"הקול הפנימי שלי אמר, 'אף אחד לא יאהב אותך כמוהו, וזה המחיר שאת צריכה לשלם'. הייתי מוכנה לוותר על הקול שלי, על המילים שלי, בשביל האדם הזה. הייתי מוכנה להרוג את ציפור השיר שבי בשבילו. איזה מזל שזה לא קרה", משתפת אור בירון (37), מוזיקאית ופעילה חברתית, שהשיר האחרון שהשיקה, "טוקסיק", עוסק בקשר רעיל וטראומתי שחוותה.
איך התחיל הקשר בינך לבין האקס שעליו כתבת את השיר?
"הכרנו במחאה החברתית בבלפור, ובהתחלה הכול היה ורוד, ממש פנטזיה. הוא נתן לי את התחושה שאני הכי מדהימה בעולם, וכבר במפגש השני שלנו הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. הוא החליף את שומר המסך בטלפון שלו לתמונה שלי ורצה שנישן ביחד כל יום. כשזה קרה לי בעבר עם גברים, זה מיד הדליק לי נורות אדומות, אבל במקרה שלו התאהבתי. האמנתי לדברים שהוא סיפר לי על עצמו - שהוא ליברלי ופמיניסט עם תודעה קווירית. הייתה בינינו מיניות טובה וההקשבה, ההכלה וההערצה שלו כבשו אותי".
"גם המשפחה שלו קיבלה אותי מאוד באהבה, ותוך כמה חודשים אבא שלו כבר קרא לי האמא של הנכדים שלו. בדיעבד, זה היה כלוב זהב, כי כמו עם כל קשר רעיל, ככל שהזמן חלף, כך התחילו אצלו כל מיני סרטים של שליטה וקנאה. הוא לא היה משחרר, מופיע אצלי בדירה בלי שקבענו ומצפה שנבלה זמן ביחד. גרתי אז בדירת חדר קטנה והוא עשה לי סצנה על זה שלא פיניתי לו מספיק מקום במדפים. יום אחד היינו ברחוב עם אבא שלי והאחים שלי, ופגשנו בחור שהיה לי פעם קטע איתו. עצרתי כדי לשוחח איתו לכמה דקות, וכשחזרתי הוא התחיל לריב איתי ברחוב על למה דיברתי איתו 'שלוש דקות ולא חצי דקה'. אמרתי לו, 'אתה מודד לי עם סטופר?' כי לא הבנתי מה קורה בכלל. במשך הזמן הקנאה והחשדנות שלו רק הלכו וגברו. הוא עשה לי סצנות מטורפות של קנאה, אבל כל הזמן טען שהוא כבר לא ככה, שהוא בן אדם חדש".
(צפו בקליפ החדש של אור בירון)
אילו דגלים אדומים את רואה היום שלא זיהית באותו הזמן?
"אחרי כמה חודשים התחלנו לדבר על לעבור לגור ביחד, ומבחינתו הוא הבין שאני שלו, שהעסקה חתומה. הוא התחיל להרשות לעצמו להראות צדדים הרבה יותר אפלים באישיות שלו. הוא כל הזמן ניסה לחקור אותי, הוא היה שואל אותי איפה הייתי ולמה הגעתי מאוחר, מה עשיתי עד עכשיו. הוא הפך לקנאי ולרכושני, והוא היה מעיר לי על האינסטגרם שלי משפטים כמו: 'מה החברים של הילדים שלנו יחשבו על האינסטגרם שלך?', או 'למה אמא שלי צריכה לראות תמונה שלך בבגד ים'.
"ערב אחד יצאנו לסרט והתפתח ריב על עניין פעוט. לקחתי לסרט בקבוק ג'ין וכשהגענו אליי הביתה כבר הייתי מאוד שיכורה. באיזשהו שלב, כנראה שהיה לי בלק-אאוט כי אני לא זוכרת מה קרה והתעוררתי בבוקר כשהוא לידי במיטה. שאלתי אותו מה קרה אתמול והוא סיפר לי שביקשתי להתקלח והוא לקח אותי למקלחת ושכבנו. תוך כדי הסקס הוא הרגיש שאני לא איתו, שאני נופלת לו בידיים אבל הוא לא הפסיק ואחר כך שכבנו שוב. הייתי בשוק. לא זכרתי שום דבר מזה. אחרי המקרה הזה הייתי שבועות שלמים בסטרס ולא הבנתי מה עובר עליי, למה אני כועסת עליו כל כך. היום אני מבינה שקרה שם משהו חמור. הוא כעס עליי ופגע בי ואחר כך אמר לי שזאת הייתה אשמתי".
