לפני חמש שנים, לקראת יום הולדתה ה-36, ענת שמחה שפילמן החליטה להעניק לעצמה מתנה – סרטון תדמית. היא הזמינה לביתה את שחר דוד שפילמן, אחרי שנתקלה בו בפייסבוק והתרשמה מאוד מעבודותיו. לשחר דוד הייתה אז סדרה תיעודית, שבמהלכה הוא צילם, ערך והפיק סרטי וידיאו של סיפורים אישיים. "קראתי לזה – 'שליחות', מפני ששאלתי אנשים מה השליחות שלהם בחיים", הוא מספר.
לכל אחד מהם היו אז חיים מלאים, ולא רק זה – לאותו מפגש שחר דוד הגיע מלווה באשתו, והוא פגש שם את בעלה של ענת שמחה ואת שני ילדיה. "ענת גרה אז באזור די נידח, שמעולם לא הייתי בו, אז הזמנתי את אשתי להצטרף אליי כדי שנוכל להפוך את יום העבודה לטיול". "זאת הייתה סיטואציה הזויה", אומרת ענת. "אכלנו ביחד ארוחת בוקר ושחר אפילו צילם את הילדים. אחר כך הוא פתח שוב את המצלמה, והרגשתי שהוא רק רוצה לשמוע אותי".
אני זוכרת ששחר שאל אותי איפה הייתי כל חייו
מאותו הרגע התחילה ביניהם ידידות שאף אחד מהם לא הכיר לפני כן. "ההיכרות הייתה על רקע עסקי, אבל שנינו שמנו לב שהשיח בינינו היה קולח באופן טבעי", הם מספרים. במשך הזמן, ענת עשתה פרויקטים נוספים, והזמינה את שחר לצלם גם אותם. "אחרי זמן לא ארוך כבר הרגשנו כמו אחים, כאילו שאנחנו מכירים מאז שהעולם נברא, אבל זה לא היה רומנטי", שחר מבהיר, וענת מזדהה. "החיבור היה טבעי ונדהמנו עד כמה החלומות שלנו משותפים. אני זוכרת ששחר שאל אותי איפה הייתי כל חייו", היא אומרת.
מתי הקשר כן תפס כיוון רומנטי?
"יום אחד קבענו לצלם סרטון בטבע. אחר כך ראיתי ששחר העלה סרטון לפייסבוק שבו הוא שר את 'אצלך בעולם', והרגשתי שהמילים התחברו לי עם הסיטואציה של הטיול. זה שיר מאוד עוצמתי ותשוקתי, ופחדתי שאולי שחר מרגיש משהו אליי. אז עוד לא הבנתי שאני בעצמי מתחילה להרגיש משהו כלפיו. באותו היום סיכמתי איתו שאם מישהו מאיתנו מתחיל להרגיש כלפי השני משהו רומנטי, אנחנו נשתף זה את זו, ועזבנו את הנושא. אחרי חודשיים ישבנו בבית קפה בסיום מפגש מקצועי. אני זוכרת ששם האנרגיה כבר הרגישה אחרת. חמש דקות אחרי שיצאנו משם, בשתיים בלילה, שחר התקשר אליי".
"אמרתי לה, נראה לי שאני מאוהב בך", משחזר שחר.
וואו. ענת, איך הגבת?
"אמרתי לו: 'מה פתאום! אני בטוחה שזאת סתם התרגשות מהמפגש. נפתחו לך הצ'אקרות, וזה יעבור לך'. הוספתי שאני נשואה הרבה שנים". "אני כנראה הסכמתי איתה", מוסיף שחר, "למרות שזה היה לי מוזר. אמרנו שניתן לזה כמה ימים ונראה אם זה חולף".
ענת: "אחר כך הייתה לנו פגישת צילום נוספת, הפעם בבית של שחר. צילמנו את עצמנו שרים ביחד באותו היום, והיה שם חיבוק מאוד אינטימי". "אבל זה לא היה מיני", מדגיש שחר, "פשוט חיבוק מאוד קרוב שהרגיש כמו בית. הרגשתי שאני מוכרח לשתף את זה עם גרושתי. אמרתי לה באופן הכי אמיתי ותמים שהתפתחה ביני לבין ענת קרבה אינטימית, שחלקנו גם חיבוק, אבל זה לא מיני או רומנטי, וחשוב לי לשתף אותה בכך. השיתוף הזה הוביל לפיצוץ".
