3 צפייה בגלריה
אישה מאוכזבת מבן זוגה אילוסטרציה
אישה מאוכזבת מבן זוגה אילוסטרציה
למה אתה לא יכול לשמוח בשבילי?
(צילום: Shutterstock)

תארי לעצמך שהיית יכולה לאחוז ביד אחת בקריירה חלומית, ביד השנייה לגדל ילדים לתפארת, ולחזור מדי ערב הביתה אל תוך חיבוק ומרק חם שהכין לך בן זוגך האהוב, שרק מחכה בעיניים נוצצות לשמוע לפרטי פרטים איך סגרת את העסקה של המיליונים עם החברה מסין. אין ספק שזה נשמע סוריאליסטי במדינה כמו שלנו, בה ״עזרת נשים״ בבתי כנסת והצצה מווילון עם חרכים הוא משהו שנראה לגמרי טבעי ונורמלי, אך מסתבר שאפילו בשבדיה, אחת המדינות החילוניות ביותר בעולם, מולדתן של בילבי ואיקאה, נשים קרייריסטיות עדיין נאלצות לשלם מחירים אישיים גבוהים בהרבה מגברים, כשהן שועטות מעלה בסולם הקריירה המקצועית.
כיף ללדת ילדים במדינה כמו שבדיה. גם האמא וגם האבא זכאים לחופשת לידה ארוכה ומפנקת, מעונות יום איכותיים, סבסוד מהמדינה כמעט לכל דבר שזז בכל מה שקשור לרווחה, חינוך ובריאות, ויישום מוביל של חוקים המצמצמים פערים מגדריים. זאת הסיבה שהמחקר שפרסמה לפני שבוע אוניברסיטת סטוקהולם הפתיע, שלא לומר העציב, חוקרי מגדר רבים ברחבי העולם, מאחר שהוא שם על השולחן מציאות עגומה שמצביעה על כך שנשים שבדיות המקודמות לתפקידים בכירים בפוליטיקה, בעסקים, ברפואה ובמשטרה, מתגרשות פי שניים יותר מהגברים שעובדים לצדן. מסתבר שלמרות ששבדיה מספקת מעטפת מפנקת של חקיקה ומבנים חברתיים שחוסכים מהאישה את הצורך לבחור בין קריירה לבין משפחה, ומעודדת את הנשים לעשות גם וגם ועוד בלב שקט, חושף המחקר שמה שקורה בתוך הבית הוא כבר סיפור שונה לחלוטין.
תוצאות המחקר השבדי כלל אינן מפתיעות את יפעת (השם האמיתי שמור במערכת), מנכ"לית וחברת מועצת עיר, אמא לארבעה וגרושה פעמיים. "אני כל הזמן שואלת את עצמי האם זה אפשרי בכלל לשלב אימהות, זוגיות וקריירה כל כך תובענית כמו שלי", היא אומרת. "כשהתחתנתי בפעם הראשונה, היינו שנינו צעירים מאוד ובתחילת הדרך. כשהקריירה שלי החלה לנסוק נוצר ביננו פער. בהתחלה, כשהוא עוד הרוויח יותר ממני, הוא נהג לומר, 'מי שמרוויח יותר הוא זה שצריך להיות מחוץ לבית יותר', אבל ככל שההכנסה שלי עלתה, חוסר שביעות הרצון שלו רק התגבר".
מה זה אומר?
"הוא התרעם על כך שאני פעילה מדי ונמצאת מחוץ לבית הרבה שעות כשיש ילד קטן בבית, וכשהוא טען שאני לא מתפקדת בתור אמא כמו שצריך בעיניו, אז גם הבנתי שהפער בינינו לא ניתן לגישור. היה לי ברור שאני לא אוותר על ההתפתחות המקצועית שלי כי היה לי יצר חזק מאוד לפתח את עצמי, יצר שקיים בי עד היום אגב, ולא התכוונתי לבלום אותו באופן מלאכותי".
ומה קרה בנישואים השניים?
"גם בנישואיי השניים לא היה פרגון להצלחה המקצועית שלי", היא אומרת. "כל הזמן גימדו ולעגו להישגים שלי. בדיעבד, אני מבינה שחוויתי דיכוי, ולמרות שהייתי עצמאית, מצליחה ולא תלויה כלכלית באף אחד, היה לי מאוד קשה לעזוב אותו במשך שנים ארוכות. אני מסתכלת על זה היום וחושבת שזה פשוט לא נורמלי, אבל הרגשתי שגם ככה אני שונה בעולם העסקים הגברי, שאני אישה חזקה ו'מפחידה', והעובדה שעכשיו אהיה גם גרושה פעמיים הלחיצה אותי. הרשיתי ל'מה יגידו' לדכא אותי. אגב, אני זו שיזמתי את הגירושים בשני המקרים. מסתבר שלמרות חוסר הפרגון להצלחה שלי, בני הזוג שלי היו יותר מאושרים ממני בנישואים".

