באחת מאמירותיו המפורסמות לגבי ילדים, אמר הפסיכואנליטיקאי המפורסם ויניקוט, "זה תענוג להתחבא, ואסון שלא להימצא". משפט זה נכון גם לגבי מבוגרים. אחרי תקופה ממושכת של מאמץ מלחמתי רחוק מהבית, גברים רבים נמצאים כעת בסכנה לאבד את עצמם בתוך סבך החוויות שעברו, בלי שיימצאו את הדרך החוצה בחזרה לעצמם ולבני או לבנות זוגם. זוגות עלולים לחוות התפוררות של הקשר הזוגי, על אף הרצון הטוב של בן הזוג, מאחר ששדה החיים שונה באופן מהותי משדה הקרב.
גם בימים רגילים, להראות לאחר את הפצעים הרגשיים שלנו דורש מידה רבה של אומץ, שלא תמיד קיים בין בני זוג, קל וחומר כשמדובר בחוויות כל כך שונות בין בן זוג שחוזר מהמלחמה לבין בן/ת הזוג שנשאר/ה בעורף. איך מייצרים ביטחון רגשי בין בני זוג בתקופה כל כך שברירית, מה הקשר בין רגשות לקרבה, ואיך שפת הרגש היא הערובה לכך שהזוגיות שלכם תצלח את המשבר שפוקד אותנו?
הסרטים ההוליוודיים לימדו אותנו שהאהבה תסדר הכול. שהיא תחזיר למסלול את הקשר הזוגי. אצל הרוב זה אכן יקרה, אבל חלק ייתקלו בקשיים, שנובעים קודם כל מחוסר היכולת של אחד או יותר מבני הזוג לדבר את שפת הרגש. רבים מאיתנו, וממש לא רק גברים, לא פיתחו את שפת הרגש בילדותם, והם נשארים חסרי אונים ונבוכים מול העולם הרגשי של עצמם ושל בני או בנות זוגם. הם נוטים להדחיק ולהתעלם מרגשותיהם על דרך קבע, בטח בשובם משדה הקרב.
אצל רוב הגברים, חוסר הנוחות לדבר על רגשות לא נעימים או מביכים, נובע מתוך חשש להיראות חלשים או נזקקים, דבר שגורם להם להביע רגשות אחרים, שהם קלים ולגיטימיים יותר להבעה. במקום בושה ופגיעות, הם יביעו זעם, ובמקום עצב, הם יבחרו באדישות ובניתוק. אולם רגשות אלו רק ירחיקו את בן/ת זוגם, מאחר שהוא או היא ירגישו מותקפים או מיותרים, גם אם בן הזוג בהחלט ירצה בקרבתם. כשגברים אינם יודעים לתת לגיטימציה ולדבר את הרגשות שלהם, הם מוצאים דרכים לטשטש או לבטא את רגשותיהם דרך התמכרויות, אלימות, מין או כל דבר אחר שמקהה את הכאב. או שהם נופלים לדיכאון, שהוא תמיד ביטוי לריקנות ולניכור.
"חוסר הנוחות לדבר על רגשות לא נעימים, נובע מהחשש להיראות חלשים או נזקקים, דבר שגורם לגברים להביע רגשות קלים ולגיטימיים יותר להבעה. במקום בושה ופגיעות, הם יביעו זעם, ובמקום עצב, הם יבחרו באדישות. אולם רגשות אלו רק ירחיקו את בן/ת זוגם"
אפשר להגיד שבכל הנוגע לרגשות, יש שתי דרכים שכיחות שלא מומלץ לנקוט בהן: השתקה והגזמה. המשתיקים מקטינים מחשיבות רגשותיהם בתקווה שהם ייעלמו. לחילופין, הם מסתגרים מבני ומבנות זוגם כאשר אלו הופכים לרגשיים מדי לטעמם. המגזימים, לעומת זאת, מעצימים את רגשותיהם, מכיוון שהם מזדהים איתם בקלות רבה מדי, או שהם מגיבים בעוצמה כאשר הם חשים שהם לא מקבלים התייחסות רגשית מספקת.