"הרגשתי שאני מוכרח לשתף את זה עם גרושתי. אמרתי לה שהתפתחה ביני לבין ענת קרבה אינטימית, שחלקנו גם חיבוק, אבל זה לא מיני או רומנטי, וחשוב לי לשתף אותה בכך. השיתוף הזה הוביל לפיצוץ"
יומיים אחר כך גם ענת החליטה לשתף את הגרוש שלה בתחושותיה. "שיתפתי אותו בבכי, שאני מאוד אוהבת את שחר, שזה לא רומנטי אבל אני לא יודעת מה זה הדבר הזה", היא נזכרת. "ואז התחילו כמה שבועות שבהם שחר ואני דיברנו בינינו והבנו שהתחושות שלנו לא חולפות, ותהינו מה יהיה. באיזשהו שלב, הבנתי שהחיבור שיש לי עם שחר זה מה שרציתי כל חיי, וגם אם הוא לא רוצה להיות איתי, אני לא יכולה יותר להישאר בנישואיי.
"זה קרה אחרי תקופה שבמהלכה נלחמתי ועשיתי כל מה שאני יכולה כדי לשמור על הנישואים, עד שהתייאשתי. הייתי עם בעלי לשעבר 14 שנים. מצד אחד, היינו חברים ממש טובים ומצד שני משהו לא עבד לא משנה כמה שניסינו, כולל טיפול זוגי. עשינו דרך ארוכה כדי לגשר על הפערים. בסוף נפרדנו אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת להיות עם שחר כי הוא היה נשוי, וניתקנו את הקשר".
מה קרה בזמן הזה?
"אנרגטית כל הזמן הרגשתי את שחר לידי, שמעתי וראיתי אותו. הרגשתי שנדבק אליי משהו שלא עוזב אותי. לא הייתי אדם רוחני בכלל וזה הפחיד אותי מאוד. חשבתי שאני מאבדת את השפיות שלי. אחרי זמן מה דיברנו ושחר אמר לי שהוא בכה מספיק ולא רוצה לשמוע ממני יותר. שוב התנתקנו. חסמתי אותו בפייסבוק, והלכתי למתקשר שיסביר לי מה קורה פה. דרכו גיליתי על מושג שנקרא 'להבות תאומות'".
מה זה אומר?
"הבנתי שיש כל מני פוטנציאלים לזוגיות, אבל יש רק אחד שהוא השורה התחתונה, הוא התשובה והסימן הקריאה. ברמה הדתית זה נקרא 'שורש הנשמה', נשמה שהתפצלה לשני גופים, כמו שאומרים, 'זכר ונקבה ברא אותם', והם מתמגנטים כדי להתאחד מחדש. הבנתי שזה בלתי נמנע ולא דומה לשום דבר שהכרתי. מרגישים את זה בתחושת הבית, במשיכה, בשלווה שיש לנו כשאנחנו ביחד. זה האדם שאני הכי שייכת לו בעולם, ויש כמיהה משוגעת ואינסופית להיות קרובה אליו.
"זה קשר מאוד קשה מפני שלמרות שאנחנו שני צדדים שמיועדים זה לזו, יש בינינו הבדלים על מנת שנעשה תיקון בעצמנו. ביהדות מאחלים 'שיהיה לך זיווג מתוקן', כלומר שכל יום תצליח לתקן עוד משהו בעצמך. התיקון קורה דרך האתגרים, לכן המיועד שלי מצד אחד הוא זה שהכי מקבל ואוהב אותי, ומצד שני באופן לא מודע הוא זה שמביא לי הכי הרבה אתגרים, כדי שאהיה הגרסה היותר טובה של עצמי. זה יכול להיות מאוד קשה ומפחיד.
"עוד גיליתי שהדרך להתמודד עם זה היא להתחבר לעצמי, ושככל שאהיה יותר מחוברת לעצמי, נוכל להתמגנט בחזרה. אז, במקום להתעסק בו, כמו שהייתי עושה בהתחלה, התחלתי להתעסק בעצמי. ראיתי שכל דבר ששחר עושה משקף לי משהו עליי כמו מראה. באותם ימים ישבתי ובכיתי בבית על השטיח, כי האובססיה אל שחר והאהבה אליו לא עזבו אותי. הרגשתי שבא לי שהגלגול הזה יגמר כבר כי אני לא יכולה לחיות עוד דקה בלי האדם הזה. יומיים אחר כך קיבלתי הודעה. 'שלום', כתב לי שחר אחרי תקופה ארוכה שהוא לא היה מוכן לשמוע ממני, ובצדק".
