לפני שלוש שנים הגיעה איילת זיו (47) למתחם הצימרים של איתי מזרחי (53) בעזוז, כדי להעביר שם סדנה. איילת מעבירה סדנאות שמטרתן לעזור להתמודד עם לב שבור, משבר זוגי או חיפוש אחר זוגיות, ומכנה את עצמה, "מתקנת הלבבות השבורים". איילת היא גם גרושה ואמא לשני בנים, ואילו איתי הוא גרוש ואב לחמישה.
ההתחלה של הקשר, אפשר לומר, קרתה כמעט במקרה, אבל "החיבור הנשמתי" לדבריהם, היה מידי. "כבר בפעם הראשונה שבה נפגשנו בעזוז, הורגש בינינו חיבור מאוד חזק", אומרת איילת. "חיבקתי אותו ואמרתי לו שאני מרגישה קרובה אליו, כאילו שאנחנו אחים, אבל זוגיות הייתה רחוקה מאיתנו".
איך נשבר הקרח?
"אחרי אותה היכרות המשכנו לשמור על קשר ידידותי, וחמישה חודשים מאוחר יותר, הגעתי אליו כדי לקבל עיסוי טנטרי, שזה טיפול שמתבצע דרך האנרגיה המינית. הגעתי אליו כחברה, נשכבתי על המיטה עם בגדים, והכול קרה בהסכמה מלאה. למחרת משהו בינינו נפתח. זה לא היה רומן מהצד ובכל זאת התחיל בינינו בלגן שלם. העולם שלנו פשוט התחיל להיטלטל. מיד הרגשנו חיבור נשמתי מאוד עמוק, משהו בלתי מוסבר. הוא הרגיש כמו האדם הכי קרוב אליי.
"לא היה פה תהליך של היכרות הדרגתי, אלא ממש מעבר מאפס למאה. זאת הייתה הפתעה גמורה לשנינו. אחר כך עברו שלושה ימים שבמהלכם שוב העברתי במתחם שלו סדנה. כבר הייתי מאוהבת בו כולי ומטולטלת. ביום ראשון בבוקר חיפשתי אותו כדי להיפרד ממנו לשלום, אך להפתעתי הוא כבר לא היה שם".
"בדיעבד, הדבר שהכי פחדתי ממנו היה לאבד את החופש שלי, שאני כבר לא אוכל לקום כל בוקר ולעשות מה שבראש שלי. כשאיילת התחילה להתלונן על ההתנתקויות האלה, הרגשתי כאילו משקל של שני טון יושב עליי. היו לנו הרבה משברים מסביב לזה. רק ברגע שהיא קיבלה במאה אחוז שזה מי שאני, הסתיימו ההתנתקויות"
מה זאת אומרת?
איתי: "החיבור עם איילת היה מאוד חזק ועוצמתי, משהו שלא חוויתי בעבר, ואחרי כמה ימים כאלה הייתי חייב להתנתק ופשוט נעלמתי".
תסביר.
"אני חושב שבתת המודע הבנתי שקורה כאן משהו אחר ממה שהכרתי, נצחי כזה. ביום שבו נעלמתי, הלכתי לפגוש אישה אחרת שהייתי איתה בקשר, כדי לבדוק אם מה שקורה לי עם איילת זה סתם בלבול או יותר מזה. אחר כך הקשר העמיק אבל עדיין שמרתי על עצמי לא להתאהב, וזה בא לידי ביטוי בדפוס של התנתקויות חוזרות ונשנות. בכל פעם אחרי קירבה מאוד חזקה, הגיעה התנתקות. בדיעבד, הדבר שהכי פחדתי ממנו היה לאבד את החופש שלי, שאני כבר לא אוכל לקום כל בוקר ולעשות מה שבראש שלי. כשאיילת התחילה להתלונן על ההתנתקויות האלה, הרגשתי משקל של שני טון שיושב עליי. היו לנו הרבה משברים מסביב לזה. רק ברגע שהיא קיבלה במאה אחוז שזה מי שאני, הסתיימו ההתנתקויות".
איך ההתנתקויות האלו באו לידי ביטוי?
