אתם יושבים? טוב, אז תחזיקו חזק וקבלו - גילינו פסיכולוגית שמוכנה לדבר על כסף! ד"ר עירית קליינר-פז מספקת את התשובה שלה לשאלת השאלות: למה הטיפול הפסיכולוגי כל כך יקר?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"אנשים משקיעים עשרות ומאות אלפי שקלים בחתונה, שנמשכת כמה שעות", היא אומרת, "ואילו בחיי הזוגיות עצמם, שנמשכים עשרות שנים, לא משקיעים כלום. לו הייתי בעלת עמדת השפעה, הייתי מציעה לקחת קורס הכנה לזוגיות, בדיוק כמו שיעורי נהיגה או קורס הכנה ללידה, ולהשקיע שם 10% מהכסף שהולך לשמלת הכלה ולאוכל שחציו נזרק. תאמין לי שזו תהיה אחת ההשקעות המשתלמות ביותר של הזוג הצעיר.
"זוגיות טובה היא ה-תשתית לחיים בוגרים. היא מאפשרת מימוש עצמי טוב יותר, שביעות רצון גבוהה וגם יכולת השתכרות גבוהה יותר. יש המון מחקרים שמעידים כי נשים וגברים שעברו טיפול פסיכולוגי בכלל, וטיפול זוגי בפרט, מרוויחים יותר. אז בבקשה, אני פונה לכל הזוגות הצעירים - להפסיק להסתכל רק על 'כמה זה יקר', ולחשוב כמה ירוויחו מזה שישקיעו במערכת היחסים וילמדו לקבל החלטות, ליישב קונפליקטים ולטפח את האהבה והשלווה בבית".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בספרה החדש, "הלא-מודע הזוגי" (בהוצאת רסלינג), מציגה ד"ר קליינר-פז גישה אחרת לזוגיות בכלל ולטיפול הזוגי בפרט: היא יוצאת מנקודת מבט הרואה באינדיבידואל רשת אינסופית ומשתנה תדיר של קשרים ומערכות יחסים, ובזוגיות עצמה מעין ישות שלישית שיוצרים בני הזוג, ושניתנת לטיפול פסיכואנליטי - אבל לא מדובר בהתשה הקלאסית של שנים ארוכות על הספה.
"צורות אחרות של טיפול זוגי, בעיקר מהזרם המערכתי, מתמקדות בתפיסת המשפחה והזוג כמערכת", מאבחנת ד"ר קליינר-פז. "הן פחות מתעניינות בהיבטים הלא מודעים של בני הזוג, בזיכרונות הילדות שלהם למשל, ברגשות ובעמדות שהפנימו בעבר. טיפול זוגי מערכתי מתמקד יותר במעגלי ההשפעה של בני הזוג, באופן שבו בני הזוג מתנהגים ומשפיעים אחד על השני. לעומת זאת, ייחודו של טיפול זוגי פסיכואנליטי הוא בכך שהמטפל/ת עובדים בכמה מישורים בו-זמנית: ביחסים שבין בני הזוג בפועל, בהתנהגות ובתקשורת, וגם במטענים שכל אחד ואחת מהם מביא מהעבר שלו. בעיקר המטענים הלא מודעים.
"הפסיכואנליזה היא לא רק טכניקה של טיפול אלא גם השקפת עולם. היא לימדה אותנו, הפסיכולוגים, שהאדם תמיד סוחב איתו מטען לא מודע שמשפיע כל הזמן על מי שהוא, על תפיסת העולם, ההתנהגות והרגשות. טיפול זוגי פסיכואנליטי מחפש כל הזמן לחשוף מהם המטענים הלא מודעים שגורמים למישהו, למשל, לפחד כל הזמן שיעזבו אותו. או מה המשקעים של מישהי שתופסת את בן זוגה כל הזמן כמי שמעמיד אותה במבחן. התפיסות הללו, שאנו מכנים 'השלכות', משפיעות מאוד על האופן שבו נתייחס לבני זוגנו, ולכן כדאי מאוד לברר אותן בטיפול".
5 צפייה בגלריה
ד"ר עירית קליינר-פז. "אנשים משקיעים מאות אלפי שקלים בחתונה, ובחיי הזוגיות הם לא משקיעים כלום''
(צילום: אופיר פלמון)
טיפול זוגי אמור להיות קצר, מהיר וממוקד יחסית, בעוד שטיפול פסיכואנליטי, לפחות בדימוי, הוא יותר ממושך ודורש אורך רוח. איך זה מתיישב? או שאולי גם הטיפול הזוגי אמור להיות קבוע לכל החיים?