"באותם ימים ישבתי ובכיתי בבית על השטיח, כי האובססיה אל שחר והאהבה אליו לא עזבו אותי. הרגשתי שבא לי שהגלגול הזה יגמר כבר כי אני לא יכולה לחיות עוד דקה בלי האדם הזה. יומיים אחר כך קיבלתי הודעה"
שחר, מה קרה אצלך בזמן הזה?
"גם אני הייתי אז במסע פנימי. הנטייה שלי בזמנו הייתה להתבודד. בעבר הייתי בורח ממערכות יחסים, והפעם רציתי להוכיח לעצמי שאני יכול להישאר נאמן למערכת היחסים. רציתי לבחור בנישואים שלי, אבל החיים הובילו אותי לכיוון אחר. סירבתי לראות את זה עד שגרושתי נפרדה ממני בעצמה. ניסינו טיפול זוגי אבל זה לא הספיק. ניסיתי להילחם אבל זה היה מאוחר מדי. חזרתי לגור אצל הוריי ותוך חמישה ימים יצרתי קשר עם ענת".
צמרמורת. ואז מה קורה?
"חזרנו לדבר ולשתף ברגשות וברצונות שלנו. מצד אחד, רצינו להיות ביחד, מצד שני רק יצאתי מנישואים, רציתי חופש ולא הייתי מוכן להתחייב". "לעומת שחר, אני כבר רציתי שנהיה זוג", מוסיפה ענת. "מצד אחד, דיברנו כמעט כל יום, אפילו חזרנו לעבוד ביחד, ומאידך חווינו הסתרה, בלבול, המון דרמה ובכי. לא אשכח את הרגע ששחר אמר לי שהוא מפחד לאבד אותי, אבל הוא חייב את החופש שלו".
4 צפייה בגלריה
ענת ושחר. "ראיתי שכל דבר ששחר עושה משקף משהו עליי כמו מראה"
(צילום: איתן ון לואן, עמיחי בכר)
מה הרגשת ברגע הזה?
"הרגשתי שאני לא מספיק טובה, כאילו שאני זאת שאף אחד לא באמת בוחר בה עד הסוף. חוויתי המון בכי ותסכול, הרי חיכיתי לשחר שנתיים ושאלתי את עצמי בשביל מה הוא יצר איתי קשר בכלל. מצד שני, הייתה לי הבנה מאוד עמוקה של החיבור הנשמתי שלנו. האמנתי שזה רק עניין של זמן עד שגם שחר יראה את זה. אני זוכרת שחברים משותפים חוו את זה הפוך. מישהי למשל אמרה לי ששחר מאוהב בי עד מעל הראש, ושאלה למה אני לא נותנת לו הזדמנות. זה היה לי מאוד קשה, אבל היה ברור שאני צריכה לנשום עמוק ולתת לזה לקרות בקצב שזה אמור לקרות.
"בשלב מסוים אמרתי לשחר שאני לא יכולה להכיל אנרגיה של עוד נשים סביבו, שאני פשוט לא עומדת בזה ושאני מעדיפה לשחרר. האמנתי שהבורא יסדר את זה. כמה שבועות אחרי כן, שחר הגיע לסדנה שלי ומאז אנחנו ביחד".
תסבירו.
שחר: "בסדנה שלה הרגשתי לפתע תחושה חזקה של בית, והבנתי שאני רוצה לשמור על התחושה הזאת ולחזק אותה. אמרתי לענת שאני רוצה לבחור ב'ביחד' שלנו".
וואו.
"שחר אמר שהוא לא ראה את מה שנמצא לו מתחת לאף כל הזמן", משחזרת ענת. "אמרתי לשחר שיש הרבה מקומות שבהם הוא יכול לישון, אם זה בחדר הילדים, בסלון או איתי במיטה, אבל אם הוא נכנס איתי למיטה, זה כרטיס בכיוון אחד". כמה חודשים אחר כך שחר כבר עבר לגור עם ענת באופן רשמי.
"אמרתי לשחר שיש הרבה מקומות שבהם הוא יכול לישון, אם זה בחדר הילדים, בסלון או איתי במיטה, אבל אם הוא נכנס איתי למיטה, זה כרטיס בכיוון אחד"
איך היה המעבר לחיים משותפים ורשמיים?
