"עד היום אני יכולה לעצום את העיניים ולראות את המבט שלו: מבט של רוצח. הוא נכנס לחדר וזרק אותי על המיטה, תפס אותי עם הידיים וישב לי על הצלעות. ניסיתי לברוח וצעקתי לעזרה, אבל אף אחד לא שמע אותי. הבנתי בפעם הראשונה שאני בסכנת חיים, ויכול להיות שמכאן אני אצא רק בשקית", משתפת מזית רפמן (44) מקרית מוצקין.
במשך ארבעה חודשים היא ניהלה זוגיות עם בן זוג קנאי ואובססיבי, תוך כדי שהיא מתרצת את ההתנהגות שלו בכל דרך אפשרית, במקום לראות את האמת המרה: שהאהבה שלו יכולה להרוג. היום היא יועצת זוגית ומאמנת אישית, מומחית לטיפול בחרדות ובטראומה, ומפתחת השיטה "מהתהום לפסגה", באמצעותה היא עוזרת לנשים ולגברים לצאת מקשרים רעילים וממעגל האלימות.
איך הכול התחיל?
"גרתי במשך עשר שנים בארה"ב והייתי קניינית של רשת אופנה מאוד גדולה. ניהלתי שם מערכות יחסים אבל היו דברים עליהם לא הייתי מוכנה להתפשר, וידעתי שרק בארץ אוכל למצוא את הזוגיות שאני רוצה. לבסוף חזרתי לארץ לאחר עשור ואז קיבלתי סטירה מצלצלת כי לא מצאתי את עצמי והיה לי מאוד קשה להתאקלם. לאחר מספר חודשים, התחלתי להתכתב בפייסבוק עם בחור ישראלי שחי בארה"ב. הוא חי שם 15 שנה, וניהל עסק עצמאי, אז הרגשתי שיש לנו הרבה מן המשותף ושהוא מבין אותי ואת השפה שלי.
"התכתבנו חודשיים בערך, עד שהוא החליט להגיע לארץ כדי שנוכל לבחון את הקשר לעומק. התרגשתי מאוד מהעובדה שהוא היה מוכן לעצור את חייו כדי לפגוש אותי. לא ידעתי אז שמה שהטעה אותי לאורך כל הדרך, היה משהו שאני מכנה 'מחשבה מכורה מראש'. האמנתי בכל ליבי שהוא כרטיס החזרה שלי לחיים בארה"ב. ידעתי שאם הכול יתקדם בינינו כשורה, אוכל לחזור איתו לאמריקה.
"הוא הגיע לארץ ובחודש הראשון הוא פשוט היה הגבר המושלם, עד שמהר מאוד הוא הפך את עורו. הוא התחיל לבדוק לי את הטלפון, נכנס לפייסבוק שלי, והחל לשאול ולתחקר: 'לאן את הולכת?', 'למה את הולכת?', 'עם מי את מתכתבת?'. הוא שם לי עוקב ובדק כל יום כמה עוקבים חדשים נוספו לי. זה עבר ללבוש שלי, לאיפור, לדרישות לא ללכת לחברות, עד שכל השגרה שלנו יחד התמלאה בריבים ובחקירות, לצד האשמות אם גבר אחר היה מסתכל עליי".
"יצאתי החוצה לעשן כדי להימנע מהסלמה, והוא יצא אחריי עצבני עם רעידות ברגליים ובידיים. רציתי ללכת לישון והוא לא נתן לי ודרש שנדבר. הפעם הזאת הייתה שונה מכל הריבים שהיו לנו לפני כן, כי היה לו מבט מבהיל בעיניים, כזה של רוצח"
בשלב זה עדיין לא חשדת שמשהו מוזר?
"בהתחלה התייחסתי לזה בתור קנאה בריאה. אמרתי לעצמי שהוא לא בטריטוריה שלו: אין לו כאן חברים, הוא מתוסכל ומשועמם, העסק שלו בחו"ל והוא הגיע לפה במיוחד בשבילי. ארבעה חודשים התנהלו בצורה הזאת, ואני הסתרתי זאת ולא דיברתי על כך עם אף אחד. תירצתי לעצמי שאף אחד לא יכול להבין מה עובר עליו, ושרק אני מבינה אותו כי גרתי בחו"ל.