"טיפול פסיכואנליטי איננו לכל החיים בדרך כלל. הממוצע הוא בין שלוש לחמש שנים, וכמובן שלפעמים גם הרבה יותר. זה תלוי בצורך וברצון של המטופלת. גם בתחום הטיפול האישי יש טיפול קצר מועד, שאורך 15-12 שבועות בלבד, וכך גם בתחום הזוגי. אפשר להסתפק בטיפול ממוקד, שעוזר אם הבעיה היא יחסית קטנה וממוקדת, ואפשר לצלול לתהליך מעמיק וממושך. מניסיוני הפרטי, טיפול זוגי יכול להימשך כמה שנים, והוא מהווה (קצת כמו טיפול קבוצתי) מקום לצמיחה אישית של שני בני הזוג, ולא רק שיפור של סכסוך או מתחים מסוימים. הכול תלוי בצורך וברצון של בני הזוג".
איך את מתמודדת עם הבעיות שיצר משבר הקורונה?
"הקורונה האיצה תהליכים קשים כשדחסה אנשים לתוך הבית, לסיר לחץ, במיוחד כשמדובר בהורים לילדים קטנים. התקופה מאופיינת בעלייה גדולה בפנייה לטיפול בכלל, וכמובן גם טיפול זוגי, טיפול בילדים והדרכת הורים. הגישה הפסיכואנליטית תורמת בכך שהיא מאפשרת להבין את ההשפעה המשולבת של המציאות והדמיון, המודע והלא מודע. כלומר, לכל אחת מאיתנו יש את הקורונה 'שלה'. יש מי שהתחפרו בתוך עצמם ושקעו בדיכאון, ויש מי שפיתחו חרדות, ואחרים ממש שמחו שהקורונה הגיעה כי רצו לקחת חופש מהכול.
"המטען האישי, הלא מודע, צובע את המציאות החיצונית בצבעים אישיים וייחודיים. למשל, יש זוגות שאחד מהם התמלא חרדה מהקורונה וניסה לעצור את כל המשפחה מלצאת מהבית, ואילו בת הזוג חשבה שהכול שטויות ואין מה לחשוש. זה גרם למריבות קשות וחוסר יכולת להחליט איך להתנהל מול המגפה.
"הגישה הפסיכואנליטית לא לוקחת את המגפה כמובן מאליו, ומחפשת מה המשמעות שלה עבור כל אחד. ואז אפשר לגלות שמי שנכנס לחרדה סבל בעבר ממחלה או נזכר במלחמה ובטראומות קודמות, ואילו זו שמנפנפת את הסכנה היא אישה שבאה מבית של אנשי צבא, שמזלזלים בכל חשש ופחד. ההבנה הזו מסייעת לבני הזוג להבין מדוע התגובות שלהם כל כך שונות, ולמצוא דרכים להסתדר יחד באופן אמפתי, לא לכעוס ולא לפחד מהשוני".
"טיפול זוגי פסיכואנליטי מחפש כל הזמן לחשוף מהם המטענים הלא מודעים שגורמים למישהו, למשל, לפחד כל הזמן שיעזבו אותו. או מהם המשקעים של מישהי שתופסת את בן זוגה כל הזמן כמי שמעמיד אותה במבחן"
אפשר לומר שללמוד להיות ביחד זה לדעת להשתעמם ביחד? איך הטיפול שלך נלחם בפחד הנורא מהשעמום?
"באמת זה אחד הפחדים הגדולים. במיוחד אצל זוגות 'שבעים', כאלה שיש להם ביטחון כלכלי וחייהם מתנהלים באופן תקין. זוגות שיש להם פחות מזל, ועסוקים בהישרדות כלכלית או בהתמודדות עם מחלות וכדומה, פחות משתעממים. הקשיים הזוגיים שלהם שונים, יותר למצוא את היכולת לתמוך ולחזק זה את זו. אבל מי שנהנים מחיי שגרה באמת ימצאו עצמם מתמודדים עם הפחד משעמום, הפחד שאני משעממת או התסכול שבת הזוג נראית לי משעממת. אפשר ללמוד להשתעמם ביחד, זה חשוב, לא לכעוס ולא להאשים אחד את השני בשעמום, ולהבין שזה חלק מחיים משותפים. אבל אפשר גם ללמוד לעשות את הקשר מקום מעניין יותר.