שחר: "המציאות ניפצה את כל הדמיונות שהיו לנו. היינו צריכים להתמודד עם כל השדים ועם כל הצדדים שעוד לא הכרנו זה בזו. הבית של ענת הוא יורט, אוהל מונגולי. בשבילי זה היה לעבור מאחוזה לאוהל ולחיות חיים אחרים לגמרי, שבהם כבר לא יכולתי לברוח ולהתבודד כמו שהייתי רגיל. באוהל הכול חשוף ופתוח ואין איפה להתחבא, אז זה היה מעבר קשוח. גם פתאום הכול קורה בחוץ, מדובר, חשוף ופגיע. אני בא מבית עם הרבה מרחבים ומסדרונות וכל אחד נמצא בחדר אחר, הכול מפוצל וסגור, ללא שיח אישי או ריגשי. פה הייתה התשתית הראשונה שעזרה לי לפתוח את הלב, אפילו לגלות שיש לי אחד כזה".
ענת: "ביורט אין פרטיות, הכול מתנקז למרכז. הקירות מעץ דקים, כולם כל הזמן אחד בתוך השני, לטוב ולרע. בתקופה ההיא גם התחילה הקורונה והרגשנו שהכול סוגר עלינו. שחר אמר לי שצריך לתקן את הדלת למשל, ועניתי לו שאין כסף לזה. התחלנו ללמוד לעשות דברים לבד".
שחר: "ככה גידלתי עמוד שדרה, גיליתי שאני מסוגל לבצע דברים טכניים שלא ידעתי שאני יודע לעשות. למדנו להאמין בעצמנו והאחד בשנייה".
איך גישרתם על הריבים ביניכם?
"אנחנו כל הזמן אנחנו מדברים. היו לנו פיצוצים שבהם לא דיברנו אפילו יומיים-שלושה, אבל הבחירה תמיד הייתה לחזור ולתקשר. זה כמו הבחירה לקום בבוקר ולרצות לחיות".
היו לי חששות ששחר יתאהב באחרת
היום שניהם מלווים רגשיים בתהליכי התפתחות אישית וזוגית. "שנינו הגענו לקשר עם פצעי העבר שלנו והשלכנו אותם האחד על השנייה. לאט-לאט התחלנו להפריד את הסיפורים שהיו לנו בראש, למשל הסיפורים שהיו לי לגבי גברים או איך אני צריכה להתנהג לצד בן הזוג שלי, ולראות ששחר הוא לגמרי אחר ממה שהכרתי", משתפת ענת. "למזלנו, האהבה שלנו כל כך גדולה, כך שגם כאשר לא טוב לנו, אנחנו יודעים ששנינו רוצים לחזור לחיבור, ומחכים לרגע שנוכל לשבת ביחד ולחזור להיות בטוב".
ספרי על הפחדים.
"היו לי חששות ששחר יתאהב באחרת. בשלב מסוים הבנתי שאין לי מה לעשות חוץ מלהאמין בו ולהאמין שהכול יהיה בסדר. ככל שהתמקדתי באמונה, קיבלתי עוד סיבות שיחזקו את האמונה הזאת. ראיתי כמה שהוא אוהב ומשתף אותי בלי שאני אחקור, אשאל, אחטט או אבכה. זה בעיניי המפתח לקשר, ההחלטה להאמין לו שהוא באמת רוצה להיות איתי ולהאמין בו שהוא מסוגל. בנוסף, שמתי לב שהרגעים הטובים והרעים שלי לא קשורים לשחר. כשטוב לי, לא משנה מה שחר עושה, אני אוהבת אותו, ולהבדיל כשרע לי, גם אם הוא מחבק אותי ואומר לי כמה שהוא אוהב, אני לא מצליחה להרגיש את זה".
"בשבוע אחד אנחנו יכולים עשר פעמים לא לרצות להיות אחד ליד השנייה ובהרף עין לחזור להיות בתשוקה, אינטימיות ואהבה גדולה. אנחנו לומדים לקבל שהתנועה היא מחזורית כמו מגנט – פעם זה דוחה ופעם נדבק", מוסיף שחר.
4 צפייה בגלריה
ענת ושחר. "אנחנו לומדים לקבל שהתנועה היא מחזורית כמו מגנט"
(צילום: איתן ון לואן, עמיחי בכר)
בפברואר האחרון ענת ושחר נכנסו בברית נישואים, אבל כיאה לקשר ביניהם, גם הדרך לחופה לא הייתה טריוויאלית ופשוטה. "בהתחלה הייתה לנו הבנה שאני לא רוצה עוד ילדים ולא רוצה עוד נישואים", מספר שחר. "ממש חתמנו על זה בחוזה, כדי לשחרר ציפיות באופן רשמי ולקבע את ההחלטה שלנו". "אני זוכרת ששחר הודיע לי את זה מההתחלה, וממש חשבתי האם אני מוכנה להיות איתו גם אם לא יהיו לי עוד ילדים", אומרת ענת.
