שי וחני קויפמן מכרמיאל, היו נשואים שמונה שנים עד ששי החליט לפרק את החבילה. לאחר ארבע שנים בנפרד ונתק מוחלט, הם החליטו לחזור זה לזרועות זו, וכל זה הודות לשיחת טלפון אחת. לכבוד יום כיפור קבלו את הזוגות שהתחתנו והתגרשו, פגעו ונפגעו, התנצלו וגם סלחו, תוך כדי שהם בוחרים להשאיר את המשקעים מאחור, להתחתן מחדש ולתת הזדמנות שנייה לאהבה.
סיפור האהבה של שי וחני החל יומיים לפני שחני, שהייתה חיילת בודדה מרומניה, התגייסה לצבא. שי הגיע לבקר את השכנה, שם פגש לראשונה בחני שהתגוררה אצלה באופן זמני. בעוד ששי התאהב בחני ממבט ראשון, חני לא ייחסה חשיבות יתרה למפגש האקראי ביניהם. "שוחחנו קצת אבל בכלל לא חשבתי על זוגיות בזמנו", היא משתפת. "בערב הגיע הבן של השכנה וסיפר ששי רוצה לצאת איתי. לא רציתי אבל החלטתי שאין לי מה להפסיד, אז אמרתי בסדר, ויצאנו בשני הערבים שלפני הגיוס. הוא אפילו התעקש להסיע אותי לבית החייל ולקח אותי ללשכת הגיוס באותו הבוקר.
"התחלתי טירונות ואחרי כמה ימים שחררו אותנו לשבת. בזמן שניסיתי לברר כיצד אחזור הביתה ואיזה אוטובוס לקחת, חברה מהטירונות הודיעה לי שיש כאן בחור שבא לאסוף אותי. שמעתי צפצופים ולא הבנתי מי זה, אז התקרבתי וראיתי את שי. הופתעתי ממש. נכנסתי לרכב והוא הצהיר בפה מלא שאני לא חוזרת לשכנה אלא עוברת לגור איתו. וכך, אחרי יומיים של היכרות, עברנו לגור יחד עם הוריו. גרנו שם במשך חמש שנים עד שהתחתנו. היו לנו נישואים הרמוניים, גידלנו יחד שלושה ילדים מקסימים והסתדרנו מעולה האחד עם השנייה".
מה קרה בדרך שאילץ אתכם להפריד כוחות?
"אני בחרתי לקום וללכת", מודה שי. "עברתי הרבה דברים עם עצמי אחרי שאמא שלי נפטרה ובין היתר, החלטתי להתגרש. אחרי שמונה שנות נישואים כבר היו הרבה משקעים ומטענים בזוגיות ובין היתר ריבים שקטים שגרמו לי לעזוב. התהליך של הגירושים התנהל באופן רגוע. לקחנו עורכת דין שטיפלה לנו בכל הסדר הגירושים. לא התווכחנו ולא רבנו, כי טובת הילדים הייתה בראש מעייננו".
חני, לעומת זאת, לא רצתה להתגרש. "לא הייתי מופתעת מההחלטה שלו להתגרש, צפיתי אותה בהתנהגות שלו, אבל היה לי קשה מאוד ולמרות שהרגשתי דחויה, ניסיתי להילחם עליו. עשיתי כל מה שיכולתי כדי לא לפרק את התא המשפחתי הקיים, אבל כשהבעל שלך רוצה ללכת, את לא יכולה לעצור אותו. אחרי שהצהיר שהוא רוצה לעזוב, הוא נשאר בבית עשרה חודשים עד שהתגרשנו באופן סופי, ואז נשארתי לבד עם שלושה ילדים".
איך התמודדת עם השינוי?
"כמו אמא לביאה. עשיתי מה שצריך כדי להיות חזקה לילדים ולהמשיך הלאה בחיים. בין היתר, גם חיפשתי זוגיות חדשה. אנחנו דתיים אז שודכתי לגבר אחר וכבר היינו מאורסים לקראת חתונה עם אולם, בית ומסגרות לילדים, אבל הייתה בעיה כי הייתי צריכה לעבור מכרמיאל לירושלים ושי, שהוא אבא מעורב, לא הסכים שהילדים יעברו. הגענו לבית משפט והוא קבע שאני לא יכולה לעזוב את העיר, אז ביטלנו את השידוך ונשארתי בכרמיאל".
