בנובמבר 2021, בשיא הטיפולים הכימותרפיים, עומר רותם (44) ממדרשת בן-גוריון, גרושה ואם לשלושה בנים, פתחה טינדר והעלתה תמונה שלה, כשהיא קרחת לגמרי, ללא פאה וללא מטפחת. "הלכתי לטיפולים בליווי חברה טובה, ובטיפול השני אמרתי לה שנראה לי שלקראת הטיפול האחרון אפגוש מישהו. בינתיים העברנו את הטיפולים בחיפוש אחר מועמדים מתאימים, כמו מטופלים או ילדים של מטופלים, וצחקנו על זה מלא.
"לפני הטיפול האחרון גיליתי שאני חיובית לקורונה. בכיתי במשך יומיים, מתוך מחשבה שקורונה לחולת סרטן זה פשוט אסון. שכבתי בשבת בוקר מבואסת במיטה והחלטתי שאני פותחת טינדר. הוספתי תמונה שלי עם קרחת וכתבתי - 'יש גם סרטן, אבל זה לא מה שמגדיר אותי'. האמת היא שהפתעתי אפילו את עצמי", היא משתפת בהחלטה האמיצה.
תוך דקות היה לה מאצ' עם אבי הרוש מרמת גן, גבר בן גילה, גרוש ואב לשלושה (בן 13 ותאומים בני 10). "קצת התכתבנו ואז גילינו שאנחנו מכירים משנת שירות שעשינו לפני איזה 26 שנים", עומר ממשיכה בסיפורה.
וואו.
"ואז עברנו לטלפון. בדיוק הייתי בדרך חזרה מבית החולים, ואבי הציע שהוא יבוא לפגוש אותי, אבל לא הסכמתי. זה הביך אותי נורא. אמרתי לעצמי - מה אני עושה עם זה עכשיו? הרי יש לי סרטן. בינתיים דיברנו. אני זוכרת שהוא אמר לי שהוא לא באמת פנוי לקשר, והציע שאבוא לאחד המסעות שהוא מעביר".
"שכבתי מבואסת במיטה והחלטתי שאני פותחת טינדר. הוספתי תמונה שלי עם קרחת וכתבתי - 'יש גם סרטן, אבל זה לא מה שמגדיר אותי'. האמת היא שהפתעתי אפילו את עצמי"
"רציתי להביא לה משהו חמוד ומעודד לבידוד, רק להשאיר משהו ליד הדלת וללכת", מסביר אבי. "קבענו לדבר ביום שלישי ולבדוק אם יסתדר להיפגש למחרת כדי לצאת יחד לפיקניק בדרום-אדום. זה היה ממש לפני שנה. עומר ביטלה מפגש עם חברות כדי להיפגש איתי, והתרגשתי מאוד. כשהגעתי, ראיתי את עומר מחזיקה את הכובע שלה בידיים, מכווצת אותו והלחיים שלה היו אדומות, עם חיוך אמיתי ונבוך. חייכתי אליה, אמרתי לה, 'שלום עומר', שאלתי אותה אם אפשר, והנחתי את הידיים שלי על הראש שלה, בצורה מאוד סימבולית לימים שיגיעו אחרי. אחר כך חיבקתי אותה. מפה התחיל פיקניק מאוד מגניב. דיברנו המון, בעיקר על הפחדים שלנו. אני חששתי להיכנס למערכת זוגית ועומר הייתה עם סרטן. זאת הייתה נקודת הפתיחה לקשר. מאז המשכנו לדבר מלא, וצחקנו המון, גם הומור שחור. ושיערנו לעצמנו מה היה קורה אם היינו גרים קרוב זה לזו".
מקסים.
עומר: "זה היה ביום רביעי ובשבת, באותו השבוע, הילדים שלנו כבר נפגשו. לשנינו יש ילדים מהנישואים הקודמים. זה היה נראה לנו מובן מאליו, אולי גם בגלל הסרטן, כי היה ברור לשנינו שאנחנו לא יודעים מה יהיה, ולכן היה לנו מאוד טבעי להיפגש בלי דרמה ובלי הצהרות. הבנים של אבי הביאו לבנים שלי ארטיקים, ורובם הלכו לשחק כדורגל מיד אחר כך. היה מפגש פשוט ורגוע. ילדים פחות צריכים הגדרות, מסתבר".
"דיברנו המון, בעיקר על הפחדים שלנו. אני חששתי להיכנס למערכת זוגית ועומר הייתה עם סרטן. זאת הייתה נקודת הפתיחה לקשר. מאז המשכנו לדבר מלא וצחקנו המון, כולל הומור שחור"
איך הקשר ביניכם התקדם?