איילת: "הוא פשוט היה נעלם, נוסע לכמה ימים ולא מדבר איתי בכלל, וכשהיה חוזר הוא היה פונה אליי כאילו שאני זרה ושזאת הפעם הראשונה שאנחנו אומרים שלום. גם אנרגטית הרגשתי כאילו שאין בנאדם. הייתי מתפוצצת מזה".
מאוד קשוח. מה גרם לך להישאר?
"זה היה מאוד קשה להכלה. לפני עשר שנים לא הייתי יכולה להכיל את ההתנתקויות האלה, אבל איתו הרגשתי שיש פה חיבור חזק שאסור לי לוותר עליו. בכל פעם התרחקנו וחזרנו כמו מגנט טבעי שלא יכולנו לו, לא משנה כמה הראש וכמה כל תא בגוף רצה ללכת, זה היה חזק ממני. צריך להיזהר מזה, כי הרבה נשים שבאות אליי לליווי מספרות לעצמן סיפור רוחני במקום שבו הן כן צריכות ללכת. זאת דרך מאוד מבלבלת. אם לא היינו באים מהעולם התודעתי לא היינו ביחד".
איך החיבור בא לידי ביטוי?
"בפעם הראשונה שאיתי הגיע אליי מעזוז, היינו בקרבה עמוקה. הוא סיפר לי דברים שלא מספרים בשלב כזה של מערכת היחסים. היה ברור שיש בינינו חיבור ללא תנאים. לא משנה מה הוא סיפר לי, זה נעם לי כמו סונטה של בטהובן. בילינו את כל היום ביחד, ואז גם שכבנו לראשונה. זאת הייתה חוויה רוחנית גבוהה שלא חוויתי מעולם. היא קרתה באופן סימבולי על הרצפה בקליניקה ביום הכי קצר בשנה. שנינו חווינו את השלם שלנו, הזכרי והנקבי. הבנו שהתפצלנו ומאז אנחנו רק מנסים להתחבר.
"משם עשיתי קפיצה רוחנית מאוד גדולה וזאת המתנה הגדולה של החיבור הזה, שהוא הביא אותי להתפתחות מואצת, אבל זה גם הביא איתו חרדה מאוד גדולה. הרגשתי שאני נכנסתי לעולם לא מוכר, ושאני שמה את כל הג'יטונים על הגלגל. זה היה הדבר הכי מפחיד שקרה לי".
"בילינו את כל היום ביחד, ואז גם שכבנו לראשונה. זאת הייתה חוויה רוחנית גבוהה שלא חוויתי מעולם. היא קרתה באופן סימבולי על הריצפה בקליניקה ביום הכי קצר בשנה. שנינו חווינו את השלם שלנו, הזכרי והנקבי. הבנו שהתפצלנו ומאז אנחנו רק מנסים להתחבר"
איך בכל זאת ידעתם שאתם בדרך הנכונה ושזה לא קשר שצריך לחתוך?
איתי: "זאת יותר תחושה פנימית, לא משהו הגיוני. איילת הייתה שונה מכל מי שיצאתי איתה לפני זה. באינטואיציה הרגשתי שהקשר הזה מגיע למקום הכי עמוק, להבדיל מריגוש סתמי".
איילת: "האמת היא שבחודשים הראשונים של הקשר באמת לא ידעתי אם אני מנסה לבלוע צפרדעים שאני לא מסוגלת לבלוע או אם יש פה הזדמנות לריפוי. הייתי כל הזמן מנתקת לאיתי את הטלפון, אומרת לו שאני לא רוצה שהוא יבוא יותר, אבל בפועל לא הייתה לי ברירה אלא להגיע לעזוז, כי כבר קבעתי שם סדנאות שהתמלאו חודשים קדימה. היינו נפגשים והכול היה חוזר כאילו כלום.
"במקרים אחרים, כשכבר הייתי ממשיכה הלאה ויוצאת לדייט, הוא פתאום היה שולח לי תמונה שלו, ואני הייתי עוזבת את הדייט והולכת הביתה. הבנתי שעל איתי אני לא יכולה לוותר, וניסיתי להבין איך אני מייצרת לעצמי עוד בן זוג ומשאירה את איתי. לאט-לאט התחברתי לאמת הפנימית שלי, והבנתי מה בדיוק אני מסוגלת להכיל".