חני: "לא הייתי מופתעת מההחלטה שלו להתגרש, צפיתי אותה בהתנהגות שלו, אבל היה לי קשה מאוד ולמרות שהרגשתי דחויה, ניסיתי להילחם עליו. עשיתי כל מה שיכולתי כדי לא לפרק את התא המשפחתי הקיים, אבל כשהבעל שלך רוצה ללכת, את לא יכולה לעצור אותו"
ואז מה קרה?
"שנה אחרי ביטול החתונה קיבלתי שיחת טלפון ממי שהייתה עורכת הדין שלנו לגירושים. אחרי ארבע שנים, היא פתאום התקשרה ושאלה לשלומי ולשלומו של שי, ושאלה אם הוא בזוגיות. אמרתי לה שאין לי מושג ושתיצור איתו קשר ישירות. ואז היא סיפרה שהיא לומדת גישור ומחפשת זוגות פוטנציאליים שיהיו מעוניינים לנסות ולחזור האחד לשנייה. עניתי לה באופן חד-משמעי שאני לא מעוניינת ושאליו אני לא חוזרת. לא רציתי שייפגע בי שוב או ידחה אותי וגם לא ידעתי אם אני רוצה אותו בכלל. עבדתי כל כך קשה כדי לשכוח ולא רציתי לחזור למקום הכול כך כואב הזה. אלא שחצי שעה לאחר מכן היא התקשרה אליי שוב ואמרה ששי ישמח לחזור אליי. זה הפתיע אותי ופתאום כבר לא הייתי כזאת גיבורה שאומרת חד וחלק לא. הבנתי שהסיפור הזה מורכב יותר ממני ושיש פה גם ילדים משותפים, אז הסכמתי לתהליך".
שי, מה גרם לך לענות בחיוב?
"עורכת הדין אמרה לי בזמנו שאנחנו בין הזוגות הבודדים שלא באמת רבו בכל התהליך המורכב של הגירושים ואף אחריו, כי תמיד דאגנו האחד לשנייה והסתדרנו בינינו מבחינה פיננסית. היא חשבה שאנחנו מאוד מתאימים לחזור ומשם זה התגלגל. היו רגעים שאמרתי לעצמי שלא אחזור אליה בחיים, אבל זה נבע מהחשש שהיא תידחה אותי בגלל כל הקושי שהעברתי אותה בפרידה הזאת. לשמחתי, חני הסכימה ואז נפגשנו עם המגשרת. כל אחד מאיתנו פעם אחת בנפרד ועוד פעמיים יחד, שאחריהן התחלנו לצאת שוב לדייטים. במשך חצי שנה שמרנו על הקשר הזוגי בסוד עד שהיינו בטוחים שאנחנו במסלול הנכון. רק אז חזרנו לגור ביחד והילדים היו בעננים. אחרי שנתיים התחתנו שוב ואפילו הבאנו עוד ילד".
וואו. מה בחנתם בשנתיים האלה?
"בחנו את הקשר מחדש כי בכל זאת היינו בנפרד ארבע שנים. רצינו לוודא שאנחנו מתקנים את הטעויות ומצמיחים מיומנויות תקשורת ועוד דברים שחסרו לנו, והיינו זקוקים להם בנישואים הראשונים. רצינו לוודא שהקשר הזה בטוח, כדי שחלילה לא נאכזב ונפגע שוב בילדים", מסביר שי.
שי: "בחנו את הקשר מחדש כי בכל זאת היינו בנפרד ארבע שנים. רצינו לוודא שאנחנו מתקנים את הטעויות ומצמיחים מיומנויות תקשורת ועוד דברים שחסרו לנו בנישואים הראשונים. רצינו לוודא שהקשר הזה בטוח, כדי שחלילה לא נאכזב ונפגע שוב בילדים"
חני, את היית הצד הדחוי והפגוע, איך בכל זאת סולחים וחוזרים אחרי פגיעה כזאת?
"בשנתיים הראשונות עוד היה לי רגש. יצאתי לכמה פגישות ואני חושבת שבתת המודע שלי חיפשתי את שי בכל מי שיצאתי איתו. תמיד זכרתי שלפני הטעויות שעשה, הוא עשה לי גם המון טוב וזה טוב שלא שכחתי. תמיד הייתה לי בשבילו פינה חמה בלב. הוא אבא של הילדים שלי ואף אחד בעולם לא יאהב אותם כמו אבא שלהם. ההיסטוריה שלנו יחד הייתה חזקה ולכן, למרות שארבע שנים כמעט היינו בנתק מוחלט, עדיין לא באמת השתחררנו רגשית זה מזו".
