אם הייתם מספרים לסיגל התיכוניסטית שמתישהו בעתיד, אבי רוזנברג, החנון שלומד איתה באורט גרינברג בקריית טבעון, יכבוש את ליבה, היא הייתה צוחקת לכם בפנים. למעשה, היא כנראה הייתה אומרת לכם שאין בשכבה שלה שום "אבי רוזנברג".
"היינו שני עולמות שונים", היא אומרת. "אני הייתי מאלה שבאו לבית הספר כדי להתחמק מהשיעור וללכת לשבת עם חברים על הגבעה, אולי מדי פעם גם כדי להתחצף למורה. הוא, כך מסתבר, היה ההפך הגמור ממני". "אני הייתי החנון", מסביר אבי. "באתי לבית הספר כדי ללמוד. חמש יחידות מתמטיקה, חמש יחידות פיזיקה ואהבה גדולה ל'מסע בין כוכבים'".
התיכון הסתיים וכל אחד מהם התחיל את חייו החדשים כאדם בוגר. סיגל דיין בן דרור, היום בת 56, נישאה בגיל 28 והקימה משפחה בישוב צורית. "נולדו לנו ארבעה ילדים, כולל זוג תאומים. בשלב מסוים התחלתי לעבוד כמורה לאמנות".
אבי שירת כקצין בקבע עד גיל 32. "במהלך השירות הכרתי את אשתי הראשונה, איתה התחתנתי בגיל 26. נולדו לנו שלושה ילדים, וגם אצלי יש זוג תאומים. מהשירות המשכתי לקריירה אזרחית, אותה אני ממשיך עד היום".
תיכון, צבא, עבודה, נישואים, משפחה... מתי נרקם הקשר ביניכם?
"בשנת 2013, כשהיינו בני 48, התחילה התארגנות לפגישת מחזור לציון 30 שנה לשכבה שלנו בתיכון", אומר אבי. "ביקשו ממני לעזור בארגון של האירוע והתבקשתי להכין מצגת. התכנון היה להשיג תמונות של כולם, אז ועכשיו".
"בתור אחת שלא מתה על העניין הזה של רשתות חברתיות, היה קשה מאוד למצוא אותי", מתערבת סיגל, "אבל בסופו של דבר, המארגנים השיגו את המייל שלי וביקשו שאשלח תמונה עדכנית. כמה ימים אחרי זה, אבי חזר אליי במייל ואמר שהתמונה ששלחתי לא ברורה. המילים המדויקות שלו היו: 'אני לא מצליח להבין אם זו תמונה מעכשיו או תמונה מלפני 30 שנה'. זה קצת החמיא לי אז עניתי, 'אבי, אם הייתי יודעת שאתה יודע להחמיא ככה, הייתי מתחילה איתך בתיכון'".
בבקשה תגידו לי שמכאן מתחיל פלירטוט במיילים!
אבי: "ממש לא. זה המשיך בהתכתבויות יבשות וידידותיות".
סיגל: "שנינו אוהבים גאדג'טים ומצאנו עוד כמה תחומי עניין, אז המשכנו להתכתב קצת על כל מיני שטויות".
אז אתם מגיעים ליום האירוע אחרי תקופה של התכתבויות, ואין איזו התרגשות קטנטנה לראות זה את זה? שום רמז ושום כלום?
"באותה תקופה התכתבתי בערך עם כל השכבה בגלל שהייתי אחראי על המצגת, אז לא היה איתה איזה משהו מיוחד או יוצא דופן", מצנן אבי את האווירה. מפתיע, אבל סיגל ממש לא נעלבת מתשובתו. מסתבר שהיא אפילו לא ידעה איך הוא נראה: "אפילו לא ידעתי איך הוא נראה", היא אומרת משועשעת. "זה גם הבן אדם הכי חנון שאני מכירה. מה לי ולו? אל תשכח גם ששנינו היינו נשואים. הדבר היחיד שממש התרגשתי לקראתו היה לפגוש את האקס המיתולוגי מהתיכון".
מצחיק. ואז מה קרה?
"היה נורא כיף באותו הערב. פגשנו חברים ואנשים שלא ראינו המון זמן, אבל היה רגע אחד שאני זוכרת מאבי - אני קצת הגזמתי טיפה עם היין והוא שם לב שאני קצת מתנדנדת, אז מהצד השני של החדר הוא ניגש אליי עם כוס קפה. המתוק הזה דאג לי".
ומה קורה אחרי פגישת המחזור?
"כלום. סוף הערב. 'ביי, שלום' וזהו. גם לא הייתה שום סיבה לשמור על קשר מעבר לאותו אירוע. אני נשואה, הוא נשוי, וזהו".