"מבחינתי המבחן האמיתי היה שאם נגור יחד ונסתדר, יהיה זה כרטיס החזרה שלי לחיים הטובים שהיו לי בארה"ב. בפועל, כשהוא רצה שאעבור לגור איתו, משהו בפנים הרגיש לי לא טוב. אלוקים נתן לי מתנה והיא האינטואיציה שלי, אבל באותו הזמן לא הקשבתי לה, כי הריבים התישו אותי. בשלב מסוים כבר נפלתי חזק, ואז הגיע הסיוט של החיים שלי".
מה קרה?
"שבועיים לפני המקרה ביקרנו את ההורים שלי. הוא מזג לי לשתות ואמא שלי ראתה שהיד לו רועדת מעצבים וזה היה נראה לה חשוד. כשיצאנו משם, התחיל בינינו ויכוח נוסף וצעקות על איך לא כיבדתי אותו, ובעקבות הריב לא דיברנו עד למחרת בערב כשחזרתי מהעבודה. נכנסתי להתקלח והוא חיטט לי בטלפון וניסה לראות אם סיפרתי למישהו על הריב. כשיצאתי מהמקלחת, הוא זרק לי את הטלפון בכזאת עוצמה שאני לא יודעת איך הוא לא נשבר.
"יצאתי החוצה לעשן כדי להימנע מהסלמה, והוא יצא אחריי עצבני עם רעידות ברגליים ובידיים. רציתי ללכת לישון והוא לא נתן לי ודרש שנדבר. הפעם הזאת הייתה שונה מכל הריבים שהיו לנו לפני כן, כי היה לו מבט מבהיל בעיניים, כזה של רוצח. הוא הסתכל עליי והיד שלו עלתה למעלה. הוא התכוון לתת לי סטירה ולא הצליח כי התחמקתי ממנה. באותו רגע החלטתי שאני לוקחת את כל הדברים שלי ועוזבת.
"נכנסתי לחדר השינה כדי לארוז, אבל הוא נכנס אחריי, זרק אותי על המיטה, ישב לי על הצלעות ותפס לי את הידיים. נאבקתי בכל כוחי עם הרגליים. הוא סתם לי את הפה, ואז הבנתי שאני בסכנת חיים. לא יודעת איך, אבל הצלחתי להדוף אותי ממני, לברוח מהדירה ועל הדרך לקחת את הפלאפון, שהיה מונח על השיש שליד הדלת.
"השעה הייתה שתיים בלילה, התחבאתי בין השיחים והזמנתי מונית, כשאני ממתינה ולא נושמת כדי שלא ישמע אותי. כשהמונית הגיעה, יצאתי מהשיחים והוא - שהתחבא גם כדי לתפוס אותי, קפץ ואחז אותי בחוזקה בצלעות וגרר אותי על הכביש. הנהג שהיה במונית קפא במקום מרוב שוק, אבל אני נלחמתי על החיים שלי. נתתי לו בעיטה לאשכים, רצתי למונית וצרחתי לנהג שייסע מהר. הוא עשה אחרינו מרדף עם הרכב שלו במשך 20 דקות, עד שהצלחנו לברוח ממנו, ואז הגעתי לחברה שידעתי שאצלה הוא לא יוכל למצוא אותי".
"למרות שהייתי עטופה בחיק משפחה אוהבת לצד בן זוג אוהב שהכרתי, עדיין הרגשתי שחרב עליי עולמי. לא בטחתי אז באותו בן זוג, כי איבדתי אמון בגברים. חשבתי לעצמי שאם האקס הרים עליי יד, כנראה שכל אחד יכול"
נורא. מה קרה אחר כך?
"למחרת בבוקר הגעתי הביתה וסיפרתי לאמא שלי. עוד לא באמת הבנתי לעומק מה עברתי. כשאבא שלי הגיע ושאל מה קרה, כבר בכיתי והתפרקתי. נפלתי על הרצפה וסיפרתי הכול. ההורים שלי כאבו את הכאב שלי, והפצירו בי להישאר איתם ולא לצאת מהבית. הם צדקו כי הוא הגיע לבית של ההורים שלי ועשה עליי תצפיות ומעקבים, לא הפסיק לשלוח הודעות. לא הודעות של התנצלות, אלא של האשמות. 'את גרמת לי להתנהגות הזו', 'את דחפת אותי לכך', 'בואי נדבר'. לא הסכמתי כמובן, אלא ביקשתי שינתק איתי כל קשר.
