אלמה גנני (74) ויעקב גל (76) הכירו לפני שנה באתר היכרויות. לאחרונה הם התחתנו כשהם מוכיחים לעולם שאין גיל לאהבה. "שנינו כתבנו את הפרטים שלנו באתר היכרויות לאקדמאים בני 50 פלוס. התכתבנו והחלפנו טלפונים. יעקב כתב שהוא מחפש מישהי דתיה או מסורתית, ולמרות שאני חילונית, הוא התעקש שניפגש", נזכרת אלמה. "אחרי דקה כבר הרגשנו שאנחנו מכירים 20 שנה. הכול התחבר אצלנו. אבא שלי למד בחדר, ואני דור שביעי של ירושלמים".
"נכנסתי לאתר היכרויות, אחרי שנה שבה הייתי פרוד, והאמת היא שזה היה מאוד נעים", אומר יעקב. "כמובן שעלו לי תהיות האם מספרים לי את כל האמת בצד השני, והאם התמונה עדכנית או מלפני 20 שנה, אבל לא יצאתי להרבה דייטים, ובסוף נחתתי בנמל מבטחים".
4 צפייה בגלריה
אלמה ויעקב ביום חתונתם. "לא יצאתי להרבה דייטים, ובסוף נחתתי בנמל מבטחים"
(צילום: שחר גל)
"מזלך, כי בשבילי זה לא היה לי כיף גדול, ודי נדחפתי לזה", אלמה מעירה, משועשעת. "ידיד שלי שכנע אותי לעשות את הצעד וגם הסביר לי איך עושים זאת. הוא הפציר בי שאני צעירונת וצריכה להכיר בחור צעיר, שעה שהוא היה בן 93. צחקתי שאני בגיל של המדינה, אבל בסופו של דבר, הסכמתי לנסות. דילגתי על הרבה, יצאתי עם כמה, והם לא מצאו חן בעיניי. למרבה המזל, יעקב התעקש להכיר אותי".
"ידיד שלי שכנע אותי לעשות את הצעד וגם הסביר לי איך עושים זאת. הוא הפציר בי שאני צעירונת וצריכה להכיר בחור צעיר, שעה שהוא היה בן 93. צחקתי שאני בגיל של המדינה, אבל בסופו של דבר, הסכמתי לנסות"
איך היה הדייט הראשון?
"אף על פי שהסתכלתי על היכרות באינטרנט בחשדנות, עוד בשיחת הטלפון הרגשתי שזה בטוח להיפגש עם יעקב. נפגשנו בסלון של 'פאלאס להבים', שם אני מתגוררת. הוא הגיע רגע אחרי שנשברו לי השיניים. אמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יבוא עכשיו להכיר אותי, אולי רק עוד שלושה שבועות, אבל הוא התעקש והכיר אותי ככה.
"אחרי שלוש או ארבע פעמים שהוא נסע הלוך וחזור מירושלים, הוא הציע שהוא פשוט יישאר איתי, והשבתי לו שזה רעיון נהדר. בחלוף מספר ימים כבר עברנו לגור ביחד. הוא הצטרף לדירה הקטנה שלי, שיש בה חדר שירותים אחד. זה היה מאמץ לא פשוט, כי היינו בשלב שאנחנו מנסים להתחבב האחד על השנייה", היא צוחקת.
ממש עברתם לגור ביחד אחרי שלושה דייטים?
"כן, ממש כך. מלבד מרחק הנסיעה מירושלים, להבים מרגישה כמו פרובינציה רחוקה שקשה להגיע אליה, במיוחד לאדם מבוגר, ואחרי הכול, רצינו להיות ביחד", מסבירה אלמה, ומוסיפה שמיד אחרי היכרותם הראשונית, היא הציעה ליעקב להצטרף אליה לטיול של שלושה ימים. הוא נעתר ומיד התחבב גם על חבריה.