מה השתנה?
שחר: "עברתי תהליך עם עצמי. הרגשתי שהתבשלתי מספיק ושאני רוצה לקדש את הקשר שלנו ולחזק את החיבור בינינו. במשך תקופה החזקתי את זה בבטן עד היום שהצעתי לה".
ענת, איך הגבת?
"זה הגיע משום מקום, הייתי בהלם. כבר מזמן ויתרתי אפילו על לחשוב על זה. לשחר היה מאוד חשוב שנשמור את העניין בפרטיות, אבל אני אדם שמשתף ודאגתי שאולי שחר מתבייש בקשר שלנו. הפערים בינינו יצרו פיצוץ, ונכנסנו לתקופה של ריחוק".
"רציתי להפריד את עצמנו מהקולות של הסביבה, שלא יגידו לנו מה לעשות ואיך, כתוצאה מטראומות העבר שלי", מסביר שחר.
מה קרה בתקופה הזאת?
ענת: "נכנסתי לסרטים ושאלתי את עצמי שאלות. זאת היתה חצי שנה אפלה שבה איבדתי אמון בקשר, והרגשתי שאנחנו בהתרחקות. אני זוכרת שבשלב מסוים קיבלתי החלטה להאמין בקשר גם אם אין לי סיבה. הבנתי שאני מאמללת את עצמי בכך שאני כל הזמן מנסה להבין מה קורה, ושחררתי את העננה הזאת מתוכי. במקביל, גם שחר חשב לעזוב את הבית והלך לראות את דירת חלומותיו. הוא חזר ואמר לי שהוא ראה איך הלבד יכול להפוך לבדידות, והחליט שהוא לא רוצה לעזוב. לא ידעתי שהוא חושב על חתונה.
"יום אחד ישבנו על הספה, והוא אמר לי שהוא רוצה לשים את כל העקרונות שלו בצד וללכת עם מה שאני רוצה. עניתי לו שאם הוא כזה רציני, אז שייכנס לאינטרנט ויגיש בקשה לרישום נישואים. אפילו לא התכוונתי לזה, אבל הוא באמת עשה את זה. הייתי בהלם. היינו צריכים למלא תאריך בטופס, וברגע אחד זה נהיה קל. עשינו סלפי על הספה ושלחנו למשפחה עם התאריך המיועד".
וואו.
שחר: "אבל ברגע שפרסמנו את זה, הבהלה חזרה. היו לנו אלף קולות בראש".
ענת: "כמו פחד באשר למה יקרה אם שוב נתגרש. גם לא היינו בטוחים איך אנחנו רוצים שהטקס יערך".
למה בכל זאת בחרתם להתחתן?
שחר: "רציתי לחזק את החיבור שלנו ברמה האנרגטית, וגם לייצר הכרה לקשר. אני אנטי ממסדי, אבל הבנתי שיש יתרונות למעמד הזה, שזה יחזק וישרת אותנו. אני לומד, כמו בשיר של חנן בן ארי, למצוא בגבולות את החופש".
ענת: "כשישבנו עם הרב, שאלנו מדוע בעצם להינשא דרך הרבנות. זה היה מפגש מאוד רוחני, מרגש ועוצמתי שחיזק את הבחירה שלנו. הרב דיבר על כך שהנשמה, שמבקשת להתחבר, נמצאת בשני גופים, והטקס קושר אותה ביחד והופך אותה לבריאה שלמה. הוא הסביר שאם עד עתה החיים שלנו היו כמו שני קווים מקבילים, הטקס יפגיש ויחבר את הקווים האלה, ומהרגע הזה הפוטנציאל הרוחני שלנו ישתנה".
"בעבר יכולתי להיות מאוד נחרץ ולומר שאני לא רוצה להתחתן", מוסיף שחר, "זה היה מפני שהתקשיתי לבחור באחדות, להרגיש ראוי ולהתמסר לזה. הייתי אנטי אהבה, חשבתי שזה שייך לאגדות, ושגם אם זה יצליח, אחרי זמן מה זה יגווע וימות. עד היום המחשבות האלה יכולות לבוא, אבל אני כל הזמן נזכר שזו בחירה להתמסר לזה למרות שזה מפעיל אותי. מצד אחד, הקשר מלא בתשוקה, בחום ובקרבה ומצד שני חושף הרבה כאב. זה הכול וכלום באותו הזמן".
