"אני פה בגלל אשתי", הוא אמר בשנייה שהתיישב לצידה בקליניקה. מה זאת אומרת? שאלתי. לא רצית להגיע? היא גררה אותך בכוח? "לא היה לי דחוף. כאילו, מבחינתי הכול בסדר. יש בינינו ריבים מדי פעם, אבל את יודעת, זה לא משהו מיוחד או יוצא דופן".
אז למה בכל זאת באת? הקשיתי. "כי אני רוצה לדעת מה אתן אומרות עליי. שלא תכניסי לה רעיונות לראש", הוא אמר משועשע וצחקנו יחד. "ראיתי כבר אצל חברים שאם האישה מתחילה טיפול, אז דברים מתחילים להסתבך בבית, אז אמרתי, אני אבוא גם לראות מי-מה-מו ולהיות חלק מזה".
זה קורה רבות בקליניקה שלי, שמטופל או מטופלת מצרפים את בני הזוג בשלב כלשהו לתוך התהליך שלהם. לפעמים למספר פגישות מוגבל, לפעמים מתחילים תהליך שמשלב טיפול פרטני עם טיפול זוגי. לא רק שאני ממליצה על המודל המשולב הזה, אני חושבת שעצם האקט הזה של ללכת יחד לטיפול, הוא לכשעצמו מהווה פעילות משותפת, שחיונית מאוד לקשר הזוגי, ואגב - גם למהלך הטיפול עצמו.
כשבני הזוג מצטרפים למטופלים שלי בקליניקה, אני מקבלת הצצה לדינמיקה הביתית שלהם בלייב, ולא רק נשענת על דיווח סובייקטיבי של אחד מהם. בנוסף, אני מקבלת נקודת מבט נוספת על המטופל/ת שלי ממישהו שחי/ה איתם. אני רואה "שטחים מתים" שהמטופל או המטופלת שלי לא רואים על עצמם, וזה עוזר לי לעזור להם בצורה טובה יותר.
שנית, הם מצמצמים פערים, וזה גם הנושא של הטור הזה: מה קורה לאבולוציה של זוג, כשאחד מהם מתחיל תהליך התפתחות כלשהו והשני לא? מה קורה אם אחד מבני הזוג מתחיל ללכת לסדנאות או קורא ספרי התפתחות אישית והצד השני ממשיך לחיות את חייו כפי שהיו קודם? האם זה עוזר לזוגיות או שאולי זה דווקא פוגע בה?
"בטיפול אנחנו מתחילים להסתכל על העולם אחרת. זה קצת כאילו שניקו לנו את המשקפיים הישנים. אז מצד אחד, עכשיו אני אראה טוב יותר את הפרחים שבשולי המדרכה, אבל אני אראה גם טוב יותר את הזבל, וזה קשוח"
אני תומכת מובהקת בכל תהליך התפתחותי, איש-איש בדרכו שלו. זה לא בהכרח חייב להיות טיפול פסיכולוגי. יש הרבה ערוצים שבהם אנשים מוצאים מענה לרצון שלהם לחקור את נפשם ואת תודעתם. מבחינתי, נולדנו בשביל לצמוח ולהתפתח. דרווין דיבר על השבחת הגנים מדור לדור, כחלק מתהליך אבולוציוני טבעי, ובעיניי התפתחות תודעתית היא לגמרי חלק מזה. אבל זה לא בדיוק כמו ללמוד איטלקית או להתחיל חוג טניס חדש. אי אפשר לשים טיפול באותה קטגוריה של "תחביבים".
לנקות את המשקפיים
כשמתחילים תהליך התפתחות נפשי תודעתי, מכל סוג שהוא, אנחנו מתחברים לעצמנו. אנחנו לומדים להכיר את עצמנו בצורה עמוקה יותר, מבינים יותר טוב מי ומה אנחנו, ואנחנו לומדים איך "מערכת ההפעלה" שלנו עובדת. אנחנו לומדים איך ההיסטוריה שלנו עיצבה את ההווה שלנו, והרבה מאוד אסימונים נופלים בקצב מוגבר, ומצביעים על פצעי הנפש שלנו, על הבחירות, ההתנהגויות ועל דרך החיים שבשביליה בחרנו לצעוד. אז למה זה עלול להיות מסוכן לזוגיות שלנו?
ובכן, בתהליך שכזה אנחנו כמו רוכשים ראייה ושפה רגשית חדשה, אנחנו מתחילים להסתכל על העולם אחרת. זה קצת כאילו שניקו לנו את המשקפיים הישנים. אז מצד אחד, עכשיו אני אראה טוב יותר את הפרחים שבשולי המדרכה, אבל אני אראה גם טוב יותר את הזבל, וזה קשוח.