שי, איך זה להיות בצד הפוגע? האם הרגשת שעליך לפצות את חני?
"זה לא נעים. הזוגיות שלנו הייתה מלאה באהבה ובהכרת הטוב, אבל עכשיו אני יותר מתאמץ להוכיח את עצמי. אני מביע כלפיה אהבה בכל דרך אפשרית - אומר לה בכל הזדמנות כמה שהיא יפה וכמה שאני אוהב, מעריך ומעריץ אותה. אני עושה תשובה על הטעות שלי. כל התהליך של החזרה התחיל קודם כל בסליחה. אם היא לא הייתה מקבלת את הסליחה שלי, לא היינו יכולים להיות פה היום כי עדיין היו מטענים וכעסים".
חני, את סלחת לו?
"אני מאמינה שכן, אבל יש הבדל בין לסלוח ללשכוח. מצד שני, ברגע שהחלטנו לחזור גם החלטנו שאנחנו משאירים את המטענים מאחור וממשיכים הלאה בראש מורם. מה שכן, לפעמים דברים מהעבר צפים ואיתם גם כעסים, אבל למדנו להשקיט אותם. זה היה התנאי בתהליך עם המגשרת, שבלעדיו כלום לא היה קורה. הגענו לנישואים השניים בגרסה המשופרת, בוגרים יותר. את האגו, שגרם לכל המריבות, שמנו בצד כי הבנו שזוגיות זה מצב של 'ווין-ווין', וכדי שננצח כל אחד צריך לוותר לפעמים".
איך תמליצו לזוגות אחרים לסלוח ולהתגבר על משבר ופגיעה?
שי: "תקשורת בריאה, קודם כל. כדאי ללבן דברים ושהצד הפוגע יבקש סליחה. צריך לשחרר רגשות שליליים כי כששומרים רגשות לא בריאים כמו כעס, אתם רק פוגעים בעצמכם כי אין לכם שקט נפשי. תזמון ומרחב גם הם קריטיים, כי אי אפשר לדבר כשהרוחות סוערות. וכמובן, כאחד שהיה בשני צידי המתרס, להבין שגירושים הם המפלט האחרון בהחלט כי הנפגעים העיקריים הם הילדים".
חני: "אנשים צריכים להבין שלא מחלקים פרסים בחוץ. תעריכו את מה שיש לכם ואם פגעתם אז תבקשו סליחה. לא יכולתי להמשיך הלאה לולא הסליחה של שי ואיתה החרטה ותיקון ההתנהגות והמידות".
גרנו האחד מול השנייה כל החיים ומעולם לא נפגשנו
גם ישראל ומור גלפרן מהיישוב תקוע, מודים שבקשת הסליחה היוותה את נקודת המוצא לחזרה שלהם. השניים היו נשואים שבע שנים עד שמור החליטה להתגרש. לא עברו שבעה חודשים והם כבר חזרו זאת לזרועות זה.
ההיכרות שלהם התחילה באילת. "הכרנו כשהייתי בן 24 ונסעתי לאילת עם חברים. שם פגשתי לראשונה במור, כי במקרה היה לנו חבר משותף. שתי החבורות בילו ביחד, ולנו היה קליק כבר מההתחלה. כשכולם חזרו מהמועדון חזרנו בהליכה משותפת למלון, ודיברנו עד השעות הקטנות של הלילה. לפני שהיא עזבה את אילת, סיפרתי לה שאני חוזר לירושלים בעוד שבוע ושאלתי אם יש על מה לדבר. מהשיחה הסתבר שגם היא גרה בירושלים, ולא רק זה - ההורים שלנו גרו בלוק מול בלוק, המרפסות שלנו היו מקבילות. כלומר, גרנו האחד מול השנייה כל החיים ומעולם לא נפגשנו. הקרבה גרמה ליחסים אינטנסיביים ומהר מאוד נכנסו לזוגיות אבל גם לקשיים", מודה ישראל.
מה היו הקשיים?
"מור מגיעה ממשפחה מסורתית והיה להם קשה לקבל את היותי גר ודובר רוסית, למרות שהתגיירתי. הם לא רצו שנהיה ביחד ובשנה הראשונה נפרדנו כמה פעמים בגלל הלחץ המשפחתי. להורים שלי הייתה בעיה שמור לא דוברת רוסית, אבל מהר מאוד הם למדו להכיר אותה והתאהבו בה".
