"ניר סיקרן אותי כבן אדם ועניין אותי להכיר אותו. רציתי להיפגש בלי לחשוב מה יהיה הלאה", נזכרת עדי שמר (46) בתחילת סיפור האהבה שלה לניר גרינברג (55). היא גרושה ואמא לילדה בת 13, הוא גרוש ואב לשני ילדים בני 12 ו-18, והם הכירו באתר היכרויות אחרי שניר כתב לה שיש פה "פוטנציאל לחמידות". הדייט הראשון שלהם נערך באחד מסבבי הבחירות האחרונים, רגע לפני שפרצה הקורונה. "זה היה יום שבתון וניר הזמין אותי למרינה בתל אביב, שם הוא גר בסירה. הסירה עצמה הייתה עגונה הפוך, דבר שהפך למבחן אומץ עבורי", היא נזכרת בחיוך. "זאת גם הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לסגנון חיים כזה".
זה הרתיע אותך?
"ניר שאל אותי אם אני חושבת שאוכל לגור בסירה יום אחד, ומיד חשבתי על כמות הנעליים שיש לי, וצחקתי שלא נראה שזה מתאים לי, ואז הוא אמר לי - מה הבעיה? לא צריך נעליים בסירה, אבל לכי תיפרדי מהנעליים שלך", היא צוחקת. "היום הסירה היא כבר הבית השני שלי".
איך היה הדייט?
"האמת היא שזה היה מיני-דייט, רק כדי לבדוק אם יש פוטנציאל לדייט נוסף, אבל מיד הרגשנו שיש בינינו משהו מעבר למשיכה. אני לא יודעת אם זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, אבל חשנו חיבור עמוק, כאילו שאנחנו כבר מכירים. כמובן שהמשכנו לדייט שני, הפעם בבר עם דרינקים".
אהבה מהפלגה ראשונה
שלושה שבועות אחרי הדייט הראשון, ניר יצא להפלגה והשניים נאלצו להיפרד זמנית בלי לדעת מה יוליד יום. "תהיתי אם אני מחכה לו עכשיו או שכל אחד ממשיך הלאה", משחזרת עדי. "מצאתי את עצמי נלחמת בשדים ובפחדים שלי, והחלטתי להתמסר לאי-הוודאות.
"אז בזמן שניר היה בהפלגה, תקשרנו עד כמה שהיה אפשר, עשינו שיחות וידיאו שאפשרו לנו לראות את הבעות הפנים זה של זו והרגשנו את הגעגוע. שבועיים אחרי שהוא יצא, החלטתי שאני טסה לבקר אותו. הסתכלתי על זה בתור חוויה, אבל ברגע ההוא כבר היה לנו ברור שנמשיך להפליג יחד לעבר האופק".
מה הרגשת?
"היה משהו נורא מחזק שם. שנינו ידענו שזה-'זה'. יש אמרה בעולם היאכטות שאומרת, As is where is. הפירוש הוא שברגע שמוכרים סירה היא נמכרת כמו שהיא, על כל תכולתה. זאת אמרה שלקחנו גם לחיים, ואפילו חרטתי אותה על שרשרת מתנה ליום ההולדת של ניר. הכוונה היא לקבל את האחר כמו שהוא, איפה שהוא, קרוב או רחוק, אבל כמובן במסגרת הגבולות שמתאימים לי כאדם".
ניר: "הרגע ההוא, כשעדי באה לבקר אותי, היה אחד הרגעים המדהימים בחיי, ובגלל שהיה לנו טוב יחד לפני שעזבתי, חיכיתי לרגע הזה שעדי כבר תגיע אליי. שמחתי מאוד שזה התממש, במיוחד במקום ובזמן שבו ידעתי שנוכל לעוף על החיים ביחד. לא טעיתי".
מאוד מרגש.
עדי: "אחר כך ניר חזר לארץ, והפתיע אותי במסיבת חברים שנכחתי בה. בדיעבד, התברר לי שהוא פשוט תיאם את העניין עם החברים שלי מראש, אבל אני לא ידעתי כלום וזאת הייתה הפתעה ממש גדולה עבורי. לא הייתה בינינו תקשורת בימים שקדמו לאירוע, מפני שהוא היה בים, והייתי בטוחה שהוא יגיע רק בעוד יומיים".
