בדייט הראשון של דינה וינקי (שמות המרואיינים שונו כדי לשמור על פרטיותם), דינה ערכה לו מבחני קבלה. "רציתי לבחון את התקשורת בינינו כדי לבדוק עד כמה הוא קשוב לי, אז אמרתי באמצע הפגישה, 'איך אני צמאה', ובדקתי אם הוא יציע לקנות לי שתיה", היא מספרת. "בכלל מדי פעם הייתי אומרת משפטים בשביל לראות מה הוא מסיק מהם, והאם הוא ימשיך להתעניין ולשאול דברים" . דינה לא לבד. מיכל ביקשה בפגישה השנייה שלה עם מורדי, לראות את התיק הרפואי שלו, התעניינה במצבו הכלכלי, ומוישי הביע רצון להכיר את ההורים של טליה ולעשות איתם שבת. כולם, אגב, עברו את המבחן בהצלחה. ככה זה כשאתם חרדים וגרושים טריים עם ילדים, שלמדו בדרך הכואבת מהם המרכיבים החיוניים לזוגיות טובה.
את הזוגיות הראשונה שלהם, דינה, מיכל ומוישי פגשו דרך שידוך. הם היו אז בני 18 עד 21. אצל מיכל, למשל, המשתייכת לזרם החסידי, נערכה פגישה אחת והצדדים לחצו יד. זמן קצר לאחר נישואיה, גילתה שבעלה סובל ממחלת נפש פעילה, ושעון החול על עתיד נישואיה החל לתקתק. העניין הוא שמהלך כזה דורש הרבה תעוזה בקהילה סגורה שבה התא המשפחתי מקבל מעמד של ערך עליון, ועל גירושים עדיין קיימת סטיגמה שלילית בחברה החסידית.
לשמחתה, חששותיה התבדו. משפחתה עמדה לצידה, ילדיה לא נדחו על ידי המוסדות החינוכיים, וגם שכנותיה לא הפנו לה עורף. כשחברה סיפרה לה על מורדי, גרוש טרי וחסידי בעצמו, היא קבעה אתו פגישת "בליינד דייט", והפעם היא הגיעה הרבה יותר מגובשת בתכונות ובאפיונים שהיא מחפשת בבן זוג. "בעיקר רצתי לבדוק אם יש בסיס של חברות ואכפתיות, וכל הזמן בדקתי עם עצמי האם נעים לי? האם אני נהנית? לקחתי את הזמן".
"כמה זמן?" אני שואלת. "חמישה חודשים עד שהחלטנו שזה מתאים", היא עונה.
גם מוישי מודה שאחרי שחווה זוגיות ראשונה שהייתה מרוחקת מאוד מבחינה רגשית, היה לו הרבה יותר ברור מה חשוב לו שיקרה בזוגיות הבאה. "בדקתי את השיח בינינו, למשל אם היא נכנסת לי לדברים, רציתי לראות אותה עם המשפחה שלה, לבדוק את ה'ווייב', ואחרי שהיא הזמינה אותי לעשות שבת איתם, התאהבתי".
"נישואים שניים הם תיקון לגירושים"
את שלושתם ועוד זוגות הכרתי בעקבות הנחיית קבוצה לזוגות פרק ב' מהמגזר החרדי, אליה הגעתי בעקבות פנייה מטעם המרכז למשפחות צעירות חרדיות בירושלים. הפניה הזו ייסדה את הקבוצה הפסיכו-חינוכית הראשונה בארץ למשפחות משולבות חרדיות, שהן משפחות שבהן לפחות אחד מבני הזוג הוא הורה לילד אחד או יותר ממערכת יחסים קודמת.
צללתי לאורח חייהם עם הרבה סקרנות, אבל גם עם לא מעט חששות, משום שבעוד המידע על משפחות משולבות מתייחס יותר לאלו שחיות בתוך חברות אינדיבידואליסטיות ומתמקד במימוש צרכיהן באופן אוטונומי, המפגש עם זוגות במשפחות משולבות שהן חרדיות, חשף אותי להתמודדויות של משפחות שצומחות בתוך קהילה קולקטיביסטית, כזאת שמתמקדת במימוש צורכי החברה, ומצפה מהפרט להתאים את עצמו אליה.