הדרך השלישית, שהיא דרך המלך, היא הכלה וביטוי. הכלה פירושה שאנו מכירים בכל הרגשות שלנו ושל האחר, ונותנים להם תוקף. אנחנו מתייחסים לרגשות שעולים בכבוד, בלי להשתיקם או להעצימם. הכלה, כמו כל שפה אחרת, כוללת שלושה כללי דקדוק עיקריים: הכרה (מה אני שומע ממך), התייחסות או תרגום (מה אני מבין שעובר עליך), ומתן תוקף (מה אני מרגיש כשאני איתך).
הכרה
מאחורי כל רגש תמיד מסתתר צורך שמחפש מענה: בדידות זקוקה לצורך בחברה, כעס זקוק לצורך בגבולות, בושה זקוקה לקבלה. רגשות הם כמו נורות אזהרה בלוח המחוונים. כשנורת הדלק נדלקת, הרכב מסמן שיש צורך דחוף בדלק. אם נתעלם מכך, ניתקע באמצע הכביש. לכן, נהוג לומר היום שאין באמת רגשות שליליים או חיוביים. יש רגשות שדורשים מאיתנו התייחסות והבנה באשר למה אנחנו והאחרים צריכים. כשמישהו מכיר במה שאני מרגיש, משהו בתוכי נרגע, מכיוון שהוא מאותת לי שהצרכים שלי חשובים לו, ושהוא שם אותם בסדר עדיפות גבוה.
"כשמישהו מכיר במה שאני מרגיש, משהו בתוכי נרגע, מכיוון שהוא מאותת לי שהצרכים שלי חשובים לו, ושהוא שם אותם בסדר עדיפות גבוה"
התייחסות ותרגום
שלילת רגשות של מישהו אחר לעולם לא עוזרת. אנו עושים זאת כי אנו נוטים לחשוב שחוסר התייחסות לרגש לא נעים יעזור להעלים אותו, אך האמת היא שרק כאשר אנחנו מתייחסים ונותנים מקום לרגש, אנחנו מאפשרים לו את ההזדמנות לחלוף עם הזמן, במקום להיתקע. להתייחס זה להרגיש יחד עם מישהו, לא להתעלם אך גם לא להזדהות, פשוט להרגיש איתו.
2 צפייה בגלריה
ריב אחד לא יוביל לפרידה, אולם ריבוי קרעים בהחלט עלול להסתיים בניתוק
(אילוסטרציה: Shutterstock)
אנשים רבים מנסים לתת עצות שימושיות כדי להרגיש שהם עושים משהו עבור האחר, אבל ברוב המקרים אנחנו רק צריכים שמישהו יבין את מה שאנחנו מרגישים, כדי שלא נישאר לבד. לכן, אל תתווכחו עם הרגשות של בני או בנות הזוג שלכם. במקום לומר לו או לה, "את/ה סתם עושה מזה עניין", עדיף לומר, "אני רואה שאת/ה ממש עצוב/ה".
תוקף
אם היית אומר לבן/ת זוגך, "היה לי יום מחריד בעבודה", והוא היה עונה, "שלי היה יותר נורא", סביר להניח שלא היית מרגיש שהצד השני רואה, שומע או פוגש אותך. אולי אפילו היית מרגיש צביטה קטנה בלב. אבל אם הוא או היא היו שואלים אותך, "באמת? מה קרה?", ואחרי שהיית מספר לו או לה כמה הבוס שלך לא היה הוגן איתך, הוא או היא היו אומרים משהו כמו, "אה, זה ממש ברור שאתה מרגיש ככה, גם אני הייתי מרגיש/ה ככה במקומך", כנראה שהיית מרגיש טוב יותר. מתן תוקף לרגשות האחר, מאפשר לו לעבד את רגשותיו ובכך לשפר את מצבו.
נניח שאתם יוצאים עם בן/ת זוג לטיול משותף בחו"ל, שמאוד חיכיתם לו. במצב כזה, בוודאי הייתם מתקשים לקבל מצב רוח זועף או רגש לא נעים שיבוא פתאום מכיוונם. מבחינתכם, בן/ת הזוג הורס/ת את לכם את הטיול והוא או היא צריכים להתעשת. ייתכן שתנזפו בו או בה, תנסו להסיח את דעתם, או תיעלבו כדי לשנות את מה שהם מרגישים ואת איך שהם מתנהגים. אולם כך אתם רק מחמיצים את ההזדמנות להתחבר לבן/ת הזוג ולייצר קרבה. דרך אפקטיבית יותר תהיה לשאול אותו או אותה מה הם מרגישים עכשיו, לעזור להם לבטא את התחושות שלהם במילים, ולראות את העולם גם מנקודת מבטם.