"הרגע ההוא, כשעדי באה לבקר אותי, היה אחד הרגעים המדהימים בחיי, ובגלל שהיה לנו טוב יחד לפני שעזבתי, חיכיתי לרגע שעדי כבר תגיע אליי. ידעתי שנוכל לעוף על החיים ביחד. לא טעיתי"
חמוד! אז איפה אתם גרים היום?
"ניר עדיין גר בסירה ואני ברמת השרון. אחרי חצי שנה ביחד, ניר אמר לי שהוא חושב שאם הוא לא היה גר בסירה אז בטוח היינו גרים ביחד, ועניתי שממש לא בטוח. יש לי ילדה שגרה איתי, ומניסיוני כבת להורים גרושים, היה לי חשוב שיהיה לה בית שירגיש לה נוח.
"אנחנו נמצאים המון ביחד גם עם הילדים, אבל לכל אחד יש את גם המקום שלו, ולילדים יש מרחב משלהם. לא כפינו עליהם מגורים משותפים רק מפני שמצאנו בני זוג. אני לא מאמינה בחיבורים שנעשים בכוח, ומאוד דוגלת במודל של מגורים בנפרד. זה שומר על האיזון ועוזר לשמור על הגחלת".
ניר, מה עומד מאחורי הבחירה שלך לגור ביאכטה?
"אני בים כל החיים שלי ומאוד מחובר לזה. גדלתי ליד הים, אני גולש, שוחה, צולל, מפליג ודג, כך שעבורי לגור בים זה הדבר הכי טבעי לי וההתגלמות של מי שאני".
"בדרך כלל, בחודשי הקיץ ניר יוצא להפלגה ארוכה בת ארבעה חודשים ביוון, ואני מגיעה לביקורים, בכל פעם באי אחר", משתפת עדי, וניכר שהמצב עדיין מרגש אותה. "זה כל כך מרחיב את הלב להתעורר ככה, ותמיד מרגש להיכנס לאי חדש. אני בכזאת הודיה על כך שניר נכנס לחיים שלי והביא איתו את החוויה הזאת. לניר יש כבר את המקומות הקבועים שהוא חוזר אליהם, את הטברנות שלו ואת המקומיים שהוא מכיר. בארץ יצא לנו להפליג ביחד, ואפילו פתחתי וסגרתי מפרשים. שנינו אנשים של חופש. זזים הרבה, נוסעים ומטיילים".
יש געגוע בתקופות הקיץ הללו?
"בהחלט. בהפלגה כזאת ארוכה אנחנו שומרים בממוצע על פגישה כל שלושה שבועות. גם ניר מגיע לארץ לילדים. כמובן שכשאני מגיעה לבקר ונפרדת אחרי שבוע או יותר, זה תמיד מלווה בבכי. הניתוק בהחלט קשה לי".
זה בוודאי דורש הרבה אמון וביטחון בקשר.
"דווקא מתוך הידיעה שאין לנו שליטה בכלום ושהכול יכול לקרות, אנחנו בוחרים לחיות את החיים באמון ובאמונה".
איך הקשר שלכם, שהוא פרק ב' של שניכם, שונה מהקשרים הקודמים שהיו לכם?
ניר: "אני משתמש בכל התובנות שצברתי מהקשרים הקודמים כדי שהפעם הקשר יהיה יותר עדין, פורה, עמוק ויציב. אני מבין היום שדברים דורשים עבודה, ולא באים באוטומט. צריך לא מעט סבלנות, סובלנות ולימוד. אנחנו גם מאוד מעריכים את המקום שאנחנו נמצאים בו.
"חוץ מזה, אני יותר מכיר את עצמי ויודע על מה חשוב לי כביכול להילחם ולריב, ועל מה שווה לי לוותר. למשל, למדתי שמאוד חשובה לי כנות, גם מול עצמי. לשקף לבת הזוג את עצמי באופן הכי כן וברור שאני יכול, לדבר ולא לוותר. אנחנו מנהלים מערכת יחסים עם הרבה מודעות. יש לנו תקשורת פתוחה, ואנחנו מדברים על הכול, גם כשזה עשוי להכאיב. באופן הזה, במקום שהיחסים יהפכו לבנאליים, הם רק הולכים ומשתפרים".
עדי: "אני מאמינה שצריך לדבר באופן ברור ופתוח על כל נושא ולא לשמור דברים בבטן. בשלב כזה בחיים מגיעים לזוגיות ממקום יותר סבלני ובשל. כבר אין מקום להתעצבן על דברים קטנים כמו מגבת שנזרקה על הריצפה.