"ההצלחה הכלכלית יצרה פערים בזוגיות שלא היו שם לפני כן"

אילה מרסר-ווד היא גרושה פלוס שלושה ילדים וגם היא מדברת על הפערים שחשה ככל שהתקדמה בקריירה: "ההתפתחות האישית שלי, ההשכלה שרכשתי ובהמשך גם ההצלחה הכלכלית והמקצועית שהתלוו לכך, הובילו אותי לתובנות חדשות ויצרו פערים בזוגיות שלא היו שם בהתחלה. בראשית חיי הנישואים שלי הייתי רקדנית, למדתי משחק, הופעתי עם בעלי על במות והיינו חלק מחיי הלילה והבידור של תל-אביב. בשלב מסוים זה הפסיק לעניין אותי והחלטתי שאני הולכת ללמוד ומשנה כיוון. נחשפתי לעולמות תוכן אחרים שעניינו אותי אבל פחות עניינו את בן הזוג שלי, והרגשתי שאנחנו שני אנשים שדוהרים על שני סוסים, כשאחד פתאום מתחיל לדהור יותר ויותר מהר עד שהוא מבחין שלמעשה הוא איבד את השני, ואז הוא גם מבין שהוא מסתדר טוב יותר בלעדיו".

3 צפייה בגלריה
אילה מרסר ווד
אילה מרסר ווד
אילה מרסר ווד
(צילום: אוסף משפחתי)
"בן הזוג שלי אומנם נתן לי יד חופשית להתפתח, אבל הוא לא הצטרף לשינוי", היא אומרת. "הוא לא הפנים את זה שקורה פה שינוי משמעותי ולא רק שהוא לא הצטרף אליו, הוא גם היה ציני כלפי השינוי הזה. הוא נהג לשאול אותי, 'בשביל מה את צריכה את הלימודים האלה? מה זה בדיוק ייתן לך?', עד שנהיה מאוחר מדי כי הדיאלוג הזוגי שלנו הפך להיות בשתי שפות שונות".
במה זה שונה ממצב שבו הגבר הוא זה שמתפתח ונוצר פער בינו לבין אשתו?
"מההכרות שלי עם זוגות בסביבתי, המשבר הזה לא קורה כשהגבר הוא זה שעושה את ההתפתחות. במצב כזה האישה נשארת במקום שיועד לה מלכתחילה - המקום של גידול הילדים ונטל אחזקת הבית. בנוסף, ההתפתחות של הבעל הרבה פעמים תואמת את הציפיות של האישה והיא גם נותנת המון מקום ומרחב לשינוי הזה, כי היא מצפה ממנו מראש שהוא יהיה זה שיוביל מבחינה כלכלית. במקרה שלי", אומרת ווד, "המעמד החדש שיצרתי לעצמי נתן לי כוח לא להתפשר. פתאום היה לי בטחון כלכלי משל עצמי וזה נתן לי תחושת מסוגלות. היו המון חברות מסביבי שאמרו לי, 'איזה כיף לך, אם הייתי יכולה להסתדר מבחינה כלכלית, גם אני הייתי מתגרשת'".

"הגבר הוא הצד שנהנה מהעסקה"