להקדים תרופה למכה
אם תתייחסו לרגשות לא נעימים כאל כהזדמנויות ללמוד ולהתחבר דרכם אל האחר, תעמיקו את הקשרים שלכם. לכן, ככל שתקבלו את בן/ת זוגכם ותאהבו אותו או אותה בכל מצב ובכל דרך שהוא או היא חווים את העולם כרגע, רק תחזקו את היכולת שלהם להתגבר על המצב הרגשי שהם נמצאים בו. נסו לקבל את עצמכם ואת האחרים בכל מצבי הרוח בלי להאיץ, לתקוף או לנתק מגע, מכיוון שכשאנו מנסים לחסום רגש לא נעים, אנחנו חוסמים באותו הזמן גם את כל הרגשות הנעימים. אי אפשר להחליש כאב ועצב ולהגביר רק את האושר והשמחה. כשמחלישים אחד מהם, מחלישים את כולם.
"כשאנו מנסים לחסום רגש לא נעים, אנחנו חוסמים באותו הזמן גם את כל הרגשות הנעימים. אי אפשר להחליש כאב ועצב ולהגביר רק את האושר והשמחה. כשמחלישים אחד מהם, מחלישים את כולם"
תחושת הבריאות הנפשית שלנו קשורה באופן שבו אנו חווים את עצמנו ברצף מתמשך של זמן, משמעות ומקום. למעשה, ההגדרה של טראומה היא קטיעה של הרצף על ידי אירוע שמטלטל את הנפש שלנו, כמו אירועי 7 באוקטובר והמלחמה. הדרך לאחות את הטראומה עוברת דרך ביטוי עצמי, שמסייע לנו לתפוס בעלות על הדברים שמפחידים אותנו ושאינם בשליטתנו. כלומר, ביטוי מילולי של הרגשות שאנחנו מרגישים יעזור לנו למצוא סדר, היגיון ומשמעות בתקופה כאוטית.
כשאין לנו השפעה על מה שקורה בחיינו, אנו מרגישים את התסכול הרב ביותר ביחסים, והייאוש והבדידות שלנו רק הולכים וגוברים. כשבן/ת הזוג שלנו לא רואים אותנו ולא פוגשים אותנו כפי אנחנו, במקום שבו אנחנו נמצאים, ובזמן שאנו מעוניינים, נוצר קרע ביחסים. קרע אחד לא יגרום לבעיה גדולה, אולם רצף ארוך ומתמשך של קרעים - סופו להסתיים בניתוק, באדישות ובפרידה.
אף אחד מאיתנו אינו מושלם וכולנו טועים כל הזמן. לכן, הדבר החשוב ביותר בשפת הרגש הוא התיקון. תיקון הוא היכולת שלנו לגשת לבן/ת זוגנו, לקחת אחריות, להכיר במה שהוא או היא מרגישים, לבקש סליחה אם צריך, לשים רגע את עצמנו בצד, לשאוף למגע במקום לנתק.
רבים מאיתנו לא למדו את שפת הרגש בילדותם. לכן, כמו עם כל שפה, גם את שפת הרגש חשוב לתרגל, גם אם זה מרגיש מגושם ומביך בהתחלה. תמיד התחילו במילה "אני" במקום "אתה", תשאלו את עצמכם ביחס למחשבות ולתחושות הגופניות שלכם - מה אני מרגיש/ה עכשיו? האם זה חוסר אונים, עצב, פחד ואולי בושה? דמיינו שיש לכם בגוף מיכל שמצליח להחזיק את הרגש הזה.
מאחורי כל רגש יש צורך שמחפש ביטוי. חשבו עם עצמכם: האם הכעס שלכם מבקש שתשימו גבולות, כדי שמישהו לא יתעלם מדבר מה שחשוב לכם? האם העצב שאתם חשים כעת מבקש נחמה? גבולות השפה שלנו הם גבולות העולם שלנו. קחו סיכון מחושב ושתפו את בן/ת הזוג במה שאתם מרגישים וצריכים. מי יודע, אולי הוא או היא ירימו את הכפפה ויענו לצרכים שלכם בהכרה, בהתייחסות ובמתן תוקף, ואתם בתגובה תזכו להקלה גדולה.
בהצלחה.
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" העוסק בטיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין.