"אחרי שיצאתי באותו לילה עם חבלות בכל הגוף, אותן הסתרתי עם מייקאפ במשך שלושה שבועות, החלטתי שלשם אני לא חוזרת בחיים. לא הוא ולא אף אחד אחר יכניס אותי לסטטיסטיקה. חששתי שאם אפגש איתו שוב כדי 'לדבר', הוא יסיים את מה שהתחיל. אני כן יכולה להגיד שהבנתי לאורך כל הדרך שאני נמצאת בזוגיות רעילה, כי כל הנורות האדומות דלקו. הבעיה היא שבחרתי לא לראות אותן. בחרתי לתרץ ולשקר לעצמי.
"משם גם קם המונח של 'מחשבה מכורה מראש': סיפרתי לעצמי שהוא כרטיס החזרה שלי לחיים הטובים שהיו לי בארה"ב. לצערי, הרבה נשים וגברים עושים זאת וכך הם נשארים בזוגיות רעילה או אלימה משיקולים כלכליים ואחרים, או כי יש ילדים בתמונה.
"היום אני אומרת לכל מי שמגיע אליי לטיפול או להרצאה, שלא יחכה לנורה השנייה, ושיקום כבר כשהנורה הראשונה נדלקת. בנוסף, חשוב שאלו שקמים יתכננו טוב-טוב את העזיבה שלהם, מה שאני לא עשיתי, כדי להימנע מסכנה. חשוב מאוד לשתף את הסביבה הקרובה ולקבל טיפול במידת הצורך. החיים שלי התהפכו עליי כי הדחקתי את מה שקרה לי. אני חשבתי ש'דפדפתי' את האירוע ושידרתי עסקים כרגיל, אבל בפנים זה מאוד טלטל אותי וניהל אותי, כי הטראומה הייתה ענקית והדחקתי אותה. זה היה הטריגר להתדרדרות המסיבית שחוויתי זמן מה מאוחר יותר".
כיצד השפיעה עליך ההדחקה?
"שנה לאחר האירוע, כשאני כבר בזוגיות חדשה, אבא שלי נפטר באופן פתאומי מדום לב, ואז התהפך עליי כל עולמי. הוא הלך לישון צהריים ולא התעורר. התחלתי לשקוע בדיכאון, וכל הטראומות, כולל האלימות שחוויתי, החלו לצוף. הרגשתי שהוא השאיר אותי לבד, למרות שהייתי עטופה בחיק משפחה אוהבת ובן זוג אוהב שהכרתי, שהיום הוא בעלי. אבל אז לא בטחתי בו, כי איבדתי אמון בגברים. חשבתי לעצמי שאם האקס יכול היה להרים עליי יד, אז כנראה שכל אחד יכול.
"הייתי מדברת לעצמי ואומרת בשקט, 'אבא, השארת אותי לבד'. בשבעה הייתי על כדורי הרגעה כדי לא להתמוטט, אבל כשקמתי מהשבעה זה התחיל להכות בי: רעידות בגוף וצעקות 'אין לי אבא' כל הלילה, סיוטים ופחד להירדם. הייתי ניגשת למאור, בן זוגי, ולאמא שלי בלילה ובבוקר, רק כדי לבדוק שהם נושמים.
"לא ישנתי, לא אכלתי, לא דיברתי, לא תפקדתי ולא יצאתי מהבית. החרדות והטראומות של כל מה שעברתי בשנה האחרונה עלו וצפו. בשלב מסוים, לא יכולתי לשאת יותר את הכאב והמחשבות, אז אפילו תכננתי ניסיון התאבדות. כתבתי שני מכתבי פרידה, אחד לאמא שלי ואחד למאור.