"נישואים במודל המסורתי שלהם הם טובים מאוד לגברים ורעים מאוד לנשים, וזה בדוק מחקרית", אומרת פרופ׳ קליר רבין, מרצה, חוקרת, מקימת המכון לטיפול משפחתי וזוגי באוניברסיטת תל אביב, מנהלת מכון קליר רבין ומחברת הספר "שותפים שווים, חברים טובים", בהוצאת רמות. "מחקרים בשלל מדינות מעידים על כך שבעוד שפעמים רבות האישה לא מאושרת בנישואים, הגבר מאוד מאושר, כי הוא באופן מסורתי יכול לעשות מה שבא לו כשבמקביל מטפלים בו, מאכילים אותו, מכבסים בשבילו ועושים לו ילדים. הוא הצד שנהנה מהעסקה, בעוד שהאישה היא הצד שפחות מרוויח ממנה, כי היא גם זו שמוותרת על מימוש עצמי וקריירה".
מה כל כך חשוב ב"מימוש עצמי"? זו לא קלישאה?
"גם אם נתייחס אל ההנחה שבאנו לפה בשביל להגשים ייעוד סובייקטיבי כאל שאלה פילוסופית, באים המחקרים שבודקים מה בני האדם צריכים לעשות כדי להרגיש מאושרים ומעידים חד-משמעית שאנשים מאושרים הם כאלה שחווים מימוש עצמי ביותר תחומים, לא רק בהבאת ילדים. המאושרים מכולם הם אלה שהצליחו לשלב בין גידול ילדים, זוגיות טובה וקריירה מספקת. אבל לצערי יש מעט מאוד אנשים כאלו, וזה די נדיר ומתקיים רק באחוז אחד באוכלוסייה".

3 צפייה בגלריה
פרופ' קליר
פרופ' קליר
פרופ' קליר רבין
(צילום: אוסף משפחתי)

אז מה המתכון של הזוגות הנדירים שכן מצליחים ואיפה הם למדו אותו?
"הזוגות האלה לא למדו את המודל השוויוני בבית ההורים, אלא המציאו בעצמם מודלים של שיתוף ושוויון", היא פוסקת. "אלה אנשים מתקדמים עם רמת מודעות גבוהה, שיודעים גם להיות נאמנים לעצמם וגם לתת לשני. יש להם יכולת הסבר טובה, הם נעזרים באנשי מקצוע כשצריך, קוראים ספרים בנושאים האלה ונמצאים בתהליכי התפתחות כל הזמן. אלה אנשים פורצי דרך והם גם יודעים לזהות זוגות אחרים שמתנהלים ככה, גם אם הם לא חברים שלהם".
"בפועל, על פי רוב, האישה היא זו שיוזמת את השינוי בזוגיות, כי לגברים אין מוטיבציה וסיבה לשנות שום דבר", טוענת קליר רבין. "אבל בואי נגיד שכשגבר מתחבר למודל השוויוני - גם אם הוא מפסיד כוח בטווח הקצר, הוא בהחלט מרוויח חיים מאושרים ומלאים יותר בטווח הארוך. חוץ מזה, גם על האישה להיות מספיק בטוחה בעצמה, כדי שהיא תוכל לוותר על כל הדברים הטובים של התפקיד הנשי המסורתי, כי בשותפות שוויונית גם הגבר ייכנס למטבח ויתחיל לבשל, או שהוא יעשה את הכביסה וכל זה בדרך שלו, שהיא לא בהכרח הדרך שלה", אומרת קליר רבין.
איך יודעים אם זוג מקיים שיתופיות שוויונית או לא? יש קריטריונים?
"אגיד לך קודם כל מה אין בזוגיות כזאת - לא תמצאי בה חלוקה של הכל בחצי-חצי, כי ניסיון כזה מכשיל את הזוג שמתחיל להתעסק בפנקסנות וזה לא פותר שום דבר. זה כמו מפעל עם שני מנהלים, אבל בלי חלוקת תפקידים וטריטוריות ביניהם. שני הצדדים עושים הכל - גם מגדלים ילדים, גם אחראים על הקניות, הבישולים והניקיון, וגם עובדים ומממשים את עצמם. זה מייצר מצד אחד, הרבה קונפליקטים, אי-הסכמות וויכוחים, כי אף אחד לא מוכן לאכול את עצמו מבפנים ולשתוק, אבל מצד שני יש ביניהם חברות מאוד עמוקה והם מנהלים משא ומתן כל הזמן ועל הכל. אלה זוגות שהתקשורת ביניהם מאוד נוכחת. שני בני הזוג הם יותר אסרטיביים, לא אגרסיביים ולא פאסיביים. הם אומרים מה שהם רוצים ולא מפחדים להתווכח, אז תוסס אצלם, אבל הם גם מצליחים לפתור את הבעיות שנוצרות במהלך הדרך. אלה זוגות שמדברים על כל דבר וזה הופך אותם גם להיות החברים הכי טובים האחד של השני. מאוד טוב לגדל ככה ילדים. מחקרים מראים שילדים של זוגות שוויוניים הם הרבה יותר אלטרואיסטים, מתנדבים ותורמים לחברה מאשר ילדים של זוגות לא שוויוניים. וזה בגלל מה שהם ראו בבית".