מור, איך התמודדת עם המשפחה?
"עד היום אני חווה קושי וזאת התמודדות לא פשוטה. היו בעבר נתקים עם המשפחה ולאמא שלי היה קשה יותר לקבל את זה, אבל כבר מההתחלה הלכתי עם הלב שלי. עברנו לגור ביחד אחרי תשעה חודשים, ושנה מההיכרות ישראל הציע לי נישואים. אחרי החתונה הכול הפך לרציני יותר והאחריות המשותפת שנפלה על כתפינו עוררה ריבים ומחלוקות, כשהקושי העיקרי הגיע עם הילדים. הזוגיות נשחקה וההתעסקות הייתה כל הזמן סביב הילדים.
"גם ההורים התחילו להתערב בשלב מסוים וכך נכנסו ללופ של קשיים בזוגיות, שהיה לנו קשה לצאת ממנו. לא ידענו איך להתמודד ונוצר מצב של חוסר תקשורת, חוסר סבלנות, כעסים ועצבים. עם הצטברות המתחים, החלטתי שאני לא יכולה להמשיך ככה יותר ושכדאי לקחת פסק זמן. מה שהפך כעבור שלושה חודשים בלבד לגירושים".
ישראל, איך הגבת?
"היא הפילה פצצה ואני ניסיתי להילחם עליה. היה לנו ריב קולני והשכנים הזמינו לנו משטרה ואני קיבלתי צו הרחקה, כך שלא יכולתי להתקרב לבית קרוב לחודשיים ולהתנגד להחלטה שלה. חיכיתי עד שיסתיים צו ההרחקה על מנת לדבר איתה. כשסוף-סוף הגעתי הביתה, דיברנו והשיחה הקשה וחסרת התקשורת הייתה תעודת עניות לשנינו. מור כבר הייתה נעולה על גירושים ובתקופה הזאת פתחה עליי 'פור' עם תיק ברבנות, אבל חמי היה לצידי ועודד אותי וכל הזמן אמר לי, 'כולם מנסים להפריד ביניכם אבל אל תרים ידיים'. רדפתי אחריה חודשיים-שלושה עד לניסיון האחרון שלא צלח, ואז החלטתי שאני עובר הלאה ומדבר איתה נטו על הילדים".
אז מה גרם לכם לחזור בעצם?
"כמה ימים אחרי שהתגרשנו כבר התחלתי לצאת עם מישהי, רק כדי לשכוח ממור, והגעתי לבקר את הילדים עם הרכב שלה. כשעמדתי ללכת, מור ביקשה שאישאר ונדבר, אבל סירבתי מתוך אגו. בשבת הראשונה שהילדים היו אצלי, מור הרימה הילוך ושלחה הודעות והתעניינה. לא ציפיתי לכלום כי גם לה כבר היה מישהו וכל אחד חי את החיים שלו, אבל אז היא ביקשה שניפגש. סירבתי, אבל היא התעקשה ובאותו הערב נפגשנו בפארק.
"היא ביקשה שנחזור אבל דחיתי אותה שוב ושוב בגלל אגו ופחד. מור לא ויתרה ונלחמה עלינו. היא התקשרה אליי מדי יום וממש רדפה אחריי. אחרי חודש הסכמתי להיפגש לקפה, אבל ברגע האחרון חטפתי רגליים קרות והברזתי לה. למחרת חיכיתי לאוטובוס למשמרת לילה בעבודה והמצפון שלי העיק עליי אז התקשרתי להתנצל בפניה שלא הגעתי. מור אמרה לי: 'חכה בתחנה, אני אגיע לקחת אותך לעבודה', וכך בנסיעה קצרה של רבע שעה הכול התחבר: היו דמעות, היו רגשות והבנו שאנחנו צריכים לדבר ולהחליט לאן פנינו מועדות. למחרת נפגשנו ודברנו עד אור הבוקר. החלטנו שלא משנה מה נעבור בחיים האלה, הגורל שלנו משותף: מור וישראל זה ביחד".
ישראל: "בנסיעה קצרה של רבע שעה הכול התחבר: היו דמעות, היו רגשות והבנו שאנחנו צריכים לדבר ולהחליט לאן פנינו מועדות. למחרת נפגשנו ודברנו עד אור הבוקר. החלטנו שלא משנה מה נעבור בחיים האלה, הגורל שלנו משותף: מור וישראל זה ביחד"
מור, האם הייתה זו טעות להתגרש מישראל?
