"כשהייתי נשואה חלמתי על 'טיול אחרי צבא' שמעולם לא עשיתי, אף על פי שגם צבא לא עשיתי. לפני ארבע שנים כשפגשתי את עמית, שאלתי אותו על מה הוא חולם, ולהפתעתי הוא סיפר שגם הוא חולם לעשות טיול אחרי צבא. החלום שלי!", מספרת עדנה מהוושוב (50), גרושה ואמא לשלושה. "אני חלמתי על טיול למזרח, הוא חלם על טיול לארצות הברית, בסוף התפשרנו על אירופה".
היום השניים חיים את החלום. את הריאיון עמם אני מקיימת בעודם מטיילים ברחבי ספרד, ביום ה-200 ל"טיול אחרי צבא" שלהם. "הפלגנו בכל סוגי המעבורות, חווינו את כל סוגי החדרים והמיטות ואת כל חוויות האירוח. שום דבר כבר לא מפתיע אותנו, כולל חדרים באיטליה שבהם עשינו צ'ק-אין עצמי עם קוד", משתף עמית קורנבליט (54). "ביום השני או השלישי כבר הבנו שאנחנו לא בטיול אלא בהרפתקה. אנחנו חווים את הדברים כהווייתם".
מה עמד מאחורי החלום?
עדנה: "לא אהבתי את החיים הבורגניים, וחייתי בהרגשה שפספסתי את הטיול הגדול. חיכיתי שהילדים יגדלו כדי שגם אני אוכל לצאת לכזה טיול. לכן עצם השימוש של עמית במונח הזה –'טיול אחרי צבא', פשוט הדהים אותי".
"כשנחזור נתחיל הכול מחדש"
מספר שבועות לפני היציאה לטיול, עזבה עדנה את מקום עבודתה בתחום הביטוח, עמית זנח את המונית, ושניהם שחררו את הדירה השכורה שבה התגוררו. "כשנחזור נתחיל הכול מחדש. אנחנו חוזרים לכלום, לא עבודה ולא דירה", מדגישה עדנה.
איך הכרתם?
"הכרנו באפליקציה בטלפון, ממש כמו שאנחנו עושים כל דבר בעידן הדיגיטלי של היום. אם אני קונה מכונת כביסה ומקרר בטלפון, אז למה לא זוגיות? בעיניי, זה נהדר, אפשר לסנן לפי מאפיינים", עדנה אומרת משועשעת. "ביום שבו הכרנו באפליקציה, גם נפגשנו. ישבנו בבר בפתח תקווה, ואחרי כמה שעות שבהן שתינו, אכלנו וקשקשנו, המשכנו לבית קפה אחר. גילינו שגדלו באותו אזור ואפילו למדנו באותו בית ספר יסודי ובהמשך גם באותה חטיבת ביניים.
"אחרי הדייט הראשון נפגשנו כמעט כל יום, ואחרי פחות משבועיים עמית כבר הגיע לארוחת ערב משפחתית אצלי. מאז זה זרם מהר מאוד. לכן המעבר למגורים משותפים אחרי חודשיים-שלושה היה מאוד טבעי עבורנו. בגלל שהילדים שלי גרו איתי, עמית פינה את הדירה ששכר ועבר אלינו. לא היה טעם להחזיק שני בתים". "הייתה לנו דינמיקה טובה, הכול התחבר נהדר והרגיש טבעי, לא היינו צריכים לעשות שיחת 'יחסינו לאן'", מוסיף עמית.
6 צפייה בגלריה
"אחרי הדייט הראשון נפגשנו כמעט כל יום". עמית ועדנה עושים את אירופה
(צילום: עדנה ועמית )
איך הילדים קיבלו את המעבר למגורים משותפים?
עדנה: "נהדר! הם רצו שיהיה לי קשר ושמחו בשבילי כי התגרשתי לפני 17 שנים, ושנים רבות לא הצלחתי לקיים זוגיות. בנוסף, הם כבר היו גדולים והבינו את הדברים. בעבר, כשהכנסתי מישהו הביתה, הם התנהגו כמו ילדים ולא תמיד היו נחמדים".
"הם רצו שיהיה לי קשר ושמחו בשבילי כי התגרשתי לפני 17 שנים, ושנים רבות לא הצלחתי לקיים זוגיות. בנוסף, הם כבר היו גדולים והבינו את הדברים. בעבר, כשהכנסתי מישהו הביתה, הם התנהגו כמו ילדים ולא תמיד היו נחמדים"
עמית, למעשה עברת ממצב שבו אתה גר לבדך, לבית עם אישה וילדים גדולים שאינם שלך. איך זה הרגיש?