"לומדים לתת משקל לדברים החשובים והמשמעותיים, ולבוא למערכת היחסים מתוך גישה שכיף לנו, שמצאנו האחד את השנייה ושיש לנו אהבה גדולה ששווה לשמר. כל אחד מביא את ה-100% שלו לקשר. אנחנו מאוד נהנים ביחד ועדיין לכל אחד יש את החיים ואת תחומי העניין שלו. כל בוקר אנחנו בוחרים מחדש להיות ביחד".
ניר: "מדויק. וכל ערב אומרים תודה".
עדי: "היום ניר הוא אי של שקט עבורי. בחיים שלי אני מאוד עצמאית ומובילה, ואיתו למדתי להרשות לעצמי להרפות, לשים את הראש ולסמוך, ובמקומות מסוימים פשוט להיות אישה".
עדי, יש לך בת אחת. לא רצית עוד ילדים?
"כשהתגרשתי לפני עשר שנים, ברור שרציתי עוד ילדים, עד כדי כך שהצעתי לגרוש שלי שנביא לעולם עוד ילד ביחד, אבל הוא לא רצה. קצת אחרי גיל 40 עשיתי קלוז'ר בנושא. שאלתי את עצמי עד כמה אני באמת רוצה את זה, והאם זה משהו שאני כל כך רוצה עד כדי להביא ילד נוסף לבד או שאני מוותרת על החלום, והעדפתי לוותר.
"כשהתגרשתי, הבת שלי הייתה רק בת שנה ולמעשה גידלתי אותה לבדי. זה היה אחד השיקולים שהביאו אותי לבחור שלא להביא ילד נוסף לבד. אמרתי לעצמי תודה לאל שיש לי ילדה אחת מדהימה. גם אני גדלתי כבת יחידה להורים גרושים, ובסך הכול אני בסדר.
"בצד החיובי, זה משהו שפיתח אצלי עצמאות וקשרים חברתיים. החברים שלי היום הם חברי אמת, ולגמרי משפחה מבחינתי. כשהכרתי את ניר זה היה כבר בשלב שעיבדתי את הנושא וסגרתי אותו. הוא בעצמו הגיע עם שני ילדים יחסית בוגרים וידע שהוא לא מעוניין להביא ילד נוסף לעולם. בעבר כן הייתה לי זוגיות אחרת שהתפרקה על הרקע הזה, אבל זה היופי בחיים, אנחנו גדלים ומשתנים".
"ברור שרציתי עוד ילדים, עד כדי כך שהצעתי לגרוש שנביא לעולם עוד ילד ביחד, אבל הוא לא רצה. קצת אחרי גיל 40 עשיתי קלוז'ר בנושא. שאלתי את עצמי עד כמה אני באמת רוצה את זה, והעדפתי לוותר"
היית גרושה שבע שנים לפני שהכרת את ניר. מה השאיר אותך אופטימית?
"אני מאמינה מאוד גדולה באהבה ובכוחה המרפא. מלכתחילה כשהתגרשתי זה היה כדי למצוא זוגיות אחרת, שבה יינתן מענה לדברים שהיו חסרים לי. היו לי שתי מערכות יחסים רציניות לפני שפגשתי את ניר, וגם כשהן הסתיימו, מעולם לא ויתרתי על אהבה וזה גם מה שהנחה אותי לכל אורך הדרך. בעיניי, אהבה היא הדרך".
מה הייתם מייעצים לזוגות אחרים שנמצאים בתחילת הקשר?
"לזכור ששום דבר אינו מובן מאליו, להיות בהודיה, להמשיך להתפתח ביחד ולייצר חוויות".
ניר: "תמיד לעבוד מהלב ולא מהראש. בעיניי, בשביל מערכת יחסית טובה צריכים להתקיים שלושה מרכיבים עיקריים, שהם ראשי התיבות של המילה 'אמת': אינטימיות, למשל כשיש תחומי ענין משותפים, מחויבות של כל אחד מבני הזוג לצאת מאזור הנוחות כדי לשמור על הקשר, ותשוקה. ברור שאם יש לכם אינטימיות גדולה אבל אין תשוקה, אי אפשר לקיים מערכת יחסים זוגית".