אבי: "צעד אחר צעד. כל אחד עם קצב החיים שלו. עומר הייתה בטיפולים, אני עברתי תהליכים עם עצמי במסעות שאני מוציא וגם בעבודה. חיינו כל פעם את ה-24 שעות הקרובות, כמשנתה של עומר, ובשבתות בלי הילדים בילינו יחד. אפילו נסענו לסיני פעם. עד להחמרה של החודשים האחרונים".
ואז חזר הסרטן
בדצמבר האחרון, שעה שאבי חגג בר מצווה לבן הגדול שלו, עומר אמרה שכואב לה הראש. בהמשך השבוע הכאב רק החריף. "אני מבין שעומר חולה ונוסע אליה באחת הנסיעות הקשות שהיו לי. לא ידעתי מה קורה. אני מגיע אליה לשדה בוקר ומכין מרק. עומר הספיקה לשתות ממנו שני שלוקים והלכה לישון. שבוע אחר כך מצאנו את עצמנו טסים למיון".
תוך חמש שעות, התקבלה האבחנה שסרטן השד של עומר העלה גרורות למוח. "הייתי במצב שהוא כמו חצי ניתוק מהמציאות. דיברתי בצורה הגיונית אבל לא לגמרי ידעתי מה קורה", משחזרת עומר. "אושפזתי לשבועיים, עברתי הקרנות וחוויתי ירידה חדה במשקל. חברים ומשפחה הקיפו אותי, גם אבא שלי הגיע מחו"ל, ואבי בילה איתי בלילות".
מה מצבך הרפואי היום?
"אף אחד לא יודע. יש לי 12 גרורות במוח. עברתי 10 הקרנות ואני אמורה להתחיל טיפול ביולוגי. אי אפשר לדעת לאן זה יוביל - או שהמחלה תהפוך לכרונית או שאני אמות. היום אני מאושפזת במסגרת של הוספיס צבר רפואה. אני מלווה על ידי שלוש נשים מדהימות שמגיעות אליי הביתה, רופאה, אחות ועו"סית צמודה. חשוב לי שידעו שיש את האפשרות הזאת, לקבלת טיפול כזה דרך קופות החולים. זה כל כך תומך בי, במשפחה שלי ומאפשר לאבי להישאר בן הזוג שלי ולא מטפל.
"עוד בשיחה הראשונה שלנו היה לנו חשוב לדבר על איך שומרים על כך שהיחסים שלנו יהיו יחסי זוגיות ולא יהפכו ליחסים בסגנון מטפל ומטופלת. לשנינו זה לא התאים. אני מנסה להיות גם במקום שנותן ותומך באבי, ולא רק במקום הנתמך".
אבי: "עומר מאוד מנסה לשמור עליי שיישמר לי הכוח, ואני שומר עליה בחזרה".
אתם חושבים על רגע הפרידה?
"ההחמרה במצבה של עומר הייתה אירוע מכונן, עד כדי כך שעשינו בינינו הסכם איך נפרדים. עומר בעצמה הגדירה מה יקרה אם מחר בבוקר היא חס וחלילה לא תתפקד, וכתבה הנחיות מדויקות עד לרזולוציה הכי קטנה. לי אין חלק בסיפור הזה. אני יכול רק לחבק, לשבת לידה ולא יותר מזה".
עומר: "גם כאן הקפדתי שאבי יישאר חבר. אין לו אחריות על ענייני הכספים והילדים".
איך זה לחיות עם חרב כזאת?
"האמת היא שכולנו חיים עם החרב הזאת, אבל מתעלמים ממנה או רואים את המציאות באופן שגוי, אבל כולנו יכולים למות מחר בבוקר או בעוד שעה. כל הסתכלות אחרת על המציאות היא שקר לעצמנו. תפיסת החיים שלי השתנתה בארבע השנים האחרונות, מאז שעברתי תאונה חזיתית עם אוטובוס. בתאונה הזאת נהרגה אישה ואני יצאתי ללא שריטה. מאז הבנתי שאין לנו שום שליטה על החיים, אבל יש לנו בחירה כל יום איך לקבל את הדברים ואיך לפעול, וזה נכון גם לסרטן וגם לגירושים. אני עוברת טיפולים לא קלים, אבל עשיתי בחירה לקבל את זה בטוב.
"אין ספק שחזרתו של הסרטן יכולה הייתה לשבור אותי, אבל אני מתמקדת בכך שקרו לי גם דברים טובים, מפגשים עם עשרות אנשים מדהימים ודיוקים שלא היו קורים אחרת. מסביבי יש הרבה אנשים מדוכאים או מיואשים מהמצב במדינה, ואני מרגישה שאני חיה בעולם שלי וטוב לי. גם אבי חי ככה".