מה הבנת?
"היה שם כל הזמן קול פנימי שאמר לי שאני מרגישה את החיבור הזה ולא יכולה להתנגד לו. גם אם לא אהיה בת הזוג שלו, אני אוהבת אותו. הבנתי שאהבה היא קבלה, ושאני צריכה ללמוד לקבל אותו. לצורך כך הייתי צריכה לרפא את כל הפצעים שלי, את הדחייה ואת חרדת הנטישה שהקשר הזה עורר בי. הייתי מגיעה להתקפי חרדה מזה. יש לך פה אדם שלא נותן לך שום ביטחון ואת צריכה להתמסר עוד ועוד עם האהבה אליו. זה כמו לקפוץ מצוק. זאת ממש הייתה הסכמה למות. מתוך התחושות הקשות שלי הייתי מבקרת את איתי, והוא היה צריך להתמודד עם הביקורת שלי.
"לפעמים הוא היה שוכב לידי במיטה ואומר לי, 'את יודעת שאני לא נקשר ולא מתחבר לאף אחת'. לשמחתי, הערך העצמי שלי כבר היה גבוה, אז אמרתי לו שאני לא מאמינה לו, ושאם הוא רוצה להגיד לי שהוא לא מחובר אליי, אין אופציה כזאת. אישה אחרת הייתה בועטת בו מהמיטה באותו הרגע. בנוסף, היו גם אנשים שלא הבינו מה קורה בינינו. אני מורת דרך, וכשהכרנו הוא עדיין היה נשוי. מהצד זה היה נראה שאני המאהבת שלו".
איך הצלחת להתגבר על החרדה ותחושת הדחייה?
"קודם כל, הייתי בשוק לראות שהדפוסים הישנים שלי, שהייתי בטוחה שסיימתי איתם, חזרו. אני הרי מטפלת, מנחת סדנאות, על פניו הערך העצמי שלי מבוסס. התחלתי לעשות עבודה מאוד עמוקה ולרפא פצעים שחשבתי שכבר ריפאתי לגמרי, במקום לבקש פלסטרים מאיתי. בהשקפה רוחנית, זוגיות היא לא המטרה אלא בית הספר הגבוה להתפתחות הנשמה. אז כשאיתי היה מתנתק, הייתי בודקת אילו מתנות אני יכולה לקחת מזה: לעבוד על חרדת הנטישה שלי, על חוסר הביטחון וחוסר הערך שלי.
"בני זוג הם השתקפות האחד של השני, לכן אם אני רוצה לעשות שינוי בבן הזוג, אני יכולה לעשות את השינוי רק אצלי. זאת ממש טכניקה של עבודה. הבנתי שמהתבהלה שאיתי יתנתק, אני מתנתקת שנייה לפני, ואם אני רוצה שאיתי לא יתנתק יותר, אני צריכה להישאר עם לב פתוח. שם התחיל הקשר להשתנות".
בכל זאת, ההתנתקויות האלה מאוד קשוחות.
"לגמרי. בכל פעם הייתי מגיעה לקצה שבו ברור לי שאני עוזבת, עד שהבנתי שהפרידה היא הצד החזק שלי, אני הרי מתקנת לבבות שבורים. בחרתי להיות אמיצה ולעשות משהו אחר. הבנתי שהדרך היא להתחבר לאמת הפנימית שלי. ברגע שהבנתי שהוא השיקוף שלי, ושאני בעצמי מתנתקת ודוחה אותו כשהוא מתנתק - ובכך משמרת את המעגל, זה נגמר. בכלל, בכל פעם כשהלכתי עם האמת שלי, החיבור שלנו רק הלך והעמיק".
"הייתי מגיעה להתקפי חרדה מזה. יש לך פה אדם שלא נותן לך שום ביטחון ואת צריכה להתמסר עוד ועוד עם האהבה אליו. זה כמו לקפוץ מצוק. זאת ממש הייתה הסכמה למות"
איתי, מה השתנה אצלך?