"אתה נוגע בסוגיה שמטרידה אותי מאוד - אנשים מתייחסים להרבה תחומים בחיים כתהליך של צמיחה והתפתחות: עוברים השתלמויות בעבודה, מרחיבים את ההשכלה, לומדים מתכונים חדשים ומרחיבים את מעגל החברים שלהם. האדם הוא יצור שלא אוהב חדגוניות. אבל ביחסים הזוגיים, ובמיוחד בחיי המין אך גם בתחומי הבילוי והפנאי, יש איזו ציפייה תמימה שהעניין יבוא מעצמו, בלי שנעשה כל מאמץ. אחד המיתוסים המסוכנים הוא שאהבה וזוגיות 'קורים מעצמם', וזה לא טבעי להתאמץ, לתכנן, ללמוד ולחשוב על ההתפתחות הזוגית. כפי שאנו מחפשים להרחיב את העניין האישי, מחליפים את סוג הספורט, מפתחים תחביבים או מחליפים תפקיד בעבודה, כך השינוי והגיוון חיוניים גם בזוגיות.
"אז אם החלטנו להישאר עם אותה בת זוג, מה אפשר לגוון כדי לא להשתעמם? זו שאלה חשובה, והתשובה מאוד אישית. יש זוגות שצריכים ללמוד להיחשף יותר, זה הופך את הקשר מאוד מעניין כשכל יום יש תקשורת על רגשות, מחשבות וקונפליקטים, כשהזוגיות הופכת ל'קבוצת תמיכה' ומלווה את הצמיחה האישית. יש גם עיסוקים שניתן לעשות במשותף, וכמובן לטפח ולהעשיר את חיי המין. אם מבינים שהשעמום הוא תולדה של הציפייה שזה 'יקרה מעצמו' אזי מתחיל שינוי, כשבני הזוג מפשילים שרוולים ומחפשים איך לעשות שיהיה להם מעניין יותר".
5 צפייה בגלריה
הפרקטיקה של משחקי שליטה הפכה די נפוצה ויש לה חוקים ברורים, של הסכמה מדעת ותכנון מדוקדק של גבולות המותר והאסור
(צילום: Shutterstock)
איך מתמודדת השיטה עם מקרים לא קונפורמיים, אל-הורות למשל, או צורות זוגיות אלטרנטיביות כמו נישואים פתוחים או פוליאמוריה?
"אל הורות, פוליאמוריה או משפחה במבנה לא נורמטיבי הם חלק מהשינויים של העידן הנוכחי. תחום הטיפול הזוגי והמשפחתי חייב למצוא גמישות ולהתאים עצמו לשינויים בחברה ובמבנה המשפחה. הפסיכואנליזה, ובמיוחד העמדה ההתייחסותית שהיא גישה חדשה ועדכנית, מנסה להרחיב את הגדרת המשפחה ולטפח קבלה אמיתית של בחירות לא שגרתיות. הגישה ההתייחסותית צמחה בהשפעה התרבות הפוסט-מודרנית, תיאוריות פמיניסטיות וקוויריות, והיא שואפת לפרק את המבנים הנוקשים של מה שנחשב 'נורמלי' ולהכליל כמה שיותר סגנונות חיים.
"אנשים שבאים לטיפול זוגי והם פוליאמוריים לרוב לא באים בגלל הפוליאמוריה, אלא בגלל בעיות אחרות שמטרידות אותם. לכן חשוב שהמטפלת לא תנסה לטפל בפוליאמוריה, אלא להישאר פתוחה ולשמוע מה הדבר שבאמת מטריד אותם. אם המטפלת מוצאת בתוכה שהיא לא מסוגלת לקבל מכל הלב צורות חיים כמו אל-הורות, מוטב שהיא תודה בזה בינה לבין עצמה ולא תנסה להתכחש. הגישה הפסיכואנליטית מאוד מדגישה שגם למטפלת יש לא-מודע, והיא צריכה לעשות בירור עצמי תמידי ולהבין מהם עמדותיה ורגשותיה כלפי המטופלים".
את כותבת שהערכה/ הערצה עקבית לבן/ת הזוג היא קריטית וצריכה להיות הדדית - איך שומרים עליה אל מול המציאות, גם כשרואים את הצדדים הפחות יפים של בן/ת הזוג?