בני אדם הם אלופי ההדחקה. המוח שלנו יודע ממש יפה איך לשים בקופסאות בצד כל אינפורמציה שעלולה לבאס אותנו או להפריע לנו לחיות את החיים מכוח האינרציה, ובטיפול לפתע התמונה מתבהרת ואני רואה את בן הזוג שלי ואת עצמי בצורה בהירה יותר. אני רואה את הזוגיות בעין חדשה, על כל מה שהיא כן וגם על כל מה שהיא לא, ועם זה אני באה הביתה. אם בן או בת הזוג לא שותפים לתהליך, הולכים ומתהווים בינינו פערים, שלפעמים במקום לקרב, הם רק מרחיקים.
ליגד גרניתצילום: חיים קמחיאתן דוגמה אמיתית מהקליניקה, בשמות בדויים כמובן: איציק הבין בטיפול שהסיבה שהוא מתחרפן ונעלב כשרווית לא עונה לו מיד בוואטסאפ, היא בגלל שהוא צריך ביטחון וודאות מוגברים בקשר, עקב אירועים מסוימים שקרו בילדות שלו. בטיפול הוא למד שהוא צריך לתקשר מול רווית את הצורך שלו בוודאות, ובכך לנסות להסביר לה את הקושי שלו, והוא אכן עשה זאת. אלא שרווית התקשתה להבין מדוע עליה לתמוך בו בכך. היא זלזלה בדבריו וסירבה לשנות את אופן התגובה שלה. פערי התקשורת וההבנה יצרו אצל שניהם קרע במקום חיבור.
דוגמה נוספת: דנה הלכה לסדנת התפתחות אינטנסיבית ומשמעותית, שבמהלכה היא גילתה שיש לה נטייה לריצוי, שגורמת לה לעשות כל מיני דברים שהיא לא באמת מעוניינת בהם. למשל, ללכת למפגש משפחתי בשביל לא להעליב את חמותה, לשכב עם בעלה כשאין לה חשק בכך ועוד. היא שבה הביתה, ושיתפה את בן זוגה בהארה שחוותה. היא הסבירה לו שהיא הבינה שיש לה עניין עם גבולות, שהיא מפחדת מעימותים ולכן היא פונה לריצוי על דרך האוטומט. בן זוגה לא אהב את הדברים האלה. "כל הסדנאות האלה מכניסות לך שטויות לראש", הוא אמר לה. "אף אחד לא מכריח אותך לעשות דברים. את לא רוצה לבוא, אל תבואי".
דוגמאות קטנות אלו ממחישות את הפערים שנוצרים כאשר רק צד אחד עושה עבודה פנימית. אם כך, אולי הפתרון הפשוט הוא שלא צריך לעשות כלום? מה רע בלהשאיר דברים איך שהם? אולי עולה בכם המחשבה שדי לכל הטיפולים והסדנאות, ושאולי האופנה הניו-אייג'ית הזאת זה רק הופכת את החיים למורכבים יותר. בפועל, זה לא משנה. מה שבטוח זה שכשמישהו כבר מתחיל לרחרח "איך לצאת מהמטריקס", כשמישהו נמשך באופן טבעי לטיפול או לתהליך התפתחות מסוים, הוא למעשה כבר עם רגל אחת מחוץ לחייו הקודמים, כך שהתפתחות ושינוי הם בלתי נמנעים. איך אומרים? "אקדח שמופיע במערכה הראשונה".
אגב, זה קורה לנו גם במערכות היחסים עם החברים והמשפחה. הקשרים שלנו עם כל האנשים שמסביבנו עשויים להשתנות אם נבחר ללכת בדרך ההתפתחות האישית. ייתכן שהתובנות שנקבל יגרמו לנו לפתח פחות עניין באנשים מסוימים ולהימשך לקשרים עם אנשים שיותר מדברים את השפה החדשה שלנו. כי כשמתחילה תנועה במערכת היחסים, היא לא בהכרח מבשרת רעות. היא הזדמנות מדהימה עבורנו להסתכל פנימה, ולשאול איפה אני לא ממלאת את מלוא הפוטנציאל האישי והזוגי שלי.
לא כולם צריכים להתחיל תהליך התפתחות אישית. אבל הזוגיות שלנו, שהיא ישות בפני עצמה, כן צריכה. היא צריכה להתפתח, אחרת באופן טבעי נאבד עניין וחיבור. יכול להיות שאנחנו 10 שנים ביחד ומה שחיבר בינינו כשהתאהבנו, כבר לא מחבר בינינו היום. יש צורך לעדכן את החוזה הזוגי מפעם לפעם. ואם נתפתח רגשית ותודעתית יחד, אנחנו עשויים למצוא עומק ועניין מחודש ומרענן בקשר.
לפעמים צד אחד מושך לכיוון מסוים ומכניס אנרגיה של התפתחות והתחדשות למערכת יחסים. הצד השני יכול לבחור אם לקפוץ על ההזדמנות או לחיות עם הפער. בכל מקרה, תתחיל בקשר טרנספורמציה, בין אם תרצו בכך או לא. האם תעלו איתו או איתה על הגל? האם תסכימו לגלוש בשניים? או שתישארו על החוף לצפות בהם, ולנפנף להם מרחוק? הבחירה אצלכם.
