השנה היא 2017 וכל העולם מדבר על דבר אחד בלבד: מהפכת MeToo. התקשורת, החברה והתרבות מוקדשות לרעיון של "אחת מתוך אחת", כלומר, להבנה המטרידה שכל אישה חוותה בחייה הטרדה מינית. החוקרת ירדן בלינקי, חברת סגל במכללה האקדמית תל אביב-יפו ודוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן, שהושפעה מאוד מאותה מהפכה, החליטה לבדוק, שבע שנים מאוחר יותר, האם ההתעוררות ההמונית שיצרה המהפכה תרמה לנשים בקבלת החלטות על חייהן, ובפרט על נושא הבחירה אם ללדת, ומתי.
בעבודת התזה שלה, "ניאו-ליברליזם בחדר המיטות: על הבחירות באמצעי מניעה בחברה אינדיבידואליסטית", במסגרת אוניברסיטת בן גוריון, היא בוחנת את ההשפעה החיובית של מהפכת MeToo, אך גם את כשליה. "הופתעתי לגלות שגם בעידן שאחרי מחאת MeToo, רוב הנטל של מניעת היריון לא רצוי עדיין נופל על נשים", היא אומרת בצער.
ירדן בלינקיצילום: Nir Shaanani"הגיוני היה להניח שבעקבות השיח הציבורי הער שנוצר בעניין, נשים ירגישו יותר מסוגלות לנהל משא ומתן על השימוש באמצעי מניעה עם הפרטנרים שלהן, אבל כפי שעולה ממצאי המחקר שעשיתי, זה לא קרה, ואף הביא לתוצאות בלתי מכוונות של פגיעה ברמת האמון בין בני הזוג".
"הגברים הצעירים מרגישים שאין זה מתפקידם לדאוג למניעת היריון"
בלינקי ערכה ראיונות עם נשים וגברים חילוניים ובעלי השכלה גבוהה, אשר נמצאים במערכות יחסים זוגיות קבועות. היא ראיינה 17 גברים ונשים, שסיפרו על תהליך קבלת ההחלטות שלהם בנושא האפשרות לילודה. היא מסבירה שתהליך קבלת ההחלטות בנוגע לאמצעי מניעה מושפע מכמה גורמים, כמו מידע בנושא, תפיסות מגדריות, נורמות חברתיות ומשא ומתן עם הפרטנר. בנוסף, ישנם שיקולים כמו ההשפעה על ההנאה ותופעות לוואי אפשריות.
לפי ממצאיה, "עידן MeToo יצר תוצאות בלתי מכוונות של פגיעה ביחסי האמון בין בני הזוג". מסתבר כי גברים רבים מתארים חשש אמיתי מגניבת זרע, לצד חשש מהאשמה בתקיפה מינית. נשים, לעומת זאת, העידו כי הן לא סומכות על הגברים שישתמשו באמצעי מניעה.
"בזמן שנשים מרגישות שחסר להן ידע ומשקיעות מאמצים כדי להשיגו ממקורות אלטרנטיביים, גברים בטוחים שהם יודעים את כל מה שיש לדעת בנושא, ומרגישים שמניעת הריון אינה מתפקידם וחשים חסינים ממחלות מין"
"למרות שלשני הצדדים יש חששות בנושא, הממצאים מראים שכמעט ולא מתקיים דיון בין בני הזוג בנושא מניעת היריון ושימוש באמצעי מניעה", מסבירה בלינקי. לדבריה, הרתיעה של גברים משימוש בקונדומים נלקחת כסוג של "הנחת עבודה" מוקדמת, שאין צורך לשוחח עליה. "נראה כי שיקול העונג כה מרכזי ונפוץ, עד שמרואיינים רבים מרגישים שאין צורך לדבר עליו מפורשות".