"למחרת נכנסתי לאמבטיה עם סכין בכוונה ממשית לחתוך ורידים בידיים ולשים קץ לחיי, ואז שמעתי בראשי שני קולות. האחד אמר לי, 'תעשי את זה, תסיימי עם הסבל הזה, לכי תהיי עם אבא שלך', והקול השני אמר, 'אל תעשי זאת. אבא שלך יהיה מאוכזב ממך'. זרקתי את הסכין על רצפת האמבטיה, בכיתי וצרחתי, מה שכל החודשים האלה לא הרשיתי לעצמי לעשות. אחרי כמה ימים הבנתי שאם אני פה ואני מתכוונת להישאר, עליי להילחם על החיים שלי".
איך נלחמים על החיים ממקום כל כך נמוך?
"עליתי לקבר של אבא שלי, דיברתי איתו והבטחתי לו שאני אלחם על החיים שלי, ושבפעם הבאה שאגיע לבקר אותו, אני אגיע בגרסה שהיא אפילו יותר משופרת ממה שהוא הכיר. ידעתי שלהילחם בשביל עצמי לא אהיה מסוגלת, אבל בשבילו כן, ושאם הבטחתי, אהיה חייבת לקיים את ההבטחה. במקביל גם שיניתי את האמונה: אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאבא שלי היה עוזב אותי אם הוא לא היה משאיר אותי לפני כן בידיים טובות ובטוחות.
"בתהליך ההחלמה לא הקצבתי לעצמי לוחות זמנים, אבל כן שמתי מטרה לנגד עיניי, ואז התחלתי לדבר לעצמי בקול רם בדיבור חיובי פנימי, במיוחד מול מראה. הבקרים היו הכי קשים, כי עלתה השאלה 'מה התכלית שלי?', אבל אז הייתי כותבת את כל הדברים החיוביים שיש לי בחיים האלה והבנתי שיש לי חיים טובים, דבר שלא הצלחתי לראות לפני כן.
"אחרי שלושה חודשים חזרתי לחייך, ואז הבנתי שאני בדרך הנכונה. הבנתי שבורא עולם תכנן לי את כל רצף ההתרחשויות כדי שאחרי שארים את עצמי, אוכל לעזור ולטפל באנשים אחרים. נזכרתי ששבועיים לפני שאבי נפטר, הוא רצה לפתוח לי קליניקה, ואמרתי לו שאני אטפל באנשים בדרך טיפולית שאני אמציא. בסוף כל המכות שלי הפכו לברכות שלי".
מדהים. מהי שיטת הטיפול שלך, "מהתהום לפסגה"?
"זוהי שיטת טיפול שבנויה מחמישה שלבים וממגוון משימות שאותן מקבל כל מטופל בהתאם ללוח הזמנים שלו, למצבו וליכולתו. השלב הראשון הוא שלב ההחלטה והאמונה - 'אני יכול לצאת מזה', 'חרדות ודיכאון זה לא לכל החיים'. השלב השני הוא שלב ההתבוננות. השלב השלישי הוא שלב הדיבור הפנימי החיובי, הרביעי עוסק בהנעת התת מודע למודע, ובשלב החמישי ישנה חזרה לשגרה משופרת.
"שיטת הטיפול שונה מאחרות כי היא פותחה בעקבות כל המקומות הנמוכים שאני הייתי בהם. אני יודעת איך כל סימפטום מרגיש, לא כי למדתי זאת מספר אלא כי חוויתי הכול על בשרי: חרדות, דיכאון, טראומה, פחדים, לחצים, מחשבות טורדניות וניסיון התאבדות, ואין חכם כבעל ניסיון".
ספרי לי איך עזרת ליחידים וגם לזוגות לצאת ממערכות יחסים רעילות וממעגל האלימות בזוגיות.
"פנה אליי למשל זוג מהמם שנשוי 15 שנה לטיפול זוגי, כדי לבדוק האם הבעל יכול לשנות את התנהגותו המקטינה כלפי האישה. האישה הגיעה באמונה שהוא לא מסוגל להשתנות ושהיא לא תסכים יותר להשפלה ולביזוי שלו כלפיה. צריך להבין שזה מאתגר לשנות מחשבה ואמונה, כי הבעל הבטיח להשתנות ורצה זאת במשך שנים אבל לא הצליח, כי הוא בעצמו לא האמין שזה אפשרי. אני תמיד אומרת: אם לא תיקחו החלטה ותאמינו שאפשר, אז גם המטפלים הכי טובים בעולם לא יוכלו לעזור לכם.