מדהים, מעורר השראה.
"אחד הדברים המרגשים שקרו בחודשיים האחרונים הוא שהילד האמצעי שלי דיבר על הרגשות שלו. הוא אמר שהוא מפחד, חסר אונים וכועס, אבל מצד שני הוא גם רואה את הדברים הטובים שזה מביא. אם ילד בן 12 אמר את זה, אני מרגישה שעשיתי את שלי".
"הבנתי שאין לנו שום שליטה על החיים, אבל יש לנו בחירה כל יום איך לקבל את הדברים ואיך לפעול, וזה נכון גם לסרטן וגם לגירושים"
אבי, תגיד, למה שבן אדם בריא ייכנס לקשר עם מיטה חולה?
"סקס טוב", צוחק אבי. "אבל מעבר לזה, יש פה חיבור שהוא מעל הכול. לעומר יש כנות ופתיחות שהן נדירות בעיניי, היא מחוללת הזדמנויות ואני מייצר מפגשים בין אנשים. בחיבור הזה קורים בינינו דברים שהם קוסמיים. אומנם החברות הזאת נרקמה מהר, אבל היא עדיין נעשית צעד אחר צעד והחיבור מההתחלה היה מאוד טבעי. יש בינינו חברות אמיתית וכנה, ואנחנו לא מפחדים לדבר על הפחדים שלנו ועל מה שעובר עלינו ביום-יום. קיבלנו זה את זו בפתיחות ואנחנו מאפשרים האחד לשנייה להיות מי שאנחנו. יש בזה משהו מאוד מאפשר".
"אין פה התחשבנות", מחזקת עומר. "אנחנו אומרים את מה שאנחנו מבקשים עבור עצמנו ואם זה פוגש את הצד השני זה קורה, ואם לא – אנחנו מקבלים את זה ללא דרמה. זאת בחירה של נקודת מבט. אני בוחרת להסתכל על הדברים כמו שהם, בלי לייחס לצד השני כוונות שליליות, מתוך הבנה שההתעסקות בחשבונות ופרשנות לאחרים זה סתם מיותר ולא נעים".
בכל זאת, זה מאוד אמיץ לפתוח את הלב בסיטואציה כזאת.
אבי: "אין ספק שגם אני מאוד מפחד להיפגע. בעצמי ידעתי מערכות זוגיות שהסתיימו בפרידה, ועדיין בחרתי להיכנס למקום הזה מתוך אהבה והערכה גדולה. גם במצב של זוג שחי באושר ועושר, תמיד מישהו ימות קודם. בפועל, זכינו. כשאנחנו ישנים ביחד אני ישן טוב. זה הזמן הכי רגוע שלי בעולם. כשעומר הייתה מאושפזת בבית חולים שכבתי לידה וחיבקתי אותה, ואני זוכר שהיא אמרה לי שהחיבור שלי מקרקע".
"לגמרי, זאת הייתה הרגשה של חזרה לגוף, רק לישון ביחד", מאשרת עומר בעיניים נוצצות. "ופחדים לא חסר, גם פחדים של זוגיות בפרק ב', כמו איך זה יהיה להיכנס לקשר, ועוד כזה שמנוהל מרחוק, מה יקרה כשנפגיש את הילדים או איך ייראו היחסים עם הגרושים".
אבי, הבנתי למה נשארת עם בחורה מדהימה כמו עומר אחרי שהכרת אותה, אבל למה מראש עשית לייק?
"יש לי איזו תכונה שאני זוכר פרצופים. זכרתי את הפנים של עומר, והם התחברו לי. לא זכרתי מאיפה. מפה זה התגלגל והחיבור היה מאוד מהיר. בדקנו מאיפה יש לנו כל כך הרבה חברים משותפים בפייסבוק".
עומר, איך הרגשת כשגילית שיש לך סרטן?
"אמא שלי נפטרה לפני 11 שנים מסרטן, וידעתי שזה יגיע גם אליי מתישהו, אז לא הופתעתי כשזה הגיע. הייתי בדיוק פרודה אז, ובעיניי זה היה עוד שיעור בדרך. לכולנו יש משברים לאורך החיים. מבחינתי, אני מתאמנת בהתמודדויות. זה מאפשר לי להיכשל או להצליח בלי שיפוטיות כלפי עצמי.
"למזלי, אני במשפחה ובחברות. זה דורש ממני לשחרר הרבה ולאפשר לאנשים להיות בנתינה כלפיי. לא דמיינתי כמות כזאת של אהבה ומסירות. זה לגמרי שיעור של הסרטן, וזה רלוונטי גם למשבר כמו גירושים - לאפשר למשפחה ולחברים להיות שם, להקשיב ולא להתבייש".