"התהליך לפני שלוש וחצי שנים כשאיבדתי את אחי הצעיר מסרטן. תהליך הליווי שלו הביא אותי לתובנה שהחיים אינם נצחיים, ושאין לי שום רצון לדחות דברים ולהתפשר. עד לאותו הרגע לא רציתי להתגרש ולכן הייתי בקשרים עם נשים, אבל אחרי שזה קרה התחלתי בתהליך רוחני לראות מה העיקר בחיים ומה אני רוצה. עם הזמן, הדברים החשובים התבהרו ובאופן טבעי ובלי מאמץ פחת לי הצורך בריגושים.
"צריך להבין שההתמכרות לריגושים היא כל כך חזקה, אנחנו מספרים לעצמנו אגדות. גם מי שהולך בנתיב רוחני נופל למלכודת היצר והריגוש. עצם זה שאני, בתור גבר, רואה אישה יפה ואני לא כובש אותה זה מוות, אבל החופש הזה מנע ממני להתחבר פנימה ללב ולמה שאני באמת רוצה. הרבה אנשים נשארים בכלא הזה עשרות שנים. הם משלים את עצמם שהם אנשים חופשיים ושטוב להם, ובפועל הם נשארים מאוד בודדים".
מה זה אומר לגביך?
"הבנתי שהייתי פצוע רגשית, מדמם ממש ושום קשר, חלקי או נוסף, לא יכול באמת לרפא את זה ולאפשר לי להגיע למקומות הכי עמוקים בתוכי. בקשר עם איילת אין לי דבר להסתיר, אני יכול להיות אמיתי במאה אחוז ברצונות שלי. התקשורת הפכה להיות עמוקה, בלי מצגי שווא. זה החופש האמיתי. צריך אומץ כדי להיות טוטאלי בקשר. כשאתה בהימנעות, אתה נמצא בקשר אבל אתה לא שם בו את כול כולך כדי לא להיפגע. הבנתי שאין לי מה להפסיד באמת ואין לי ממה להימנע. הפגיעה הכי גדולה שלנו היא לא לאפשר לעצמינו להיפגע".
איילת: "איתי אמר לי בצורה הכי מרגשת - 'ויתרתי על ארבע מיליארד נשים בשבילך'. גבר שלא מחובר לחלק הרוחני שבו, אין סיכוי שהוא יתמסר לאישה באופן הזה. אישה שלא מחוברת לחלק הרוחני שבה גם לא תקבל גבר כזה, לכן עלייך להתמסר לחלק הרוחני שלך, לאמת הנשמתית, שאת צריכה להעדיף אותה על פני כל דבר אחר בעולם".
מהי אותה "אמת נשמתית"?
"זה המקום שבו לא תהיי מוכנה לוותר על עצמך לעולם, זה להיות באפס ריצוי בקשר. המגנט נוצר כשאת מבינה שהגעת למסע נשמתי ואת נדרשת ללכת אחרי הנשמה שלך. לוקח המון זמן להבין מה הקול הנשמתי אומר. לאחת הקול יגיד להישאר והיא תצטרך ללכת, ולאחרת הפוך. מאוד מאתגר להכיר את הקולות כי מגיל אפס מרגילים אותנו להתרחק מהקול הפנימי, אבל הקול הזה הוא מפת הדרכים שלך, וזה מתחיל בלבדוק מה בא לי לעשות ובלהפסיק לרצות. מי שלא יוצא למסע שהוא מתחייב אליו, מפסיד ממדים מטריפים של אהבה, במובן של עומק מתוק מדבש שאי אפשר להסביר. בעיניי, אהבת אמת היא לאמיצים. אי אפשר גם לאהוב באמת וגם לבוא עם מנגנוני הגנה. מהות החיבור שלנו היא לבוא וללמד את הדרך הזאת שעברנו".
איך זה בא לידי ביטוי בזוגיות שלכם?
