סער וקורל נפגשו ממש בתחילת ההפגנות כנגד ההפיכה המשטרית בקפלן. תחת הגשם השוטף, בשבוע השלישי להפגנות, הם נתקלו זה בזה, חייכו והחלו לשוחח האחד עם השני. שבוע לאחר מכן, הם כבר הגיעו להפגנה ביחד, ואחרי שלושה חודשים, שבמהלכם ההתאהבות ביניהם התעצמה, הם עברו לגור יחד והחלו לרקום תוכניות עתידיות.
נסיבות המפגש ביניהם גרמו להם להאמין שהם רואים את החיים בדיוק באותה צורה, ורוצים מהם בדיוק את אותם הדברים, אלא שאז הגיעו מאורעות 7 באוקטובר, וכמה ימים אחר כך פרצה מלחמה מקבילה בביתם: זה התחיל כאשר סער אמר שהוא מתכוון להתנדב למילואים למרות שלא זימנו אותו, וקורל נכנסה להתקפי חרדה שנמשכו שלושה ימים. לבסוף, סער הסכים לוותר על ההתנדבות למילואים והחל להתנדב באופן אזרחי, צעד שהרגיע מעט את קורל. שניהם קיוו שמעתה הם יִצְלחו את המלחמה הזאת בשקט יחסי.
אך ככל שחלף הזמן והמלחמה הלכה והסלימה, גם המתח ביניהם רק הלך וגדל. סער בילה את רוב זמנו עם חברים, שהיו מודאגים כמוהו מן המצב, ואילו קורל הרגישה שאין לה כוחות וגם לא רצון להצטרף אליו. היא מצאה את עצמה בודדה ומנוכרת, ודיברה עם סער שוב ושוב על כך שהיא לא יכולה לשאת יותר את החיים מלאי הקונפליקטים בישראל. סער התעלם מדבריה, כאילו היו זמזום טורדני ובר חלוף. הוא לא חשב לרגע אחד שהיא מתכוונת למה שהיא אומרת. השיא הגיע כשקורל הכריזה שהיא רוצה לעזוב את הארץ, וסער קלט פתאום שהיא רצינית לחלוטין ושהיא לא מדברת על עזיבה זמנית.
מאותו הרגע, הפך הנושא לשיחת היום ביניהם: סער, שחשב שקורל ציונית בדיוק כמוהו, היה המום מן העובדה שהיא מסוגלת לעזוב את הארץ בִּמקום להיות כאן ולתמוך בלוחמים, במשפחות החטופים ובכל מה שהיה יקר לליבו מאז ומתמיד, ואילו קורל, שמאסה במאבקים פוליטיים, הרגישה שהמלחמה הארורה הזאת גוזלת ממנה את בן זוגה, ולא הצליחה לקבל בשום אופן את העובדה שהוא ממשיך להקדיש את חייו למטרות שנראו לה פחות ופחות ריאליות.
די מהר הפך המאבק האידאולוגי ביניהם למאבק אישי ורגשי: קורל הרגישה שסער מעדיף את המפגשים הפוליטיים עם חבריו על פניה, ואילו הוא הרגיש שהיא בועטת בכל מה שחיבר ביניהם, ומזלזלת בערכים ובדעות שהיו משותפים לשניהם עד לא מזמן. הטיעונים והדוגמאות שהביאו, על מנת לבסס את עמדתם, לוו באֶמוציות קשות שגרמו להם להתרחק ולכעוס זה על זה במשך ימים שלמים.
הם התקשו להקשיב האחד לשני והאווירה בביתם הפכה לטעונה וסוערת. חלק מן החברים שלהם עזבו בינתיים את הארץ, בעיקר אלה שיש להם ילדים קטנים, ואילו סער וקורל המשיכו לדון ולהתווכח על הדברים, כאשר בסתר ליבם הם מקווים שבכל רגע תסתיים המלחמה הזאת ואיתה ידעך גם המאבק ביניהם.