"היינו שני אנשים שחיים יחד ומנהלים עסק שנקרא 'בית וילדים'"
אז סיגל ואבי המשיכו עם חייהם, עד שבשלב מסוים הנישואים של שניהם עלו על שרטון. "באיזשהו שלב, חיי הנישואים שלי כבר לא התאימו לי כל כך", משתפת סיגל. "הרגשתי שהחיים טובים ונוחים אבל לא כיפים או מרגשים. דיברתי על זה עם בעלי והחלטנו ללכת יחד לטיפול זוגי.
"בהמשך הבנו שלא נותר עוד מה לשקם. זה לא שהיה משהו קריטי כמו בגידות או ריבים, זה פשוט נגמר. אז הלכנו לגישור ונפרדנו. הרגשתי שבגלל שאני יזמתי את התהליך יהיה הוגן שאני אעזוב את הבית. עברתי דירה למקום קרוב בישוב גילון הצמוד לצורית וסגרנו על משמורת משותפת".
אבי: "הגירושים שלי היו די דומים. אחרי הרבה שנים יחד הרגשתי שהפסקנו להיות זוג. היינו שני אנשים שחיים יחד ומנהלים עסק שקוראים לו 'בית וילדים'. אז ניגשנו לגישור, תהליך שכחלק ממנו אני עזבתי את הבית, וביולי 2015 סיימנו את התהליך בחתימה על הסכם גירושים".
כלומר, בין 2013 ו-2015 אתם עדיין עוברים במקביל את אותו תהליך, ועדיין אין ביניכם קשר?
סיגל: "הוא לא היה בראש שלי בכלל! אני הייתי במחשבה שאני הולכת להמשיך את החיים בלי שום גבר בתמונה. אני יכולה לבד, אני עצמאית כלכלית בפעם הראשונה, אפילו התחלתי ללכת לקורס העצמה נשית".
מתי כל זה משתנה ואיך זה קורה?
"כשאני פוגשת את אבי בקיץ 2015, קצת אחרי ששנינו גרושים רשמית".
5 צפייה בגלריה
סיגל ואבי חותמים על הסכם זוגי. אחרי הגירושים שניהם ידעו שחתונה ברבנות אינה אופציה יותר
(צילום: אוסף פרטי)
מה קרה שם?
"יום אחד, חברה מתקשרת אליי ומזמינה אותי אליה לארוחת ערב איתה ועם בן זוגה בתל אביב בסופ"ש. הגעתי אליהם הביתה מוקדם, והתחלנו להכין את הכול. פתאום, מי נכנס? אבי!".
אבי! מה עשית שם?
"הבן זוג של אותה חברה היה מכר שהכרתי דרך העבודה. הוא הזמין אותי אליהם לאותה ארוחת ערב".
הם ארבו לכם עם דייט בהפתעה?!
סיגל: "הוא ידע! אני בטוחה שהוא ידע".
אבי: "הוא לא אמר לי שהם רוצים לשדך בינינו, זה לא היה ככה. הוא רק אמר שחברה של בת הזוג שלו גם מגיעה ושגם היא גרושה".
סיגל: "נו? וזה לא נשמע כמו שידוך?", היא צוחקת. "אתה כזה חנון שאתה לא מבין שאם מביאים מישהי לארוחה אז מנסים לסדר ביניכם? חבל באמת שהם לא סיפרו גם לי. הייתי מתלבשת יותר יפה".
כל הכבוד אבי, שמור על האמינות שבהכחשה. ומה קורה באותה ארוחת ערב?
סיגל: "אז הדלת נפתחת, הלם של החיים. ישר שאלתי, 'אבי, מה אתה עושה פה? ככה משאירים את האישה לבד בשישי בערב?' והוא עונה לי, 'סיגל, אני גרוש כבר הרבה זמן ואני יודע שגם את גרושה".
אבי: "אלה שהזמינו אותנו גם היו קצת בשוק. היא מהצפון, אני מכפר סבא, מה הסיכוי בכלל שאנחנו מכירים?"
אז אחרי הפגישה המחודשת הזאת, מתי אתם מבינים שיש כאן משהו?
סיגל: "האמת? מהרגע הראשון. כשהוא סיפר שהוא גרוש, באותה שנייה כבר ידעתי. ברגע שזה נאמר הרגשתי ממש שמחה חמימה ואמיתית. ישבנו ודיברנו כל הערב. הרגשתי את טוב הלב והנחמדות שלו. ברגע שהוא פתח את הלב, ידעתי שאני רוצה להזדקן איתו. פשוט אי אפשר להסביר דברים כאלה".
אבי: "באמת שכבר מאותה הארוחה גם אני ידעתי. בניגוד לחנון הביישן שאני, השיחה הייתה פתוחה והרגשתי שאפשר לדבר ממש על הכול".
סיגל: "מאותו רגע לא נפרדנו. כבר למחרת נפגשנו שוב".
אבי: "המשכנו להיפגש באופן קבוע, למרות המרחק. חודשיים אחרי אפילו טסנו יחד לרומא".