"לא שומרים - מתפכחים, מתגמשים. הערצה לאהוב היא חלק נהדר ונעים של תהליך ההתאהבות וההתקשרות, היא דבק חזק שמחבר שני אנשים או נשים להיות ביחד. אבל זה משתנה, וכמו שאמרת, אנו פוגשים צדדים פחות חינניים ככל שחולף הזמן. אפשר לראות זאת כמבחן או אתגר לזוגיות, שתהיה מכל שניתן להיות בתוכו לא מושלם, ולקבל את הפגמים והחולשות. למעשה, אני חושבת שזו האהבה האמיתית, לחבק את נקודות התורפה של בת הזוג, כמו גם של הילדים, ולא לתת לזה לקלקל את הקירבה. בזוגות טובים, ותיקים, אתה שומע שוב ושוב את העיקרון הזה - למדנו לקבל זה את זו, למדנו להכיל את חוסר המושלמות של עצמנו ושל בני זוגנו. זה תהליך רוחני של התעלות על הביקורת והחשבונות הקטנוניים".
במקומות שונים בספר מוזכרת החשיבות של משחקים שונים, סאדו-מזוכיזם, BDSM. איך הם עוזרים לנו? איך שומרים על החוקים ולא נגררים למצבים פתולוגיים?
"שאלה חשובה. בהמשך למה שדיברנו על שמירת החיוניות של הקשר והתפתחות זוגית, יש זוגות שההתפתחות המינית שלהם כוללת הרחבה של גבולות ההתנסות. זה קודם כל צריך להיות מוסכם, ולבוא ממקום של חדווה וסקרנות. הסכמה זה לא מספיק, צריך ממש לרצות. גם בפוליאמוריה, יש מצבים עצובים שבהם אחת מבני הזוג נגררת לפתיחת היחסים לא מתוך רצון אמיתי אלא מפחד שהקשר יתפרק. אז לא לזה הכוונה. גיוון, הרחבה ופריצת גבולות צריכים להיות כמו ביקור בלונה פארק. לעלות יחד על מתקן, לנסות, לפחד קצת, להתרגש, ולרדת אם זה לא מתאים. הפרקטיקה של משחקי שליטה הפכה די נפוצה ויש לה חוקים ברורים, של הסכמה מדעת ותכנון מדוקדק של גבולות המותר והאסור.
"אני מציעה לפני שנכנסים להרפתקאות גדולות להתחיל בקטן: לשוחח על המיניות, לחשוף מחשבות, פנטזיות, משאלות, להכיר זה את זו יותר טוב ולהעז לדבר. לדבר אמת זה מפחיד, אבל זו ההתפתחות הכי חשובה, אחרי זה לפעמים כבר לא צריך לקנות אביזרים".
לפי "הלא-מודע הזוגי", אצל הזוג הבריא יש הגדרת גבולות ברורה בין הזוגיות לסביבתה, וגם בינם לבין עצמם. בתוך הקשר הם שומרים על מובחנות, יחד עם מידה מספקת של קירבה. הגבולות מספיק חדירים כדי לאפשר אינטימיות, השפעה הדדית, קונפליקט ודיאלוג רגשי, ועם זאת הם גם מספיק חזקים כדי לשמר את תחושת האינדיבידואליות - איזון מופלא הדורש הסבר מפורט.
"האמת היא שאצל אנשים בריאים בנפשם זה קורה די מעצמו", מפתיעה ד"ר קליינר-פז. "יש לנו תחושות אינטואיטיביות לגבי הגבול הנכון. מה שואלים ומה נשאר פרטי, כמה צריך להיות ביחד וכמה לבלות לחוד או להתפתח כאינדיבידואלים. הבעיות בגבולות מגיעות כאשר אין תחושת ביטחון עצמי, ואז יש נטייה לפעול באופן קיצוני. יש מי שנצמד לבת זוגו, רוצה להיות כל הזמן יחד ולשלוט בה, או לקבל ממנה תשומת לב בלתי פוסקת כי רק ככה הוא נרגע מהחרדות שלו. ויש ההיפך, מי שנוטה לשמור מרחק, להיות סגורה ולשמור על פרטיות כי היא חוששת מאינטימיות, משתלטנות או מהתלות של עצמה ושל בן הזוג.