"החברים דאגו לראות את מי הכרתי, ורצו לוודא שהוא יהיה ראוי ומתאים. יעקב מיד התאהב על כולם. בתחילת הקשר יעקב היה נוסע בשבתות להתארח אצל ילדיו, ואני הייתי נשארת בדירה. בשלב מסוים יעקב החליט שהוא נשאר איתי ומאז אני לא לבד יותר". "הלכתי בעקבות האהבה, ועברתי לגור יחד עם אלמה, כאשר כלל לא חשבתי שאעבור לדיור מוגן", מחזק יעקב.
שניכם התגרשתם לפני שלוש שנים, אחרי 50 שנות נישואים. איך זה מרגיש להתגרש בגיל השלישי במקום להזדקן ביחד?
יעקב: "המחשבה להזדקן ביחד הייתה אולי נכונה לתקופה שבה תוחלת החיים הייתה עד גיל 40–50. היום תוחלת החיים עומדת על 85 בממוצע. במהלך החיים אנשים משתנים. מגיל 20 לגיל 70 אתה בכלל אדם אחר, וממילא גם ההתאמה בין בני הזוג שונה. גם כל נושא הגירושים נעשה יותר קל. אם בעבר זה היה טאבו ובושה גדולה להתגרש, היום כבר מבינים שזה יכול להיות בסדר. אישית לקח לי הרבה זמן להבין את הסיטואציה החדשה, אבל לא דאגתי ממה שיהיה. האמנתי שאשרוד".
"המחשבה להזדקן ביחד הייתה אולי נכונה לתקופה שבה תוחלת החיים עמדה על גיל 40–50. היום תוחלת החיים עומדת על 85 בממוצע. גם כל נושא הגירושים נעשה יותר קל"
אלמה: "בעיניי, גירושים הם דבר קשה בכל גיל. אולי בגיל צעיר זה אפילו יותר קשה, מפני שהילדים קטנים. עד גיל הפנסיה הייתי פסיכולוגית, ובמהלך חיי עזרתי לזוגות רבים להילחם על הנישואים שלהם, ואז יצא שהתגרשתי. זה היה לי מאוד קשה. מה שעזר לי היה המעבר לדיור מוגן. החיים שלי עמוסים בחוגים ובהרצאות, יש לי חברים, וזה באמת כיף חיים, אבל גם אז, בסוף חוזרים הביתה לבד. היה לי חשוב לחיות ביחד עם מישהו, וכך גם ליעקב. טיפלתי בהרבה אנשים בקליניקה שלי ואני יודעת עד כמה אנשים בודדים. לכן חשוב לי להגיד למי שקורא אותנו - אל תפחדו להתאהב".
השארתי את הדלת פתוחה לאהבה
רצה הגורל ובשני המקרים, הגירושים לא היו יוזמה שלהם. "התחתנתי בגיל 20. את בעלי לשעבר הכרתי כשהייתי חיילת במלחמת ששת הימים. הוא היה בן 22, קצין ונשוי. ארבעה ימים אחרי שהכרנו, הוא אמר לי שהוא התאהב בי. זה לא התאים למשפחה המסורתית שלי, אבל הוא נלחם על הקשר שלנו. הייתי בטוחה שעוד מעט הוא יתאהב באחרת, אבל זה לא קרה 50 שנה. בסוף נפרדנו בגלל שכבר לא הסתדרנו. אהבנו ולא שכחתי לו חסד נעורים, האמנתי שצריך להיות ביחד באש ובמים ולא לעשות טראומה שכזאת לילדים ולנכדים, אבל זה לא עזר לי.
"בשלב מסוים, היינו צריכים למכור את הבית והילדים הפצירו בי ללכת לדיור מוגן. אני סובלת מפיברומיאלגיה והייתי זקוקה לעזרה ברמה הבריאותית. מצד אחד, בעלי לשעבר לא יכול היה להיות שם בשבילי, ומהצד השני הוא התנגד בתוקף שנעבור לדיור מוגן. כשעברתי, הייתי בטוחה שהוא יצטרף, אבל הוא לא בא, ואז הילדים עזרו לנו להתגרש. הם החליפו אינפורמציה כדי לחסוך לנו עורכי דין, ואחרי שנה התגרשנו ברבנות. חצי שנה אחר כך כבר הייתי פנויה להכיר, ואז הכרתי את יעקב".