סיגל: "הוא ידע שרומא זה החלום שלי מאז שלמדתי אמנות, אז טסנו לשם לכבוד יום ההולדת ה-50 שלי".
"ישר אמרתי כן"
אז אחרי יותר מ-30 שנות נתק, פגישה אחת מפתיעה משנה את הכול ומתחילה סיפור אהבה ענקי. בשנתיים הבאות הזוג המאושר מבלה יחד כמה שיותר ונודד על ציר כפר סבא וגילון. קצת אצלו, קצת אצלה. בשלב מסוים, סיגל מבקשת למסד את הקשר. אבי מבין שהגושפנקא הזאת חשובה לה, ומחליט שהגיע הזמן להפוך את פרק ב' שלהם לרשמי.
"תקשיב, הוא הציע לי בדרך שכל כך אופיינית לו", אומרת סיגל. "קודם כל, הטבעת. הוא גנב לי טבעת, ושירטט על נייר כדי שתהיה לו בדיוק את המידה. הוא חקר לעומק את התחום ובירר הכול ברמה של יהלומן מוסמך ותכשיטן בוטיק יוקרתי".
אבי: "ניצלתי את ההזדמנות בביקור בארצות הברית וקניתי שם את הטבעת. הצעתי לה כשהיא אספה אותי משדה התעופה".
סיגל: "אני נכנסת לאוטו, ופתאום הוא זורק לי קופסה שחורה קטנה. אני מסתכלת על הקופסה שנחתה לי על הרגליים, פותחת ורואה שם טבעת. ישר אמרתי כן".
לא חיכית שהוא יגיד משהו? פשוט ראית טבעת, שנייה של דממה ו"כן"?
"בדיוק".
ספרו לי על החתונה.
"לא רצינו לעשות מזה עניין. בנוסף, אחרי כל מה שעברתי עם הגירושים שלי, ידעתי שבנישואים שניים אין טעם ברבנות, אז ביררנו קצת על האופציות החלופיות ובסוף פנינו ל'משפחה חדשה'".
ומה אתכם בימינו?
"נתחיל מזה שהיתרון בגיל שלנו הוא שהילדים גדלו ועזבו את הבית. זה אומר שבתור זוג הלחץ הזה של ההתנהלות היומיומית שכרוכה במשפחה יורד מאיתנו. הילדים עצמאיים ופתאום אנחנו פנויים, נטו אנחנו".
אבי: "אנחנו אוהבים לשבת יחד ולדבר שעות על שטויות. מאוד אוהבים לבשל ביחד".
סיגל: "אבי מבשל מדהים. הוא אוהב לנסות כל הזמן מתכונים חדשים. סך הכול, בתור זוגיות שנייה הכול קל וזורם. התקשורת אמיתית וכנה, הכול קל איתו. הקורונה אגב עשתה לנו מאוד טוב, כי עכשיו אבי עובד מהבית ואנחנו יחד 95 אחוז מהזמן, זזים בין שתי הדירות, כפר סבא וגילון".
רגע, אתם עדיין גרים בנפרד?
אבי: "כן, ובאותן דירות מאז. הילדים שלי אוהבים אותה והילדים שלה אוהבים אותי. עכשיו כשהם בוגרים, אומנם יש יותר גמישות ופחות אילוצים, אבל בינתיים נשארנו כל אחד עם הדירה שלו ואנחנו פשוט זזים ביניהן".
סיגל: "אנחנו מקווים לעבור בקרוב לבית אחד בקריית טבעון".
איפה שהכול התחיל בעצם.
"כן. התיכון, פגישת המחזור והתמונה המטושטשת. תקשיב, עד היום אני שואלת אותו, מתי כבר תודה שהיית מאוהב בי בתיכון? ואתה יודע מה הוא עונה לי? 'לא'".
אבי: "מי הכיר אותך בכלל בתיכון?"
סיגל: "שתבין את הכנות והיושרה של הבן אדם. פעם שאלתי אותו, אבי, למה אתה לא אומר לי שאני יפה? והוא ענה, 'בעייני את הכי יפה בעולם, אבל את לא מאלה שמסובבות ראשים ברחוב'. מאותו רגע ידעתי שאני תמיד יכולה לסמוך עליו שיגיד לי בדיוק את מה שהוא חושב ולא ישקר לי בחיים".
אבי: "הכי קל להגיד את האמת".
מסר אחרון לסיום?
סיגל: "לא לפחד! אנחנו חיים רק פעם אחת וחשוב לקום ולעשות את מה שטוב לנו. שינוי יכול להיות מפחיד וקשה לצאת מאזור הנוחות, אבל אני לא ויתרתי והיום אני מאושרת מאוד. אני באמת מרגישה שהרווחתי ובגדול".
ומה איתך, אבי?
אבי: "מה שהיא אמרה".