"נכון. זה הצליח מפני שבאתי נקי בלי לנסות לשנות שום דבר. כל אחד ידע מה המקום שלו, אז לא נוצרו נקודות חיכוך".
עדנה: "אף על פי שאנחנו חולקים מגורים משותפים, כל אחד נשאר אינדיבידואל וממשיך לקיים את החיים שלו עם התחביבים, ההנאות והחברים שלו. יש לנו את הזמן ביחד ואנחנו לגמרי מפרגנים האחד לשני גם את הזמן לחוד. לשנינו היו כבר קשרים קודמים מאז הגירושים, אבל זאת הפעם הראשונה שזה באמת מרגיש כמו פרק ב'. זה התחיל ברצון המשותף לצאת לטיול, אבל מאז גילינו שבהרבה דברים אנחנו הולכים ביחד. יש לנו רשימת חלומות, כולל עוד כמה טיולים".
אז איך זה לטייל יחד?
עמית: "עד כה רבנו פעמיים על שטויות מטופשות. העניין הוא לעצור את זה בזמן".
עדנה: "כשהיינו בציריך, כל אחד מאיתנו טייל לבדו בצד השני של המדרכה, היינו כמו שני קווים מקבילים. אחרי כמה שעות עמית שאל אותי אם סיימתי לכעוס, ושם הריב נגמר. בטיול כזה אינטנסיבי, אין ספק שלפעמים אתה צריך כמה שעות לעצמך. ברור לנו גם שלא עם כל אחד אפשר לעשות טיול כזה, אבל הראש שלנו דומה. עוד בזמן ההכנות לטיול בארץ הבנו את זה".
זן ואמנות אחזקת האופנוע
את הטיול עצמו הם עושים על אופנוע. "התחלנו ביוון, המשכנו לאיטליה, משם טיילנו בגרמניה, שוויץ, סקנדינביה ופינלנד. היינו באנגליה חודש, בסקוטלנד ובאירלנד, והיד עוד נטויה", הם מתגאים. "גילינו כמה מעט אנחנו באמת צריכים. אנחנו לובשים את אותן שתי חולצות כל הזמן, מכבסים ולובשים".
עד כמה הטיול קירב ביניכם?
"היא כל הזמן מתחככת בי", צוחק עמית.
"אין ספק שהטיול חיבר בינינו", אומרת עדנה. "אנחנו עוברים המון חוויות ביחד ונלחמים בלא מעט אתגרים, למשל כשהאופנוע נגנב או כשעברנו שעות של רכיבה בגשם זלעפות. כשמתאמצים יחד למען אותה מטרה, זה מקרב. לשמחתנו, אנחנו נרתמים יחד לכל בעיה ולא מחפשים אשמים. מבחינתנו, יש לנו אחריות משותפת. במקום להטיח האשמות כמו: 'איך שכחת?', אנחנו אומרים 'איך שכחנו'".
"כשהיינו בציריך, כל אחד מאיתנו טייל לבדו בצד השני של המדרכה, היינו כמו שני קווים מקבילים. אחרי כמה שעות עמית שאל אותי אם סיימתי לכעוס, ושם הריב נגמר. בטיול כזה אינטנסיבי, אין ספק שלפעמים אתה צריך כמה שעות לעצמך"
במה שונה פרק ב' מפרק א'?
"קודם כל, הגיל. גם השכל הוא לא אותו השכל. עם עמית יש לי הכול, וכל מה שיש לי איתו, לא היה לי במערכות יחסים קודמות. בעבר לא תמיד זכיתי לפירגון לגבי דברים שרציתי לעשות. היום זה אחרת. כשהחלטתי שאני רוצה להוציא רישיון נהיגה על אופנוע, עמית פרגן לי והיה לידי כל הזמן, למרות שהוא לא היה בעד הרעיון. אנחנו רוצים את אותם הדברים, יש לנו נקודות מבט דומות, אותן אמות מוסר ואותן דעות".
עמית: "כמובן שאין לנו את כל הלחצים של משכנתא, קריירה וילדים. זה רחוק מאיתנו. ברגע שמוציאים מהמשוואה את כל הגורמים שיוצרים את מרוץ העכברים, אפשר להתנהל בצורה רגועה יותר. אין הרבה משתנים שמשפיעים על הקשר בינינו, כך שכל מה שנשאר לנו זה להפרות זה את זו, ליהנות ולהגשים את החלומות שלנו. זה לא משהו שהכרתי בנישואיי.
"היום אנחנו מבינים גם שכל דבר יכול להתאדות, אפילו נישואים, אבל אם אתה מגיע לקשר ממקום אמיתי ולוקח את החבילה הזאת כמו שהיא, אז מלכתחילה אין ניסיון לעשות התאמות כאלה או אחרות ואתה מראש מפחית את נקודות החיכוך. זה נחמד יותר".