"לא טעות כי היה בלתי אפשרי לחיות איך שחיינו לפני הגירושים, בשום צורה או דרך. הזמן בנפרד גרם לי להבין שיש גם אותי במסגרת הזאת של בית, בעל, משפחה וילדים. התעוררתי על עצמי והבהרתי לכולם שגם מור קיימת ושגם לי יש רגשות ומחשבות ורצונות בתוך החבילה הזאת. אני נפגעתי לא מעט בסיפור הזה והייתי צריכה את הלבד שלי וקצת שקט כדי להבין מה קורה איתי. בין היתר, הבנתי גם שאני יכולה לסלוח על הרבה דברים אבל הגירושים היו הכרחיים חד-משמעית".
מה גרם לך לשנות את דעתך ולרצות להחזיר את ישראל?
"ישראל הוא האהבה הראשונה שלי. אחרי שהיה לי זמן לעצמי התחלתי להתגעגע. כשאין אז פתאום מתחילים להעריך את ה'יש' שהיה. תמיד אמרתי לו: 'ביום שאני כבר לא אהיה פה, רק אז תתחיל להעריך אותי', וזה בדיוק מה שקרה גם לי. זה לא כזה פשוט לקום ולפרק חבילה, במיוחד כשמעורבים ילדים. הייתה לי אפשרות לצאת החוצה ולחפש בן זוג חדש ולהתחיל הכול מהתחלה או פשוט לתקן, ואני בחרתי לתקן כי עם עבודה אינטנסיבית אפשר לתקן הכול. מה גם שגבר אחר לעולם לא יאהב את הילדים שלך כמו אבא שלהם, וזה היה שיקול משמעותי בשבילי. אבל היינו צריכים לבחון את הדברים לפני שהתחתנו שוב".
ישראל: "שנינו היינו צריכים לבקש סליחה האחד מהשנייה, ולי לחלוטין היה על מה לבקש. בכל השיחות שקדמו לחזרה שלנו, התנצלנו על הפגיעה שהסבנו זה לזו. במשך שבועות ישבנו יחד ערב-ערב עד השעות הקטנות של הלילה, וכל אחד התנצל על חלקו"
מה היה שונה בקאמבק שלכם?
"הכול. הגירושים הם השיעור הכי גדול שלמדנו", אומרת מור. "הפכנו להיות מקשה אחת. כל ההתנהלות שלנו היא של 'ביחד': אנחנו מתייעצים על כל דבר, יש תקשורת, למדנו להקשיב האחד לשנייה, להבליג ולהתפשר, להשאיר את הכביסה המלוכלכת בבית ולא לערב את המשפחות. ובאמת, לפני שהתחתנו שוב, רצינו לבדוק שהפעם זה יהיה נכון ושניישם את הלקחים שלמדנו מכל התהליך שעברנו יחד ובנפרד. עם הזמן, זה היה ברור לנו שאנחנו על דרך המלך וביום ההולדת שלי, שנה וחצי אחרי שעברנו לגור יחד, ישראל הפתיע אותי והציע לי נישואים, שוב. עניתי 'כן' ברור מאוד וללא חששות כלל. לפני כמה ימים חגגנו ברית לילד הרביעי".
ישראל, סלחת למור על שהחליטה להתרגש ממך?
"כן, בוודאי, על מלא. האהבה יותר חזקה מכל דבר אחר. אני גם מאמין שהיא נתנה לרעשי הרקע ולאנשים שפחות בעדנו להשפיע עליה. מה גם שלאשתי יש לב טוב והיא אישה טובה ואני יודע שגם אני גרמתי לזה ואני לוקח אחריות. שנינו היינו צריכים לבקש סליחה האחד מהשנייה, ולי לחלוטין היה על מה לבקש. בכל השיחות שקדמו לחזרה שלנו, התנצלנו על הפגיעה שהסבנו זה לזו. במשך שבועות ישבנו יחד ערב-ערב עד השעות הקטנות של הלילה, וכל אחד התנצל על חלקו. היינו חייבים את זה כדי להמשיך הלאה. יש עדיין מטענים, לא אשקר, אבל משאירים אותם מאחור כי מי שתקוע בעבר לא יכול להתקדם, לצמוח ולגדול. אנחנו קיבלנו החלטה שהיא לסלוח וזאת ללא ספק ההחלטה הכי טובה שעשינו בחיינו".