"בשלב השני עסקנו בהתבוננות: איך הוא ראה את הדברים, מה הביא אותו להתנהג בצורה אלימה כלפי אשתו, ובדקנו גם איך אשתו התבוננה בסיטואציה במשך כל השנים ואילו תירוצים היא סיפרה לעצמה. השלב השלישי עסק בדיבור חיובי: שיח חיובי בנפרד ושיח חיובי בתור זוג, והיה צריך ללמד אותם לעשות זאת אחרי שנים של שיח שלילי. בשלב הרביעי הם קיבלו משימות שהניעו אותם לפעולה, כל מיני צעדים קטנים שהם התבקשו לעשות בנפרד וכזוג, וזה עשה פלאים לקשר. בשלב הסופי הם יצרו יחד שיגרה משופרת גם מבחינת השיח וגם מבחינת ההתנהלות, ועשו דברים שהם מעולם לא עשו יחד כאינדיבידואל, כזוג וכמשפחה".
"שיטת הטיפול שלי שונה מאחרות כי היא פותחה בעקבות כל המקומות הנמוכים שאני הייתי בהם. אני יודעת איך כל סימפטום מרגיש, כי חוויתי הכול על בשרי: חרדות, דיכאון, טראומה, פחדים, לחצים, מחשבות טורדניות וניסיון התאבדות, ואין חכם כבעל ניסיון"
"יש לי עוד דוגמה - פנתה אליי מישהי לאחר חמש שנות זוגיות שכללה התעללות כלכלית, נפשית ופיזית. היא הכירה גבר עמיד כלכלית ובשנה הראשונה הוא הרעיף עליה פינוקים, טיסות לחו"ל, שופינג וכל מה שהיא רצתה וחלמה לעצמה. היא היתה בטוחה שהיא מצאה את האביר על הסוס הלבן. בשנה הזאת הוא דאג לכך שהיא תתפטר מהעבודה שלה, והרחיק אותה ממשפחתה ומהחברים.
"לאחר שהמהלכים הללו נעשו, הוא שינה את יחסו כלפיה בצורה קיצונית ושלילית. הוא לקח ממנה את כרטיס האשראי, השאיר אותה בבית לבד, בזמן שהוא טס ומבלה ברחבי העולם עם חברים, והוא אסר עליה להיפגש עם חברים ובני משפחה יותר מפעם בשבוע. המשפחה והחברים התחילו להבין שמשהו שם לא תקין, וגילו שהוא גם בוגד בה. הם ניסו להסב את תשומת ליבה, אך היא בחרה לא להאמין להם.
"ערב אחד היא קיבלה אומץ ואמרה לו שסיפרו לה שהוא בוגד בה, ואז הוא היכה אותה בפעם הראשונה. ההתנהגות האלימה כלפיה נמשכה במשך ארבע שנים, עד שהמשפחה שלה הצליחה לשכנע אותה לעזוב, אבל זה לא החזיק מעמד והם חזרו.
"אז בשלב הראשון טיפלנו בהרס העצמי שהיא פיתחה כתוצאה מכך שהוא גרם לה להאמין שהיא לא שווה כלום, ושאף אחד לא ירצה אותה. בשלב השני התרחשה ההתבוננות: בדקנו מה היא חושבת על מה שהיא רואה? מדוע היא נשארת? היא הבינה שהיא 'מכורה למחשבה' כי היא מתרצת ומשקרת לעצמה, כדי להישאר בחיי המותרות אליהם התרגלה. היא למדה להתבונן נכון ולראות את האמת המרה.
"בשלב השלישי התקיים דיבור פנימי חיובי, וברביעי אחרי שהיא החליטה לעשות שינוי, העברנו את הכול ממצב תיאורטי למצב פרקטי. באמצעות צעדים קטנים הגענו לשלב החמישי, שבו היא כבר חזרה באופן מעשי לשגרה משופרת, נרשמה לחוגים ולסדנאות, יצאה מאזור הנוחות שלה ולאחר מספר חודשים גם מצאה זוגיות חדשה, טובה ובריאה. ללמדך שהכול אפשרי, ושמהמקום הכי נמוך אפשר להגיע למקום הכי גבוה. אני עשיתי את זה, הם עשו את זה וכל אחד יכול".
