פרק ב' בשביל להגיע לכל התובנות האלה?
"אני משוכנעת שאם נתן ואני היינו נפגשים לפני 40 שנה בפרק א', אז או שהיינו כמו שתי אוניות בים חשוך, חולפים האחד על פני השנייה בלי להבחין, או שאם כן היינו מבחינים, זה לא היה נדבק. היינו צריכים כל אחד לעבור תהליך בחייו כדי להגיע לבשלות, כי לי לא פשוט להיות עם נתן ולנתן לא פשוט להיות איתי".
ובכל זאת, אתם יחד כבר 20 שנה.
"נכון. בשנים האחרונות חזרנו להתגורר במרכז, כי היום רוב המשפחה שלנו כאן, ואפילו המצאנו את עצמנו מחדש מבחינת קריירות. זה אולי יישמע צ'יזי, אבל לאורך כל השנים שאנו יחד האהבה ניצחה".
יש לכם סיפור אהבה מפרק ב' של החיים? כתבו לנו