צפו ב"סקס אפיל" על הפוליטיקה של אמצעי המניעה
בלינקי מסבירה שלמרות שכל הידע זמין היום יותר מאי פעם, גם נשים וגם גברים בישראל עדיין סובלים מחוסר ידע מספק על אמצעי מניעה, אך נדמה כי רק למגדר אחד הבורות הזאת מפריעה. "בזמן שנשים מרגישות שחסר להן ידע ומשקיעות מאמצים כדי להשיגו, גברים בטוחים שהם יודעים את כל מה שיש לדעת בנושא, כאשר למעשה בורותם נותרת סמויה מעיניהם. הגברים הצעירים מרגישים שמניעת היריון אינה מתפקידם, וחשים חסינים ממחלות מין".
באופן זה, נשים נותרות בודדות במערכה, כשהשותף שלהן לא מבין אותן. אחת המרואיינות במחקר סיפרה על ההלם שביטא בן זוגה, בנם של רוקחים, כשגילה שהיא נוטלת גלולות למניעת היריון. "התגובה שלו הייתה הזויה", סיפרה מאיה (שם בדוי), צעירה בת 27. "בהתחלה הוא אמר לי, 'אבל אני לא מבין מה זה עושה'. הוא אפילו פחד. הוא בא ואמר לי, 'רגע, ואם יום אחד את לא תצליחי להיכנס להיריון?'". כלומר, חששותיו מתבססים על בורות שלא היינו אמורות להיתקל בה ב-2024.
נושא נוסף שמשתמע ממחקרה של בלינקי מתקשר לפיצול עתיק היומין שמתקיים בין אישה מינית לאישה חסודה. "בחברה שלנו קיימת נורמה מסורתית ישנה, לפיה כל אישה צריכה למקם את עצמה על הסקאלה שבין מדונה לזונה", מסבירה בלינקי. "האמירות שאישה צריכה לדעת להיות 'ליידי' בציבור ו'חמה במיטה' באות משם. זה אומר שמצופה מנשים לא ליזום מפגשים מיניים, לא להיות מנוסות מדי, ולמעשה לשמש כ'שומרות סף מיניות' כדי שלא יקראו להן 'שרמוטות'.
"במקביל, כבר לא מקובל 'לשמור את עצמך' עד לנישואין, כך שישנה ציפייה חברתית לניסיון מיני מסוים, לצד פתיחות לדבר על מין, לעשות סקסטינג ולשלוח תמונות חושפניות. רק הציפייה הזאת, לבדה, כבר מעמידה נשים בעמדה מאוד לא יציבה, שעלולה להתערער בכל עת".
לפי בלינקי, אם בעבר אישה שנפגעה מינית או נכנסה להיריון לא רצוי נאלצה להתמודד עם סטיגמה חברתית של "נותנת", ושאלות חודרניות שנגעו בהאשמת הקורבן בסגנון: "האם שתית אלכוהול?", "מה לבשת שהזמין את זה?", "האם חייכת אליו?" או "הלכת לבד בלילה?", היו נזרקות לעברה, אזי היום יגידו על אישה כזאת, "כנראה שהיא לא הייתה אסרטיבית מספיק בשביל להגיד 'לא', או להתעקש עם בן זוגה על קונדום".
"אני חושבת שכדי שדיון אמיתי, כן ומתחשב בצרכים ורצונות של כל המעורבים יוכל להתקיים, לשני בני הזוג צריכה להיות היכולת גם לזהות את אותם צרכים ורצונות, גם להביע אותם, וגם לעמוד על שלהם אם צריך", היא מבהירה.
למה לדעתך מהפכת MeToo לא הצליחה להשפיע על שוויון מגדרי בנושא שימוש באמצעי מניעה, ואיך אפשר לשנות את זה?
"בלי ליפול לחשיבה קונספירטיבית ובלי להאשים את כל הגברים כמקשה אחת, יש מי שמרוויח מהמצב הקיים ולא ממהר לוותר על הפריבילגיות שלו. בנוסף, הרבה אנשים - גם נשים וגם גברים - פשוט לא משקיעים בזה יותר מדי מחשבה, והולכים עם מה שמקובל או רווח. אני כן חושבת שעצם העליה של השיח הציבורי על הצורך בהסכמה ליחסי מין, השכיחות של נושא ההטרדות המיניות והאופן שבו הן נראות, הוא הישג מאוד משמעותי של MeToo. כי כשלא מדברים על נושא מסוים, זה מביא לבורות ולפתח לפגיעות".