איתי: "אני קורא לזוגיות שלנו מעיין. בשונה מאגם שבקיץ מתייבש, מעיין כל הזמן נובע, גם אם הזרימה יותר חלשה לפרקים. כל יום אנחנו בודקים פנימה מה קורה בתוכנו. אנחנו אמיתיים עם מה שאנחנו מרגישים, ואז הזוגיות מתחדשת ואנחנו לא ממחזרים מים ישנים. למשל, למדתי שבכל פעם כשעולה לי כעס על החיים, על פרנסה וכדומה, אז הכול נצבע בצבעים של כעס, ואז גם על איילת מושלך כעס שהופך לריב. במקום זה אני מסתכל פנימה לראות מה מתחולל בתוכי. הדבר הכי חשוב הוא לא לבלוע שום דבר, אפילו לא גרגיר. כל אבן קטנה שבולעים בתחילת הקשר הופכת לסלע בהמשך, ולכן צריך לדבר על הדברים עד שלא יישאר גרגר אבק.
"העוצמה של החיבור הזוגי גורמת לך לפורר סלעים שלבד מאוד קשה לפורר אותם ולהתפתח הרבה יותר חזק ומהר, כך שאחד פלוס אחד שווה מיליון. אם המטרה של החיבור היא לצמוח רוחנית אפשר להגיע גבוה, אבל אם המטרה היא זוגיות - היא תיכשל. למשל, הרבה פעמים יש לנו ציפיות מבן הזוג שימלא חלקים בתוכנו, ושלא יעשה דברים שאני לא מצפה ממנו. זה כמו להשתמש בבן הזוג ככלי, במקום להיות כמו שני עצים שצומחים האחד ליד השני ותומכים זה בזה, אנחנו נשענים זה על זו. ברגע שאתה מחליף אהבה בקבלה, הכול מסתדר".
אהבתי.
"הרבה פעמים הייתי חוזר מכמה ימים של התנתקויות ולא רוצה לחבק את איילת, לפני שאנחנו יושבים ומדברים ומכירים עוד פעם. רק ככה שוב נוצר המגנט. אם אני לא מדויק עם עצמי, ומחבק רק כדי לא לפגוע, הקטבים נחלשים".
איילת: "בעבר הייתי נעלבת מזה, ומטיחה באיתי ביקורת והאשמות, נפלתי לבורות וגם הוא נפל. לאט-לאט ראינו שאנחנו נופלים לבור קצת פחות עמוק ויוצאים ממנו יותר מהר, עד שיום אחד הבורות האלה הפסיקו להתקיים. היום אני יכולה להגיד שלראשונה בגיל 47, אני מרגישה שלמה במקום שאני נמצאת בו. הראש, הלב והמין - הכול שלם, והחיים שלנו מתנהלים בהרמוניה. היום כשאיתי נוסע לעזוז אנחנו יכולים לא לדבר יומיים, אבל החיבור הנשמתי כבר מורגש, יש יותר ביטחון, וההתנתקות נחווית כברכה ומתנה".
תגובתה של אפרת רם, גרושתו של איתי: "כשאיילת חיפשה מקום להעביר בו סדנאות, היא פנתה אליי ואני הזמנתי אותה למתחם האירוח שלנו. בהמשך, כשהייתה מגיעה אלינו להעביר סדנאות, קיבלתי אותה בביתנו בזרועות פתוחות ואירחתי אותה ברוחב לב. במשך כל אותו הזמן לא ידעתי על הקשר שנרקם בינה לבין איתי שהיה בעת ההיא בעלי מזה 30 שנה. הדבר נודע לי במקרה, רק כעבור חצי שנה ופגע בי מאוד. למרות שברון הלב הנורא, הדבר שהנחה אותי מאז ועד היום היה טובת הילדים ולכן גם לא הגבתי כשפורסמו סדנאות פרק ב' שלהם בעודנו נשואים. אני רחוקה מאוד מפוליאמוריה ואורח החיים הפוליאמורי מנוגד לגמרי לתפיסת העולם שלי. בחרתי להגיב עכשיו כדי להעמיד דברים על דיוקם ובכך להפסיק את חרושת השמועות האופפת אותי ואת משפחתי. כולי תקווה כי דבריי יפלו על אוזן קשבת ולא אצטרך יותר לעמוד במצבים כאלה המחייבים אותי להגן על כבודי ועל כבוד משפחתי".