זוגיות כמשיכת חבל קטלנית
לעיתים קרובות מדַי הופכת זוגיות למשיכת חבל, שפוצעת את שני הצדדים. המציאות החיצונית היא רק תירוץ להתנהלות הזאת. בפועל, כמעט בכל מערכת זוגית מגיע הרגע שבו מרגישים בני הזוג שהם לא מקבלים מן הזוגיות שלהם יותר את מה שהם זקוקים לו ורוצים בו. הם מרגישים דחויים, לא מספיק חשובים או לא מספיק אהובים, ואז כל אירוע, גדול ונורא כמו מלחמה, או קטן ופעוט כמו ניקיון, כלים וכביסה, הופך להיות תרוץ למאבקי כוח. משיכת החבל הופכת להיות הטכניקה שבאמצעותה ממשיכים בני הזוג להיאחז לכאורה זה בזה, אבל בסופו של דבר היא הופכת להיות הסיבה לניתוק אלים ומכאיב האחד מהשני.
שחר וקורל הגיעו אליי בעיצומה של משיכת החבל הזאת, אחרי שכל הניסיונות שלהם לשוחח ולהבין זה את זה עלו בתוהו, והם הרגישו שהם מתרחקים האחד מן השני באופן שעלול להיות הרסני ולהוביל לפרידה. קורל כבר יצרה קשר עם קבוצת ישראלים שתכננה לעזוב את הארץ ולגור בקפריסין, ובמקביל היא סִירבה בכל תוקף לחזור עם סער להפגנות שהתחדשו בקפלן. מלבד הזיכרון הרומנטי שהיה להפגנות הללו, לא נותר בהם דבר מבחינתה. האמונה שלה ביכולתם לשנות משהו פינתה את מקומה לתקווה שתוכל לשנות לפחות את גורלה ואת גורל המשפחה שקיוותה להקים עם אהוב ליבה.
עבור סער, גישה זו היוותה לא פחות מבגידה: הוא הרגיש שהיא בגדה בו כאשר יצרה קשר עם חבורת הישראלים מאחורי גבו, והוא גם הרגיש שהיא בוגדת בו שוב, בגלל שהיא בועטת בכל מה שלתחושתו, חיבר ביניהם בתחילת ההיכרות. למרות זאת, כשהם נכנסו לחדר העבודה שלי בפעם הראשונה, הכריזו שניהם פה אחד שהם לא זקוקים לטיפול זוגי. "אנחנו אוהבים מאוד, ועד שפרצה המלחמה גם הסתדרנו וחלמנו יחד בדיוק את אותם חלומות", אמרו, וביקשו רק פגישת ייעוץ אחת, שתעזור להם ליישב את הקונפליקט ולחזור למקום הזוגי שהיו בו, רגע לפני שפרצה המלחמה.
מאחר וממילא אינני מחליטה מראש לכמה פגישות זקוק זוג שמגיע אליי, ואני שמחה לעשות תהליכים קצרים כאשר הדבר מתאפשר, הנהנתי בחיוך, וביקשתי שיספרו לי מה הביא אותם אליי. ברגע שהם התחילו לדבר, שמעתי בקולם את המצוקה שהדי המלחמה יצרו בחייהם הפרטיים. די מהר הבנתי שהם הגיעו אליי מתוך תקווה שאשפוט ביניהם ואחליט עבורם מה עליהם לעשות.
סירבתי לקחת על עצמי את תפקיד הבוררת והשופטת. זאת לא הגדרת התפקיד שלי, וזה גם לא היה עוזר להם. כל מה שעשיתי בשלב הראשון של השיחה, הוא להקשיב להם ולגרום גם להם להקשיב האחד לשני, אחרי חודשים ארוכים שבהם לא הצליחו לעשות זאת. למרות עוצמת הרגשות שחצצה ביניהם, ראיתי מיד את האהבה ששוררת ביניהם ואת התקווה שתוך פרק זמן קצר ייפתרו כל הבעיות המעיבות עליהם.