עדנה, כשהתגרשת חשבת על זוגיות שנייה?
"לקח לי זמן עד שחשבתי בכיוון, לפחות שנתיים. לאחר מכן, עברתי שמונה שנים שבהן לא היו לי קשרים כלל או שהיו לי קשרים לא מדויקים. בשנים האלה בכל מקרה הייתי עסוקה מאוד בגידול הילדים וזוגיות לא הייתה בראש מעיניי".
היתה לך מוטיבציה להמשיך לצאת לדייטים גם אחרי שמונה שנים?
"כן, מפני שאף פעם לא ראיתי דייטים בתור משהו מעייף או מתיש. השתעשעתי מהדרך ותמיד יצאתי מהבית בגישה שאני הולכת לראות מופע בידור, והיו לי מופעי בידור מדהימים. היתה פעם שנפגשתי עם אדם שאמר לי שהוא כותב את התנ"ך מחדש. מבחינתי, ישבתי עם קומיקאי, וחזרתי הביתה עם חיוך מאוזן לאוזן".
מדהים. מישהי אחרת הייתה אומרת "שוב כל ההזויים עליי".
"לא התייאשתי ולא הותשתי, מפני מעולם לא יצאתי בהרגשה שאני הולכת למצוא נסיך חלומות. חשבתי לעצמי שאני הולכת לפגוש אדם, ואולי הוא אפילו יהיה אדם מעניין".
"תמיד יצאתי מהבית בגישה שאני הולכת לראות מופע בידור, והיו לי מופעי בידור מדהימים. היתה פעם שנפגשתי עם אדם שאמר לי שהוא כותב את התנ"ך מחדש. מבחינתי, ישבתי עם קומיקאי, וחזרתי הביתה עם חיוך מאוזן לאוזן"
עמית, מה שבה אותך בעדנה?
"בעיקר הגישה שלה של 'חיה ותן לחיות'. אין לה רצון לשנות את האחר, והיא מאפשרת לי לבוא איך שאני".
אתם מדברים על הכול?
"אני בטוח שיש לשנינו איזה שלד קטן שאנחנו לא רוצים לחשוף או שאנחנו סוחבים דברים שלא נעים לדבר עליהם, וזה גם בסדר. כל עוד זה לא משמעותי לקשר, לא חייבים לדבר על הכול. אנחנו יודעים שאנחנו גם לא חייבים תמיד להסכים, ומסכימים שלא להסכים, בלי לריב על זה".
על מה אתם לא מסכימים?
"לאחרונה לא הסכמנו על הרעיון שעדנה תרכב על אופנוע משלה בטיול. אני בעולם האופנועים קרוב ל-30 שנים, מבחינתי אופנוע הוא דרך חיים. לפני 11 שנים איבדתי את האחיין שלי בתאונת אופנוע. רכבתי לפניו ועד היום אני לא יודע מה קרה שם. הוא היה בן 27 כשהוא נהרג, וכתוצאה מכך כל המשפחה התנתקה ממני והאשימו אותי במה שקרה. זה היה סיפור לא פשוט.
"כשהכרתי את עדנה, היא התחברה לתחום וישר רצתה להוציא רישיון על אופנוע. ביקשתי ממנה לחשוב על זה, אבל היא הייתה בשלה. בסופו של דבר, ליוויתי אותה לאורך כל הדרך, אבל כשהגענו לרעיון של טיול על אופנוע, אמרתי לה מתוך דאגה שבתור רוכבת מתחילה, היא לא יכולה לרכב את הטיול הזה על אופנוע. היא לא הסכימה איתי. אז על זה אנחנו לא מסכימים וזה בסדר. האמת היא שאנחנו שני שלמים, אבל ממש לא מושלמים".
מהן התובנות הכי משמעותיות שלקחתם איתכם מהגירושים?
"לצערי, למדתי שאתה לא באמת מכיר את האדם שלידך. אפשר לתת אמון באחר, אבל לא להיות מופתע אם האמון מופר".
עדנה: "בדומה לעמית, גם אני חושבת שאי אפשר אף פעם לדעת איך הצד השני יתנהג. לכן אני לוקחת הכול בחשבון, אבל זה לא עוצר אותי או מונע ממני לתת אמון ולזרום עם הקשר, בדיוק כמו עם כל דבר בחיים. אם אני נכשלת בדבר מה, אני לא מתייאשת ומפסיקה. להיפך, הפסד או כשלון מדרבנים אותי לנסות מחדש. בנוסף, למדתי לא לוותר על עצמי ולא להישאר היכן שלא טוב לי. בחוכמה שבדיעבד הבנתי שאם משהו נראה לי לא בסדר, אז הוא כנראה לא בסדר".