אבי, אמרת לעומר בשיחה הראשונה שלכם שאתה בכלל לא מחפש קשר רציני. מה השתנה?
"בהתחלה אמרתי לעומר שאני לא מוכן לקשר רציני ובאמת שלא הייתי מוכן. אני גרוש מזה חמש שנים, אחרי עשור של נישואים. היו לי כמה מערכות יחסים מאז, האחרונה הסתיימה חודש לפני שהכרתי את עומר. ברקע היה לי מצב כלכלי לא קל והידיעה שעומר חולה, כך שמערכות ההגנה שלי עבדו שעות נוספות. אבל הן התמוססו עם עומר בשניות".
עומר, את ראית את עצמך במערכת יחסים רצינית?
"אפילו לא הספקתי לדמיין את האפשרות של זוגיות אחרת. היה לי דייט אחד בלבד לפני אבי. מסתבר שזה פשוט הגיע כמו שזה היה צריך להגיע. חודש וחצי אחרי שהתחלנו לצאת, עברתי ניתוח כריתה ושיחזור של השדיים. זה היה תהליך מעניין שבמהלכו שאלתי את עצמי אם אני מתייעצת עם אבי או לא".
"יצא לי לקבל ציצים חדשים, זה היה מושלם", אבי צוחק.
מה למדתם מפרק א' שלכם?
עומר: "למדתי לברר עם עצמי מה אני רוצה וצריכה, להיות מדויקת עם הרצונות שלי ולא לוותר על מה שאני רוצה מתוך מחשבה על מה זה יעשה לאחרים. זה השיעור הכי חשוב מבחינתי גם מהחיים עם הגרוש וגם מהפרידה ממנו".
אבי: "כשאתה מתגרש אתה מתחיל לדייק את עצמך ובוחר איך אתה רוצה לחיות את החיים שלך. אני בחרתי ליהנות מהחיים ולמצות אותם, לחלום ולהגשים חלומות, גם כשכלכלית אני בחוסר ודאות מוחלט".
"בחיים יש יותר מאפשרות אחת"
שנה אחרי שהם הכירו, הם יצאו לדייט נוסף בדרום אדום, "לא האמנו שנהיה שוב במרבד כלניות אדום", הם אומרים. "אנחנו פשוט אוהבים להיות ביחד, לאכול ולדבר. ברמה הכי פשוטה", הם אומרים, וכששואלים אותם מה יהיה, הם עונים - מי יודע?
"הרבה אנשים חולים לא מאמינים שזה יכול לקרות להם. אבל זה אפשרי, יכולה להיות זוגיות נפלאה וסקס מעולה. עומר קיבלה את הלב הגדול שלי ואני קיבלתי ממנה כל כך הרבה בחזרה"
"אנחנו משלים את עצמנו שאפשר לייצר ודאות בחיים", מסבירה עומר, ואבי מציין שהמסעות שהוא מלווה ממש מתכתבים עם זה. "כל מה שאנשים יודעים זה איך המסע יתחיל ולא לאן נגיע בדרך. בחיים יש יותר מאפשרות אחת. רצינו לספר את הסיפור שלנו ולהות השראה", הוא מוסיף. "הרבה אנשים חולים לא מאמינים שזה יכול לקרות להם. אבל זה אפשרי, יכולה להיות זוגיות נפלאה וסקס מעולה. עומר קיבלה את הלב הגדול שלי ואני קיבלתי ממנה כל כך הרבה בחזרה, בכנות ובחברות האמיצה בינינו. גם הסביבה של כל אחד מאיתנו והמשפחות שלנו מקבלות אותנו בצורה מדהימה. בשתי מילים - הכול אפשרי".
עומר: "בכל רגע נתון אני יכולה לבחור איך להתייחס לדברים, מה קורה ביחסים עם הילדים, עם הגרוש, עם אבי או עם אחרים. אני יכולה לבחור להיעלב ואני יכולה לבחור לקחת את הדברים כמו שהם, בעין טובה. בנושא הקרחת, למשל, יש אנשים שמכירים אותי 15 שנים ולא זיהו אותי. יכולתי להיעלב, ויכולתי לצחוק ולומר, 'זה הלוק החדש שלי, איך אתם לא מזהים אותי?' ולעבור הלאה.
"אני רוצה לומר שגם לאנשים חולים יש בחירה. ברירת המחדל היא לומר - מי ירצה אותי עכשיו? או למה בכלל להתעסק עם זוגיות כשאני חולה? מצד שני, אפשר לאסוף את כל האומץ שאפשר, להעלות תמונה עם קרחת ולבדוק מה יהיה עם זה. לא דמיינתי שתהיה לי זוגיות כמו שאני רוצה, רק בחרתי לנסות".