"כמה שבועות אחר כך הוא התפרץ עליי באמצע הרחוב בגלל ויכוח מטומטם. פתאום בשנייה אחת הוא התחיל לצרוח עליי כשאנשים מסתכלים. הבנתי שקורה פה משהו ממש לא טוב. העליתי בפניו את מה שקרה במקלחת והוא כעס עליי וטען שאני מוציאה אותו לא בסדר, שהוא לא כמו הגברים שתקפו אותי. אמרתי לעצמי, לא יכול להיות שאני בסרט הזה. באתי מבית שראיתי בו התנהגות כזאת ורציתי להאמין שהצלחתי לחמוק מהגורל הזה. עד אז לא היו לי בני זוג שהייתה להם את הבעיה הזאת. גם אם הייתה קנאה, לא הרגשתי אף פעם שעומד מולי גבר שיכול להתהפך עליי בכל רגע. אני מכירה מקרוב את התחושה של להישאר קפואה מול התנהגויות הזויות, ופתאום התחלתי לזהות את זה גם אצלו. אני גם מכירה לצערי בנות שנכנסו למערכות יחסים רעילות ולא הצליחו לצאת מהן בזמן, ולא חשבתי שזה יקרה גם לי. חשבתי שהמודעות שלי לתמרורי האזהרה תחסוך את זה ממני".
"הוא כל הזמן ניסה לחקור אותי. הוא היה שואל אותי איפה הייתי ולמה הגעתי מאוחר, מה עשיתי עד עכשיו. הוא הפך לקנאי ולרכושני, והוא היה מעיר לי על האינסטגרם משפטים כמו: 'מה החברים של הילדים שלנו יחשבו על האינסטגרם שלך?', או 'למה אמא שלי צריכה לראות תמונה שלך בבגד ים'"
אז בעצם אף אחת לא חסינה ממערכת יחסים רעילה?
"לפעמים האהבה היא עיוורת וגם אם אנחנו יודעות לייעץ לחברות ומכירות את תמרורי האזהרה, אנחנו לא חסינות. לקח לי המון זמן לסלוח לעצמי על זה. חזרתי לטיפול והמטפלת שלי כל הזמן מזכירה לי שאני לא אשמה. זה לא מובן מאליו שזיהיתי שאני בזוגיות רעילה אחרי חצי שנה. אני נותנת לעצמי טפיחה על השכם שזיהיתי את זה. הייתי מייעצת לנשים אחרות לפני שהן עושות החלטות כבדות משקל בזוגיות שלהן, כמו מעבר למגורים משותפים, לעצור ולבחון את היחסים, לשאול את השאלות הקשות.
"יש סימולטור אונליין של משרד הרווחה שמאפשר לך לבחון האם את בזוגיות מסוכנת או רעילה. מילאתי אותו, אומנם רק אחרי שנפרדנו, אבל הם כתבו שם שאני נמצאת בסיכון. למרות שהאלימות לא עלתה מעל פני השטח בצורה של אלימות פיזית, הרגשתי אותה מבעבעת. הוא אף פעם לא הרים עליי יד, אבל שמעתי את הקול בראש אומר לי שאם אני עוברת לגור איתו, זה רק ילך וייעשה הרבה יותר גרוע. ראיתי את זה מסלים".
4 צפייה בגלריה
אור בירון מתוך הקליפ החדש. "פחדתי שאם נעבור לגור ביחד, המצב רק יסלים"
(צילום: אילן ספירא)
מתי נפרדתם?
"הפרידה הגיעה אחרי ריב שבו הטיח בי שאני משוגעת וצריכה טיפול, שהוא בן זוג מושלם ושהכול באשמתי. כמה חודשים אחרי הפרידה הוא הגיע אליי לדירה, התוודה שהוא מאוהב בי, אמר שהוא לא יכול להמשיך הלאה וביקש שנחזור, אבל הייתי חזקה ולא נכנעתי. אחרי כמה חודשים, אני מתביישת להודות, כבר רציתי לחזור אליו בעצמי. הייתי בעיצומו של המאבק בקסטיאל (אור בירון היא אחת הנשים שחשפו את אלון קסטיאל ופעלו למעצרו ולמניעת שחרורו המוקדם, ע"ש), ופשוט רציתי את החום, ההגנה והחיבוק שלו בחזרה. הצעתי שנחזור להיות ביחד ולקחתי אחריות על הכול. הודיתי בפניו שאני אכן משוגעת ושהוא מושלם.
"היום זה מזעזע אותי להיזכר בזה, אבל דווקא בגלל שקשה לי להודות בזה אני משתפת בזה בכנות. חשוב לי שנשים אחרות יבינו שהשליטה של גבר נרקיסיסט לא נגמרת עם הפרידה, ושזה מאוד טבעי ולגיטימי להרגיש געגוע או רצון לחזור למי שפגע בנו. האנשים האלה יודעים לגרום לנו להרגיש על גג העולם וללחוץ לנו בדיוק על הכפתורים הנכונים. לצערי ראיתי את זה קורה גם אצל חברות שספגו אלימות פיזית ועדיין רצו לחזור. באותה שיחה סיכמנו שלא נחזור להיות ביחד ושנישאר ידידים. חודש מאוחר יותר גיליתי במקרה ממכרה משותפת שכבר הייתה לו חברה חדשה שבועיים אחרי שנפרדנו, ושהוא הסתיר את זה ממני".