ציר המחויבות וציר ההקשבה
הסיפור של סער וקורל הוא דוגמה קלאסית למשיכת חבל שהתחילה ממציאות חיצונית קשה, והפכה לדרך ללא מוצא: היא מפחדת ורוצה שהוא ישמור ויגן עליה, הוא מנסה להרגיע אותה, אבל לא משנה מה הוא עושה, זה לא מספיק לה. הוא נפגע ומתרחק, היא מרגישה שהוא מתנתק ממנה ומנסה להיאחז בו ללא הצלחה, הוא מרגיש שהיא מצרה את צעדיו ומזלזלת בערכיו ומתרחק עוד יותר. עכשיו גם היא מתחילה להתרחק, הוא מאשים אותה בבגידה רגשית והיא מאשימה אותו בדיוק באותו הדבר.
"משיכת החבל היא הטכניקה שבאמצעותה ממשיכים בני הזוג להיאחז זה בזה, אבל בסופו של דבר היא הופכת להיות הסיבה לניתוק אלים ומכאיב האחד מהשני"
מבט חיצוני ושטחי על משיכות חבל בזוגיות מעורר תחושה שבני הזוג הגיעו למבוי סתום ושדבר לא יוכל לעזור להם לצאת מן התסבוכת. לכן, לא פעם מסתיימת משיכת חבל כזאת באיומי פרידה ואפילו בפרידה בפועל. מבט מעמיק יותר מלמד שתמיד יש יותר משני פתרונות קיצוניים לכל בעיה, ושהדרך לפתרון שיתאים לשני בני הזוג, עוברת דרך שני צירים מרכזיים: ציר המחויבות וציר ההקשבה.
מחויבות לקשר הזוגי פרושה מעבר תפיסתי והתנהגותי, שהוא לעיתים קרובות דרמטי, מחשיבה אינדיבידואלית לחשיבה זוגית, מהאני הפרטי לאני הזוגי. ד"ר הארוויל הנדריקס, אבי שיטת האימגו, כתב על כך בהרחבה. לדבריו, המעבר מ'אני פרטי' ל'אני זוגי' כרוך בסגירת כל פתחי המילוט המאיימים או עלולים לאיים על הקשר. פתחי מילוט יכולים להיות איום בפרידה או בגירושים, בריחה למָסכִים, הסתגרות בחדר, הימנעות משיתוף ושתיקות ארוכות, שהות ארוכה ולא סבירה מחוץ לבית, וגולת הכותרת - התבצרות בעמדות מנוגדות, ללא נכוֹנוּת להקשיב ולראות את המציאות בעיני האחר.
הבחירה לסגור את פתחי המילוט מחייבת את בני הזוג להכיר ולהודות בָּדרכים שבהם ניסו לברוח ולהימנע זה מזה, ולהתחייב מחדש, באופן מודע ובוגר יותר מכפי שהתחייבו ביום נישואיהם, שהקשר שלהם הוא הקשר שבו הם בוחרים להיות, שעבורו הם מוכנים להתמודד עם השדים הפנימיים והחיצוניים שלהם, ולא לוותר.
ציר ההקשבה הוא דיאלוג חדש שבו בני הזוג מתחייבים להרחיב את נקודת המבט שלהם, ליצור עבורם הזדמנות לראות את המציאות בעיניו של הצד השני, ולהשתחרר מנקודת המבט האוטומטית, הצרה והחד-צדדית, שדרכה הם רואים כרגע את הקונפליקט.
בשלב הראשון של הדיאלוג, לוקח על עצמו אחד מבני הזוג את תפקיד המקשיב, והשני את תפקיד המדבר. על פי הדימוי של הנדריקס, מתבקש המקשיב לצעוד על גשר דמיוני וללכת לקראת הפרטנר שלו, שנמצא מעברו השני של הגשר. בן הזוג עומד ומחכה לו שם בזרועות פתוחות, ומתוך כוונה מלאה לדבר, כך שהצד השני יוכל להבין.