הדינמיקה והמורכבות של משפחות משולבות דורשות כלים שונים מהמשפחות הגרעיניות, שעלולים להתנגש עם "צורכי החברה". למשל, המנדט החינוכי- טיפולי של כל הורה אל מול ילדיו בחברה פטריארכלית, שילוב מסורות וכללים כשיש הבדלים בהלכות של כל צד, ועוד. חששתי מכך, אבל הזוגות מהר מאד עשו לי "חישוב מסלול מחדש", והראו לי שהם רוצים לדבר בעיקר על הזוגיות. "בשבילנו זה כמו פרק א'. התחתנו בשביל עצמינו", הם אמרו.
הפערים בחוויית הזוגיות בין פרק א' לפרק ב' היו פקיחת עיניים עבורם. כחברה שחיה בהפרדה מגדרית, שידוך זו הדרך היחידה להכיר בן או בת זוג ולהקים משפחה. הזוגיות הראשונה מופקדת בידיהם של שדכן או שדכנית מקצועיים, שמבצעים את ההתאמה על פי פרמטרים שונים של רקע משפחתי, אורח חיים רצוי, ערכים, ציפיות תפקודיות ועוד. כפי שמתארת מיכל, "אם יש מספיק רובריקות מסומנות ואין סיבה מספיק טובה להגיד לא, אז זה כן".
לכן לא מפתיע שבניסיון השני רובם נרתעים משדכנים וממילוי טפסים. את מקומם מחליפה שכנה שהבן של אחותה בדיוק התגרש, או אמא שהבת של חברה שלה קיבלה גט. בדרך כלל, השידוך יהיה בסטטוס זהה. אגב, בניגוד לשידוך רשמי, הפעם השניים מנהלים את המפגשים באוטונומיות מלאה, ללא התערבות חיצונית. במקום להתמקד בשאלות על אורח החיים, הם משתפים ברגשות, צוללים לשיחות עמוקות וחשופות יותר, שמציפות אותם ברגש חדש ועוצמתי יותר, שלדבריהם הם לא חוו קודם - רגש ההתאהבות.
בעוד זוגות ראשונים נהנים מהפריבילגיה של זמן זוגי, שבו הם לומדים להכיר האחד את השני, להתחבר פיזית ורגשית ותוך כדי ללמוד את הדפוסים, ההרגלים והצרכים השונים, ולרקום יחד את החלומות המשותפים ללא רעשי רקע, פרקי ב' מאלצים לחלוק את הזמן עם שותפים נוספים, כי הדרך למשפחה המשולבת מתחילה בשני אנשים בלבד שבוחרים אחד בשני, אבל מקבלים כחלק מהעסקה עוד דמויות, שלא בהכרח נמצאות באותה רמת התלהבות.
זה לא אומר שזה בעייתי או בלתי אפשרי, זה כן אומר שלמשפחות משולבות יש צרכים ייחודיים, שדורשים הנחיות אחרות כדי להצליח, ואחת מהן היא זמן. זמן ושילוב הדרגתי של הילדים. בחברה שבה ההלכה אוסרת מגע בין גבר ואישה לפני הנישואים, הזמן מאפשר לקחת את הזמן, אך זה אתגר גדול מאוד כשמתאהבים בעוצמה. "אחרי כמה פגישות, כשידענו שזה-זה, המתח המיני היה כל כך חזק שידענו שלא נוכל יותר להחזיק מעמד. הכרנו בחנוכה, וקצת לפני פסח כבר היינו נשואים", מעידה דינה.