"חשוב לי שנשים אחרות יבינו שהשליטה של גבר נרקיסיסט לא נגמרת עם הפרידה, ושזה מאוד טבעי ולגיטימי להרגיש געגוע או רצון לחזור למי שפגע בנו. האנשים האלה יודעים לגרום לנו להרגיש על גג העולם וללחוץ לנו על כל הכפתורים הנכונים. לצערי, ראיתי את זה קורה גם אצל חברות שספגו אלימות פיזית ועדיין רצו לחזור"
"אני לא בזוגיות כי אני מפחדת מזה"
אור בירון גדלה בצפון הארץ והגיעה בגיל 20 לתל אביב. היא למדה משחק והחלה לדגמן. במקביל הקימה עסק לשיווק דיגיטלי, שמתמקד בסצנת חיי הלילה התל אביבית. היא מספרת שהאהבה למוזיקה מלווה אותה מגיל צעיר. "הייתי מהילדות שמעלות מופעים בסלון", היא משתפת בחיוך. "למדתי פסנתר בכיתה ד' ובגיל 16 קיבלתי את הגיטרה הראשונה מסבא שלי, שגם היה מוזיקאי. התחלתי לכתוב שירים ולהלחין אותם, לבטא את הרעיונות שלי. כשהגעתי לתל אביב נשאבתי לתחום של משחק ודוגמנות.
"לפני עשור פגשתי את האקס שלי שהיה מוזיקאי. היינו יחד שמונה שנים והוא מאוד תמך בי בתחילת הדרך. הקמתי את הלהקה שלי, Meat Eating Orchids. היה לנו חזון להקים להקת בנות, להביא את האטיטיוד הבועט שלנו ולא רק צדדים מתוקים ורכים. הלהקה רצה שלוש שנים מדהימות והתקבלנו יפה גם בחו"ל. אחרי כמה חילופים בלהקה, הרגשתי שאני כבר לא יכולה. היה לי נורא קשה לסחוב להקה על הגב וב-2018 התפרקנו. הלכתי ללמוד הפקה מוזיקלית והתכוונתי להתחיל להפיק בעצמי, אבל אז הגיעה הקורונה. נפרדתי מהאקס שלי ונשאבתי חזק למחאת בלפור. במשך שנה וחצי הייתי כל יום במחאה, והמוזיקה היחידה שעשיתי הסתכמה בלשיר ובלצעוק למגפון".
היום את בזוגיות?
"לא, אני לא בזוגיות ואם להגיד את האמת אני מפחדת מזה. אני מלמדת את עצמי להיפתח בחזרה לאט-לאט כי הקשר עם הבחור ההוא דפק אותי".
אור מספרת שהחליטה לתרום את הרווחים מהסינגל "טוקסיק" לעמותות שעוסקות בזכויות נשים. "עם המעט שארוויח מהסינגל אני בוחרת לעזור לארגוני נשים שעוסקים במאבק באלימות נגד נשים. החלטתי שבשנה הראשונה אחרי שחרור השיר, חצי מההכנסות ממנו ילכו לתרומה, כל חודש לארגון נשים אחר, 12 ארגונים בסך הכול".
"בניגוד לאקס שלי, אבא שלי לקח אחריות על החיים שלו והלך לטיפול. לכן חשוב לי להעביר מסר גם לגברים שהם הצד הפוגע בסיטואציה – אפשר לזהות את עצמך כפוגע ולקבל טיפול. לכולנו יש אחריות להפסיק את מעגל הפגיעה"
מה עומד מאחורי התודעה הפמיניסטית שלך? זה משהו שבא מהבית?
"התודעה פמיניסטית שלי התפתחה בגיל צעיר בגלל מה שקרה לאמא שלי. היא הייתה אישה צעירה עם ילדה ומצאה את עצמה מסורבת גט. היא יצאה בעור שיניה מזוגיות עם המון התעללות רגשית. היא עברה הרבה דברים קשים ושתקה, ובגלל זה אני נולדתי עם איזשהו קול, שכבר מגיל צעיר היה לי ברור שאני משמיעה את הקול הזה. היום אני בקשר טוב עם אבא שלי ויש לי שני אחים מזוגיות מאוחרת שלו. הוא לקח אחריות על המעשים שלו, שנגרמו בגלל הלם קרב שסבל ממנו.
"כמובן שמבחינתי, זה לא תירוץ. אנחנו לא פח זבל ולאף אחד אין רשות לפגוע בנו, גם אם הוא נפגע בעצמו, אבל אני מאוד אוהבת את אבא שלי ובכלל את המשפחה שלי. אני שמחה שההורים שלי התגרשו כי זכיתי לגדול בשתי משפחות מדהימות, וזה גם הוכיח לי שיש חיים שלמים אחרי הפרידה, גם אם האהבה הייתה מאוד גדולה והפרידה הייתה מכוערת.
"בניגוד לאקס שלי, אבא שלי לקח אחריות על החיים שלו והלך לטיפול. לפעמים מודעות עושה את ההבדל. חשוב לי להעביר מסר גם לגברים שהם הצד הפוגע בסיטואציה – אפשר לזהות את עצמך כפוגע ולקבל טיפול. לכולנו יש אחריות להפסיק את מעגל הפגיעה ולדאוג שכולם יקבלו עזרה".