4 צפייה בגלריה
אלמה ויעקב. "אני מרגישה פנטסטי. נעשיתי מאושרת, וזה גרם לי לקפיצה בבריאות"
(צילום: שחר גל)
מה עזר לך לשמור על אופטימיות?
"כל הזמן אמרתי שהדלת שלי פתוחה, ושברגע שהגרוש שלי יגיע, אז אני מבקשת שיתנו לו להיכנס ולגור איתי. לדעתי, כל ההכנות האלה נועדו בכלל כדי להכין את הקרקע לרגע שבו יעקב יגיע. גם ליעקב היה קשה לעבור לדיור מוגן, אבל הוא הגיע בעקבותיי. היום אני מרגישה פנטסטי. נעשיתי מאושרת, וזה גרם לי לקפיצה בבריאות".
לאחרונה השניים אפילו החליטו למסד את היחסים ולהתחתן. את האירוע הם קיימו בבית הדיור המוגן, בנוכחות המשפחות והחברים.
איך הייתה ההצעה?
"היה לילה קריר ושכבנו במיטה מחובקים, ואז יעקב שאל אותי – את רוצה שנתחתן? אפילו לא חשבתי על זה, אבל מיד אמרתי – כן", היא משחזרת במתיקות.
למה בעצם להתחתן?
יעקב: "בעיניי, כשלא נשואים, הקשר יותר רופף ואפשר ברגע של כעס לקום וללכת. להבדיל, להתחתן זה כמו להיות עם מעיל בחורף. אתה יודע שיהיה לך חם מתישהו".
אלמה: "יעקב דתי וזה מקובל שאם רוצים לגור עם מישהי, צריך להתחתן. כך הוא גידל את ילדיו וכך גם מחונכים הנכדים. על הרקע הזה הבנתי את ההצעה שלו. גם האופי של יעקב מאוד מתאים לי, ולכן לא היססתי".
"מרוב שהיה לי כיף, החלטתי להתחתן כל 50 שנה", יעקב צוחק.
"בעיניי, כשלא נשואים, הקשר יותר רופף ואפשר ברגע של כעס לקום וללכת. להבדיל, להתחתן זה כמו להיות עם מעיל בחורף. אתה יודע שיהיה לך חם מתישהו"
מה ההבדל בין להתאהב בגיל 70 לעומת גיל 20?
יעקב: "אותו הדבר. הגיל לא רלוונטי".
אלמה: "מסכימה. אנחנו מתנהגים כמו ילדים, אנחנו חושבים, מרגישים ורוצים הכול בדיוק אותו הדבר כמו בגיל 20, רק שאנחנו יכולים פחות, הכול פחות. יש לנו עיניים גדולות אבל אנחנו לא יכולים לעשות הרבה. אני כל כך רוצה לרקוד ריקודים סוערים וסוחפים, אבל אחרי ריקוד וחצי אני יושבת. חוץ מזה, אין הבדל בכלל.
"מה שמפריע זה שהבריאות כבר לא כל כך טובה, אבל מעבר לכך, זה גיל שאפשר ממש לקטוף בו פירות, וליהנות נטו מהחיים המשותפים. יש לנו יותר פנאי, אנחנו לא צריכים ללכת לעבודה או לגדל ילדים. חשבתי שבגיל 60 נגמרים החיים, אבל עכשיו אני מרגישה שהחיים רק מתחילים לי".
יש פחות פחד לפתוח את הלב?
"אין לי פחד לפתוח את הלב. בתור פסיכולוגית לא הייתי פותחת את הלב, אלא רק מקשיבה. גם עם חברותיי הייתי יותר אוזן קשבת ולא דיברתי. כשיצאתי לפנסיה חל מהפך, והתחלתי לכתוב ספרים ולחשוף את צפונות ליבי. היום אנחנו נמצאים במה שנקרא 'שלב התבונה'. אנחנו מזהים יותר בקלות את הטעויות שעשינו בחיים, ולא חוזרים עליהן".
אז איך הייתה החתונה?