2 צפייה בגלריה
אמצעי מניעה. "כשלא מדברים על נושא מסוים, נוצרת בורות ונוצרות פגיעות"
(צילום: Shutterstock)
ראית שינוי במהלך הראיונות?
"כן. יש גברים שכן מעורבים במניעת היריון, בין אם הם משתמשים בקונדום, מזכירים לבת הזוג לקחת גלולה או מבצעים את הליך קשירה של צינורית הזרע, כך שאני לא פסימית לגמרי. המטרה שלי היא להראות שהשינוי אפשרי, ולהצביע על התחומים שעדיין נשארו טעוני שיפור".
לשנות את התפיסה החברתית בנוגע למין ולשיח על מין
במחקרה גילתה בלינקי פחד מאוד מפתיע שמטריד גברים רבים בישראל: "אחד הממצאים שהפתיעו אותי הוא הנושא של גניבת זרע, ועד כמה, מסתבר, הגברים הישראלים חוששים ממנו. גברים רבים משוכנעים שכל מה שהנשים הישראליות רוצות זה 'לתפוס חתן', ומוכנות לעשות בשביל זה כל דבר, כולל להביא ילד במרמה".
"אחד הממצאים שהפתיעו אותי הוא הנושא של גניבת הזרע, ועד כמה, מסתבר, הגברים הישראלים חוששים ממנו. גברים רבים משוכנעים שכל מה שהנשים הישראליות רוצות זה 'לתפוס חתן', ומוכנות לעשות בשביל זה כל דבר, כולל להביא ילד במרמה"
ממצא נוסף שמופיע במחקרך עוסק בחסך המשמעותי בחברה הישראלית בכל הקשור לחינוך מיני. מה צריך לקרות כדי שזה ישתנה?
"קודם כל, חשוב להגדיל את כמות השעות בבתי הספר שמוקדשות לחינוך מיני, או לכל הפחות להפוך את השיעורים האלה לחובה בכל בתי הספר. צריך להכשיר את המורים כך שיוכלו להעביר את השיעורים האלה בצורה טובה, מלאה, מעשירה ומעניינת.
"התוכן שמועבר לתלמידים.ות צריך להתרחב מעבר לניסיונות להפחיד את בני הנוער בכל הסכנות שכרוכות ביחסי מין, ומומלץ להתייחס לנושאים שבאמת מעניינים אותם: אינטימיות, זוגיות וחיזור. כמובן שחייבים גם להתייחס בכובד ראש לכל נושא ההסכמה המודעת – בכל אינטראקציה מינית יש חובה לוודא שהצד השני בעניין של האינטראקציה בכללותה, ושל כל פעולה בתוכה. בשביל שכל זה יקרה, אנחנו כחברה צריכים לשנות את התפיסות שלנו בנוגע למין ולשיח על מין.
"כיום יש לא מעט הורים שמתנגדים לשיעורי חינוך מיני, כי הם מפחדים 'שיכניסו לילדים רעיונות לראש', כשלמעשה, כל הרעיונות כבר שם. כולנו חשופים למסרים מיניים בכל מקום ובכל הזמן, בין אם ברשת, בפרסומות, בסרטים או במשחקי מחשב.
"לכן, צריך לתת לילדים שלנו את הכלים להתמודד עם המסרים הללו. הם צריכים לדעת את השמות הנכונים של איברי המין, להבין איך נראית סיטואציה מינית, מה עושים בה, מה מותר ומה אסור. באופן רחב יותר, המסר שצריך להשתמע הוא שמין זה לא משהו מביך, מלוכלך או טאבו שלא מדברים עליו, כי בדיוק בגלל התפיסה הזאת יש כל כך הרבה בורות בכל מה שקשור למיניות, וכל כך הרבה פגיעות מיניות, שאפשר היה למנוע".