"בחברה שלי רבים על האלמנה, לא רק ארגונים ממוסדים שרוצים לעזור לה, אפילו במשפחה רבים על מי יזמין אותה אליו לחג. כשארגון של אלמנות ארגן טיול, כולן מסביבי אמרו לי, 'תיסעי, אני אקח את הילדים'. היו מפקידים לי פתאום כסף בחשבון, בלי שידעתי בכלל. ברגע שנישאתי מחדש, הכול הסתיים"
אצל חלקם הגירושים והנישואים קרו בהפרש של חודשים ספורים, כי כשצרכי החברה הם תא משפחתי מסורתי, הילדים עשויים למצוא עצמם בתחושה של חוסר שייכות. "התייעצתי עם מטפלת שאמרה לי שגירושים הם משבר לילדים. אם הבת שלך תגיד ברחוב, 'ההורים שלי גרושים', יגידו לה, 'אוי ואבוי'. אבל אם היא תגיד, 'אמא שלי מתחתנת', יגידו לה, 'איזה יופי'. כולם מסכימים שלהיות גרוש בחברה החרדית זה יותר גרוע מנישואים שניים. נישואים שניים אינם תיקון לנישואים הראשונים, הם תיקון לגירושים".
"אלמנה היא קדושה"
עבור אלמנים ואלמנות המציאות שונה. בעולם החרדי אלמנות זוכות למעמד של כבוד. הן נחשבות לקדושות. הציבור החרדי מאמין שהתפילות שלהן מתקבלות טוב יותר, ושהן מקבלות בקשות להתפלל עבור אנשים ולברך אותן. אסתי, שהתאלמנה מבעלה לפני שנתיים, ונשארה עם שבעה ילדים, מספרת: "בחברה שלי רבים על האלמנה, לא רק ארגונים ממוסדים שרוצים לעזור לה, אפילו במשפחה רבים על מי יזמין אותה אליו לחג. כשארגון של אלמנות ארגן טיול, כולן מסביבי אמרו לי, 'תיסעי, אני אקח את הילדים'. היו מפקידים לי פתאום כסף בחשבון, בלי שידעתי בכלל. ברגע שנישאתי מחדש, הכול הסתיים. ככה שלהתחתן פעם שניה - אפשר לומר שזה הרעת תנאים", היא מחייכת.
אצל גברים אלמנים זה שונה, כי הם לרוב מתחתנים מיד. "הם 'נחטפים'", היא צוחקת. "על כל אלמן יש שלוש נשים אלמנות או גרושות, אבל אני סבורה שזה קורה כמוסכמה חברתית ומתוך לחץ חברתי שנובע מההנחה שהגבר לא יודע לנהל בית ולגדל ילדים".
בין אם הזוגיות נרקמה בין אלמנים או גרושים, המגורים יחד מגיעים מהר. וכשכל אחד מהם מגיע עם מספר ילדים, מתחילה לבצבץ תחושת אכזבה והחמצה מסוימת - איפה הרומנטיקה שרק התחלנו לבנות? כולם מודים שזוגיות שנייה היא הרבה יותר הדדית במטלות הבית. "המטלות הוכפלו, הבישולים הם אינסופיים, ובעלי שלא ידע לעשות כלום לפני שהתחתנו, מגויס לחלוטין לעבודות הבית", אומרת דינה. "אבל לא כולן משחררות כמוני. אני רואה סביבי רצון טוב מצד הגברים לעזור, ונשים שכל כך מורגלות לעבודות הבית עד שקשה להן לוותר. זה שוחק ומשפיע גם על הזוגיות".
מה עוזר לכם לשמור על הזוגיות?
"קודם כל, לחלוק במטלות הבית", היא מדגישה. "בנישואים הראשונים היה לי ברור שהילדים הם שלי, המטבח שלי ובעלי מקסימום עוזר. בזוגיות שניה הרבה נשים נופלות בפח הזה, אבל מהר מאוד רובן מגלות שהן לא יכולות. אנחנו גם מקפידים על דייט זוגי שבועי. זה יכול להיות במרפסת כשהילדים ישנים, או הליכה בפארק או לבוא פעם בשבוע לסדנה כמו שלך. זה גם דייט בשבילינו".
"טיפוח הזוגיות מגיע מתוך רצון ליהנות, ולא מהמחשבה שזה הכרח", אומרת מיכל. "אני מרגישה שהזוגיות הזו יותר עמוקה מהראשונה ולא מובנת מאליה. נכנסנו אליה כשאנחנו יודעים מראש שצריך להשקיע. הידיעה שצריך לעבוד בזוגיות היא הרבה יותר אקוטית בזוגיות השנייה".