"השמירה על האיזון באה בד בבד עם ההבנה של החרדות ומנגנוני ההתמודדות של כל אחד מבני הזוג. יש אנשים שאומרים 'כשאני בזוגיות אני נעלמת, אני מאבדת את עצמי', וזה משהו שדורש שינוי. אישה כזו צריכה לחזק את עצמה וללמוד להיות מחוברת לרגשותיה, לרצונות ולצרכים האישיים שלה, ולא לתת לזוגיות לבלוע אותה. זה שילוב של תהליך משותף וגם אישי, לזהות היכן אנו חוצים גבולות, ומתי אנו מרוחקים מדי. גם הגבולות בתוך המשפחה ועם הילדים הם חשובים, לפעמים נשים נבלעות באימהות ומקבלות בקשר עם הילדים את כל האהבה שהן צריכות, ונוצרת חומה בין קבוצת 'אמא והילדים' לבין האב שנותר בחוץ. במקרים אלו כדאי לשים לב ולאזן את הגבולות, להבהיר שיש שעות שבהן אמא עם אבא והילדים לחוד, כדי שהזוגיות תשמור על הקיום שלה כיחידה מובחנת משאר המשפחה".
הטיפול הפסיכואנליטי הזוגי מציב את המטפלת בעמדה מורכבת מאוד – גננת, שופטת ואפילו מצב המכונה "אסלה", כך ד"ר קליינר-פז קוראת בספר למקרים שבהם שופכים עליה את כל הרפש. "הביטוי 'תפקיד המטפל כאסלה' הוא אולי צורם", היא מסבירה, "אבל הכוונה היא שטיפול פסיכולוגי, אישי או זוגי, מהווה מכל לדברים קשים, לא נעימים, שמפקידים אצלנו. זהו חלק מהמיומנות של מטפלים, לקבל את הכאב והסבל של מטופלינו ולהחזיר להם משהו אחר, קצת פחות כואב, שיוכלו להתמודד איתו.
"בטיפול זוגי יש מצבים שהמטפל/ת מרגישה כמו גננת או שופטת, היות שיש שני אנשים בחדר וזהו מתח טבעי של תחרות, מי צודקת, את מי המטפלת יותר אוהבת וכדומה. האתגר בטיפול זוגי הוא לשמור על אמפתיה לשני בני הזוג, גם אם לפעמים נראה שאחד יותר תוקפני או בעייתי, כי לרוב זהו באמת טנגו של שניים, ודפוסי הזוגיות הבעייתיים הם תוצר של שני אנשים סובלים שהצרכים וההרגלים שלהם מתנגשים".
למרות איכויותיו הניכרות, הספר יוצר גם תחושה שהטיפול דורש מהמטופלים רמות גבוהות, אפילו גבוהות מאוד, של גמישות מחשבתית, מודעות עצמית ודינמיות משוכללת בין דמויות והקשרים, כאילו כדי לשרוד במערכת זוגית צריך להיות קצת על-אדם פסיכו-פילוסופי. אבל אנחנו בסך הכול אנשים די פשוטים – כלומר, לפחות הגברים שבינינו.
"לפעמים נשים נבלעות באימהות ומקבלות בקשר עם הילדים את כל האהבה שהן צריכות, ונוצרת חומה בין קבוצת 'אמא והילדים' לבין האב שנותר בחוץ. במקרים אלו כדאי להבהיר שיש שעות שבהן אמא עם אבא, והילדים לחוד, כדי שהזוגיות תשמור על הקיום שלה כיחידה מובחנת משאר המשפחה"
"הטיפול דורש רק שהמטופלים יגיעו בזמן וישלמו בסוף החודש", מוחה ד"ר קליינר-פז. "כל היתר באחריות התהליך. לא צריך תואר אקדמי כדי להיות מטופל/ת או כדי להיות בזוגיות נעימה. אפשר להיות אדם פשוט, שרק רוצה להעביר את חייו בסבבה, ואם חיי הזוגיות שלו פתאום מסתבכים, יש אפשרות להפיק תועלת מטיפול זוגי דווקא כדי לחזור לשגרה הפשוטה והנינוחה.
"ומילה לגבי הגברים ה'פשוטים' שאתה מייצג: בלי להגזים, כמעט כל הגברים (ההטרוסקסואלים) שפגשתי בקליניקה אומרים מתישהו 'אני רק רוצה שהיא תחייך'. לנשים יש רשימה ארוכה יותר של משאלות. הכמיהה של הגבר לכך שאשתו תהיה שמחה נוגעת ללב, ובאמת עושה את החיים הזוגיים נעימים ופשוטים. החיוך שלה נותן לו אישור שהכול בסדר, שהוא בסדר. אבל איך לגרום לה לחייך? פה הטיפול יכול לעזור לפעמים".