"הייתה לנו חתונה חלומית, שמחה מאוד. כולם השתדלו מאוד. המקהלה שרה, עשו לנו הצגה, מישהי תפרה חופה בתוך יום. הרגשנו שמאוד מחבבים אותנו. אני מלאת תודה לכל אחד ואחד. בגיל 20 התחתנתי ברבנות, ופתאום הבורא שלח לי חתונה של ממש".
לא אמרו לכם – "מה אתם צריכים את זה"?
"היו מי שאמרו לנו 'למה באמת להתחתן?', אבל הייתה גם מישהי שאמרה לי שעשיתי לה חשק להתחתן. גם הילדים מהר מאוד עברו לעשייה ובדקו במה אפשר לעזור. בסופו של דבר, זו היתה חתונה מהסרטים וקיבלנו תגובות מאוד יפות. לא האמנתי, ואני חושבת שאף אחד לא האמין שתהיה חתונה כל כך יפה". "כולם ראו איזו נסיכה אלמה, היא אפילו שרה לי שיר של עידן רייכל", מוסיף יעקב. "אני באמת מרגיש שאני חי בארמון".
במה אתם שונים זה מזה?
"אלמה אישה ואני גבר. אנחנו שונים לגמרי", צוחק יעקב. "בנוסף, העובדה שהיא חילונית ואני דתי. אלמה יודעת שאם היא מדליקה אור באחד החדרים בשבת, אני לא אוכל לכבות אותו, אז היא שמה לב אם זה מפריע לי. כשאני הולך לבית כנסת, היא ממשיכה לישון".
אלמה: "כל אחד עושה מה שהוא רוצה, בלי ביקורת. בהשראת יעקב, התחלתי להדליק נרות שבת. נזכרתי באמא שלי שהדליקה נרות בילדותי, אז אני מברכת את כל הברכות החשובות לי, וזה ממש נעים. בסופו של דבר, אני מאמינה שיש מי שעוזר לי, ואני מודה לו שהכרתי את יעקב ועל החתונה.
"ליעקב יש מעין קליפה. למזלי, אני מצליחה לקלף את הקליפה הזו ומצליחה להבין אותו. גם אם יש בינינו אי הבנות מדי פעם, אנחנו תמיד נדבר עליהן, אם לא מיד, אז אחר כך. אם משהו לא נראה לי – אני אומרת, ולהיפך. לפעמים אני גם מתווכחת בעדינות.
"האופי הטוב של יעקב מאפשר לדבר על הדברים בפתיחות. אני מרגישה שמצאתי אדם שהוא אומנם סגור מטבעו, אבל כשאני דופקת בדלת הוא פותח, ובגלל שאנחנו אוהבים, אנחנו שומרים על האהבה הזאת. אי אפשר לא לאהוב אדם כמו יעקב, אז כשיש דברים שהוא יותר רגיש בהם, אני מקבלת, ומבקשת את אותו הדבר".
"חשבתי שבגיל 60 נגמרים החיים, אבל עכשיו אני מרגישה שהחיים רק מתחילים לי"
מה אתם אוהבים לעשות ביחד?
אלמה: "בעיקר לצחוק. אנחנו צוחקים חצי לילה, ואוהבים לדבר המון במיטה. יש לנו מלא דברים לדבר עליהם רק מעצם זה שהכרנו בגיל מבוגר. אנחנו אוהבים מאוד להתחבק ולהרגיש שאנחנו לא לבד בעולם. זה כיף חיים".
יעקב: "עכשיו אנחנו בירח דבש. יושבים בבית ומלקקים דבש".
מה הייתם מייעצים לזוגות ממרום שנותיכם?
יעקב: "סבלנות. ככל שאנשים יותר מנוסים ויודעים מראש לוותר, הקשר יותר טוב".
אלמה: "בעיניי, אהבה היא כמו עציץ שצריך לטפח ולהשקות במידה. בנוסף, תפתחו את הלב. אני מדברת בפתיחות היום על הקשיים שלי וזה פותח את הצד השני".
"חייתי מיום ליום, סמכתי על בורא עולם שייתן לי, וקיבלתי הרבה שפע. האישיות של אלמה, החום והחוכמה שלה כבשו אותי", מסכם יעקב.