על מנת שהתהליך יצליח, נדרשים תאום וכיוונון מלא בין בני הזוג: על המקשיב להשאיר מאחור, באופן זמני, את עמדותיו ודעותיו ביחס לנושא השנוי במחלוקת, ולהיות פנוי לחלוטין לשמוע את הצד השני באופן מלא, בלי לענות, בלי להתווכח, בלי להביא עובדות נוספות ובלי לנסות בכל דרך, ישירה או עקיפה, לסתור את הדברים. על הצד שמדבר להשמיע את דבריו באופן שיָקֵל על המאזין להיכנס לעולמו, ולעשות זאת בשפה המתארת את החוויה הרגשית שלו, בלי להאשים, בלי לתקוף ובלי לפגוע בתחושת הערך והביטחון של בן הזוג.
כאשר שני בני הזוג מכווננים זה אל זה, מושגת למעשה המטרה הראשונה והחשובה ביותר של הדיאלוג ההתכוונותי - במקום האויבים שהיו עד לאותו רגע, הם נמצאים עתה באותו צד של המתרס, כאשר מטרה משותפת מאחדת אותם - להבין בכנות זה את זה, ולשהות האחד בעולמו של האחר.
בשלב השני של התהליך נדרש מי שמקשיב לחזור על דברי הצד המדבר. ממשיכיו של הנדריקס מסבירים שיותר מן היכולת לחזור על המילים המדויקות שאמר המדבר, חשוב לדעת להתחבר לרגשות הכנים שניצבים בבסיס הדברים. כאשר זה קורה מתרחש השלב השלישי של התהליך, אשר בו נוצרת חוויה אמיתית של הבנה וחיבור בין השניים, ובן הזוג שהקשיב מסוגל עתה לומר בכנות: אני רואה אותך, אני מבין אותך, אני מרגיש אותך, ואני אִיתך בזה. בשלב הבא מתרחש היפוך תפקידים: זה שהקשיב הופך עתה להיות המדבר, וזה שדיבר הופך למקשיב.
התהליך מסתיים כאשר שני בני הזוג רואים את המציאות מנקודת מבט רחבה יותר, ושניהם מסוגלים להכיל זה את עמדותיו של זה. מכאן קצרה הדרך לפתרון הקונפליקט, ובני הזוג ימצאו את הפתרון שמתאים להם בכוחות עצמם ובקלות יחסית, ואילו המטפל לא יידרש עוד להיות שופט, מגשר או בורר ביניהם.
"הבחירה לסגור את פתחי המילוט מחייבת את בני הזוג להכיר ולהודות בָּדרכים שבהם ניסו לברוח ולהימנע זה מזה, ולהתחייב שהקשר שלהם הוא הקשר שבו הם בוחרים להיות, שעבורו הם מוכנים להתמודד עם השדים הפנימיים והחיצוניים שלהם, ולא לוותר"
קורל וסער לא היו זקוקים לטיפול ארוך, בדיוק כפי שקיוו. אחרי שלוש פגישות, שבמהלכן הם הצליחו להקשיב ולהיות מכווננים זה אל זה, הם החליטו יחד איפה וכיצד יחיו מעתה את חייהם, ואיך נכון להם להתמודד יחד, אל מול המלחמה שממשיכה להשתולל במדינה האהובה עליהם.
לכל בעיה זוגיות יש הרבה יותר משני פתרונות. כל מה שנדרש על מנת להגיע אל הפתרונות הללו יחד, הוא מחויבת בלתי מתפשרת לקשר, והקשבה המכווננת בכנות ובאומץ אל בן הזוג הנבחר. אני מאחלת לכל הזוגות בתחילת דרכם מעבר קל מן האני הפרטי לאני הזוגי, ולכל הזוגות באשר הם אני מאחלת שכל הקונפליקטים ביניכם ייפתרו מתוך מחויבות עמוקה לזוגיות שלכם, ונכונות לכבוד הדדי ולהקשבה אמיצה.
כנרת טל מאיר היא מחברת הספר "סוד האהבה", ומייסדת "שיחה שנוגעת": בית להתפתחות אישית זוגית ומינית, המקדם תהליכי שינוי וצמיחה.
